ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · רמא
דף כ"ט ע"א בגמרא גמירי טבא לא הוי בישא ולא והכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול (יחזקאל י"ח) ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לו, בהבנת הענין מדוע מי שהוא צדיק מעיקרו אינו שכיח שיעשה רשע, ומי שכבר הי' רשע אף ששב מרשעתו שכיח הוא שיעשה רשע נראה בדרך צחות כי כידוע, חולי הנפש דומים המה לחולי הגוף הן בנוגע ללידתם והן בנוגע להתפתחותם וסדר רפואתם כאשר האריכו בזה בספרי הדרוש עיין לדוגמא בבינה לעתים דרוש ח', והנה בחולי הגוף מי שהוא בריא אינו שכיח שיחלה וכ"כ התוס' בפסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה אבל מי שכבר הי' חולה והבריא שכיח הוא שיחזור לחליו כמ"ש התוס' בחולין ט"ו ע"ב ד"ה כגון דחולה שהבריא רגילות היא שיחזור לחליו עיי"ש וא"כ י"ל דגם בחולי הנפש הוא כן, דמי שהוא צדיק מעיקרו אינו שכיח שיעשה רשע דטבא לא הוי בישא, אבל אם כבר הי' רשע וחלה מחלת הנפש אף שעשה תשובה והבריא שכיח הוא שיחזור לחליו ויוסיף לעשות הרע כבתחלה: