אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שני › קח

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שני · קח

קז

שם ע"ב בגמ' אמרי במערבא ערבית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם אמת. (א) עיין ח"ס או"ח סי' י' שהביא בשם הרשב"א להקשות והא כל פסוקא דלא פסקא משה לא פסקינן ותי' דהא שאמרו כן במערבא לא היתה כוונתם כלל על ההתחלה של פרשת ציצית וסופה כי אם על מקרא שלם בפ' אחרי בהתחלת פ' עריות שנאמר בו כן דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם ולא הפסיקו לפ"ז כלל באמצע הפסוק ואחרי אשר במקרא הזה נתחברו גם התחלת פ' ציצית וסופה לכן אמרוהו במקום פרשת ציצית עיי"ש. ולפענ"ד נראה לומר בישוב קושית הרשב"א דה"ט דבני מערבא שאמרו כן משום דאזלי לשטתייהו שהי' מסיימים התורה בשלש שנים כדאיתא בש"ס דמגילה כ"ט ע"ב דבני מערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין עיי"ש וע"כ דל"ל להאי כללא דכ"פ דלא פסקה משה לא פסקינן כאשר הוכיח במג"א רסי' רפ"ב ולכן הפסיקו באמצע הפסוק. ויש להעיר דמהא דסיימי בני מערבא התורה לג' שנין אין ראי' רק דס"ל דמותר להפסיק פרשה שלא במקום שפסקה משה אבל לא שמותר להפסיק פסוק שלא במקום שפסקו משה. אולם מפשטות לשון הש"ס בברכות י"ב ע"ב משמע דאין חילוק בזה דאיתא שם כל פרשה וכו' דלא פסקה משה לא פסקינן וכו' ומשמע דגם פרשה אסור להפסיק וא"כ י"ל כמו דס"ל לבני מערבא דבפרשה אין איסור כן יחלקו ויסברו דגם בפסוק אין איסור להפסיק, אמנם במגילה כ"ב ובתענית כ"ז הגירסא כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן ומוכח דבפרשה שרי להפסיק ורק באמצע הפסוק אסור:

ב והנה מריש הו"א דהך כללא דכל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן ל"ש רק בקורא בתורה דאסור לו להפסיק באמצע הפסוק אבל שלא בשעת קריאה בתורה אין איסור בדבר והגע על עצמך אם ירצה אדם להזכיר איזהו פסוק יהי' אסור לו להזכיר מקצתו ורק כלו מטעם כל פסוקא וכו' והלא פעמים אין ספורות מצאנו לחז"ל שתמנו דרשותיהם על דברי הכתוב ולא הזכירו רק התחלת הכתוב או סופו ולא חשו כלל להא דקיי"ל דכל פסוקא וכו' וע"כ דהכלל הזה לא נאמר רק לענין הפסקה בשעת קריאה בתורה ולא יותר. ועיין מג"א רסי' רפ"ב שם שכ' דלכן אמרינן כמה פסוקים בתפלה ופוסקינן להו באמצע כיון דקוראין אותם דרך תחנה ובקשה שרי עיי"ש, וי"ל דכוונתו ג"כ ע"ד זה דרק בקריאה בתורה אסור לפסוק הפסוק באמצע אבל שלא בשעת קריאה אין איסור בדבר והא דכתב המג"א דרק דרך תחנה ובקשה שרי לאו דוקא אלא ה"ה בכ"מ חוץ מקריה"ת ועוד כש"כ הוא דאם בתפלה שרי להפסיק ואין דינה שוה לקריה"ת לענין זה עאכו"כ דשלא בתפלה שרי להפסיק, ועיין מג"א סי' מ"ט ס"ק ט' שתמה על המנהג שביום המילה אומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים והרי כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן וציין לעיין במ"ש בסי' רפ"ב והיינו דשם נאמר דבתפלה אין איסור לחלק הפסוק באמצע, וכן ציין לעיין במ"ש בסי' תכ"ב ס"ג שהביא שם בשם הכלבו דרק בתורה ובנביאים אסור להפסיק באמצע הכתוב אבל בכתובים אפשר דשרי עיי"ש ולא הבנתי מדוע ישונו נביאים מכתובים, ואם בכתובים ל"א הכלל הזה וע"כ הסברא משום דנקטינן דרק כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן והיינו דוקא הפסוקים שהי' לפני משה אסור לנו להפסיק רק במקום שפסק משה אבל הפסוקים שלא כאמרו ממשה שרי להפסיק באמצע וא"כ מדוע גם בנביאים לא נימא הכי. ואולי כוונת הכלבו דבנביאים דחמורי מחמרינן בהו כמו בתורה שלא להפסיק באמצע הפסוק משא"כ כתובים דקילי לא מחמרינן בהו כ"כ, ודבר זה דכתובים קילי מנביאים חדית לן הר"ן בפ"ד דר"ה לענין הא דאמרינן שם דבר"ה מתחיל בתורה ומשלים בנביא וכתובים באמצע וכתב הר"ן דה"ט דמקדימין כתובים לנביאים כדי שיהי' מעלין בקודש ולא מורידין דנביאים דהוו דברי קבלה חמורי מכתובים דהוו דברי קדושה עיי"ש שהביא כן בשם מס' סופרים פרק י"ח דלעולם דברי קדושה קודמין לדברי קבלה מטעם הזה, ועיין בהגהות חידושי אנשי שם על הר"ן שם שביאר הדבר דכתובים נקראו דברי קדושה משום שנאמרו ברוח הקודש ונביאים נקראו דברי קבלה מפני שכן קבלו מפי הגבורה ולכן קדושת הנביאים חמורה מן הכתובים עיי"ש, אמנם בר"ן מגילה ר"פ בני העיר מבואר להיפוך מזה דנביאים וכתובים שויין בקדושתן ואין לשום אחד מעליותא על השני וכבר העיר בסתירת דברי הר"ן בהגהות חא"ש שם ולפ"ז אם בכתובין מפסיקין ה"ה דיש להפסיק בנביאים דשניהם שווין וכן בלא"ה הסברא נותנת דלא אמרו רק דכל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן אבל הפסוקים שלא נסדרו ע"י משה מהיכי תיתי לן לומר שאסור להפסיקם וכמו שכתבתי למעלה:

ג ונפלאתי מאד על המג"א הנ"ל שתמה על המנהג שביום המילה מחלקין וכרות ומפסיקין באמצע הפסוק אמאי הקשה רק מהמנהג שביום המילה ולא הקשה ממעשה בכל יום שמסיימין ומצאת את לבבו נאמן לפניך ומפסיקים עד שמסיים הש"ץ ואז מתחילין לומר וכרות וזה הוה באמצע הפסוק כי וכרות הוא המשך הפסוק של ומצאת את לבבו נאמן לפניך כמבואר בנחמי' ט' ח' עיי"ש וצ"ע:

ועיין בח"ס שם בסי' י' הביא שיש מפקפקים על מה שנוהגין להתחיל הקידוש בליל שבת בויהי ערב ויהי בוקר יום הששי והוא באמצע הפסוק ולהנ"ל נכון דשלא בקריאה בתורה אין איסור להפסיק באמצע הפסוק וכנ"ל:

אמנם בגוף הדבר שכתבנו דרק בשעת קרה"ת אסור להפסיק באמצע הפסוק אבל שלא בשעת קרה"ת אין איסור יש לשדות כרגא מדברי הש"ס לעיל בברכות י"ב ע"ב דאיתא שם דמה"ט לא קבעו פסוקא דכרע שכב כארי וכו' שבפרשת בלק בק"ש משום דכ"פ דלא פסקי' משה ל"פ, הרי דאפי' שלא בשעת קרה"ת ג"כ אסור להפסיק באמצע הפסוק, ואולי י"ל דק"ש דומה לקרה"ת ומה"ט אסור להפסיק אבל זולת זה אה"נ דשרי, ולפום ריהטא גם ע"ד המג"א שהבאנו שכתב דבתפלה אין איסור להפסיק באמצע הפסוק יש לתמוה מדברי הש"ס בברכות שהבאנו כי לפי מה דמשמע מדברי התוס' בשבת י"א ע"א ד"ה כגון הוה ק"ש ג"כ בגדר תפלה עיי"ש שכתבו דהא דאיתא בש"ס שם גבי רשב"י ובנו דכי הוה מטו עידן ביש ומכסי ומצלי היינו ק"ש (ועיין תוס' לעיל בדף ב' ע"א ד"ה מאימתי שהביאו בשם הירושלמי דלכן אנו מתפללין ק"ש בבהכ"נ כדי לעמוד מתוך ד"ת וכו' הרי שכתבו ג"כ לשון תפלה על ק"ש) וא"כ אם בתפלה מותר להפסיק באמצע ה"ה דהו"ל למימר גם בק"ש דשרי, וצ"ל ג"כ דיש חילוק בין ק"ש לתפלה בזה וכמ"ש ועיין לעיל בחידושינו שם מאמר צ"ה שחקרנו אי מה"ת יש איסור להפסיק שלא במקום שפסק משה או רק מדרבנן ואכמ"ל:

ד ודע דכעין קושית הח"ס שהבאנו על הא דמתחילין בקידוש ויהי ערב ויהי בוקר והרי אסור להפסיק באמצע הפסוק תמהתי גם אנכי זה כמה על המנהג שאנו נוהגים בשמחת תורה בשעת קריאת פרשת בראשית שבהגיע הקורא בכל פעם לויתי ערב וכו' הוא מפסיק והציבור קורין ויהי ערב וכו' ואיך עושין כן והרי אסור להפסיק באמצע הפסוק, וכאן יקשה עוד יותר דהוה בשעת קרה"ת ובשעת קרה"ת בודאי אסור להפסיק באמצע הפסוק, וראה זה מצאתי דבר חדש במס' סופרים פכ"א ה"ז דס"ל לחד מ"ד דה"ט שהי' קורין במקדש ביום ראשון במעמדות פרשת בראשית ופרשת יהי' רקיע אף דליכא רק ח' פסוקים ואין קורין פחות מעשרה פסוקים בתורה משום דויהי ערב ויהי בוקר הוה פסוק בפ"ע עיי"ש ובתענית כ"ז ע"ב, ולפ"ז י"ל דלאו דוקא הנך תרתי אלא בכל ויהי ערב שבפרשה בראשית מתחיל פסוק חדש ולכן שפיר מותר להפסיק בו, ומה"ט י"ל דמתחילין בקידוש ג"כ ויהי ערב וכו' כיון דל"ה כלל באמצע פסוק ועיין בקונטרס עיון תפלה על הסידור בדיני תפלת שבת שתמה ג"כ על מה שרבים נוהגים להתחיל הקידוש בויהי ערב וזה כדי שלא להפסיק באמצע הפסוק והרי לא הועילו כלום דגם ויהי ערב הוה הפסקה באמצע הפסוק ומפאת זה צוה להגיד בלחש כל הפסוק וירא אלקים וכו' ואח"כ להתחיל בקול רם יום הששי עיי"ש ולהנ"ל א"צ לזה ומנהגן של ישראל להתחיל הקידוש בויהי ערב תורה היא דזה ל"ה כלל הפסקה באמצע הפסוק וכמ"ש:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה