אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שני › קיט

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שני · קיט

קיח

שם בגמ' רמי לי' רב מרי ברה דבת שמואל לרבא וכו' (א) עיין רש"י כאן ד"ה ברה דבת שמואל שכ' דבכמה מקומות קרי לי' בר רחל ובת שמואל היתה ונשבית לבין העמים כדאיתא בכתובות כ"ג ע"א ובא עלי' אחד ונתעברה הימנו ואח"כ נתגייר ושמי' איסור כדאמרינן בב"ב קמ"ט ע"א רב מרי ברי' הורתו שלא בקדושה הוה לכך לא הי' נקרא ע"ש אביו עכ"ל רש"י ועיין שבת קנ"ד ע"א רבא אחוה דרב מרי בר רחל ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל הוה מתני לה להא שמעתתא משמי' דר' יוחנן לפטור, וכתבו רש"י ותוס' דל"ג ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל דאבוה של רב מרי בר רחל איסור גיורא שמי' ומאן דגריס לי' גרס בתרי' הכי להך לישנא בתרא קשיא הא דרב אכשרי' לר' מרי בר רחל ומנייה בפורסי' דבבל (כי אם הי' בנו של רבא מה הי' צורך להכשירו) וכן היא באמת הגירסא בש"ס שלפנינו ומשני דילמא תרי מרי בר רחל הוה, ועיין בסדר הדורות ערך ר' מרי בר רחל שהביא בסופו בשם הר"ש לחזק הגירסא רבא אבוה דר' מרי בר רחל גם מבלי אשר נצטרך לבוא לתירוץ הש"ס דתרי ר' מרי בר רחל הוה דבאמת לא הי' רק אחד והוא הי' בנו של איסור גיורא והא דקאמר הש"ס רבא אבוה דר' מרי בר רחל י"ל דאין הכוונה אביו ממש רק אבי חורגו דאחר מיתת איסור נשאת רחל לרבא ונעשה ר' מרי בן חורגו ולכן נתיחס אחריו עיי"ש. והנה מ"ש הר"ש בפשיטות דבן חורג נקרא גם בשם בן סתם הנה לפנינו דברי התוס' בפסחים נ"ד ע"א שכ' להיפוך מזה עיי"ש שכ' בד"ה אלה דלא מצאנו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו עיי"ש, אולם ראה זה מצאתי בקהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ג לשון בני אדם אות ב' סימן כ"ט שכתב דהתוס' לא כתבו רק דבכל התורה לא מצאנו שיקראו לבן אשתו בנו ובתורה אה"נ דלא מצאנו כן אבל בלשון המורגל שפיר קוראין לבן האשה בן סתם עיי"ש וא"כ שוב י"ל כדברי הר"ש דהא דקאמר הש"ס רבא אבוה דר' מרי בר רחל הכוונה אבי חורגו וכנ"ל ובזה אולי יש לישב קצת מה דתמוה טובא על דברי התוס' הנ"ל דלא מצאנו שיהי' בן אשתו נקרא בן והרי מצאנו כן בתמר שנקראת מבנות המלך אף שלא היתה בתו של דוד אלא בת חורגו כמ"ש התוס' בקידושין כ"ב ע"א ד"ה שלא עיי"ש ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' ס"ט אות ב' ולהנ"ל אולי י"ל דכוונת התוס' בפסחים הנ"ל דדוקא בתורה עצמה לא מצאנו שיקרא בן אשתו בשם בנו אבל בנביאים אה"נ דמצאנו ועיין לעיל בחידושינו מאמר קט"ו שהוכחנו בכמה מקומות דגם נביאים וכתובים נקראו בשם תורה סתם וא"כ נסתרו דברינו. ובלא"ה יש לתמוה על דברי התוס' דבאמת גם בתורה עצמה מצאנו כן דכתיב בפ' פינחס ושם בת אשר שרח ומתרגם בתרגום אונקלוס (לגירסת הרמב"ן) ושם בת אתת אשר שרח עיי"ש הרי דהתורה קוראת לבת האשה סתם בשם בת ועיין בח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו מה שהאריך בפרט זה וגם אנחנו דברנו מזה במק"א ואין עת האסף פה:

ב ועיין תוס' שבת קנ"ד שם ד"ה ואמרי לה שהקשו על פירש"י שפירש דר' מרי בר רחל נולד מבת שמואל שנשבית ואחד בא עלי' בהיותה בשבי' והרי בש"ס דכתובות איתא שבנתי' דמר שמואל אמרי לקמי' דר"ח נשביתי וטהורה אני ותירצו דלאו כולהו אמרי הכי עיי"ש והנה המעיין בש"ס דכתובות שם יראה דנאמר שם הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני, ומוכח מפשטות הלשון דכולהי אמרו הכי, וי"ל דהתוס' יפרשו דאה"נ דאלו שבאו לפני ר"ח אמרו הכי אבל מלבד שתי אלה היתה עוד אחת שנשבה והיא לא באה כלל לפני ר"ח כי היא באמת לא היתה טהורה וממנה נולד ר' מרי, ועיין בתוס' ב"ב קמ"ט ע"א ד"ה ר' מרי שהקשו ג"כ קושיא זו ולא תירצו כמו שתירצו בשבת דלאו כולהו אמרי הכי, ואולי משום דהי' בראה להם לדוחק לפרש לשון. הש"ס בכתובות כמו שכתבנו. ועיין בש"ס דכתובות כ"ג שם איתא דר"ח בתר דשרינהו לבנתי' דמר שמואל א"ל לר' שמן בר אבא פוק איטפל בקרובותיך והשיב לו והא איכא עדים במדינת הים וא"ל ר"ח השתא מיהת ליתנהו קמן וכו' וסוף כל סוף לא ידענו אם שמע ר"ש בר אבא לר"ח ונשא אותן או לא, אולם בירושלמי כתובות שם פ"ב ה"ו יסופר לנו המעשה עד תומה כי ר"ש בר אבא עשה כדברי ר"ח ונסב לקדמייתא ומיתת לתניינא ומיתת, ומסיים הירושלמי למה בגין דשקרון ח"ו לא שקרון אלא מן חטאת דחנני' בן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ והדברים נפלאים, ועיין בפני משה שם שביאר דע"י קלקול העיבור הן בעצמן עברו על כמה איסורים כשהי' בין העכו"ם כמו על אכילת חמץ וחילול המועדות עיי"ש. וכשאני לעצמי נלפע"ד לומר השערה כאותה מאד בהבנת דברי הירושלמי עפ"י דברי הש"ס ביבמות י"ג ע"ב שלש נשים משמשות במוך קטנה וכו' שמא תתעבר ושמא תמות וכו' אימא שמא תתעבר ותמות דאמר רבה בר ליואי גבול יש לה קודם הזמן הזה (היינו קודם י"א) איכה מתעברת כל עיקר תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת לאחר זמן הזה (היינו אחר י"ב) היא חי' ועוברה חי' עיי"ש ולפ"ז י"ל דאיתרמי מילתא שבנות שמואל כשנשא אותן ר' שמן בר אבא כהראשונה כהשני' עמדו אז בעת הנשואין ממש אחר שנת השתים עשרה לימי חייהן וחשבו שכבר נכנסו בזמן אשר אז היא חי' ועוברה חי ולכן נשאו אכן אם היתה השנה מעוברת ונתוסף חודש אחד נמצא שטעו ובאמת לא נמלאו עוד להן שתים עשרה שנה ולפ"ז עוד הי' בתוך הזמן אשר בו היא מתה ועוברה מת ולכן מתו, וזה שאמר הירושלמי לא בשביל כך מתו משום שהי' משקרות דבאמת לא הי' משקרות וטהורות הי' אכן מתו משום חטאת דחנני' בן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה בחוץ לארץ והעיבור הזה גרם להם שעדיין לא יצאו מן הזמן אשר בו היא מתה ועוברה מת כאשר חשבו עד הנה וע"כ מתו וכנ"ל ועיין ירושלמי נדרים פרק ו' סוף הלכה ח' א"ר אבין אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי בת שלשה שנים ויום אחד נמלכו ב"ד לעברו בתולין חוזרין ואם לאו אינן חוזרין עיי"ש וזה מתאים מאד לענייננו:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה