אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קצז

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קצז

קצו

דף כ"א ע"א בגמ' אמר ריב"ל ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה. (א) עיין בש"ע או"ח סי' שט"ו סעיף א' דאסור לעשות אהל בשויו"ט אפי' הוא עראי אבל מחיצה מותר ואין מחיצה אסורה אלא א"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול וכתב ברמ"א שם דמה"ט אסור לעשות ג"כ מחיצה לפני הספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהי' מבע"י טפח שאז מותר להוסיף עלי' בשבת ועיין בפמ"ג שם בא"א ס"ק א' ונסתפק במי שנפלה סכתו בליל יו"ט אם רשאי לומר לעכו"ם להניח הסכך עלי' או לאו ומקור הספק אם סוכה חשובה אהל קבוע כיון דהוה לח' ימים ויש בזה איסור תורה וממילא אסור אפי' ע"י עכו"ם דרק שבות דשבות שרי במקום מצוה או דילמא סוכה ל"ה רק אהל עראי ומותר ע"י עכו"ם במקום מצוה כיון דל"ה האיסור רק מדרבנן עיי"ש, וראיתי בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ב בתשובה הנדפסת בסוף הספר שהרחיב הדיבור בפרט זה והעיר מדברי הש"ס בסוכה ל"א האי כשורא דמטללתא עבדי רבנן תקנתא וכתב רש"י שם ולא אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתיר סוכתו דמצוה משוי לי' כל שבעה כבנין קבע אלמא דמחמת חשיבת המצוה נחשבה הסוכה כבנין קבע וממילא יש איסור תורה ואסור לעשות הסוכה עצי עכו"ם ביו"ט ועיי"ש שפלפל אי רק הדפנות של הסוכה הוו כבנין קבע או הסכך ג"כ. ולפענ"ד יש לפקפק בזה טובא דאם נאמר דכל עיקר האיסור שיש בעשיית הסוכה הוא מכח המצוה משום דהמצוה משוה לה לבנין קבע אז אפי' אם הוה איסור תורה ג"כ הי' מהראוי שהמצוה תדחה אותו כיון דהאיסור הוה רק מפאת המצוה ואיך יהי' עדיף מהמצוה עצמה וכי יהי' יתר כח להמסובב מהמסבב ודבר זה חדית לן מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בעצמו בספרו חא"ח סי' ל"ח אות ד' עיי"ש שהביא כן לישב קושית המפורשים הידועה על הא דמדייק הש"ס בפסחים ה' דר"ע ס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה מדס"ל דתשביתו היינו מעיו"ט דילמא הטעם משום דאחשבי' למלאכת הביעור וכעין שכתב רש"י בביצה כ"ז והביא מו"ז זצלה"ה לתרץ דבאמת הי' לנו לומר דעשה דתשביתו תדחה ל"ת דיו"ט ורק דיו"ט הוה עול"ת וזה דוקא אם אין ביעור חמץ אלא שריפה ועושה מלאכה גמורה אבל אם נאמר דהשבתתו בכ"ד א"כ באמת ל"ה מלאכה ורק מפאת חשיבת המצוה הוה מלאכה א"כ לא עדיפא מהמצוה עצמה דלא עדיף המסובב מהמסבב ושפיר תוכל המצוה לדחותו עיי"ש ומו"ז זצלה"ה השתמש כמה פעמים בסברא זו להמציא ע"י כלל זה דהיכי שעצם הדבר ליה איסור ורק מחמת המצוה נעשה איסור האיסור ע"כ נדחה מפני המצוה וה"נ לענין עשיית סוכה ביו"ט הי' לנו לומר כן דבאמת בלא"ה הי' מהראוי לומר דמ"ע דעשיית הסוכה תדחה לל"ת דיו"ט ורק דיו"ט הוה עול"ת וא"כ בכגון דא שכל עיקר האיסור ל"ה רק מחמת המצוה שוב הדין נותן שהמצוה תדחה אותו למען לא יהי' המסובב עדיף מהמסבב וכאמור. ובזה הן נסתר מחמתו ג"כ מה שראיתי בתשו' ב"י בחאה"ע שם בסופו שרצה מו"ז זצלה"ה להביא ראי' לסתור שטת רש"י בסוכה הנ"ל דע"י המצוה נחשבה הסוכה לבנין קבע מהא דאיתא בעירובין ג' הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים פשיטא וכו' סד"א הואיל וכתב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי ועיי"ש בפירש"י שפירש דכהנים בני עבודה ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עליהן עבודת הרגל ואימא לא ניחייבו קמ"ל וקשי' אמאי לא קאמר בפשיטות דאיצטריך לאשמעינן דכהנים חייבין בסוכה כיון דע"כ אכלו שירי מנחות חוץ לסוכה דבמקדש ל"ה אפשר לעשות סוכה דאסור להוסיף על הבנין וסד"א שהמה פטורין לגמרי מסוכה וקמ"ל דנהי דפטירי בשעת עבודה שלא בשעת עבודה מיחייבי וצ"ל דבמקדש הי' ג"כ סוכה ואי דאסור להוסיף על הבנין זה דוקא בנין קבוע אסור להוסיף אבל לא בנין עראי וכמ"ש הראב"ד ספ"ו מה' עכו"ם דמה"ט הי' מותר לעשות בימה של עץ למלך בשעת הקהל וכן גזוזטרא בשמחת בית השואבה משום דל"ה עשוים רק לשעתם ולא בקביעות עיי"ש וא"כ ש"מ דסוכה, הוה רק בנין עראי ול"א דחשיבת המצוה משוי לה לבנין קבע וזה ראי' נפלאה ולפי האמור למעלה יש לדחות דמשם אין ראי' דאפי' אם נאמר דסוכה הוה בנין קבע מכח המצוה ג"כ מותר הי' לעשות סוכה במקדש כיון דכל עיקר האיסור בעשיית הסוכה הוה מכח המצוה (דלולא זאת הוה בנין עראי ובנין עראי אין איסור להוסיף וכנ"ל) ממילא לא אלים מהמצוה עצמה ונדחה מפני' דלא עדיף המסובב מהמסבב וכאמור ואולי יש לחלק דע"כ ל"א כסברא הנ"ל דהיכי דהאיסור נצמח רק מכח המצוה אז ע"כ הוא נדחה מפני המצוה זה דוקא במקום דשייך בי' בכלל ענין דחיית ל"ת מפני עשה אבל במקדש דכל ענין דחיית ל"ת מפני עשה לא נאמר בו דאין עדל"ת שבמקדש עיין זבחים צ"ז אז אפי' אם האיסור נצמח מכח המצוה ג"כ לא נדחה מפני' וא"כ שפיר יש לדייק דסוכה הוה בנין עראי דאל"כ לא הי' הכהנים רשאין לעשות סוכות במקדש משום איסור הוספה על הבנין אף דקביעת ההוספה ל"ה רק מכח המצוה דבמקדש אף היכי דהאיסור כצמח רק מהמצוה ג"כ לא נדחה ודוק, (ועיין לעיל בחידושינו לפרק ב' מאמר קי"א מ"ש בזה אי המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב:)

ב וכשאני לעצמי הי' נ"ל לומר דדבר זה שכתב רש"י בסוכה ל"א דע"י חשיבת המצוה נחשבה הסוכה לבנין קבע יהי' תליא במחלוקת ר"ש ור"י בשבת ק"ו ע"א אי מקלקל בחבורה חייב או פטור דלר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור והא דאיצטריך קרא להתיר מילה בשבת משום דתיקון מצוה חשוב תיקון עיין תוס' שם ד"ה מה לי א"כ חזינן לדידי' דאלים כח המצוה לעשות למתקן דבר שהוא בעצם מקלקל ה"נ לדידי' אלים כח המצוה לעשות גם בנין עראי לבנין קבוע, אבל לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב והיינו משום דיליף מדאיצטריך קרא להתיר מילה ש"מ דחובל בעלמא חייב וע"כ דס"ל דאין בכח המצוה לעשות למתקן דבר שהוא מקלקל א"כ לדידי' אין בכח המצוה ג"כ לעשות מבנין עראי בנין קבוע, ובזה יעלה בידינו פרפרת נאה לישב מה שהקשה בפנים יפות עה"ת פ' שופטים על הא דאיתא בילקוט שם לא תטע לך אשרה כל עץ ד"א אפילו בית אפי' סוכה אלמא דבמקדש לא הי' עושין סוכה ובפ' ראה הביא הילקוט על קרא דחג הסוכות תעשה לך חג הסוכות להדיוט מנין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' אלמא דהי' עושין סוכה במקדש ולהנ"ל י"ל דהמעיין בילקוט שם בפ' ראה יראה דזה המאמר חג הסוכות וכו' מכין אף לגבוה וכו' לקוח הוא מהספרי וידוע דסתם ספרי הוא ר"ש עיין סנהדרין פ"ו ע"א ולר"ש אה"נ דהי' צריך לעשות סוכה במקדש ואי דאסור להוסיף על הבנין י"ל כיון דל"ה רק בנין עראי ל"ל בה ואי דמפאת חשיבת המצוה נעשתה לבנין קבוע ושוב יש לאסור משום הוספה על הבנין הנה לשטת ר"ש דתיקון מצוה ל"ה תיקון ה"ה דבשביל המצוה לא נעשה בנין עראי לבנין קבוע, אמנם בעל המאמר בילקוט בפ' שופטים קאי בשטת ר"י דמקלקל בחבורה פטור דתיקון מצוה חשוב תיקון לכן דרש דאסור לעשות סוכה במקדש כמו בית שאסור לעשות ואי דל"ה רק בנין עראי הנה לשטתו אף דל"ה רק בנין עראי מ"מ מכח חשיבת המצוה נחשבת לבנין קבוע דכמו דהמצוה משוה מקלקל למתקן כן משוה ג"כ בנין עראי לבנין קבוע וכאמור. והנה כ"ז לפלפולא אבל, לקושטא דמילתא אין כאן סתירה כלל בדברי הילקוט כי מה שדרש חג הסוכות תעשה לך חג הסוכות להדיוט מנין אף לגבוה ת"ל שבעת ימים לה' אין הכונה דמרבה שיש לעשות סוכה גם לגבוה רק הכונה לרבות שעצי סוכה אסורין בהנאה כל שבעה ועיין סוכה ט' ע"א דמפיק הש"ס ג"כ לד"ז מקרא דחג הסוכות רק דהש"ס דרש זאת מלשון חג המוזכר בקרא דאתיא להורות דכשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה והילקוט דרש לי' מדכתיב שבעת ימים לה' אבל לא זאת כונתו לרבות דיש לעשות סוכה לגבוה וכן הבין בזית רענן על הילקוט שם במקומו והפלא על הפנים יפות שהוציא דברי הילקוט מפשוטן:

ג וראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חאה"ע שם שרצה לתרץ הקושיא הנ"ל אמאי לא קאמר הש"ס דאיצטריך לאשמעינן שכהנים חייבין בסוכה משום שע"כ הי' אוכלין שירי מנחות במקדש חוץ לסוכה והו"א דפטורין לגמרי מסוכה וקמ"ל דשלא בעידן עבודה חייבין, דמזה שאכלו שירי מנחות חוץ לסוכה אין ראי' שפטורין מן הסוכה שיהי' מהצורך להשמיענו שחייבין די"ל שאכלו פחות מכביצה שבזה ליכא חיוב סוכה כלל אלא דדחה זאת לשטת הר' אביגדור ושבולי לקט הובא בטעם המלך ה' סוכה דסעודת יו"ט דחשובה בעי סוכה אפי' פחות מכביצה ה"ה באכילת שירי מנחות שיש בזה ג"כ מ"ע בעי סוכה אפי' פחות מכביצה עיי"ש ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון דע"כ לא כתב הר' אביגדור דחשיבות שיש בהאכילה מועיל לחייב בסוכה אף בפחות מכביצה זה דוקא אם עכ"פ יש כזית בהאכילה ורק דבכזית אינו חייב בסוכה ע"ז י"ל דמכח חשיבת האכילה גם כזית נתחייב בסוכה כמו בסעודת יו"ט שצריכה כזית אז אנו אומרים אף דבעלמא כזית א"ח בסוכה בכגון דא הוא חייב בסוכה משום דסעודת יו"ט מפאת שיש מצוה באכילתה המצוה הזאת עושה סעודת קבע אף לפחות מכביצה והיינו כזית, אבל היכי דאין בהאכילה כזית אז אפי' אם יש מצוה באכילה לא אלים חשיבת המצוה למשוי לה לאכילה קבוע שתתחייב בסוכה והסברא נלפע"ד עפ"י דברי הר"ן בקידושין שהקשה על הא דקיי"ל דאשה אינה מתקדשת בפחות מש"פ ואמאי לא יהי' הקידושין מועילים מטעם שתאמר האשה לדידי שויא ותירץ דדוקא כשהדבר שוה ממון מועיל סברת לדידי שויא כמו ברב כהנא להגדיל השיווי יותר אבל היכי שאין הדבר ש"פ ל"מ אמירתה לעשות דבר שאינו ממון כלל לממון ועיין ב"ש אה"ע סי' ל"א ס"ק ו' שכתב דמה"ט ס"ל להרמב"ם דהיכי שידוע שהחפץ ש"פ במקום אחר מקודשת דהיה כאלו אמרה האשה לדידי שויא פרוטה ואף שכתב הר"ן דהיכי שאין הדבר ש"פ בשום מקום ל"מ מה שהאשה אומרת לדידי שויא מ"מ כששוה פרוטה במק"א מהני עיי"ש וביארו המפורשים דה"ט משום דלעשות מדבר שאין בו דין ממון כלל כגון פחות מש"פ שיהי' לו דין ממון זה אין ביד האשה אבל בדבר שיש בו כבר דין ממון באיזהו מקום שיהי' כגון שש"פ במק"א שוב מועיל אמירתה לדידי שויא להוסיף על שיווי הדבר אף שבאמת אינו שוה כ"כ והדברים עתיקין וא"כ ה"נ אם יש כזית בהאכילה כגון בסעודת יו"ט דהוה עכ"פ בגדר אכילה דכזית הוה אכילה לענין כל דבר כידוע ורק דהוה אכילת עראי, מועיל חשיבת המצוה לעשותה לאכילת קבע אף דבאמת הוה רק אכילת עראי אבל אם ליכא כזית באכילה דאז מהצורך לעשות מדבר שאינו נכנס כלל בגדר אכילה לאכילת קבע, זה אין בכח המצוה לעשות דהמצוה תוכל רק להוסיף על מעלת הדבר ולעשות יש מיש אבל לא לעשות יש מאין וא"כ באכילת קדשים דל"ב כזית רק סגי בכ"ש כמ"ש בתוס' ישנים יומא ל"ט ע"א עיי"ש שהוכיחו כן מהא דאמרו בש"ס שם שאחרי שמעון הצדיק לא הגיע לכל כהן רק כפול ש"מ דל"ב כזית לקיים מ"ע דאכילת קדשים וכן משמע ג"כ בפסחים ג' ע"ב גבי מעשה דתלתא כהנים שהי' אחד אומר הגיעני כפול עיי"ש שפיר י"ל דהכהנים אכלו פחות מכזית דליכא בזה חיוב ישיבת סוכה ול"ק הרי מכח חשיבת המצוה דאכילת קדשים גם פחות מכשיעור נחשב לאכילת קבע לדעת הר' אביגדור דזה דוקא כשיש עכ"פ כזית אבל בפחות מכזית גם הר"א מודה דחשיבת המצוה אינה מועלת לעשות לאכילת קבע להתחייב בסוכה וכנ"ל. וכשבאנו לידי מדה זו דאכילת קדשים סגי בכ"ש הי' מקום לומר עוד סברא אחרת שהכהנים הי' רשאים לאכול שירי מנחות פחות מכביצה חוץ לסוכה ול"ש לומר דהמצוה מחשבה לי' לאכילת קבע כדעת הר"א לענין סעודת יו"ט נוסף על הסברא שכתבנו דבאמת צריך להבין כל עיקר הדבר מדוע תסגי אכילת קדשים בכ"ש הרי כתיב בה לשון אכילה וקיי"ל דאין אכילה פחות מכזית וצ"ל דה"ט משום שהמצוה של אכילת קדשים לא נאמרה לכל כהן בפרטות ורק להכהנים בכלל שהמה ביחד יאכלו הקדשים והמנחות ולכן ל"ב כזית לכל כהן וכ"כ בדורש לציון דרוש א' בהג"ה מבן המחבר וכן ראיתי בח"ס חאו"ח סי' ק"מ שכ' ג"כ הכי עיי"ש וא"כ איך נוכל לומר דמכח חשיבת המצוה שיש באכילת קדשים יהי' נחשב גם אכילת כ"ש לאכילת קבע הרי הכהן האוכל כ"ש לא מקיים בפ"ע מ"ע רק הוא סניף לאחרים ואין ראי' כלל מאכילתו שהיא חשובה מדמקיים בה מ"ע שיתחייב ממילא ג"כ בסוכה י"ל דבאמת אין האכילה הזאת של הכהן לבדה חשובה רק היא מצטרפת לאכילת אחרים ורק בהצטרף נחשבת היא, וע"כ לא כתב הר"א סברתו רק בסעודת יו"ט שהאוכלה מקיים מצוה שלימה אז אמרינן מדנחשבה האכילה שתתקיים בה מצות סעודת יו"ט ממילא נחשבה ג"כ שתתחייב בסוכה משא"כ באכילת קדשים שאין שום ראי' שהאכילה חשובה אף בפחות מכשיעור המחויב בסוכה דמה שמקיימין בה מ"ע הלא זה ל"ה רק ע"י צירוף אכילה אחרת וכנ"ל. ואם נאמר כן דאכילת קדשים סגי בכ"ש י"ל אפי' אם הי' מזדמן שהי' מגיע להכהן כזית או אפי' כביצה הי' ג"כ רשאי לאכול חוץ לסוכה ולא הי' צריך לדקדק שיהי' דוקא כ"ש כיון דקיימינן בסברא דסגי בכ"ש א"כ ע"כ הוה המ"ע שיהי' הקדשים והמנחות נאכלים כלם ע"י הכהנים אבל ל"ה המצוה על הכהן הפרטי לאכול וכמ"ש בח"ס שם אין כאן חשיבת המצוה שתשוה גם אכילת עראי לאכילת קבע ושוב דמיא לאכילת חולין שעד יותר מכביצה מותר לאכול חוץ לסוכה משום דהוה אכילת עראי. אמנם גוף דבר זה שאכילת קדשים סגי בכ"ש לא מחוור ועיין בח"ס שם באו"ח סי' מ"ט שתפס ג"כ דאכילת קדשים לא הוה רק בכזית ובפחות מזה אין מקיימין המ"ע ומה שאמרו בש"ס דיומא הנ"ל דהגיע לכל כהן כפול אה"נ שלא קיימו המ"ע דאכילת קדשים כי המצוה נתקיימה רק ע"י הכה"ג שנטל חלק בראש והגיע על חלקו לכה"פ כזית ובאכילת כזית אחד מהקרבן ע"י הכה"ג סגי לקיים המצוה דאכילת קדשים והמותר נתחלק בין הכהנים ואי הגיע כזית לאחד קיים מצוה באכילתו ואי לא אה"נ דלא קיים עיי"ש (ולפ"ז אפי' אם נאמר דאין מקיימין המ"ע דאכילת קדשים רק בכזית הי' שאר הכהנים ג"כ יכולים לאכול חוץ לסוכה פחות מכזית אחרי אשר ל"ש בזה לומר דחשיבת המצוה משוי קבע וכנ"ל כיון דעליהם לא רמיא לקיים המ"ע דאכילת קדשים ורק הכה"ג לבדו הי' מוכרח לאכול חלקו בסוכה כיון שהוא הי' צריך לאכול כזית שלם כדי לקיים המ"ע ובאכילת כזית כבר מועיל חשיבת המצוה לעשות קבע כדי להתחייב בסוכה וכאמור) ועיין במנ"ח מצוה קל"ד שהאריך הרבה בפרט זה אי באכילת קדשים ומנחות בעינן כזית או סגי בכ"ש ומסיק ג"כ דבעינן כזית ובפחות מזה אין מקיימין המצוה עיי"ש:

ד אולם מדה טובה אינה חוזרת ריקם ואף אם נניח דהכהנים הי' מחויבים לאכול כזית שלם כדי לקיים מ"ע דאכילת קדשים אשר אז אין מקום לדברינו האמורים למעלה נלפענ"ד ג"כ דהי' הכהנים יכולים לאכול שירי מנחות מצד הדין חוץ לסיכה מבלי שיהי' מזה ראי' שפטורין מן הסוכה כיון דהמ"ע דאכילת קדשים הוא בכזית והחיוב לאכול בסוכה הוא ביותר מכביצה וא"כ הי' יכולים לאכול רק כזית ולא נתחייבו כלל בסוכה ואין זה ענין כלל לדינו של הר' אביגדור שהבאנו דסעודת יו"ט כיון דהוה מצוה אף כזית נחשב לאכילת קבע דע"כ ל"א הכי רק בפת גמור אלא שאין בו השיעור להתחייב בסוכה ע"ז אנו אומרים דמחמת חשיבות המצוה גם כזית נחשב לאכילת קבע אבל בפת הבאה בכסנין גם הר"א מודה דאין חשיבות המצוה מועיל לעשותו לאכילת קבע ודבר זה יש ללמוד ממה דחדית לן בספר מח"ב הובא בשערי תשובה סי' תרל"ט דבלילה ראשונה שיש חיוב לאכול בסוכה יש לאכול פת גמור ולא פת הבאה בכסנין וביאר בשע"ת שם כונתו אף דלענין שיעור האכילה נקטינן דיוצאין בלילה ראשונה בכזית אף דהשיעור להתחייב בסוכה הוא בכביצה וה"ט משום דהחוב שיש לאכול בלילה ראשונה בסוכה משוי לי' גם לכזית לקבע א"כ הי' לנו לומר דהחיוב הזה ישוי גם לאכילת פת הבאה בכסנין לאכילת קבע דהחיוב אינו מועיל לעשות קבע רק היכי דבציר לי' שיעורא אבל לא היכי שהגריעות מצד הלחם עיי"ש וא"כ בשירי מנחות (אשר עליהם סובב כל המו"מ לענין חיוב סוכה במקדש כי בשר קדשים בודאי הי' הכהנים יכולים לאכול חוץ לסוכה כידוע) דהוה פת בכסנין דהי' בהם שמן (ועיין בהגהות חכמת שלמה על האו"ח סי' קס"ח מ"ש בזה) לא הי' מועיל חשיבות המצוה לעשות קבע דהוה ג"כ הגריעותא מצד הלחם וא"כ אם אכלו הכהנים כזית כדי לקיים המ"ע של אכילת שירי מנחות לא נתחייבו כלל בסוכה. אמנם המעיין בשערי תשובה בסי' תרל"ט שם באות שלפ"ז יראה דד"ז שהיכי שהגריעות מצד הלחם ל"מ חשיבות המצוה לעשות קבע רפי' בידינו עיי"ש שכתב דמה"ט נהגו במדינתנו לקדש בשל יו"ט ולאכול אחר הקידוש פת הבאה בכסנין ואח"כ הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה ונמשך איזהו שעות עד זמן הסעודה ואפ"ה מברכים בשעת קידוש ברכת סוכה אע"ג דלא אכלו רק פת הבאה בכסנין משום דכיון שאוכלין הפת הזה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר יכולין לברך עליו דמחשבתו זו משוי לי' לקבע עיי"ש אלמא דאפי' היכי דהגריעות הוה מצד הלחם מועיל חשיבות המצוה לעשות קבע וממילא גם באכילת שירי מנחות אף דהוה פת בכסנין הי' לנו לומר דמפאת חשיבות המצוה גם כזית נחשב לקבע ואסור לאכלו חוץ לסוכה, אכן בזה אני אומר רעיון נכבד דאף אם יהיבנא דחשיבת המצוה מועיל לעשות לקבע אף היכי שהגריעותא מצד הלחם מ"מ אם יזדמנו שני הענינים ביחד היינו שיהי' בציר שיעורי' וגם יהי' חסרון מצד הלחם בזה לא אלים כח המצוה להשלים שני החסרונות כאחד כי המצוה לא תוכל לפעול רק או על הכמות היינו שגם כזית יחשב לקבע או על האיכות היינו שגם פת בכסנין אף שמצד איכותו לא נחשב אכילתו לקבע מ"מ כשיש מצוה באכילתו כגון כשאוכלין אותו לקיים סעודת יו"ט ושבת יהי' נחשב לקבע אבל לפעול הך על הכמות והן על האיכות היינו שגם פת בכסנין יתחייב בסוכה רק בכזית זה אין בכח חשיבות המצוה ויש להביא קצת דמיון לזה מדברי התוס' בב"מ י"ב ד"ה אי אמרת שכתבו דאין סברא שיתקנו רבנן שתי זכיות שיזכה הבן קודם ואח"כ יזכה האב ממנו אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב עיי"ש וה"נ י"ל דאין סברא שחשיבות המצוה תפעל שני דברים הן מצד הכמות והן מצד האיכות, אלא או מצד הכמות או מצד האיכות וכמ"ש, וא"כ שפיר הי' הכהנים יכולים לאכול כזית משירי מנחות חוץ לסוכה ול"ש לומר דהמצוה תעשה לקבע דכאן הוה בציר שיעורי' דל"ה רק כזית וגם גריעותא מצד הלחם דהוה פת בכסנין ומהצורך שהמצוה תעשה שתי פעולות היינו שתפעל הן על הכמות והן על האיכות וזה אין בכחה וכנ"ל ועיין בשע"ת שם שכ' דאלה הנוהגים לקדש ולאכול פת בכסנין ולהפסיק אח"כ זמן מה עד הסעודה צריכים להיות נזהרים לאכול יותר מכביצה בשעת הקידוש ואפי' המח"ב שדעתו שאין לברך ברכת סוכה על פת בכסנין אפי' אם היא יותר מכביצה מ"מ בקידוש מודה עיי"ש, ויש להבין אם עיקר הטעם שיש לברך ברכת סוכה על אכילת פת הבא בכסנין בשעת קידוש הוא משום דחשוב קבע מפאת דהוה סעודה לענין הקידוש א"כ יהי' סגי באכילת כזית כאשר כן היא באמת דעת ר' אביגדור דאף דכזית אינו מקרי קבע להתחייב בסוכה ולהנ"ל הדין אמת דר' אביגדור לא ס"ל כן רק בפת גמור אבל בפת הבא בכסנין כיון שבלא"ה מהצורך להשתמש בכח חשיבת המצוה להשלים הגריעותא שיש מצד איכות הלחם שוב לא אלים כח המצוה להשלים החסרון מצד הכמות וע"כ אה"נ דצריך שיעור שלם להתחייב בסוכה שהוא כביצה וז"נ בסברא:

ה ובעיקר הדבר שהארכנו למעלה אי במקדש הי' הכהנים אוכלים שירי מנחות בסוכה הנה מצאנו להדיא במקרא שעשו סוכות במקדש עיין נחמ' ח' ט"ז ויצאו העם ויבואו ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית אלקים וגו' ועיין למו"ז מאה"ג זצלה"ה בספרו שם שהרגיש בזה והביא בשם הרוקח שהקשה בה' סוכה על הא שעשו סוכות בחצרות בית אלקים וכתיב בתרי' במקרא וישבו בסוכות והרי אין ישיבה בעזרה ותירץ שעשו בעזרת נשים וגם חצרות הי' בירושלים שהבאים בית אלקים אוכלין שם שלמים עיי"ש, ולפענ"ד דברי הרוקח תמוהים מאד שנקט בפשיטות דלא יכלו לשבת בסוכות משום דאין ישיבה בעזרה והרי התוס' כתבו ביומא כ"ה ע"א ד"ה אין בחד לישנא דמה שאמרו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה, אבל אכילה דהוה צורך עבודה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרי שרי ועיי"ש שרצו לומר דמה"ט מותר ג"כ לאכול קדשים בישיבה משום דכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב, וא"כ שפיר הי' הכהנים יכולין לאכול קדשים בסוכה בעזרה גם בישיבה דלצורך אכילת קדשים מותר לישב בעזרה וזה קושיא גדולה לכאורה על הרוקח, הן אמת כי מדברי התוס' בזבחים ט"ז ע"א משמע קצת דס"ל דגם לצורך אכילת קדשים הי' אסור לישב בעזרה שכתבו שם בד"ה ומה דהא שאמרו בש"ס שם ומה יושב שאוכל היינו במורם מקדשים ובכור ומשמע שתפסו העיקר כלשון הראשון בתוס' יומא שם שתי' הקושיא על הא שאמרו ומה יושב שאוכל וכו' והרי אין ישיבה בעזרה דמיירי בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר, ולא ס"ל כלישנא בתרא בתוס' שם דלצורך אכילת קדשים מותר לישב בעזרה, וכן כתוב ג"כ להדיא בפסקי תוס' סוטה ט"ו עיי"ש שכתבו וז"ל אין ישיבה בעזרה ואוכלין מעומד אמנם בפסקי תוס' זבחים ט"ו ע"ב מפורש יוצא להיפוך עיי"ש שכתבו אין ישיבה בעזרה היינו שלא לצורך עבודה אבל אכילת קדשים מיושב וזה כדברי התוס' ביומא הנ"ל (והפלא שבפסקי תוס' שם הביאו ד"ז בשם תוס' שם בדף ט"ו ע"ב ד"ה אתיא ולפנינו בתוס' שם לא נמצא זה כלל) ובאמת אני משתאה ומשתומם על הסתירה שיש בענין זה בין פסקי התוס' דבסוטה איתא בפסקי תוס' דאכילת קדשים היתה מעומד דוקא משום דאין ישיבה בעזרה ומדכתוב כן בפסקי התוס' ש"מ שכן הוא המסקנא וההלכה, ובפסקי תוס' זבחים איתא להיפוך דאכילת קדשים היתה מותרת מיושב (וכן הוא גם בפסקי תוספות יומא שם) ומשמע דהמסקנא הוא להיפוך, וזה מעורר תמהון גדול, ואין הפנאי גורם לחפש בדברי המפורשים אם הרגישו בזה, אבל יהי' איך שיהי' אין הדבר ברור דאכילת קדשים היתה רק מעומד, וא"כ לא הו"ל להרוקח למינקט כן בפשיטות ולהקשות על לשון הכתוב, עוד אני מתפלא מאד ע"ד הרוקח שתפס לשון הכתוב כפשוטו דוישבו בסכות היינו שישבו ממש ומפאת זה הקשה והרי אין ישיבה בעזרה ובאמת לשון ישיבה אינו משמע דוקא ישיבה ממש ורק ענינו היא העכבה כאשר כן אנו מוצאים בעיקר מצות סוכה דכתיב בה לשון ישיבה והפירוש הוא העכבה כמ"ש הרא"ש הובא בטו"ז או"ח סי' תרמ"ג דמה שנאמר בסוכות תשבו הפירוש תתעכבו כמו וישב העם בקדש עיי"ש וא"כ ה"נ י"ל דמה שנאמר וישבו בסוכות הפירוש שהתעכבו ולעולם אכלו בעמידה כי אין ישיבה בעזרה, וזה חידוש גדול ע"ד הרוקח, ואולי י"ל דכונת הרוקח היא עד"ז דנהי דלא בעינן ישיבה ממש בסוכה אבל עכ"פ בעינן שתהא הסוכה ראוי' לישיבה ממש, ואם הסוכה הוה ראוי' לישיבה אה"נ דהישיבה לא מעכבת, אבל אם אינה ראוי' לישיבה הישיבה מעכבת ולכן הקשה איך קיימו מצות סוכה בסוכות שעשו בחצרות בית אלקים, הרי בסוכה זו א"א לישב דאין ישיבה בעזרה וכיון דא"א לישב שוב הישיבה מעכבת, ויש להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס בחולין פ"ג ע"ב דאף דנקטינן דאם א"א לכסות למטה חייב לכסות מלמעלה כגון בשחט בהמה ואח"כ חי' אלמא דהכיסוי למטה אינו מעכב מ"מ במוקדשין פטור לכסות מלמעלה משום שאינו יכול לכסות מלמטה וזה משום דשם הוה ראוי לכסות מלמטה אין הכיסוי מלמטה מעכב משא"כ במוקדשין דל"ה ראוי לכסות מלמטה הכיסוי מעכב וכדר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עיי"ש וה"נ י"ל דאם הסוכה ראוי' לישיבה אין הישיבה מעכבת, אבל אם אינה ראוי' לישיבה, כגון סוכה בעזרה דאסור לישב בעזרה, הישיבה מעכבת וכמ"ש, אמנם בזה יש לפקפק, לפמ"ש התוס' בזבחים ט"ז דהאיסור לישב בעזרה ל"ה רק מדרבנן עיי"ש, א"כ י"ל דמה"ת שפיר הוה ראוי' לישיבה ושוב אין הישיבה מעכבת. אכן בזה באנו למחלוקת הידועה של ר"מ ור"י בסוכה כ"ג ע"א אי סוכה שאינה ראוי' מחמת איסור דרבנן מקרי ראוי' לשבעה עיי"ש דפליגי כן לענין העושה סוכתו ע"ג בהמה שר"מ מכשיר משום דמדאורייתא עכ"פ חזי' לשבעה ור"י פוסל דכיון דמדרבנן לא חזי' ל"מ ראוי' לשבעה וה"נ י"ל דתלי' בזה והרבה יש לדבר עוד בפרט זה ואקצר:

ו והנני להזכיר עוד במה שהארכנו למעלה אי סוכה חשובה אהל קבע משום דהוה לח' ימים כאשר כן מצאנו בקשר דאם מתקיים שבעה ימים הוה קשר של קימא, שיש להעיר בזה מדברי הש"ס בסוכה מ"ה ע"ב דגבי סוכה כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמי עיי"ש ויש לחלק. עוד י"ל בעיקר הדבר אי סוכה חשובה אהל עראי או קבע לענין שיהי' מותר לתקנה ביו"ט וכן לענין אם הי' מותר לעשותה במקדש ול"ה מוסיף על הבנין דזה תליא בפלוגתא אי בסוכה דירת קבע בעינן או לא. דאם נאמר דבסוכה דירת קבע בעינן י"ל דהוה בגדר אהל משא"כ אם נאמר דל"ב בסוכה דירת קבע ל"ה בגדר אהל קבע, ויש להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס בסוכה כ"א ע"ב ור' יהודה לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן והו"ל מטה דירת עראי וסוכה אהל קבע ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע עיי"ש אלמא דאם בעינן בסוכה דירת קבע חשובה אהל קבע משא"כ אם נאמר דל"ב דירת קבע י"ל דל"ה אהל קבע ועיין בסוכה שם בדף ז' ע"ב שחשב הש"ס כל הנך דס"ל דבסוכה דירת קבע בעינן ובזה הי' מקום לפלפל ג"כ בישוב קושית הפנים יפות שהבאנו למעלה על הא דאיתא בילקוט בפ' שופטים לא תטע לך אשרה כל עץ אפי' סוכה ומשמע דאסור לעשות סוכה בבית המקדש ובפ' ראה הביא הילקוט חג הסכות תעשה לך וכו' מניין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות להי וכו' ומשמע שהי' עושין סוכה במקדש, ולהנ"ל י"ל דכיון דהמאמר בפ' שופטים לקוח הוא מהספרי שסתמו ר"ש וכמו שכתבנו לעיל בחידושינו ור"ש הוא דס"ל בסוכה ז' שם דבסוכה דירת קבע בעינן ולפ"ז הוה סוכה אהל קבע כמ"ש, ולכן ס"ל דבמקדש הי' אסור לעשות סוכה דכיון דהוה אהל קבע הוה בכלל מוסיף על הבנין. אמנם בעל המאמר בפ' ראה קאי בסברא דבסוכה ל"ב דירת קבע וא"כ הוה סוכה רק אהל עראי ולכן ס"ל דהי' עושין סוכה במקדש דאם הוה אהל עראי ל"ה מוסיף על הבנין וכאשר הארכנו למעלה, ויש להמשיך עוד הפלפול אכן אחרי אשר בלא"ה כבר יצא מגדרנו נסתגר בזה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה