אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › ריב

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · ריב

ריא

שם בגמ' והיינו דקאמר לי' ר' ירמי' בר אבא לרב מי בדלת וכו' ולא אמר מי בדל מר (א) עיין ב"ב קנ"ח ע"ב דדייק הש"ס כעין זה על בן עזאי שהי' תלמיד חבר לר"ע מדקאמר לי' שם שבאת לחלוק עלינו את השוין ולא קאמר שבא רבינו, ועיין תוס' נדה י"ד ע"ב ד"ה מאי שכתבו כיוצא בזה דמדקאמר ר"ח לרבי אף אתה וכו' ולא קאמר אף אתה רבי ש"מ דזה הי' בזקנותו אשר אז כבר הי' ת"ח לרבי וכמו דדייק הש"ס בב"ב הנ"ל דבן עזאי הי' תלמיד חבר לר"ע מדלא אמר שבאת מר, ועיין תוס' חולין ק"ל ע"ב ד"ה אמר רבא שכתבו דגרסינן אמר רבא ולא גרסינן אמר לי' רבא דהוה משמע דלר' חסדא אמר וזה א"א דאילו הי' מדבר לר"ח לא הי' אומר ואת אמרת אלא ומר אמר וכו' עיי"ש והיינו משום דר"ח הי' רבו של רבא וחותנו ולא יתכן שיכנהו בלשון אתה ולא יקראהו בשם מר. ועיין ב"ב קכ"ה ע"א דקאמר לי' אביי לרבה ועוד הא את הוא דאמרת וכי' והגיה ברש"ל שם דצ"ל והא אמר מר שהרי רבו הי' ולא הו"ל למימר ואת אמרת וכן הגיה בהגהות הב"ח שם. ועיין קידושין מ"ב ע"ב א"ר נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח אמר רבא הא דאמרן פחות משתות נקנה מקח וכו' והא דאמרן יותר משתות בטל מקח וכו' ובהגהות הב"ח שם הגיה בשני המקומות שבמקום דאמרן צריך להיות דאמרת, ולפענ"ד מסתבר יותר לגרוס דאמרן כיון שרבא הי' תלמידו של ר' נחמן עיין מ"ק כ"ח ע"א ותוס' מנחות ק"ב ע"א ד"ה אמר לא יתכן שיאמר לו בלשון דאמרת רק הול"ל הא דאמר מר וכאשר הגיה הב"ח בעצמו בש"ס ב"ב קכ"ה שהבאתי ועיין מכות ד' ע"א דקאמר לי' אביי לר' יוסף את אמרת לן ניהלן והכי אמרת ניהלן וכו' וקשה הרי אביי הי' תלמידו של ר' יוסף עיין תוס' עירובין ה' ע"א ד"ה והא ומדוע לא קרא אותו עם התואר מר וצ"ע:

ב וראוי להזכיר כי אם אמנם שכאשר אנו רואים אינו מהנימוס שהתלמיד יאמר להרב בלשון אתה רק עליו לכנותו בשם מר או רבי עכ"ז בכל מקום שאנו מוצאים שאחד מהחכמים כנה את השני בשם מר או רבי אין מזה ראי' עוד שהי' תלמידו כי לפעמים גם חברים כנו זא"ז בשם מר או רבי עיין תוס' ב"ב ל"ד ע"א ד"ה הוה שכתבו דר' אסי כנה את ר' אמי בשם רבי כדאיתא בגיטין נ"ד ע"ב אף שחברו הי' לפי שהי' גדול ממנו, וגדולה מזה כתבו התוס' שם דאפי' הרב את התלמידים הי' מכנה בשם רבותינו שכן מצאנו בשבת קמ"ו ע"ב דקרי רב לר' כהנא ולר' אסי רבותינו אף שהי' תלמידיו עיי"ש (קצ"ע דמלשון הש"ס שם בשבת לא מוכח כלל שרב קרא לר' כהנא ולר' אסי בשם רבותינו דשם איתא דרב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו ומאן נינהו ר"כ ור"א ויוכל להיות דרק מסדר הש"ס בספרו המעשה הוסיף מדילי' כן לכנות את ר"כ ור"א בשם רבותינו אבל רב כשהכריז אה"נ דהכריז סתם דלא ישב משום כבוד ר"כ ור"א ולא הזכיר כלל התואר רבותינו, וכן מסתבר יותר פשטות הלשון בש"ס שם אמנם בש"ס דשבועות מ"ז ע"א מצאנו להדיא שהרב כנה את התלמיד בשם רבותינו עיי"ש דקאמר ר' אמי רבותינו שבארץ ישראל אמרו וכו' והיינו ר' אבא כדאיתא בש"ס שם ור' אבא הי' תלמידו של ר' אמי ועיין בתוס' שם ד"ה הוה שהביאו סמוכין לזה מש"ס דשבת הנ"ל שרב קרא לתלמידיו בשם רבותינו ובאמת אין משם ראי' כ"כ כמ"ש) ולא לבד שלא בפניו כי אם גם בפניו מצאנו שהרב קרא להתלמיד בשם מר ולדוגמא עיין מנחות ס"ב ע"א דקאמר ר' יוסף לאביי מר דגברא רבה הוא ידע מה קאמינא ואביי הי' תלמידו של ר' יוסף (ועיין תוס' עירובין ה' ע"א ד"ה והא מר) ועיין מגילה ז' ע"ב ששאל ר' כהנא את ר' אשי לא שמיע לי' למר הא דאמר רבא וכו' וכיוצא בזה איתא ג"כ בכתובות כ' ע"ב ששאל ר' כהנא את ר' אשי מי דכיר מר האי סהדותא עיי"ש ור' אשי הי' תלמידו של ר' כהנא כידוע (ועיין יבמות ק"א ע"ב דאיתא שם ג"כ שר' כהנא קרא לר' אשי בשם מר עיי"ש דקאמר לי' סליק מר לגבן למלויי בי' חמשה אמנם משם אין ראי' דר' כהנא ור' אשי המוזכרים שם היינו ר"כ הראשון ור"א הקדמון כאשר הוכיח בזה בצדק בסדה"ד ערך ר' כהנא עיי"ש ואין זה ר"כ האחרון ור' אשי תלמידו) ועיין יומא ג' ע"ב דר' יוחנן קרא לר"ל בשם מר ור"ל הי' תלמיד ר' יוחנן כידוע עיין חולין קל"ט ע"א הא מקמי דשמע מר"י רבי' ועיין ברכות ל"א ובכ"מ. ועיין מ"ק כ"ח ע"א דר"נ קרא לרבא בשם מר ורבא הי' תלמידו של ר"כ וכמו שהבאנו למעלה ודוגמאות כאלה יש למצוא בש"ס הרבה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה