אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קצב

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קצב

קצא

שם ע"ב בגמרא. ר' אבא הוה קא משתמיט מיני' דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר ר"י כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהי' עד יום פקדי אותם נאם ד' (ירמי' כ"ז) (א) עיין תוס' כתובות קי"א ע"א ד"ה בבלה שהעירו דהלא האי קרא בגלות ראשון כתיב ותירצו די"ל דבגלות שני כמי קפיד קרא עיי"ש וק"ל טובא לפי המבואר ברמב"ם פ"ו מה' בית הבחירה דכשגלו ישראל מארצם בפעם ראשונה נתבטלה קדושת הארץ אבל כשגלו בפעם שני' קדושת הארץ נשארה בתוקפה והרי היא מקודשת עד היום ואעפ"י שנלקחה הארץ מאתנו עיי"ש ועיין עדיות פ"ח מ"ו א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית וכו' וביאר הר"ע שם לפי שקדושה שקדש שלמה את הבית קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וכן קדושת ירושלים קדשה לעולם אבל קדושת שאר א"י לא קדשה בכבוש ראשון אלא לשעתה עד שחזרו עולי בבל וקדשוה קדושה שני' ואותה קדושה קדשה לעת"ל עיי"ש ועיין רש"י יבמות פ"ב ע"ב על הא דתניא בסדר עולם אשר ירשו אבתיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להן ושלישית אין להן שכ' ג"כ דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ אבל בגלות טיטוס לא בטלה קדושת הארץ עיי"ש א"כ מאי ראי' מגלות ראשון לגלות שני לומר דכמו שהקפיד קרא בגלות ראשון שלא יעלו מבבל לא"י כן הקפיד ג"כ בגלות שני, דילמא שאני גלות ראשון שנתבטלה קדושת הארץ לכן הקפיד קרא שלא יעלו דלא הי' שום מעלה בעלי' זו אחרי היות הארץ מסולקת מקדושתה, משא"כ בגלות שני שקדושת הארץ נשארה כמו שהיתה איך יעלה על הדעת לומר שיש איסור לעלות לארץ ולשבת בה כיון שהיא בקדושתה וזה דקדוק עצום לפענ"ד, ולחומר הנושא אולי י"ל דהדיוק הוא כך כיון שגם בגלות ראשון הלא קדושת ירושלים לא נתבטלה וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ו מה' בית הבחירה דקדושת ירושלים דומה לקדושת המקדש ובשתיהן אנו אומרים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל משום דקדושתן מפאת השכינה ושכינה אינה בטלה כמו דדרשינן והשימותי את מקדשיכם אעפ"י ששמומין בקדושתן הן עומדים עיי"ש ואפ"ה אמר הכתוב סתם בבלה יובאו ושמה יהי' ומשמע דאפי' לירושלים שנשארה בקדושתה ג"כ לא יעלו אלמא דאיסור זה של עלי' מבבל לא"י אינו תלוי כלל בהתמדת הקדושה של א"י או סילוקה וממילא דגם בגלות שני' יש ללמוד ג"כ מקרא זה דיש קפידא שלא לעלות מבבל לא"י אף שעתה כל הארץ בקדושתה ולאו דוקא ירושלים לחוד ועוד י"ל דע"כ ל"א דבגלות ראשון נתבטלה קדושת הארץ ורק בגלות שני לא נתבטלה הקדושה משום דבאמת נקטינן כמ"ד דקד"ר קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל ולכן רק קדושת המקדש וירושלים לא נתבטלו שקדושתם מפני השכינה ושכינה אינה בטלה אבל קדושת שאר הארץ נתבטלה בגלות ראשון אמנם אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל ע"כ גם בגלות ראשון לא נתבטלה קדושת הארץ ועיין להרמב"ם בפירושו למשנה דעדיות שהבאתי שכ' כן דעיקר המחלוקת שנחלקו אי ק"ר קדשה רק לשעתה או גם לעת"ל ל"ה רק לענין קדושת שאר ארץ ישראל אבל במקדש לבד הכל מודים דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל ואנן ס"ל דרק קדושת עזרא והיא קדושה שני' קדשה לעת"ל עיי"ש א"כ אין תימה אם כאמר דר' יהודה יסבור ג"כ כמ"ד דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וא"כ לדידי' גם בגלות ראשון לא נתבטלה קדושת הארץ ולכן שפיר לדידי' יש ללמוד גלות שני מגלות ראשון ולומר כמו דבגלות ראשון קפיד קרא שלא יעלו לא"י ויהי' בבבל עד יום הפקודה אף שקדושת הארץ לא נתבטלה ה"נ בגלות שני י"ל כן. ולפ"ז אולי י"ל דה"ט שר"א לא חש לדעת ר"י ועלה לא"י משום דהי' ס"ל ק"ר קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל וא"כ בגלות ראשון נתבטלה קדושת הארץ אבל בגלות שני לא נתבטלה קדושת הארץ דקדושה שקדש עזרא לא פסקה עוד וכדברינו למעלה בשם הרמב"ם ולכן לדידי' שפיר י"ל דרק בגלות ראשון אסרו העלי' מבבל לא"י אבל לא בגלות שני וכנ"ל:

ב ודע דלכאורה יש לתמוה על האזהרה של ירמי' שיהי' בבבל ולא יעלו לא"י עד בוא יום הפקידה לשטת הרמב"ן דישיבת א"י הוה מ"ע ומפיק לי' מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה ועיין בספרי פ' ראה א"כ איך הזהיר ירמי' לבטל מ"ע הרי קיי"ל אלה המצות (ויקרא כ"ז) שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עיין מגילה ב' ע"ב וראיתי בהגהות הגאון רצ"ח בש"ס כאן שהביא בשם ס' מגלת אסתר שעמד בזה ודחה באמת מפאת זה דברי הרמב"ן, ולפענ"ד נראה דע"כ לא כתב הרמב"ן דבישיבת א"י יש מ"ע רק בעת שהארץ בקדושתה אבל בעת שנתבטלה קדושת הארץ גם הרמב"ן מודה דאין בישיבת א"י מ"ע וא"כ אז בגלות בבל שנתבטלה קדושת הארץ כדברינו למעלה שפיר הי' ירמי' יכול להזהיר שלא ישיבו לא"י דאז ל"ה כלל מ"ע בישיבת א"י. אמנם לפ"ז יצא לנו דמאזהרה זו עצמה שהזהיר ירמי' שלא ישיבו לא"י יהי' ראי' דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל דאילו הי' קדשה לעת"ל לא הי' ירמי' יכול להזהיר שלא ישיבו לא"י כיון שבהיות הארץ בקדושתה הלא יש מצוה בישיבת א"י ולא הי' הנביא רשאי לבטל מ"ע אכן זה דוקא אם נניח כדרשה דאלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר אבל אם נאמר דנביא רשאי לחדש דבר ע"כ ליתא לראי' זו כמובן:

ג ובזה יעלה בידינו פרפרת נאה בדרך הפלפול והחידוד לבאר לשון המשנה בעדיות שם א"ר יהושע שמעתי שמקריבים אעפ"י שאין בית ואוכלין קדשי קדשים אעפ"י שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אעפ"י שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל אמר ר' יהושע מקובל אני מריב"ז ששמע מרבו ורבו מרבו הל"מ שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע ועיין ביערות דבש חלק ראשון דרוש ט' שהעיר דיש להבין סמיכת שני המאמרים האלה, ועם האמור למעלה יתבאר קישור המאמרים האלו בדרך נחמד דהנה בהא ששמע ר' יהושע שמקריבין אעפ"י שאין ביה משום דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל יש לפרש ב' פירושים או דס"ל בדרך כלל ק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל והיינו אפי' לענין קדושת הארץ כיון שנתקדשה פעם אחת שוב לא נתבטלה, או דס"ל באמת ק"ר קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל וקדושת הארץ נתבטלה ורק לענין קדושת המקדש וירושלים ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וזה מפאת שקדושתם מחמת השכינה והשכינה אינה בטלה כמו דדרשינן והשימותי את מקדשיכם אעפ"י שהן שמומין בקדושתן הן עומדים וכמו שכתבנו למעלה בשם הרמב"ם וכאשר פי' הרע"ב במשנה כאן, וכשנתחקה על ב' הפירושים האלה איזהו מתאמת יותר הנה מאזהרת ירמי' שאמר בבלה יובאו ושמה יהיו נקח מופת דהפירוש השני יצדק יותר דאלו כפי' הראשון הלא יקשה איך הי' יכול ירמי' לבטל מ"ע דישוב א"י כיון שקדושת הארץ לא נתבטלה ויש מצוה בישיבה וע"כ כפי' השני דרק קדושת המקדש וירושלים קדשה לעת"ל אבל זולת זה לענין קדושת הארץ הנה ק"ר קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל ולא הי' אז בימי גלות בבל כלל מצוה דישוב א"י וזה דוקא אם נאמר דאין נביא רשאי לחדש דבר וכדברינו למעלה ומעתה מה יקרה סמיכת מאמרי ר"י מתחלה אמר ששמע שמקריבין אעפ"י שאין בית וכו' משום דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וכדי לברר לנו כונת בעל השמועה הזאת אם כונתו כפירוש ראשון שהבאתי דלגמרי ס"ל ק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל אפי' לענין קדושת הארץ או כונתו כפירוש השני ורק לענין קדושת המקדש וירושלים ס"ל הכי אבל זולת זה לענין קדושת הארץ ס"ל ק"ר קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל הוסיף ר"י ואמר שמקובל הוא שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע וזה מפאת שאין הנביא רשאי לחדש דבר ולכן אם יבוא אליהו ויאמר לטמא ולטהר לרחק ולקרב אין שומעין לו דאין רשות ביד נביא לשנות נגד דבר הלכה המסור בידינו ורק לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע אשר זה ל"ה רק גילוי מילתא ובירור האמת ואיננו מתנגד כלל למשפטי התורה ישמעו לו וכ"כ ביע"ד שם וכיון דאין נביא רשאי לחדש דבר ממילא ידענו דכונת בעל השמועה שאמר מקריבין אעפ"י שאין בית משום דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל ע"כ כפירוש השני דרק קדושת ירושלים והמקדש קדשה לעת"ל אבל זולת זה ק"ר לא קדשה לעת"ל דאל"כ קשה איך אמר ירמי' בבלה יבואו ושמה יהי' הרי יש מ"ע של ישוב א"י ואין הנביא רשאי לבטלה כיון שאין בכח הנביא לחדש דבר וכאמור והענין נחמד ע"ד הפלפול:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה