ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · עב
שם בגמרא קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש, בהבנת הדרש הזה נראה רעיון נכון כי מתכונת לשון הקודש היא להקדים תמיד שם העצם להתואר המצטרף עמו ולא התואר לשם העצם, ואם מקדים התואר לשם העצם ע"כ יש בזה איזהו דיוק והגבלה עד"מ יאמר בלה"ק ראובן הוא חכם ולא להיפוך חכם הוא ראובן, ואם יאמר כן חכם הוא ראובן ע"כ שיש בזה איזהו דיוק היינו חכם הוא ראובן ולא אחר או איזהו דיוק אחר (ועיין בקונטרוס אילת השחר להמלבי"ם סי' קפ"ו ובהתורה והמצוה פ' שמיני סי' כ"ד מ"ש בזה) ולפ"ז אם בא מלת הגוף לבד תמורת שם העצם בצירוף איזהו תואר יש להקדים ג"כ מלת הגוף להתואר ולא התואר למלת הגוף עד"מ י"ל הוא חכם ולא חכם הוא כי מלת הגוף עומדת במקום שם העצם והרי הוא כמוהו כידוע, וא"כ ה"נ הו"ל למימר הנה נא ידעתי כי הוא איש אלהים קדוש והיינו להקדים מלת הגוף הוא להתואר איש אלהים קדוש ומדשינתה הסדר והקדימה התואר למלת הגוף ואמרה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא ע"כ ש"מ שכונה בזה איזהו דיוק והגבלה, ולכן דרש ר"י בר חנינא דאה"נ שכונה בזה דיוק והגבלה כלומר שהוא לבדו קדוש אבל משרתו אינו קדוש: