אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › ר

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · ר

קצט

שם במתניתין ושל מוספים כל היום. (א) עיין בצל"ח כאן שנסתפק אם נשים חייבות בתפלת המוסף כיון דהוה מעשהז"ג ודעת התוס' לעיל בדף כ' ע"ב דאפי' ממצות דרבנן שהז"ג נשים פטורות והא דחייבות בתפלה אף דהוה ג"כ מעשהז"ג זה ל"ה רק משום דרחמי נינהו כדאיתא בש"ס שם לעיל בדף כ' והטעם הזה ל"ש במוסף ועיי"ש שצדד דאה"נ דנשים פטורות מתפלת המוסף ומ"מ אם רוצות מותרות להתפלל, ואפי' לדעת האומרים דנשים אינן רשאות לברך על מ"ע שהז"ג הנה זה ל"ה רק מפאת שאין יכולות לומר וצונו וזה ל"ש בתפלה כי לא מוזכר בה כלל לשון וצונו ורק הברכות הוו עצם המצוה וא"כ כמו שיכולות לקיים כל מעשהז"ג כן יכולות להתפלל ג"כ עיי"ש ועיין בשו"ת בשמים ראש סי' פ"ט שכתב ג"כ דנשים פטורות מתפלת המוסף אכן מטעמא אחרינא כיון שזאת התפלה באה רק משום זכר לחיוב קרבנות ואשה לא היתה שוקלת ולא הי' לה חלק בקרבנות ציבור ועיי"ש שסיים אבל כבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו את עצמן בכל המצות, והנה לטעם הזה י"ל דמשו"ה נהגו הנשים להתפלל תפלת המוסף אף שמצד הדין פטורות כיון דעיקר הטעם דפטורות משום שלא הי' שוקלות וגם בשקלים מצינו רק שנשים ל"ה מחויבות לשקול אבל אם רצו לשקול שקלו וקבלו מידן כדאיתא בשקלים פ"א מ"ה וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' שקלים ה"ז וא"כ אם רצו הי' להן חלק בק"צ ולכן אם רוצות יכולות ג"כ להתפלל התפלה שנתקנה לזכר הקרבנות ח"פ. ויש להעיר לטעם הזה דמשו"ה נשים פטורות מתפלת המוסף משום שלא הי' מחויבות לשקול, א"כ לדעת הרע"ב בשקלים שם פ"א מ"ג דהחיוב לשקול מתחיל משנת עשרים ולמעלה אבל בפחות מזה אפי' הביא שתי שערות דינו כקטן ופטור לשקול וכן היא דעת הירושלמי עיין בשעה"מ פ"א משקלים לא יהי' גם החיוב להתפלל תפלת המוסף מתחיל רק משנת עשרים ולא שמענו לשום אחד מהפוסקים שיאמר כן דמי שהגיע לחיוב מצות יהי' פטור להתפלל תפלת המוסף עד שיהי' בן עשרים. ואולי יש לחלק בין אשה לפחות מבן עשרים, דאשה ל"ה כלל בגדר החיוב לשקול ולכן לא חייבו אותה להתפלל התפלה שנתקנה לזכר הקרבנות משא"כ. פחות מבן עשרים דהוה עכ"פ בגדר החיוב לשקול לכן כיון שחייב בכל המצות חייב ג"כ בתפלת המוסף ויש לדמות זאת למ"ש התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא דלכן אשה פטורה ממעשהז"ג אפי' מדרבנן וסומא אף דפטור מן המצות חייב עכ"פ מדרבנן משום דסומא מקרי מינא דבר חיובא משא"כ אשה ל"ה מינא דבר חיובא עיי"ש וה"נ אשה לענין שקלים ל"ה כלל מינא דבר חיובא ע"כ לא חייבו אותה בתפלת המוסף משא"כ פחות מבן עשרים דהוה מינא דבר חיובא אה"נ דחייב בתפלת המוסף וז"נ בסברא, ועיין ב"מ ע"ב ע"א ישראל אתי לכלל שליחות עכו"ם לא אתי לכלל שליחות עיי"ש וה"נ י"ל פחות מבן עשרים אתי לכלל חיוב שקלים משא"כ אשה לא אתי כלל לידי חיוב שקלים וע"כ לא חייבוה בתפלת המוסף ויש להביא סמוכין לדברינו ממה שראיתי בשעה"מ שם שהעיר לשטת הרע"ב הנ"ל דפחות מבן עשרים אינו מחויב לשקול א"כ מה זה דאמרינן בעירוכין ד' ע"א הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים פשיטא אמר רבא לא נצרכה אלא לבן בוכרי וכו' סד"א הואיל וכתיב וכל ערכך יהי' בשקל הקודש כל דאיתי' בשקלים איתי' בעירוכין והני כהנים הואיל וליתנייהו בשקלים ליתנייהו בעירוכין קמ"ל, ואם איתא דבפחות מבן עשרים ליכא חיוב שקלים איך נוכל לומר כל דליתי' בשקלים ליתי' בעירוכין הרי פחות מבן עשרים יוכיח דליתי' בשקלים ואיתי' בעירוכין דאיש כי יפליא כתיב בפרשת עירוכין, ותירץ דפחות מבן עשרים כיון דאתי לכלל חיוב כשיגיע לשנת עשרים שפיר קרינן בי' איתנייהו בשקלים משא"כ כהנים דלעולם ליתנייהו בשקלים עיי"ש, וזה ראי' נחמדה למ"ש למעלה לחלק בין אשה לפחות מבן עשרים דאשה לעולם לא תבוא לכלל חיוב חשובה ליתנייה בשקלים וע"כ פטורה מתפלת המוסף משא"כ פחות מבן עשרים שיגיע לכלל חיוב חשוב איתנייהו בשקלים ולכן חייב בתפלת המוסף ודו"ק:

ב והנה כ"ז לדעת הרע"ב דהחיוב לשקול אינו מתחיל רק משנת עשרים ולמעלה, אבל באמת דעת הרמב"ם דהחיוב הזה מתחיל כבר משנת י"ג כאשר הוכיח בשעה"מ שם מדכתב סתם מ"ע מה"ת ליתן כל איש מישראל מחצית השקל וכו' ומשמע דמכיון שנקרא איש דהיינו משנת י"ג כבר נתחייב במחה"ש וכן היא דעת הרמב"ן בפירושו עה"ת פ' תשא עיי"ש וא"כ בלא"ה ניחא. וראיתי בשעה"מ שם שהעיר לשטת הרמב"ם דהחיוב לשקול מתחיל משנת י"ג א"כ ע"כ צ"ל דהא דאיתא בפ"א דשקלים מ"ה דאעפ"י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם מיירי בקטנים פחותים מי"ג שנה וקשיא איך מקבלין מידם הרי קיי"ל דמה"ת קטן אינו יכול להקנות עד שיגדיל ויביא שתי שערות ומה"ט כתב הרמב"ם בפ"ח מה' לולב דאין נותנין לולב לקטן משום שמה"ת קטן קונה ואינו מקנה לאחרים ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר עיי"ש וה"נ הרי נמצא שמה"ת קרבן ציבור קרב משל יחיד ואף שמתקנת חכמים הוה משל ציבור מ"מ כיון דמדאורייתא לאו בר הקנאה הוא נמצא עכ"פ מה"ת קרב משל יחיד ול"מ דומיא דלולב, ותירץ דהשקלים של הקטנים בטלים בשקלים דבני חיובא דהוה רובא ואי דמטבע חשיב ול"ב הנה דעת הרשב"א בת"ה דכל הדברים שאינם בטלים רק מדרבנן אינם בטלים אבל מדאורייתא בטלים וא"כ כל האיסור שיש בלקיחת השקלים מהקטנים ל"ה רק מדרבנן ומדרבנן הלא קטן יכול להקנות וא"כ אתי תקנתא דרבנן ומפיק איסור דרבנן משא"כ בלולב לא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא עיי"ש. והנה סברת השעה"מ היא כעין ממנ"פ, דאם אזלינן בתר דאורייתא מדאורייתא השקלים בטלים ואם אזלינן בתר דרבנן מדרבנן הלא קטן יכול להקנות ויש להביא ראי' לדבריו דאמרינן ממנ"פ כזה מדברי הר"ן בפסחים פ"ב שכ' דמה"ט חמץ בפסח ל"ה דשיל"מ אף שמה"ת מותר לאחה"פ ורק מטעם קנסא אסור כיון דכל עיקר הדבר דדשיל"מ ל"ב ל"ה רק מדרבנן ומדרבנן ל"ה דשיל"מ כיון דמדרבנן חמץ לאחה"פ אסור עיי"ש וה"נ י"ל כיון דכל עיקר הטעם דהוה ק"צ משל יחיד (ול"א דשקלי הקטנים בטלים ברוב) ל"ה רק מדרבנן משום דמטבע חשוב ול"ב ומדרבנן הלא קטן הוה בר הקנאה וכנ"ל, אמנם בר"ן שם איתא די"א דחמץ הוה דשיל"מ אף שאסור מדרבנן לאחה"פ כיון דמדאורייתא שרי, וה"ט דס"ל כיון דמדאורייתא הוה דשיל"מ כשאסרו חמץ לאחה"פ לא באו להקל אלא להחמיר עיי"ש וע"כ דל"ל סברת ממנ"פ וממילא לדידהו גם לסברת השעה"מ הנ"ל ליתא. ועיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ה' שהעיר ג"כ בתירץ הנ"ל של השעה"מ אכן דחה אותו דאכתי קשה אמאי מקבלין לכתחלה השקלים מהקטנים ומערבין אותם בידים הרי קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה וי"א דמה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה, והנה אי משום הא לא אריא דבמצוה ל"ש הכלל דאין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש הב"ח באו"ח סי' תרכ"ו דמותר לבטל סכך כשר בסכך פסול דבמצוה אין איסור לבטל איסור לכתחלה עיי"ש וא"כ ה"כ אין שום איסור לבטל לכתחלה שקלי הקטנים ברוב, אולם ראיתי בפמ"ג שם במש"ז ס"ק ב' שכתב דע"כ ל"ש לומר כסברת הב"ח והמרדכי דבמצוה מותר לבטל לכתחלה רק אם מדרבנן א"מ איסור לכתחלה אבל אם מה"ת אין מבטלין איסור לכתחלה גם במצוה אסור לבטל לכתחלה עיי"ש ואם נניח כן אין לתרץ קושית הבית אפרים כמ"ש כיון דעיקר הקושיא ל"ה רק לשטת האומרים דמה"ת אין מבטלין איסור לכתחלה (דאם רק מדרבנן אין מבטלין בלא"ה ל"ק הקושיא כמובן) ולשטה זו ע"כ גם במצוה אין לבטל איסור לכתחלה כנ"ל. ובמק"א רציתי לחדש דאפי' לשטת האומרים דמה"ת א"מ איסור לכתחלה זה דוקא באיסור ל"ת אבל באיסור עשה הכל מודים דרק מדרבנן א"מ לכתחלה והסברתי הענין עפ"י מה שהעליתי בחוברת דבר בעתו צד מ"ג דאפי' הראב"ד וסייעתו דס"ל דמדאורייתא א"מ איסור לכתחלה זה דוקא באיסור חפצא אבל באיסור גברא מודים דמה"ת מותר לבטל עיי"ש שביארתי הדבר בטו"ט וממילא באיסור עשה דג"כ ל"ה רק איסור גברא כמ"ש הר"ן בנדרים י"ח דכל מ"ע ל"ה רק אגברא וה"ה דהאיסורין היוצאין מעשה ל"ה רק א"ג והדברים עתיקין, לכ"ע מותר לבטל לכתחלה מה"ת ורק מדרבנן אסור והארכתי הרבה בפרט זה ואם נאמר כן בלא"ה יש לדחות קושית הבית אפרים שהבאתי דהאיסור להקריב קרבן ציבור משל יחיד ל"ה ג"כ רק איסור עשה דילפינן לי' מקרא דתשמרו עיין מנחות ס"ה ע"א שהי' צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד ואהדרו להו רבנן תשמרו שיהי' כולן באין מתרומת הלשכה עיי"ש ובכגון דא הכל מודים דאין מבטלין לכתחלה רק מדרבנן וכאמור:

ג ובילדותי הבאתי ראי' נכונה לשטת הב"ח הנ"ל דבמצוה מותר לבטל לכתחלה דעפי"ז יתישב לנכון קושית התוס' בפסחים ע"ו ד"ה מה לאו על פירש"י שכתב דאף לוי דס"ל ריחא לאו מילתא לא שרי אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודה דאסור א"כ מה זה מקשים עליו בש"ס מהא דתנן אין צולין שני פסחים כאחד מה לאו מפני תערובות טעמים וש"מ ריחא מילתא והא הכי לכתחלה קתני דאין צולין לכתחלה משמע ולכתחלה גם לוי מודה דאסור ולשטת הב"ח הנ"ל יש לישב קושית התוס' בדרך נכבד דהנה בטעם הדבר שכתב רש"י דלכתחלה גם לוי מודה דריחא אסור כתבו המפורשים לפמ"ש הרי"ף בפ' גיד הנשה דרב ולוי דפליגי אי ריחא מילתא אזלי לשטתייהו לענין מב"מ אי בטל והיינו דגם לוי מודה שיש איסור בריחא ורק דס"ל דהאיסור בטל ברוב היתר אכן רב כשטתי' דס"ל דמב"מ לא בטל ול"ב האיסור שיש בריחא וע"כ ס"ל דריחא מילתא עיי"ש וא"כ כיון דעיקר סברת לוי מטעם ביטול הוא ממילא לכתחלה ע"כ גם לדידי' ריחא אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה, ולפ"ז במצוה דמותר לבטל איסור לכתחלה כמ"ש בשם הב"ח צריך להיות ללוי מותר ריחא אף לכתחלה, ומעתה י"ל דקושית הש"ס על לוי הכי אס"ד דריחא לאו מילתא אמאי קתני אין צולין שני פסחים כאחד הרי מותר לצלות דריחא לאו מילתא ומה נאמר דלכתחלה גם לוי מודה דאסור ריחא, הרי זה ל"ה רק משום שא"מ איסור לכתחלה וזה ל"ש בפסח דהוה מצוה ומותר לבטל לכתחלה וא"כ בפסח לשטת לוי הי' צריך להיות מותר אף לכתחלה וממילא מדקתני אין צולין שני פסחים כאחד ש"מ דריחא מילתא וקשיא ללוי וזה רעיון נעים. ויש לפקפק קצת בזה דהא עיקר הטעם דס"ל דבמצוה מותר לבטל לכתחלה משום דמללה"נ עיין במג"א שם וא"כ י"ל דזה דוקא במצוה שאין בה הנאת הגוף אבל במצוה שיש בה הנאת הגוף דבה נקטינן דמצות להנות נתנו וכמ"ש הר"ן בנדרים ט"ו ע"ב אה"נ דאסור לבטל לכתחלה וממילא באכילת פסח שיש בה ג"כ הנאת הגוף אסור לבטל לכתחלה אולם מדברי הרשב"א שם בנדרים משמע שחולק על הר"ן וס"ל דאפי' במצוה שיש בה הנאת הגוף אמרינן ג"כ מלל"נ ולשטתו דברינו נכונים בשגם כי בלא"ה יש לחלק בין הענינים ואכ"מ להאריך בזה:

ד ויש להעיר עוד איך נוכל לומר דמה"ט מקבלין שקלים מקטנים משום דבטילים ברוב א"כ לשטת ר"י וכל אלה דס"ל מב"מ ל"ב איך לדידהו הי' יכולין לקבל שקלים מקטנים ולפי המבואר במשנה דשקלים שם הך מילתא שמקבלין שקלים מהקטנים הוא ענין פשוט שאין עליו חולק, ובשלמא אם נאמר כדעת התוס' ביבמות פ"ב דביבש ביבש גם ר"י מודה דמב"מ בטל ורק בלח בלח ס"ל דל"ב ניחא דכאן הוה יבש ביבש אבל הרי כתבו התוס' במנחות כ"ב ע"ב ד"ה ור' יהודה דחזר בו ר"ת וס"ל דאפי' ביבש ביבש דעת ר"י דמב"מ ל"ב וכ"כ התוס' בזבחים ע"ג א"כ קשה טובא למ"ד מב"מ ל"ב איך קבלו שקלים מקטנים הרי לשטתם הי' נמצא ק"צ קרב משל יחיד והי' נראה מכאן להביא ראי' למה שחידש מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חיו"ד ח"א סי' קכ"ד דבאיסור עשה גם ר"י מודה דמב"מ בטל ורק באיסור ל"ת ס"ל דמב"מ ל"ב, ולכן כיון דבלקיחת השקלים מהקטנים ל"ה רק איסור עשה כמ"ש למעלה דמה שאסור להקריב קרבן ציבור משל יחיד ל"ה רק איסור עשה הנה אפי' מאן דס"ל דמב"מ ל"ב בכגון דא מודה דבטל. ועיין באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק ל"ג מ"ש ע"ד השעה"מ הנ"ל ויש להרחיב עוד הדיבור בזה אבל אין עת האסף פה:

ה ושוב אחרי כתבי הדברים האלה מצאתי בשו"ת שערי דעה מהדו"ק סי' י"ז שנגע במה שהערנו למעלה דפחות מבן עשרים יהי' פטור מתפלת המוסף כיון דליתא בשקלים לשטת הרע"ב ודמיא לנשים דפטורות מתפלת המוסף משום של"ה שוקלות כמ"ש בשו"ת בשמים ראש שהבאנו למעלה בדברינו, ובתשו' שערי דעה שם רצה להמציא מפאת זה דין מחודש דיש ליזהר שלא להוריד לפני התיבה בתפלת המוספין פחות מבן עשרים משום שהוא פטור מתפלת המוסף ואינו יכול להוציא את מי שהוא למעלה מעשרים שמחויב מדינא בתפלת המוסף. ולפענ"ד כדכתיבנא דאין לדמות כלל פחות מבן עשרים לאשה, דאשה ל"ה כלל בגדר החיוב לשקול משא"כ פחות מבן עשרים דהוה עכ"פ מינא דבר חיובא. והראי' שהבאנו להוכיח דפחות מבן עשרים מקרי בר שקלים מכח קושית השעה"מ על הרע"ב מש"ס דעירובין הוא כראי מוצק ויש להוסיף עוד דאם נניח דפחות מבן עשרים פטור מתפלת המוסף כיון שאין לו חלק בשקלי ציבור, א"כ למאן דס"ל בש"ס להלן דתפלות כנגד תמידים תקנום לא יהי' שום חיוב תפלה חל רק מבן עשרים ולמעלה כיון שמקודם לזה אין חלק בקרבנות ציבור וזה לא ניתן להאמר כלל וע"כ כמ"ש ודוק:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה