אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › צו

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · צו

צה

שם במתניתין מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו' עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח. (א) הנה מפשטות לשון המשנה מוכח דחכמים פליגי על ב"ז וס"ל דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות ויש לפ"ז לתמוה טובא על הא דנקטה המשנה מתחלה סתם דמזכירין יצ"מ בלילות אשר זה מורה כאילו לא הי' מי שיחלוק ע"ז ואח"כ תיכף הביאה מחלוקת ב"ז ורבנן בזה, והי' לו למסדר המשנה לומר מזכירין יציאת מצרים בלילות דברי ב"ז דכתיב וכו' וחכ"א כל להביא לימות המשיח. ועיין ברמב"ם פ"א מה' ק"ש ה"ג שכתב מצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וזה כב"ז וקשה אמאי שביק הרמב"ם לדעת החכמים ופסק כב"ז שהוא יחידאה. וראיתי בצל"ח כאן שכתב דבאמת בעיקר הדין לית מאן דפליג וכ"ע ס"ל דמזכירין יציאת מצרים בלילות וכל עיקר המחלוקת שבין ב"ז וחכמים הוא דב"ז יליף לי' להך דינא דמזכירין י"מ בלילות מריבויא דכל וחכמים פליגי עליו דמזה אין ראי' דהך ריבויא דכל אתיא להביא ימות המשיח אבל לקושטא דמילתא גם חכמים מודים דמזכירין י"מ בלילות ולכן סתם תנא דמתניתין מתחלה דמזכירין י"מ בלילות והוא מאמר מוחלט אין חולק עליו ואח"כ הביא מחלוקת ב"ז ורבנן בטעם הדין הזה וכן הרמב"ם פסק כן כיון שבגוף הדין אין מי שיתנגד לזה עיי"ש ויש להבין אם לא ניחא להו לחכמים בדרשת ב"ז כיון דריבויא דכל מתוקם לימות המשיח לפי דבריהם א"כ באמת מנ"ל דמזכירין יצ"מ בלילות הלא אין לנו שום הוכחה ע"ז. ונראה דחכמים יסברו דאין מהצורך כלל להוכחה מיוחדת שבלילה יש להזכיר י"מ, דאף דבקרא כתיב כל ימי חייך אין מזה הכרע שיהי' החיוב להזכיר דוקא בימים כי ימים משמע אפי' לילות דשם יום משותף ליום ולילה וכמו שמצאנו במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וכמה פעמים מצאנו במקרא לשון ימים שהכונה ימים ולילות כמו ליראה אותו כל הימים (דברים ד' ה') וחטאתי לך כל הימים (בראשית מ"ג ט') זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ' ח') וכאלה רבות, וה"נ משמע כונת הכתוב שהחיוב להזכיר יציאת מצרים תמיד בכל ימי החיים הן בימים והן בלילות, וכיון שכן דעל הזכרת י"מ בלילות אין מהצורך לריבוי מיוחד שזה בכלל המצוה אייתר להו לחכמים תיבת כל שבכתוב ודרשו לי' לאתוי חיוב הזכרת י"מ לימות המשיח. וי"ל זה יהי' באמת פירוש, דברי חכמים ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח דאין הכונה שחולקים על ב"ז בעיקר הדין של הזכרת י"מ בלילות רק הכונה שחולקים על ב"ז בטעמו דס"ל דחיוב הזכרת י"מ בלילות אתיא מריבוי דכל ע"ז פליגי חכמים וס"ל דזה ליתא כי ימי חייך הנזכר בקרא משמע העוה"ז והיינו דמלשון הזה כבר משמע שיש חיוב להזכיר י"מ בכל ימי העוה"ז הן ימים והן לילות ואין מהצורך לאתוי זאת כלל ואי קשיא לפ"ז לאיזהו צורך כאמר תיבת כל במקרא ע"ז אומרים חכמים דכל אתיא להביא ימות המשיח. וב"ז דמפיק לילות מריבוי י"ל דס"ל דלילות אינם בכלל ימים והו"א כיון דבקרא כתיב ימי חייך דרק ביום יש חיוב להזכיר י"מ ולא בלילות ואיצטריך כל לריבויא (ועיין במהרש"א כאן שתמה ע"ד ב"ז כיון דכל עיקר הטעם דאיצטריך לריבוי לילות הוא משום ימי א"כ לא לכתוב ימי ולא נצטרך לריבוי דכל ותירץ בדרך נכון עיי"ש) ועיין שבת קי"ז ע"ב כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חידקא אמר ארבע ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ר"ח סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא עיי"ש ומחלקותם היא דלחכמים גם לילה נכלל בשם יום ור"ח ס"ל דיום משמע דוקא יום ולא לילה, וי"ל דב"ז ורבנן פליגי ג"כ בזה דב"ז ס"ל דיום משמע דוקא יום ולא לילה ולכן איצטריך קרא לאתוי לילות וחכמים ס"ל דגם לילה נכלל בשם יום וא"צ כלל לאתוי ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה לה' ק"ש שכתב דאף דב"ז מפיק לי' מרובויא דקרא דיש להזכיר י"מ בלילות מ"מ אינו דומה החיוב שיש בלילה להזכיר י"מ להחיוב שיש ביום דביום הוה מ"ע גמורה להזכיר י"מ משא"כ בלילה דלא אתיא רק מריבויא ל"ה רק מצוה בעלמא וחילוק יש בין מצות עשה גמורה ובין מצוה שהיא ג"כ מה"ת אבל איננה בעשה וכעין שכתבו התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי דלכן שבועה חלה על ח"ש אף דאין איסור לאו חייל גם על איסור עשה כיון דח"ש לא אתיא רק מריבוי דכל חלב ל"ה רק איסורא בעלמא עיי"ש. ולדברינו למעלה י"ל דזה דוקא לב"ז דמפיק לילות מריבוי י"ל כנ"ל דבלילה ל"ה מ"ע להזכיר יצ"מ ורק מצוה בעלמא, אבל לרבנן דס"ל דה"ט דמזכירין י"מ בלילות משום דכונת הכתוב היא בין על ימים בין על לילות דימים גם לילות במשמע ואין מהצורך כלל לדידהו לריבוי ע"ז, הנה לפ"ז אין חילוק כלל בין לילות לימים וכמו דיש מ"ע ביום כן יש גם מ"ע בלילה דהכל הולך אל מקום אחד והעשה קאי על שניהם ביחד וכאמור. ולפ"ז הענין יתהפך מן הקצה אל הקצה דחכמים לא לבד שאין פוטרים מחיוב הזכרת י"מ בלילה כי אם אדרבה עוד מחמירים יותר מב"ז דלב"ז ל"ה רק מצוה בעלמא משא"כ לחכמים הוה עשה גמורה ואין חילוק כלל בין יום ללילה וכנ"ל ודוק:

ב ובזה אני אומר דבר נחמד לבאר לשון המשנה דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר י"מ בלילות עד שדרשה ב"ז שנאמר למען תזכור וכו' ויש לדקדק טובא אמאי לא הי' ניחא לי' לראב"ע למימר בפשיטות דטעם החיוב משום דימים משמע גם לילות וכמו שמצאנו כ"פ במקרא דוגמת הקרא דליראה אותי כל הימים שהבאנו ועוד רבות וכאשר כן הוא באמת דעת החכמים דאין מהצורך כלל לאתויי לילות כיון שכוונת הכתוב מורה כן וכנ"ל וביחוד יש לדקדק לשמחה היתירה של ראב"ע מה זו עשה עד שאמר שלא זכה לזה עד עתה ששמע דברי בן זומא ועפ"י דרכנו למעלה נאמר דהנה בשאג"א סי' י"ב הקשה איך נוכל לומר דהחיוב של, הזכרת י"מ נוהג בלילה הרי לפ"ז הו"ל מעשאהז"ג כיון דנוהג בין ביום בין בלילה והי' לנו לומר דגם נשים חייבות במצוה זו כדין כל מ"ע שאין הז"ג דנשים חייבות וא"כ אמאי אמרינן לקמן בדף כ' דנשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומשמע דכש"כ שפטורות מברכות שלפני' ושלאחרי' דערבית ושחרית הרי הברכות שלאחרי' נתקנו כדי להזכיר י"מ ואם נאמר דנשים חייבות ג"כ במ"ע דהזכרת י"מ אמאי לא יהי' מחויבות ג"כ בברכות שלאחרי הק"ש דכמו שתקנו. חכמים לאנשים הברכות האלה כדי שיזכירו כלם י"מ בנוסח אחד כן הי' להם לתקן גם לנשים. וע"כ דהזכרת י"מ אינה נוהגת בלילה דהוה מעשהז"ג ונשים פטורות ממנה ולכן אינן חייבות ג"כ בברכות שאחרי הק"ש אמנם בגוף קושית השאג"א י"ל דמהא דנשים פטורות מחיוב של הזכרת י"מ אין ראי' דאין מזכירין י"מ בלילות דאף אם נאמר דיש חיוב להזכיר י"מ בלילות ג"כ נשים פטורות כיון דכל עיקר החיוב של הזכרת י"מ בלילות לא ידענו רק מריבוי דכל ל"ה כלל מ"ע כי אם מצוה בעלמא כדברינו למעלה בשם הפמ"ג וא"כ עיקר המצוה אינה נוהגת באמת רק ביום ושפיר הוה מעשהז"ג ולכן נשים פטורות אף דמצד הריבוי ידענו דיש להזכיר גם בלילה דזה ל"ה עוד מ"ע כי אם מצוה בעלמא וכנ"ל ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' י"ב אות ב' שכ"כ. אולם זה דוקא אם נאמר כב"ז דחיוב הזכרת י"מ בלילות ידענו מריבוי דכל שפיר י"ל כנ"ל אבל אם נאמר כחכמים דחיוב הזכרת י"מ בלילה ידענו ממשמעות הכתוב ואין מהצורך כלל לאתוי זאת בריבוי כי ימי חייך משמע אפי' לילות וממילא העשה הוה בלילה כמו ביום ואין חילוק ביניהם וכדברינו למעלה הדרא קושית השאג"א לדוכתא איך נוכל לומר דמזכירין י"מ בלילות הרי לפ"ז ל"ה מעשהז"ג ואמאי יהי' נשים פטורות וכנ"ל ומעתה יתבארו לנו דברי ראב"ע בדרך נחמד דראב"ע ידע אמנם שיש טעם פשוט בדבר מדוע מזכירין י"מ בלילות דימים כוללים גם הלילות וכמו דס"ל לחכמים, אכן ראב"ע לא מצא קורת רוח בטעם הזה כי הי' קשה לו אם ה"ט דמזכירין י"מ בלילות משום שכן הוא משמעות הכתוב ע"כ חיוב ההזכרה בלילה דומה מכל וכל לחיוב ההזכרה ביום והוה מ"ע שאין הז"ג א"כ אמאי יהי' נשים פטורות ומזה שפט דהטעם הזה לא יצדק ואם אנו אומרים דיש חיוב להזכיר יצ"מ בלילות ועכ"ז ס"ל דנשים פטורות מחיוב זה בהכרח שיש איזהו טעם אחר לדין הזה אשר יעלה יפה לכל צד היינו שיסביר הדין של הזכרת יצ"מ בלילות באופן כזה אשר לא יקשה כלל עליו מדוע נשים פטורות והטעם הזה לא נתגלה לראב"ע וע"כ אמר כי לא זכה לדעת הרמז הנכון שיש במקרא דהחיוב להזכיר יצ"מ בלילות עד שבא ב"ז והוא אמנם המציא לו את אשר בקש כי הסביר את הדין דמזכירין יצ"מ בלילות באופן שעלה יפה מכל צד והיינו דל"ה זאת מפאת שכן מורה משמעות הכתוב אשר אז הי' גם בלילות מ"ע גמורה כי אם מפאת שיש לנו ריבוי מיוחדת ע"ז מיתורא דכל, וא"כ העשה ל"ה רק ביום ובלילה ל"ה רק מצוה וממילא הדין אמת דמזכירין י"מ בלילות ואפ"ה הוה מעשהז"ג דכיון דלא ידענו לילות רק מריבויא ל"ה אה"נ העשה רק ביום וכנ"ל, ולכן נשים פטורות וכיון שכן שני הדינים עולים יפה הן הדין שיש להזכיר יצ"מ בלילות והן הדין שנשים פטורות ממנו ואין אחד מהם מתנגד להשני, וע"כ חלק ראב"ע לדברי ב"ז מלא חפנים תהלה ויקר:

ג ובדרך הפלפול נלפע"ד לומר בביאור לשון המשנה כאן וביחוד לישב מה שיש לדקדק בדברי ראב"ע דקאמר הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות ופירש"י שכונת ראב"ע על אשר קרה לו שהלבינו שערותיו ביום שהעבירו את ר"ג מנשיאותו ומינו אותו במקומו כדאיתא לקמן בדף כ"ח ויש להבין מה ענין זה לכאן ולאיזהו צורך סיפר לנו ראב"ע מזה פה בעת שידובר מחיוב הזכרת י"מ בלילות, ונלפע"ד לבאר הדבר בדרך חריף והסגנון יהי' כך דראב"ע ידע אמנם שיש להמציא עוד טעם אחר על חיוב הזכרת י"מ בלילות נוסף על הדרש שדרש ב"ז אכן הטעם הזה לא ישר בעיניו, ואמר לרבותא שאעפ"י שהוא היום כבן שבעים שנה היינו שמינוהו לנשיא והי' מגיע לו תועלת גדול אילו הי' מקבל הטעם הזה עכ"ז גברה אצלו מדת האמת וכיון שלפי דעתו הטעם הזה אינו נכון לא רצה לקבלו, דהנה בפנ"י ובצל"ח כאן שניהם לדבר אחד נתכונו דאם נאמר כר' יוחנן דס"ל לעיל בדף ד' ע"ב דגם בלילה יש להסמיך גאולה לתפלה וזה משום דגאולה מאורתא נמי הוה ורק גאולה מעלייתא ל"ה עד צפרא אז בפשיטות י"ל דגם בלילה יש להזכיר י"מ דכמו שאין חילוק לענין סמיכת גאולה לתפלה בין יום ללילה משום דגאולה מאורתא נמי הוה ה"ה דגם לענין הזכרת י"מ אין חילוק ביניהם ובשניהם יש להזכיר י"מ וא"צ לפ"ז כלל לבוא לדרשת ב"ז עיי"ש ונשמע מזה דאם נאמר כר' יהושע בן לוי החולק על ר"י שם וס"ל דבלילה אין להסמיך גאולה לתפלה וזה משום דכיון דגאולה מעלייתא ל"ה עד צפרא גאולא דאורתא לא חשיבא, אז מצד הסברא אין מקום לומר שיהי' מהצורך להזכיר י"מ בלילות, ואדרבה יותר הי' מסתבר עוד לומר שא"צ להזכיר י"מ בלילות כמו שא"צ לסמוך גאולה לתפלה של ערבית, ובהכרח צריכין אנו לבוא לפ"ז לדרשת ב"ז דמפיק מקרא דיש להזכיר י"מ בלילות, ועיין לעיל בחידושינו לדף ד' שם מאמר ט"ז אות א' שעמדנו על המחקר בהבנת הפלוגתא שבין ר"י וריב"ל בהך מילתא אי יש להסמיך גאולה לתפלה של ערבית, וכתבנו דפליגי בפלוגתא המובאת בש"ס דזבחים ק"א אי משה רבנו הי' כהן או לא דר"י ס"ל כמ"ד בזבחים שם דמשה רבנו הי' כהן ולכן ס"ל דגאולה דאורתא נמי מקרי גאולה ומפאת זה גם בלילה יש להסמיך גאולה לתפלה, אמנם ריב"ל יסבור כמ"ד בזבחים שם דמשה רבינו לא הי' כהן ולכן ס"ל דגאולה דאורתא לא מקרי גאולה ומפאת זה בלילה א"צ לסמוך גאולה לתפלה עיי"ש שביארנו הענין בטו"ט:

והנה במהרש"א לקמן בדף כ"ח בח"א ביאר הא דשלח ר' יהושע לבית המדרש בתר דאתפייס לי' לר"ג מאן דלביש מדא ילבוש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר למאן דלביש מדא שלח מדייך ואנא אלבשי' דכונתו היתה להודיע שמדינא יש להחזיר הנשיאות לר"ג שהי' מבני הנשיאים ואין ראוי לראב"ע שהי' כהן ליטל הנשיאות כי כהן אינו ראוי להיות מלך וכמו שמצאנו שנענשו מלכי חשמונאי על שנטלו המלוכה לעצמם אף שהי' כהנים עיי"ש, ויש להבין מה קסברו רבנן שמנו את ראב"ע לנשיא ולא חשו לזה דכהן אינו יכול להיות מלך וה"ה נשיא, ונראה דחכמים הי' ס"ל כמ"ד דמשה רבינו הי' כהן וא"כ ממילא א"א לומר דכהן אינו יכול להיות מלך דהרי אנו רואים שמשה רבינו הי' כהן והי' מלך וע"כ מנו את ראב"ע ולא חשו לזה שהי' כהן, ושלח להם ר"י דעשו שלא כיאות כי העיקר כמ"ד דמשה רבינו לא הי' כהן וא"כ אה"נ דכהן אינו ראוי להיות מלך וה"ה נשיא ולפ"ז לא יאות עבדי שמינו את ראב"ע לנשיא כיון שהי' כהן וכנ"ל. וכאשר נחבר הדברים עם מ"ש למעלה יצא לנו דאם נניח דיש להסמיך גאולה לתפלה של ערבית כר"י אשר אז בהכרח צ"ל דמשה רבינו הי' כהן וכמו שביארנו אין שום מקום לפקפק בנשיאותו של ראב"ע מצד שהי' כהן דגם כהן ראוי להיות מלך כמו שאנו מוצאים במשה רבינו שהי' כהן ומלך וה"ה דכהן ראוי להיות נשיא, אמנם אם נאמר כריב"ל דאין להסמיך גאולה לתפלה של ערבית אשר אז בהכרח צ"ל שמשה רבינו לא הי' כהן וכמ"ש, שפיר יהי' מקום להרהר אחרי נשיאותו של ראב"ע כיון שהי' כהן וכהן אינו ראוי להיות מלך וה"ה נשיא דממשה רבינו אין ראי' כיון דקיימינן בסברא דמשה רבינו לא הי' כהן וע"ד שאמרנו ודוק:

ומעתה מה נכבדו דברי ראב"ע דקאמר הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה ב"ז וכו' היינו שמינו אותו לנשיא במקום ר"ג, וא"כ מפאת אהבת עצמו הו"ל לתפוס העיקר, דה"ט שיש להזכיר י"מ בלילות משום דגאולה מאורתא נמי הוה, וכמו שיש להסמיך גאולה לתפלה של ערבית כן גם י"מ יש להזכיר בערב כמו ביום, דאם יתפוס כן יהי' מהצורך להניח דמשה רבינו הי' כהן וכאמור למעלה וא"כ תתחזק בזה נשיאותו כי לא יהי' מקום לפקפק אחרי' מצד שהי' כהן דגם כהן ראוי להיות מלך וה"ה נשיא, אכן עכ"ז מאהבתו את האמת מיאן בטעם הזה, כי הוא הי' ס"ל כריב"ל דאין לסמוך גאולה לתפלה של ערבית דגאולה מאורתא ל"מ גאולה וה"ה דאין סברא לומר שיהי' מהצורך להזכיר י"מ בלילות ושמח איפוא לקראת דברי ב"ז דמפיק חיוב הזכרת י"מ בלילות מקרא אף שבזה עצמו נתן פתחון פה להרהר אחרי נשיאותו כי אם ס"ל דאין לסמוך גאולה לתפלה של ערבית ע"כ צ"ל דמשה רבנו ל"ה כהן וא"כ שפיר י"ל שכהן אינו ראוי להיות מלך וה"ה דאינו ראוי להיות נשיא ושוב לא יכלו למנות גם אותו לנשיא כיון שהי' כהן וכאשר ביארנו והדברים נעימים בדרך הפלפול והחידוד:

ד ועיין בפירוש הר"ע מברטנורא למשנה שפירש הלשון ולא זכיתי דקאמר ראב"ע כלומר לא נצחתי לחכמים וכמו דאמרינן בפ' בנות כותים בהא זכנהו ר"א לרבנן פירוש נצחם עיי"ש ואם נפרש כן יש לבאר ג"כ מאמר ראב"ע ע"ד שכתבנו רק הסגנון ישתנה קצת והיינו דבאמת הי' יכול ראב"ע להוכיח בפשיטות לחכמים דיש להזכיר י"מ בלילות וזה משום דגאולה מאורתא נמי הוה וכמו דיש להסמיך גאולה לתפלה של ערבית ה"ה דיש להזכיר גם י"מ בלילות אכן כיון שמינוהו לנשיא לא הי' רוצה להגיד הטעם הזה לחכמים כי הי' ירא שלא יחשדוהו דלכבוד עצמו הוא דורש כן כדי להוכיח בדרך זה שמשה רבינו הי' כהן (כי אם אמרינן דגאולה מאורתא נמי הוה וגם בלילה יש להסמיך גאולה לתפלה עכצ"ל כן וכמ"ש) ותתחזק בזה נשיאותו שלא יהי' מקום להרהר אחריו שאינו ראוי לנשיאות מפאת שהוא כהן דממשה רבינו מוכח שגם כהן ראוי להיות מלך וה"ה נשיא וע"כ לא הי' לו אז במה לנצחם ולהוכיח להם שיש להזכיר י"מ בלילות עד שבא ב"ז ואפיק זאת מקרא ואז אמנם נצחם, וגם הסגנון הזה נעים בדרך הפלפול, ובדרוש לשה"ג הארכתי עוד בזה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה