ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · ריט
שם בגמרא מאן נוקים לי' נוקמי לר' יהושע בעל מעשה הוא וכו'. (א) עיין בסדר הדורות ערך ר"א הגדול שהביא בשם הר"ח להקשות מדוע מנו את ראב"ע לנשיא ולא מנו את ר"א בן הורקנוס שהי' ג"כ אז והי' רבו של ראב"ע כדאיתא בסנהדרין ק"א ע"א ותירץ דר"א כבר הי' אז זקן ואין מושיבין זקן בסנהדרין עיי"ש ויש להעיר דלפ"ז איך רצו למנות את ר"י הא ר"י הי' חבירו של ר"א כידוע דשניהם למדו אצל ריב"ז עיין אבות פ"ב ומסתמא הי' קרובים זל"ז במספר שנותיהם וכן מוכח מהא דאיתא בשבת ק"ד ע"א אתי דרדקי האידנא לבי מדרשא וכו' וכתבו התוס' שם בד"ה א"ל דבירושלמי ובבראשית רבה קאמר דר"א ור"י הי' מאותן דרדקי אלמא דר"א ור"י הי' בזמן אחד צעירי הימים וא"כ אם ר"א כבר הי' זקן אז בעת התגלע הריב בין ר"ג ור"י, בטח גם ר"י הי' כבר אז זקן בא בימים וכיון שכן אם לא רצו למנות את ר"א לנשיא משום שהי' זקן איך עלה על דעתם כלל למנות את ר"י ורק משום שהי' בעל מעשה לא מנוהו הרי הוא הי' ג"כ זקן חבירו ובן גילו של ר"א, ואולי י"ל דגבי ר"י היתה הסברא נותנת שלא להשגיח ע"ז שהי' זקן כיון שהי' בעל המעשה וכל עיקר העברת ר"ג היתה בשבילו כדי להפיס דעתו לכן מהראוי הי' לותר אצלו על המניעה שיש בבחירתו מפאת הזקנה, משא"כ גבי אחר היינו ר"א לא הי' שום סברא לותר על המניעה הזאת ולכן בהיותו זקן לא יכלו לבחור אותו לנשיא, אמנם אח"כ נתישבו דנהפוך הוא דכיון דהוא בעל המעשה אדרבה הדעת נותנת שאין למנותו כלל כיון שיהי' צער לר"ג ומוטב למנות איש אחר ולא את ר"י, ויש להביא סמוכין לדברינו דמר"י אין ראי' שרצו למנות אותו אף שהי' זקן כיון שאצלו חשבו מתחלה לותר על איזהו תנאים הנחוצים לנשיאות שלא נמצאו בו, דהרי בתוך התנאים האלה נמצא ג"כ שיהי' עשיר כאשר מפאת זה הכריעו הכף לצד ראב"ע כיון שהי' עשיר ופלח בי קיסר כדאיתא בש"ס כאן, א"כ איך רצו למנות את ר"י הרי ר"י הי' עני כמו שמסופר לנו בש"ס להלן שפחמי הי' ואמר לר"ג אוי לו לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של ת"ח וע"כ דגבי ר"י חשבו לעשות יוצא מהכלל ולותר על איזהו מעלות שיש בתן צורך כדי להמנות לנשיא, כיון שכל עיקר הרעש נעשה בשבילו ולכבודו, וה"ה דגם בנוגע להמניעה מחמת הזקנה י"ל כן וכמ"ש:
ב עוד נלפע"ד לומר בזה השערה נאותה דה"ט שלא עלה על דעתם למנות את ר"א בן הורקנוס לנשיא משום שרצו להניח לעצמם פתח פתוח שיהי' ביכלתם להחזיר את ר"ג אם לא לכל הנשיאות אבל עכ"פ למקצתה כשיפייס את ר"י, והיינו שיחלק הנשיאות עם הנשיא החדש אשר לדחותו לגמרי כבר יהי' א"א דכיון שעלה שוב לא ירד, וכאשר כן הי' באמת דכאשר פייס ר"ג את ר"י חזרוהו למקומו ואת ראב"ע עשו לאב"ד (לפנינו בש"ס איתא שעשו שר"ג ידרוש תלתא שבתא וראב"ע חדא שבתא אמנם בירושלמי כאן איתא שר"ג חזר להיות נשיא וראב"ע נעשה לאב"ד) ולו עשו את ר"א בן הורקנוס לנשיא במקום ר"ג לא הי' באפשר עוד בשום אופן להחזיר הנשיאות לר"ג בצותא חדא עם הנשיא החדש באופן הנ"ל שאחד יהי' נשיא ואחד אב"ד, כי ר"א ור"ג לא יכלו להשתמש יחד בכתר הנשיאות כיון שהי' גיסים דאימא שלום אשתו של ר"א היתה אחותו של ר"ג כדאיתא בב"מ נ"ט ע"ב ואין מוסרין שררות על הציבור לקרובים כדמוכח מדברי הש"ס בב"ב ח' ע"ב דאיתא שם אין עושין שררות על הציבור פחות משנים וכו' ומדייק הש"ס שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע לי' לר' חנינא דאמר ר"ח מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה ומשמע דרק משום דחד ג"כ מהימן הוא דמותר למנות קרובים אבל אילו חד לא הי' מהימן לא הי' רשאין למנות שני קרובים, דשני קרובים כחדא חשיבי, וממילא דכל שררות שצריכה להיות בשנים אין למסור לקרובים (ועיין בירושלמי פאה פ"ח ה"ו דגם על הקופה אסור למנות שני אחים אמנם כפי הנראה הבבלי חולק ע"ז וס"ל דמותר למנות שני אחין על הקופה וזה משום דס"ל דלא צריך כלל שנים דחד נמי מהימן אבל היכי שצריך שנים בודאי גם הבבלי מודה דאין ממנין שני קרובים דלא חשיבי רק כחד וכמ"ש) וכיון שכן גם הנשיא והאב"ד לא הי' רשאים להיות קרובים וממילא גם ר"א ור"ג לא הי' יכולים להיות יחד נשיא ואב"ד וע"כ לא מנו את ר"א, וכמו שכתבנו למעלה בשגם אם נאמר שלהנשיאות הי' מעלת הסנהדרין כאשר כן מוכח מדברי הר"ח שהבאנו שכ' דמפאת זה זקן לא הי' מוכשר לנשיאות משום דאין מושיבין זקן בסנהדרין בודאי לא הי' מהיאות שהנשיא והאב"ד יהי' קרובים זל"ז כיון דבסנהדרין לא הי' רשאין להיות קרובים ביחד כדאיתא בסנהדרין ל"ו ע"א ד"מ וד"נ ודיני מכות קידוש החודש ועיבר שנה אב ובנו אין מונין להם אלא אחד ועיין ברש"י שם שכתב דסיפא דברייתא לא ישב בצידו ואפי' שותק אלא יעמוד והולך לו עיי"ש (ועיין בשו"ת פני יהושע לבעל מג"ש ח"ב סי' צ"ט שכתב לענין ז' טובי העיר דבעינן שיהי' כלם כשרים ואם נמצאו בהם קרובים אין להם תוקף של זט"ה עיי"ש וזה מתאים קצת ג"כ לדברינו ועיין ש"ע חו"מ סי' ל"ז סעיף כ"ב ברמ"א שם) אמנם כאשר התבוננתי בזה מצאתי ראי' מפורשת דהנשיא והאב"ד הי' רשאים להיות קרובים מדברי הש"ס מ"ק כ"ו ע"א דאיתא שם נשיא ואב"ד ושמועות הרעות מנ"ל דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וכו' על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב שאול זה נשיא יהונתן זה אב"ד ועל עם ה' ועל בית ישראל אלו שמועות רעות וכו' הרי דשאול הי' בבחינת נשיא ובנו הי' בבחינת אב"ד וש"מ דגם קרובים יכולין להיות ביחד נשיא ואב"ד וזה ראי' נפלאה, והגם שיש לחלק בין הענינים מ"מ גוף הענין הוא חדש ותן לחכם ויחכם עוד:
ג ודרך אגב אזכיר בזה במה שהבאתי למעלה הא דאין מושיבין זקן בסנהדרין שמהראוי לחקור בכמה שנים הוה זקן שיופסל לסנהדרין כי לא מצאתי זה מפורש בשום מקום. והנה בהשקפה הראשונה יש להעיר מדברי המשנה באבות פ"ה מכ"ב בן ששים לזקנה ומשמע דבן ששים כבר הוה בכלל זקן וממילא הי' פסול לסנהדרין, אמנם עיינתי ברמב"ם פ"ב מה' סנהדרין ה"ג וראיתי שם שכתב דאין מעמידין בסנהדרין זקן מופלג בשנים ומשמע דרק מופלג בזקנה הוא דפסול אבל סתם זקן שהגיע לימי הזקנה לא הי' פסול, ועיין בלח"מ שם שכתב דה"ט שכ' הרמב"ם דרק זקן מופלג אין מעמידין אף דבש"ס איתא סתמא דאין מעמידין זקן בסנהדרין כדי שלא יקשה מהא דא"ר יוחנן שיש להדר בסנהדרין אחרי בעלי שיבה עיין סנהדרין י"ז ומשמע דאדרבה הזקנה הוה מעלה ולא חסרון וע"כ חילק הרמב"ם בין זקן סתם שאחריו אמנם יש להדר, ובין זקן מופלג שפסול עיי"ש ובדבריו הונח לי מה שיש לדקדק לכאורה על דברי הר"ח שהבאנו שכתב דה"ט שלא מינו את ר"א בן הורקנוס לנשיא משום שהי' זקן והרי אנו רואים שכשמנו את ראב"ע לנשיא נעשה לו נס והלבינו שערות ראשו כדי שיהי' נראה כזקן אלמא דזקנה הוה מעלה למינוי הנשיאות ולא חסרון, ולהנ"ל נכון דזקנה סתם אה"נ דהוה מעלה כמו שגם בסנהדרין הי' מהדרין אחרי בעלי שיבה ולכן נעשה נס לראב"ע והי' כראה כזקן כדי שיהי' לו מעלת הזקנה, אמנם ר"א בן הורקנוס י"ל דהי' אז כבר זקן מופלג ולכן לא רצו למנותו. ויש להעיר אם נאמר דהא דאין מושיבין זקן בסנהדרין היינו זקן מופלג בזקנה א"כ מדוע נתנו בש"ס טעם לזה משום שיש בו אכזריות עיין סנהדרין ל"ו ע"ב וברש"י שם שפירש דכיון ששכח כבר צער גידול בנים אינו רחמן עוד וכן הוא ברמב"ם פ"ב מה' סנהדרין שם, לפי המבואר ברמב"ם פ"ז מה' ביאת מקדש הי"ב דזקנה הוה מום הפוסל בכהנים ועיין חולין כ"ד ע"א א"כ ת"ל, דאין להעמיד זקן בסנהדרין משום דהוה בעל מום ובע"מ פסול לסנהדרין כמו דדרשינן בסנהדרין ל"ו ע"ב כשם שב"ד מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום דכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך וכן פסק הרמב"ם שם בפ"ב מה' סנהדרין ה"ו ועיין בשו"ת ח"ס אה"ע סי' צ"ב ח"ב שכתב דכל מום הפוסל כהן לעבודה בודאי פוסל גם לסנהדרין ואדרבה סנהדרין חמירי עוד טפי דמדכתיב כולך יפה משמע אפי' ריבדא דכוסילתא עיי"ש ובשלמא אם נאמר דמה שאמרו דאין מושיבין זקן בסנהדרין היינו סתם זקן ולאו דוקא מופלג בזקנה ניחא די"ל דמה ששנינן דזקנה הוה מום בכהנים היינו זקנה מופלגת וזקנה כזאת בודאי בלא"ה פוסלת לסנהדרין מטעם מום, ומה שאמרו שאין מושיבין זקן בסנהדרין משום דל"ה רחמן היינו אפי' זקן שאינו מופלג בזקנה דמשום מום אין לפסלו ומ"מ פסול מטעם אחר דל"ה רחמן. אבל אם נאמר דזקנה שאינה מופלגת אינה פוסלת לסנהדרין ורק זקנה מופלגת היא דפוסלת ל"ל לטעמא דל"ה רחמן ת"ל דהוה בעל מום, ואולי גם בזקנה מופלגת יש לחלק כי המעיין ברמב"ם שם בפ"ז מה' ביאת מקדש יראה שכתב דזקנה הפוסלת בכהנים היינו שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד וכן הוא ג"כ בש"ס דחולין כ"ד ע"ב עד שיזקין עד כמה א"ר אלעזר אר"ח עד שירתת עיי"ש וא"כ י"ל דהא דאיצטריך למעט זקן מסנהדרין מטעם שאינו רחמן היינו זקן שאינו מרתת דל"ה בע"מ אף שהוא מופלג בזקנה ומ"מ לסנהדרין פסול, ועיין בתב"ש סי' א' בשמ"ח סעיף ל"ה דזקן מופלג לא ישחוט מפני שידיו כבדים והיא מהלכות אלדד הדני הובא במרדכי ריש חולין וכתב בתב"ש שם דהיינו זקן בן פ' שנים ועיין בשו"ת בית יעקב הובא בבאר היטב יו"ד סי' א' ס"ק כ"ז ומשמע דזקן מופלג היינו בן שמנים שנה, ועיין בטור יו"ד סי' רמ"ד שכתב דמה שאמרה תורה מפני שיבה תקום הכונה מפני מופלג בזקנה והיינו בן שבעים עיי"ש הרי דבן שבעים כבר הוה מופלג בזקנה, ועיין בשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א סי' כ"ג שכתב לענין הא שהעלה הב"ש באה"ע סי' ט' דאם אחד מבעלי האשה שמתו הי' זקן לא נעשית קטלנית דזקן היינו בן שבעים שנה אבל אם הי' בן ששים הוה קטלנית והוכיח כן מהא דאמרה דביתהו דרבא לאלמנת אביי קטלת תלתא עיין כתובות ס"ה ואביי חי ששים שנה כדאיתא בר"ה י"ח ע"א וש"מ דלא מקרי זקן לענין זה רק בן שבעים עיי"ש ומשמע דבן שבעים מקרי עוד זקן סתם ולא מופלג בזקנה כי בקטלנית לא נאמר שיהי' הבעל דוקא זקן מופלג רק אפי' אם הי' זקן סתם ג"כ אשתו מותרת ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצל"ה ח"א סי' מ"ה מ"ש בזה ואכמ"ל: