ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קפא
שם בגמ' א"ל ר"ה לרבנן מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו אי משום צינה אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טבילה בחמין (א) הנה מפשטות לשון ר' חסדא שאמר בדרך תימה וכי יש טבילה בחמין מוכח קצת כאילו הוה הך מילתא דאין טבילה בחמין ענין ידוע ופשוט וכן מוכח ג"כ מלשון הש"ס בתענית י"ג ע"א דקאמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב בין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא וכו' לא נצרכה אלא לחמי טברי' עיי"ש ומשמע ג"כ דזה שאין טבילה בחמין הוא דבר ידוע ושגור בפי בפי כל ויש לדקדק א"כ מה דעתי' דר"ה כי קשה להניח שר"ה לא הי' יודע כלל מזה שאין טבילה בחמין אשר לפי שאלת ר"ח הוה זאת ענין ידוע לכל, ונראה דאה"נ דר"ה ידע ג"כ מזה שאין טבילה בחמין אמנם הוא הי' ס"ל דזה דוקא בטבילה שהיא מצד הדין אבל באותה טבילה דוקא רק מצד תקנת עזרא אין להחמיר ויש לטבול גם בחמין ושוב ראיתי ברדב"ז דפוס ווארשא חלק ד' סי' צ"ה שצדד ג"כ הכי דר"ה שאמר אפשר במרחצאות ל"א כן רק בטבילת עזרא דקילא אבל לא בשאר טבילות עיי"ש ברם יש לתמוה אמאי לא נימא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו וכאשר בטבילה דאורייתא החמירו שלא לטבול בחמין ה"נ הי' לנו להחמיר גם בטבילת עזרא אף שאינה רק מדרבנן וי"ל דר"ה לא יסבור הכלל הזה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו כאשר באמת אנו מוצאים בהרבה ענינים שבהיותם רק מדרבנן לא נתנו עליהם כל החומרות הנוהגות בענינים שהמה מדאורייתא ולדוגמא הנה אנן קיי"ל דמצ"כ כדאיתא בש"ע או"ח סי' ס' ואפ"ה כתב המג"א שם בס"ק ג' בשם הרדב"ז דמצות דרבנן א"צ כוונה עיי"ש (ועיין בפר"ח או"ח סי' תע"ה סעיף ד' שהעיר אמאי לא נימא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו וגם מצות דרבנן תהיינה צריכות כונה ואולי באמת זה תלי' בזה ואם אמרינן כל דתיקון רבנן וכו' אה"נ דגם מצות דרבנן צריכות כונה) וכן לענין מהב"ע נקטינן דרק במצוה דאורייתא א"י כשהמצוה באה בעבירה אבל לא במצוה דרבנן עיין סוכה ל' ע"א תוס' ד"ה מתוך וכאלה רבות עוד. ובזה הי' מקום לומר פרפרת נאה דר"ח שהקשה וכי יש טבילה בחמין משום דאזיל כשטתי' דס"ל בגיטין ס"ה ע"א דאמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו ואפי' בדבר שאין לו עיקר מה"ת מוכח בש"ס שם דס"ל הכי א"כ לדידי' אין מקום לחלק בין ט"ע לשאר טבילות אף דט"ע ל"ה רק מתקנת חכמים וכמו דשאר טבילות ליתנייהו בחמין ה"ה ט"ע ולכן שפיר הקשה וכי יש טבילה בחמין ודוק:
ב ועיין רש"י כאן בברכות שפי' הא דהשיב ר"ה לר"ח ר"א בר אהבה קאי כוותך וז"ל קאי כוותך דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות עכ"ל וזה מתאים מאד עם מ"ש למעלה דכל עיקר המו"מ שבין ר"ה ור"ח ל"ה בעיקר הדבר אם יש טבילה בחמין דבזה גם ר"ה הי' מודה דטבילה ליתא חמין ורק כל השקו"ט הי' אם גם ט"ע דמיא בפרט זה לשאר טבילות או אולי בה הקילו וכנ"ל. אמנם בעיקר הדבר שכתבנו למעלה דה"ט דט"ע לא תועיל בחמין משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו הנה אחרי כתבי הדברים אתיא לידי ספר האשכול וראיתי שם בדף הראשון שכתב דבטבילת קרי ל"ש לומר כל דתקון רבנן וכו' כיון שבהרבה פרטים נשתנה טבילה זו משאר טבילות עיי"ש שכתב דמה"ט גם חציצה אינה פוסלת בטבילה זו אף שאמרו ביומא ל"א דבטבילה שצריך לטבול טהור הנכנס למקדש פוסלת וטבילה זו ג"כ ל"ה רק מדרבנן דשאני התם דאמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו כדאיתא בש"ס שם משא"כ בטבילת קרי ל"ש למימר הכי ולפ"ז נסתרה דברינו למעלה. ועיין במרדכי הובא בב"י יו"ד סס"י ר"א שהעיר על הא דנקטו בש"ס בפשיטות דאין טבילה בחמין והרי מצאנו שחממו לכה"ג המקוה ביוה"כ כדאיתא ביומא ל"א אם הי' כ"ג אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן ותי' דשאני התם דאין שבות במקדש, ויש לדקדק דזה ניחא בד' טבילות שהי' בקדש שייך לומר דאין שבות במקדש אבל בטבילה, הראשונה שהיתה בחול (עיין יומא ל"א ע"א) איך הי' רשאין לחמם הרי אין טבילה בחמין ואין שבות במקדש ל"ש לומר הכי כי כיון שהיתה בחול ויהי' לפ"ז מכאן ראי' למ"ש בתוס' רעק"א בשם הפר"ח דבטבילה ראשונה אה"נ דלא הי' מחמין כיון שהיתה בחול, ועיין בהגהות רש"ש יומא שם שתמה ע"ז שדייק הפר"ח דבטבילה ראשונה ל"ה מחמין כיון דבש"ס אמרו דה"ט דמחמין משום דאין שבות במקדש וזה ל"ש בטבילה ראשונה דהוה בחול, דבש"ס לא אמרו כן רק לר"י דס"ל דעששיות של ברזל הי' מניחין לתוך המים ויש בזה משום מצרף וצ"ל דאין שבות במקדש אבל למתניתין דמחמין המקוה ע"י הטלת חמין הלא בזה ליכא איסורא כלל ואין צריכין לומר משום דאין שבות במקדש ולפ"ז גם בטבילה ראשונה יש להתיר, ולהנ"ל נכון דגם בהטלת חמין בהכרח יש לבוא לכללא דאין שבות במקדש דנהי דליכא איסורא משום יוה"כ אבל יש איסור משום טבילה בחמין ורק דבד' טבילות שהי' בקודש אין שבות במקדש אבל לא בטבילה ראשונה דבה ל"ש למימר הכי וכנ"ל אמנם לפ"ז יקשה קצת אם נאמר דבזה שמתירין לטבול בחמין הטעם משום דאין שבות במקדש א"כ איך אמרו דמה"ט הי' רשאין להטיל עששיות של ברזל אף שיש בזה משום מצרף כיון דאין שבות במקדש הרי נקטינן דבשני שבותים גם במקדש לא התירו (והדבר הזה אסמכוהו על דברי הר"ע מברטנורא שכתב בפ"ג דעירובין דאף דל"ג על שבות בין השמשות זה דוקא בחד שבות אבל בשני שבותין גזרו וה"נ לענין אין שבות במקדש ג"כ הדין כן) וכאן הרי איכא ב' שבותין שבות דמצרף ושבות דטבילה בחמין, ושני שבותין לא הותרו גם במקדש, וצ"ל דע"כ ל"א דבשני שבותין לא הקילו במקדש רק כשהשני שבותין באים בב"א אבל כשבאין בזאח"ז ל"ל בה דגם לענין בה"ש הדין כן שאף שגזרו על ב' שבותין זה דוקא כשבאין בב"א אבל לא כשבאין בזא"ז ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חחו"מ בדרשות שבסוף הספר דרוש כ"ד אות ח' שכ"כ ומצאתי שכבר קדמו בזה בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רי"ד: