ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קפו
שם בגמרא. כי הוה נקיט תפלין ל"ה יהיב. (א) עיין ברא"ש כאן סי' ל"א שהביא בשם הירושלמי דר' יוחנן ל"ה מניח תפלין אלא מפסחא לפסחא והוה חזיק רישי' מפסחא ועד עצרת וכן הביא גם הכ"מ פ"ד ומה' תפלין הכ"ג בשם הירושלמי, וכוונתם לדברי הירושלמי בברכות פ"ב ה"ג אשר שם הוא המדובר מענין הלז. אמנם נפלאת הוא כי המעיין בירושלמי שם יראה שלא נמצא שם כלל מאמר כזה דשם נאמר בסגנון אחר דר"י בסיתוא דהוה חזק רישי' הוה לביש תרויהון ברם בקייטא דל"ה חזיק רישי' ל"ה לביש אלא דאדרעיהי ובפני משה שם כ' שיש גורסין להיפוך בקייטא דל"ה חשיש ברישי' הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישי' מחמת הקור ל"ה לביש אלא דאדרעי עיי"ש. ועיין בד"מ או"ח סי' ל"ח שהביא ג"כ בשם הירושלמי דר"י ל"ה מניח תפילין כי אם פעם אחת בשנה מחמת חליו וצ"ל דגירסא אחרת הי' לפניהם בירושלמי. ומצאתי באשכול ח"ב ה' תפלין סי' ל' שכ' וז"ל ומ"ש בתלמודא דמערבא ר' יוחנן ל"ה מניח בסיתוא תש"ר משום חולשא כשיצא לשוק לא מנח אבל בשעת ק"ש ותפלה זמן מועט ח"ו לומר שבטל מצות תפלין עכ"ל וזה דבר חדש ועיין יומא פ"ו ה"ד חה"ש אר"י כגון אנא דאזילנא ד"א בלא תפלין ובלא תורה ועיין בפירש"י שם שכתב ואין הכל יודעין שנחלשתי בגירסתי וכתב בס' עיון יעקב שם דהא דקאמר בלא תפלין משום שר"י לא הניח תפלין רק מפסחא לפסחא ועיין במהרש"א שם ועיין לעיל בברכות ט"ו ע"א דקאמר ר"ח בר אבא משמי' דר' יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וכו' וי"ל דה"ט שהפליג ר"י כ"כ בשבח מצות הנחת תפלין כי קיום המצוה הזאת בא לו בכבדות גדול מחמת חולשתו וע"כ היתה חביבה עליו ביותר, ועיין בילקוט תהלים ק"ג מאמר תתנ"ח דאיתא שם דר' יוחנן הוה לביש תפלין בכל יום לומר הסולח לכל עוניכי עיי"ש ומכאן ראי' גדולה לדברי האשכול שהבאתי דרק בחוץ ל"ה ר"י מניח תפילין אבל בשעת ק"ש ותפלה אה"נ דהי' מניח:
ב ועיין ברא"ש שם שהקשה לשטת הרבנו משה דס"ל דמותר לתת המצנפת בראש אחר שהניח התפלין דלא אסרו רק מטפחת שנראה גנאי לתפילין לפי שאינו דרך מלבוש אבל דבר שדרכו להיות בראש כגון מצנפת וגלימא ל"ל בה א"כ אמאי לא הניח ר"י תפלין שלא תזיק לו הקרירות הרי הי' יכול להניח תפילין ולכסות ראשו אח"כ כמו שהי' רגיל והביא בשם רבנו יונה דלא הי' מועיל לו הכיסוי לפי שגובה התפלין מפסיק בין הכובע ובין הראש והרוח נכנס בנתים ומזיק לו ועיין בתשב"ץ ח"א סי' ל' שהעיר איך נוכל להתיר לשום המצנפת בראש על התפלין והא בתפלין ש"ר כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותירץ דמ"ש וראו וכו' היינו שיהי' התפילין בראש במקום שהם נראים יותר ולשון וראו פירושו ושמעו כמו וכל העם רואים את הקולות עיי"ש ועיין בשערי תשובה או"ח סי' כ"ז ס"ק ח' שכתב שאף שיש איזהו דרשה בהא דוכל העם רואים את הקולות דקאי על המלאכים שנבראו מכל דיבור מ"מ פשטא דקרא על שמיעה נאמר ומפיק לי' בלשון ראי' וה"נ בהא דוראו כל עמי הארץ הכוונה שיהי' השמיעה ברור אצלם כאלו ראו בעיניהם ממש עיי"ש. והנה המעיין במכילתא פ' בא שם יראה שיש בזה מחלוקת בין ר' ישמעאל ור"ע אי ראו את הקולות או לא דר"י דרש וכל העם רואים את הקולות רואים הנראה ושומעים הנשמע ור"ע דרש רואין ושומעין הנראה עיי"ש והיינו דר"י ס"ל דלא ראו את הקולות ור"ע ס"ל דראו וי"ל דפליגי באמת בזה אי לשון ראי' הוה דוקא ראי' או פירושו גם שמיעה, דלר"י לשון ראי' יאמר גם על שמיעה ולכן ס"ל דלא ראו אה הקולות אמנם ר"ע ס"ל דלשון ראי' פירושו דוקא ראי' וע"כ ס"ל דראו את הקולות, ולפ"ז אולי גם הך דינא אי מותר לתת מצנפת על תפילין ש"ר יהי' תליא בהך פלוגתא שבין ר"י ור"ע אי ראי' הוה דוקא ראי' או פירושה גם שמיעה וכנ"ל אמנם לקושטא דמילתא מצאנו כמה פעמים במקרא לשון ראי' שפירושו רק שמיעה ולדוגמא ולבי ראה הרבה חכמה ודעת בקהלת א' ט"ז שפירושו ג"כ ענין שמיעה וכאלה עוד (והנני להזכיר בזה במה שראיתי בתשב"ץ שם שכ' וז"ל ר"י בסיתוא דהוה חזיק רישי' הוה לביש בדרעי' פירוש חזיק רישי' שהי' חלוש כי כן הוא לשון הירושלמי, ובגמ' דידן פ' הנודר מן המבושל חזיק רישי' עד חגא דעצרתא וכו' עכ"ל והפלא כי המעיין בש"ס דנדרים שם בדף מ"ט ע"ב יראה שלא נמצא שם כלל הלשון הזה חזיק רישי' כי שם נאמר שריב"א השיב להמטרנותא הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אמנם בירושלמי פסחים פ"י ה"א ששם מסופר ג"כ המעשה הזה מר"י בן אילעי עם המטרנותא איתא זה הלשון כי שם נאמר ר"י בי' ר' אלעי שתא ארבעתי כסא דלילא פסחא וחזיק רישי' עד חגא עיי"ש ובטח נתחלף להתשב"ץ לשון הגמ' בלשון הירושלמי:)