אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רכז

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רכז

רכו

שם בגמרא בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבהמ"ד אמר להם מה אני לבוא בקהל א"ל ר"ג אסור אתה לבוא בקהל א"ל ר"י מותר אתה לבוא בקהל א"ל ר"ג והלא כבר נאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' א"ל ר"י וכי עמון ומואב במקומן הן יושבים כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות וכו' וכל דפריש מרובא פריש עכ"ל הש"ס (א) יש לדקדק מה דעתי' דר"ג ששאל והלא כבר נאמר לא יבוא עמוני וכו' וכי חשב שר"י שהתיר לא ידע המקרא הזה, הלא בטח גם הוא ידע המקרא הלז רק שבודאי הי' אתו איזהו דרך להתיר ומה זה התפלא עליו ר"ג מן המקרא, ועיין בתוספות יו"ט ידים פ"ד מ"ד שדקדק כן, ועפ"י דרכו של התויו"ט שם נאמר גם אנחנו בהבנת הענין עפ"י דברי השעה"מ בפט"ו מה' איסורי ביאה שחקר בהא דנקטינן דממזר ודאי הוא דלא יבוא בקהל הא ספק ממזר יבוא משום דתרי קהל כתיבי בפרשה חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל עיין קידושין ע"ג אם הדין כן גם בשאר פסולי קהל כגון עמוני ומואבי דרק עמוני ומואבי ודאי הוא דלא יבוא הא ספק יבוא או דילמא רק בממזר שרינן ספק אבל לא בשאר פסולי קהל והעיר מדברי הש"ס כאן שהתירו ליהודה גר עמוני לבוא בקהל משום דסנחריב בלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש ולמ"ל לטעמא דכל דפריש מרובא פריש ת"ל כיון דסנחריב בלבל כל האומות א"כ ל"ה עמוני ודאי רק עמוני ספק ומותר לבוא בקהל כמו ספק ממזר דמותר. אלא ודאי דרק בממזר אמרו כן דממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ספק יבוא אבל לא בשאר פסולי קהל, ולכן אילו הי' רק ספק השקול הי' ספק עמוני אסור ואיצטריך לטעמא דכל דפריש מרובא פריש, אמנם במנחת חינוך מצוה תקס"א דחה ראי' זו דלעולם י"ל דגם ספק עמוני מותר כמו ספק ממזר (וכן מסתבר מילתא דכיון דהא דספק ממזר מותר לא ידענו רק משום דתרי קהלי יתירי נינהו מאן יימר דהנך דיתירי דממזר נינהו שנדרוש אותן לענין ממזר דילמא הנך דעמוני ומואבי יתירי ונדרוש להו לענין עמוני ומואבי) והא שהוצרכו בש"ס כאן לטעמא דכל דפריש וכו' ולא אסתגרו דאפי' בספק השקול ג"כ מותר, זה משום דהוה איקבע איסורא ובאיקבע איסורא ספק ממזר אסור וע"כ הוצרכו לטעמא דכל דפריש מרובא פריש עיי"ש ועיין בשב שמעתתא שמעתתא א' פרק ב' שפלפל בזה אי ספק ממזר באיקבע איסורא אסור והעיר שם בישוב מה שתמהו המפורשים על הרמב"ם דס"ל דכל הספקות מותרין מה"ת ל"ל דכתבה התורה להתיר ספק ממזר ת"ל דבלא"ה מותר משום דכל הספקות מה"ת שריין, דלהרמב"ם הא דכתבה התורה להתיר ספק וממזר הוא להורות דמותר אפי' באיקבע איסורא משא"כ בשאר ספיקות דאיקבע איסורא אסור עיי"ש ומדבריו אנו למדין דהך מילתא אי ספק ממזר באיקבע איסורא אסור תליא בזה אי כל הספקות מותרין מה"ת או לא, דאם נאמר דמה"ת כל הספיקות מותרין ע"כ גם באיקבע איסורא ספק ממזר מותר, דלהתיר ספק ממזר לא הי' צריך קרא דבלא"ה הי' מותר מדין ספק וע"כ דקרא אתיא להתיר אפי' באיקבע איסורא, אבל אם נאמר דהספקות אסורין מה"ת י"ל דקרא לא אתיא להתיר רק ספק ממזר גרידא אבל לא כשאיקבע איסורא, ולפ"ז גם לענין אי ספק עמוני באיקבע איסורא שרי תלי' ג"כ בזה, דאם הספיקות מותרין מה"ת אשר אז ספק ממזר מותר אפי' באיקבע איסורא ה"ה דגם ספק עמוני מותר אפי' כשאיקבע איסורא, ולפ"ז גם מבלעדי הטעם דכל דפריש מרובא פריש יש להתיר עמוני בזה"ז דכיון דסנחריב בלבל כל האומות ליכא עמוני ודאי רק עמוני ספק וספק עמוני מותר כמו ספק ממזר, אבל אם נאמר דהספיקות אסורין מה"ת אשר אז ספק ממזר באיקבע איסורא אסור אין מקום להתיר עמוני בזה"ז רק על סמך דהוה ספק עמוני משום דסנחריב בלבל כל האומות וספק עמוני שרי כמו ספק ממזר, דהוה איקבע איסורא ובכה"ג דאיקבע איסורא גם ספק ממזר אסור וצריכים אנו בהכרח לבוא לטעמא דכל דפריש מרובא פריש ודוק:

ב ומעתה אמינא דר"ג ור"י שנחלקו בש"ס כאן לענין התירו של יהודה גר עמוני נחלקו בהך מילתא של הרמב"ם והחולקים עליו אי הספקות מותרין או לא, והיינו דגם ר"ג ידע דבר זה דסנחריב בלבל את כל האומות ואין לנו עמוני ודאי רק עמוני ספק אלא שחשב זאת לספק השקול, כי לא ידע עוד די"ל כל דפריש מרובא פריש, וע"כ סבר שזה העמוני שבא לשאול אם הוא מותר לבוא בקהל בא רק על סמך הזה לחוד דכיון דהוה רק ספק עמוני דסנחריב בלבל כל האומות לכן הוא מותר כמו ספק ממזר שהתירה התורה והשיב לו ר"ג דאסור כי ר"ג הי' ס"ל דהספקות אסורין מה"ת כשטת החולקים על הרמב"ם ולפ"ז גם ספק ממזר לא אשתרי רק כשלא איקבע איסורא אבל לא באיקבע איסורא וממילא עמוני בזה"ז דהוה ספק באיקבע איסורא אסור ולכן אסרו ר"ג לבוא בקהל, אמנם ר"י הי' ס"ל דכל הספקות מותרין מה"ת כדעת הרמב"ם וא"כ ספק ממזר מותר אף באיקבע איסורא וה"ה דגם ספק עמוני מותר אפי' באיקבע איסורא ולכן התירו, ולפ"ז י"ל דמה ששאל ר"ג את ר"י והלא כבר כאמר לא יבוא עמוני וכו' היתה כונתו לרמז לו דנהי דהוה רק ספק עמוני מ"מ לא פקע עוד לגמרי האיסור הרובץ עליו, כי עדיין הוא בגדר האיסור כיון דהוה איקבע איסורא וכנ"ל והשיב לו ר"י כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות וכו' וכל דפריש מרובא פריש והיינו דנהי דלא ניחא לי' לר"ג להתירו סתם משום דהוה רק ספק עמוני וזה משום דקאי בסברא דהספקות אסורין מה"ת וספק ממזר באיקבע איסורא אסור וה"ה דגם ספק עמוני אסור באיקבע איסורא, אבל הרי כאן יש עוד צד להתיר דכיון דסנחריב בלבל כל האומות י"ל כל דפריש מרובא פריש ובכגון דא בודאי אפי' באיקבע איסורא מותר:

ויש להמתיק עוד הדבר ביותר עפ"י מה שכתבנו לעיל בחידושינו לפרק זה מאמר רי"ז דאם נאמר דאין המיעוט מוכרח להתהפך ולהודות להרוב וזה מפאת דכל רוב הוה רק מתורת ספק ולא מתורת ודאי ההכרח לומר כדעת החולקים על הרמב"ם דכל הספקות אסורין מה"ת, אמנם אם נאמר דהמיעוט מוכרח להתהפך ולהודות לדעת הרוב וזה משום דכל רוב הוה מתורת ודאי ולא מתורת ספק שפיר י"ל כדעת הרמב"ם דהספקות מותרין מה"ת עיי"ש שביארנו הענין בטו"ט, ולפי מה שכתבנו שם באות ה' ר"י שהי' ס"ל דתפלת ערבית רשות וחזר מדעתו והודה לדברי ר"ג דת"ע חובה כשראה שהרוב עומד מצדו, עשה כן משום דס"ל דהמיעוט מוכרח לבטל דעתו ולהודות להרוב וממילא דס"ל שפיר כסברת הרמב"ם דהספקות מותרין וכיון שכן י"ל דה"ט שהתיר תיכף ליהודה גר עמוני לבוא בקהל משום דקאי בשטתי' דהספקות מותרין וממילא ספק ממזר מותר אפי' באיקבע איסורא וא"כ גם ספק עמוני מותר אפי' באיקבע איסורא ולכן התירו בפשיטות, אמנם ר"ג הי' ס"ל דהספקות אסורין מה"ת וא"כ לדידי' ספק ממזר באיקבע איסורא אסור וממילא דגם ספק עמוני אסור באיקבע איסורא ולכן לא רצה להתירו עד שעוררו ר"י דכאן בלא"ה יש להתיר מטעם כל דפריש מרובא פריש וכאשר ביארנו למעלה:

ג ובזה יעלה בידינו ענין נחמד וחריף בישוב מה שיש לדקדק טובא בכל המעשה המסופר לנו בש"ס פה שבו ביום שקרה הסכסוך בין ר"ג ור"י אז בא יהודה גר עמוני ושאל אם הוא מותר לבוא בקהל, אשר מבלי משים יתעורר בקרבנו הדקדוק והתמי' מדוע דוקא ביום הזה התעורר יהודה גר עמוני לשאול שאלתו, הלא הי' יכול לשאול השאלה הזאת גם מקודם לזה ומדוע דוקא אז בעת אשר רוח סואן הי' שורר בבהמ"ד ואדניו התגעשו מקול רעם ורעש בחר לפנות אל החכמים בבקשתו שיתירוהו לבוא בקהל, הלא דבר הוא, ועם האמור למעלה י"ל דיש אמנם יחס נכבד בין השאלה הזאת ששאל יהודה גר עמוני להמאורע שקרה בו ביום וע"כ רק אז דוקא בחר לשאול שאלתו, דהנה כבר כתבנו דזה הי' ידוע לכל שאז כבר לא הי' נמצא עמוני ודאי וכל עמוני הוה רק ספק עמוני כיון שסנחריב בלבל כל האומות אכן הסברא דשייך לומר כל דפריש מרובא פריש לא ידעו עוד ורק כל עמוני נחשב לספק השקול וכמו שביארנו למעלה, וא"כ לא הי' מבוא אחד להתיר עמוני לבוא בקהל רק משום דנקטינן עמוני ודאי אסרה תורה ולא עמוני ספק כמו בממזר דדרשינן ממזר ודאי ולא ממזר ספק, וזה אמנם יש לדחות דהוה ספק באיקבע איסורא וגם ספק ממזר באיקבע איסורא אסור:

אכן זה דוקא אם כאמר דהספקותי' אסורין מה"ת אשר אז אמנם ספק ממזר באיקבע איסורא אסור וה"ה דגם ספק עמוני באיקבע איסורא אסור, אבל אם נאמר דהספקות מותרין כשטת הרמב"ם א"כ ספק ממזר מותר אפי' באיקבע איסורא וה"ה דגם ספק עמוני הול"ל מותר אפי' באיקבע איסורא וכמ"ש, ולפ"ז י"ל דעד השתא הי' יהודה גר עמוני ירא לשאול שאלתו שיתירוהו לבוא בקהל משום דכל עמוני ל"ה רק ספק וספק עמוני מותר דשמא קיימינן בסברא דהספקות אסורין מה"ת וישיבו לו לאיסור, דאם הספקות אסורין מה"ת א"כ ספק ממזר באיקבע איסורא אסור וה"ה דגם ספק עמוני באיקבע איסורא אסור. אמנם כאשר ראה את הנעשה בו ביום שר"י הי' ס"ל מתחלה דת"ע רשות ואח"כ כשראה שהרוב נוטה אחר ר"ג הוא בעצמו חזר מדעתו והודה ג"כ לדעת הרוב דת"ע חובה וזה מפאת דס"ל דהמיעוט מוכרח בעצמו להתהפך ולהודות לדעת הרוב ועליו לבטל דעתו וממילא ע"כ ס"ל דרוב הוה ודאי ולא. ספק וכיון שכן שפיר י"ל כדעת הרמב"ם דהספקות מותרין וכאשר ביארנו למעלה אז אמנם אמר יהודה גר עמוני בלבו עתה היא שעת הכושר לשאול שיתירוהו לבוא בקהל, דאם נקטינן דהספקות מותרין ע"כ ספק ממזר מותר גם באיקבע איסורא וה"ה דגם ספק עמוני צריך להיות מותר אף באיקבע איסורא ולכן אז דחק ונכנס לבהמ"ד ושאל מה אני לבוא בקהל, והנה ר"י התירו תיכף. כי הוא הי' אמנם קאי בסברא דהספקות מותרין ולפ"ז אה"נ דספק עמוני מותר אף באיקבע איסורא אכן ר"ג לא רצה להתירו כי הוא הי' ס"ל דהספקות אסורין מה"ת וא"כ נהי שספק עמוני מותר מה"ת כמו ספק ממזר אבל הלא הוה איקבע איסורא ובאיקבע איסורא גם ספק ממזר אסור ובא ר"י ועוררו דלכ"ע יש להתיר אפי' אם נאמר דספק ממזר באיקבע איסורא אסור דכיון שסנחריב בלבל כל האומות א"כ י"ל כל דפריש מרובא פריש ולית דין צריך בושש דשרי וכאמור והענין יקר ע"ד הפלפול והחידוד, ובדרוש לשבת שובה שנת תרע"ג הארכתי עוד לבאר דברי הש"ס האלו בסגנון אחר ואכמ"ל. (והנני להעיר עוד במה שכתבנו למעלה דה"ט שהתיר ר"י תיכף את גר העמוני לבוא בקהל משום דהי' דס"ל דספק ממזר מותר אף באיקבע איסורא וה"ה גם ספק עמוני אף דבאמת גם ספק ממזר נהי שמותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור דמעלה עשו ביוחסין עיין ברמב"ם פט"ו מה' איסורי ביאה הכ"א וה"ה דגם ספק עמוני אף דמותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור ואיך התירו לפ"ז ר"י לכתחלה, לזה י"ל דר"י לא יסבור דמעלה עשו ביוחסין ואה"נ דלדידי' ספק ממזר מותר לגמרי והיה ספק עמוני ועיין קידושין ע"ה ע"א וביבמות ל"ז ע"א, ומה"ט י"ל דלקושטא דמילתא דס"ל דספק ממזר נהי שמותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור אה"נ דצריכים אנחנו לענין היתר עמוני בזה"ז בהכרח לבוא לטעמא דכל דפריש מרובא פריש אף אם ס"ל דהספקות מותרין מה"ת וספק ממזר מותר אף באיקבע באיסורא כנ"ל וזה כדי שיהי' מותר לכתחלה דאף אם נאמר דמה"ת ספק עמוני מותר אף דאיקבע איסורא כמו ספק ממזר דמותר אפי' באיקבע איסורא מ"מ מדרבנן הו"ל להיות אסור כמו ספק ממזר דג"כ אסור מדרבנן, אמנם מטעמא דכל דפריש מרובא פריש לגמרי שרי ועיין ברמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה הכ"ה שכתב שכל גר שיתגייר בזה"ז בכ"מ בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי מותר לבוא בקהל משום דסנחריב בלבל כל האומות ונתערבו ד' אומות האסורים בכל או"ה שהן מותרין ולכן כל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפירש מן הרוב עיי"ש הנה הוצרך הרמב"ם לטעמא דכל דפריש מרובא פריש אף דהוא הוא דס"ל דכל הספקות מותרין מה"ת ולדידי' אמנם ספק ממזר מותר אף באיקבע איסורא כנ"ל וא"כ גם מבלעדי הטעם דכל דפריש וכו' הי' צריך להיות מותר, וזה ג"כ מסברא הנ"ל כדי שיהי' מותר אף מדרבנן דאילו ספק ממזר נהי שמותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור והו"א דגם באלה הפסולים הדין כן וקמ"ל דשרי לגמרי וכמו שכתבנו ועיין בשעה"מ שם פט"ו מה' א"ב שהבאנו למעלה מ"ש בזה ודו"ק):

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה