ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קצה
שם ע"ב. ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא. (א) עיין ר"ה כ"ד ע"א ראינוהו במים ראינוהו בעששית ראינוהו בעבים אין מעידין עליו ומשמע דראי' בעששית לא מקרי ראי' וזה לכאורה היפך דברי הש"ס כאן, וצ"ל דעששית בש"ס דר"ה שם פירושו אספקלריא שאין רואין בו עצם הדבר רק תמונתו (דומיא דבבא דרישא שראו צורת הלבנה במים ה"נ ראו צורת הלבנה באספקלריא שהוצב נגד הלבנה ונראה צורתה באספקלריא) וזה באמת ל"ה ראי' אבל כאן עששית פירושו זכוכית וכמ"ש רש"י כאן עששית כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתים והיא נראית עיי"ש וע"י עששית כזאת רואין עצם הדבר זה אה"נ דהוה ראי' מעלי', ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכ"ו שכ' ג"כ הכי עיי"ש שדן לענין אחד שרואה ע"י בתי עינים אם כשר להיות דיין בחליצה והעלה דאין בזה בית מיחוש דראי' ע"י זכוכית חשיבה ראי' ממש והביא דבשו"ת הלכות קטנות למהר"י חגיז סי' צ"ט כתב כן לענין דמותר לקרות בס"ת ע"י בתי עינים משום דהוה ראי' מעליא כדמוכח מש"ס כאן עיי"ש, ועיין בשבו"י שם שרצה לחלק דמי שיכול לראות בלא בתי עינים אף שרואה דרך בתי עינים וזכוכית אינו מעכב דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת משא"כ בזקן שאינו רואה ראי' נכונה אלא ע"י בתי עינים ל"ה ראי' ממש עיי"ש ויש להעיר מדברי המגיה במל"מ פ"ג מה' בכורים ה"ד שכתב בשם הרד"ך דד"ז דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ל"א רק היכי דאתמר בגמ' עיי"ש אמנם מצאנו פעמים רבות בספרי הפוסקים שהשתמשו בסברא זו דכל הראוי לבילה וכו' אפי' שלא במקום דאתמר בש"ס והארכנו בזה במק"א:
ב והנה לענין עדות אם ראי' ע"י עששית היינו מחיצה של זכוכית הוה ראי' מעליא שידונו הב"ד על סמך הראי' הזאת הדבר פשוט דהוה ראי' מעליא כדמוכח מש"ס כאן ועיין בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חגיז ח"ב סי' פ"ב שנסתפק בעדים שראו עובר עבירה בתוך מה שנצטייר במראה של זכוכית לבנה והכירו הכל בפירוש אם דנין ע"פ והעיר מדברי הש"ס בר"ה הנ"ל דכשראו העדים הלבנה בעששית אין מעידין עלי' אלמא דלא חשיבא ראי' אמנם זה דוקא בראי' באספקלריא דמינה קא מיירי הש"ס בר"ה שם כנ"ל אבל בראי' ע"י מחיצה של זכוכית דמוכח מדברי הש"ס כאן דהוה ראי' מעליא בודאי יכולין הב"ד לדון על פיה, ואם כי הדבר פשוט מ"מ יש להביא ראי' לזה מדברי הש"ס במכות ו' ע"ב הי' שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות וכו' ומדלא דקדקה המשנה לכתוב שהחלון הי' פתוח בעת שראו המעשה משמע דאפי' הי' סגור וראו ע"י הזכוכית שבחלון ג"כ הוה ראי' וע"כ דראי' ע"י הזכוכית הוה ראי' מעליא וכנ"ל, אמנם מה שיש להסתפק קצת הוא בלשון הגדת העדים איך יאמרו אם עליהם לדקדק בלשונם ולומר שראו ע"י מחיצה של זכוכית ורק שהב"ד דן על סמך הראי' הזאת או יכולין להגיד סתם שראו הדבר ואין צריכים לפרש שראו ע"י זכוכית, ומסתברא כיון שהב"ד דן עפ"י ראי' זאת ע"כ משום דחשיבה ראי' מעליא יכולין העדים לכנות זאת בשם ראי' סתם וא"צ לפרש שהראי' היתה ע"י זכוכית וז"פ:
ג ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"א סי' פ"ז שנסתפק אם ראי' ע"י פערנראהר חשובה ראי' לדון על פיה והעיר מדברי הש"ס במכות ה' שנים אומרים במזרח בירה הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו והלא במערב בירה עמנו הייתם חזינן אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזו למזרח בירה אין אלו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין עיי"ש וקשיא דילמא ראו ע"י פערנראהר וש"מ דאין דנין על סמך ראי' כזאת. ולפום ריהטא יש לדחות דהמצאת הפערנראהר נתחדשה זה שלש מאות שנה וא"כ בימי חכמי הש"ס לא הי' עוד שכיח כלל פערנראהר ואין להביא ראי' מזמן הזה, אמנם נפלאת היא כי ההמצאה הזאת של כלי הבטה למרחוק אשר היא אחת מההמצאות היותר נכבדות שחדשו חכמי הטבע במאות האחרונות כבר היתה ידועה לרבותינו בעלי הש"ס עיין עירובין מ"ג ע"ב תנא שפופרת היתה לו לר"ג שהי' מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדה אלפים בים עיי"ש אלמא שעוד לר"ג הי' לו כלי הבטה למרחוק ומדברי הש"ס שם נראה שגם מכונות אחרות שיסודן בחכמת הראות ואשר ממציאן הרעישו עולם ומלואו כמו כלי מדידה באמצעות חכמת הראות ידועות הי' לר"ג עיי"ש הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא הרוצה לידע כמה גבהו של דקל מודד קומתו וצלו וצל קומתו וידע כמה גובהו של דקל עיי"ש ובאמת מצאנו כמה וכמה דברים והמצאות שנתחדשו בשנות מאות האחרונות ומהם גם שנתחדשו בזמנינו אשר השתאו והשתוממו עליהם כל חכמי תבל והמה מרומזים כבר בדברי חז"ל ולדוגמא אזכיר ההמצאה לשמור הבנינים מן הרעמים והברקים ע"י שפוד של ברזל מפני שהברזל מושך הברק שנתחדשה לפני מאה וחמשים שנה כבר מוזכרה בדברי חז"ל בתוספתא שבת סוף פ"ז עיי"ש הכוברת אפרוחים בכברה והנותנת ברזא בין אפרוחים הר"ז מדרכי האמורי אם מפני הרעמים ואם מפני הברק הר"ז מותר ועיין במנחת בכורים על התוספתא דפוס ווילנא שביאר כי כן הטבע שהברזל מושך אלי' הרעם וזה באמת ענין נפלא וכאלה נמצאו עוד רבות בדברי חז"ל וכמעט בכל ענפי החכמה והמדע הדרישה והחקירה אשר לסופרם אין כאן המקום וכ"ז יורה כי לרוחב לב רבותינו אין חקר וסוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ"ה י"ד):