אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רנד

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רנד

רנג

דף ל' ע"א בגמרא עד כמה וכו' עד פרסה. (א) עיין ברש"י כאן שכתב עד פרסה היינו עד פרסה יתפלל אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה, אבל דרך פחות מפרסה א"צ להתפלל תפלה זו עכ"ל, והנה רבים ראו כן תמהו על הפירוש הראשון מדוע אם לא התפלל עד שהלך פרסה לא יתפלל עוד, אף שבדעתו לילך עוד כמה פרסאות, ועיין בפנ"י כאן שכתב בזה ענין נחמד לאמתה של תורה, ואולי י"ל קצת בהבנת הענין ע"ד שאמרו חז"ל בסנהדרין מ"ד ע"ב לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכיוצא בזה איתא ג"כ בירושלמי תענית פ"ג ה"ו אוקיר לאסייך עד דלא תצטרך לי' ולכן יש להתפלל עד פרסה כי עד פרסה ליכא סכנה עוד, ולא לאחר שהלך פרסה שאז כבר התחילה סכנת הדרך, ועיין בחידושי רבינו יונה כאן על הרי"ף שכתב דאף שאמרו בירושלמי דכל הדרכים בחזקת מסוכנים, ומשמע דאפי' פחות מפרסה ג"כ הוה בחזקת סכנה זה דוקא כשהולך בדרך בין הכפרים שם הוה הכל בחזקת סכנה אבל בקרוב לעיר עד פרסה ליכא סכנה עיי"ש וזה מתאים לדברינו דעד פרסה מקרי עוד תפלה קודם לצרה וכמ"ש, אולם דא עקא דהטעם שכתבנו מספיק רק להבין מדוע לכתחלה יש להתפלל עד פרסה, אבל לא יספיק להבין מדוע אם לא התפלל עד פרסה לא יתפלל עוד, דאם אמנם שאמרו שיש להקדים תפלה לצרה הנה זה רק ע"צ הנאות שמהראוי לעשות כן אבל לא יעלה על הדעת שאם לא הקדים תפלה לצרה לא יתפלל עוד, ואדרבה מצאנו שאמרו שאפי' אם חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ואפי' אם בעל החלומות אומר לו לאדם שלמחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים כדאיתא לעיל בברכות י', ועיין ר"ה ט"ז יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד, ורק אם אין במציאות עוד שישתנה הדבר אז לא יתכן להתפלל דהוה תפלת שוא וכדאיתא להלן בש"ס כאן בדף ס' הצועק על מה שעבר הר"ז תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יה"ר שתלד אשתי זכר הר"ז תפלת שוא עיי"ש, וא"כ ה"כ נהי שמהראוי להתפלל עד פרסה כדי שתקדם התפלה לצרה, אבל מדוע אם לא התפלל לא יתפלל עוד, ועיין בפירוש רבינו יונה כאן שכתב דהעיקר כפירוש הראשון דעד פרסה דקאמר היינו דעד פרסה יש לכתחלה להתפלל, אכן מה שנקט דאם לא התפלל עד פרסה לא יתפלל עוד, זה ליתא דאה"נ אם לא התפלל עד פרסה יתפלל אח"כ כשדעתו לילך עוד עיי"ש וכן איתא בש"ע או"ח סי' ק"י סעיף ז', ואם נאמר כן הביאור שכתבנו יעלה יפה מאד, דלכתחלה יש להתפלל בתוך פרסה כדי שתקדם תפלה לצרה, ומ"מ אם לא התפלל יתפלל אח"כ דלעולם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים וכאמור:

ב וראיתי בפירוש רבינו יונה שם, דברים שלא זכיתי להבינם שכתב דמה"ט אם לא התפלל עד פרסה מתפלל אח"כ אף דל"ה עובר לעשייתה דכיון שבדעתו ללכת עוד שפיר הוה עובר לעשייתה כמ"ש התוס' במנחות ל"ה דכל זמן שהאדם מקיים המצוה אעפ"י שלא בירך עלי' מתחלה כיון שעדיין מקיים אותה מברך, דנהי דל"ה עובר לעשייתה לגבי מה שעבר הוה עובר לעשייתה לענין מה שיקיים אח"כ המצוה עיי"ש ולפענ"ד הדברים האלה תמוהים מאד, דמה ענין עובר לעשייתה שייך בתפלת הדרך, וכי תפלת הדרך הוה ברכה, והלא תפלת הדרך הוה רק תפלה ובקשת רחמים ואיך שייך לומר בזה דבעינן עובר לעשייתה, והמעיין בפירוש הרבינו יונה יראה אמנם שכתב כ"פ לשון ברכה על תפלת הדרך וכפי הנראה משמע שחשבה באמת לברכה ומפאת זה דן דבעינן בה עובר לעשייתה כמו בברכה, ואני תמה מאד איזהו דמות של ברכה יש לערוך לתפלת הדרך, אשר אינה נופלת תחת שום סוג מסוגי הברכות שבידינו וכל עיקרה ל"ה רק תחנה ובקשת רחמים וכמ"ש, ע"כ דברי הר"י צע"ג:

ועיין בש"ע או"ח סי' ק"י דנקטינן כדעת בה"ג דעל דרך פחות מפרסה אין לומר תפה"ד וזה משום דבפחות מפרסה הוה עוד כמו בעיר ועיין בטו"ז שם ס"ק ו' ויש לדקדק קצת מהא דאיתא באו"ח סי' תצ"ו סעיף ג' ובסי' תקע"ד סעיף א' דמחוץ לתחום כבר מקרי חוץ לעיר וכ"כ הרמ"א ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ג לענין הא דאסור לעבור על חומרי המקום דזה דוקא בתוך תחום:

העיר אבל חוץ לתחום כבר הוה חוץ לעיר עיי"ש, וצ"ל דשאני תפה"ד שכל עיקרה נתקנה רק מחשש סכנה שיש בדרך, ועד פרסה מהעיר קים לן ששכיחים עוד אנשים מהעיר וליכא סכנה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה