ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · סז
שם בגמרא נסתכל ביום המיתה ואמר שירה. עיין במהרש"א כאן שדקדק מה שירה שייך על המיתה ואדרבה קינה מבעי לי' ונראה בהבנת הענין דהדברים מתאימים עם הא דאיתא בשבת ל' שדוד המלך שאל מהקב"ה שיודיע לו קצו ומדת ימיו כמאמר הכתוב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה הוא וכו' (תהלים ל"ט) והשיב לו הש"י גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בו"ד וכו' שאין מודיעין מדת ימיו של אדם וכו' ועיין בפסחים נ"ד ז' דברים מכוסים מבני אדם ואחד מהם יום המיתה וביארו המפורשים דמה שהסתיר הש"י יום המיתה מהאדם הוא מחסד האל יתברך, כי לו ידע האדם מתי יגיע קצו אז חייו לא הי' חיים והי' מת מתוך הפחד והיראה בלא עתו, וגם הי' מתעצל בישובו של עולם והי' העולם חרוב ושמם. ומלבד התועלת הגשמי אשר יוצמח מהעלמת יום המיתה יוצמח מזה עוד תועלת רוחני ומוסרי כי לו הי' האדם יודע קצו הי' מתרשל בעבודת ה' כי תמיד הי' אומר עוד היום גדול וזמן רב לפניו לשוב אל ה' אכן עתה שלא ידע עתו הוא כל ימיו בתשובה וע"ד שאמרו חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך (ועיין במהרש"א פסחים שם שכ"כ) וע"כ אמרו שכאשר נסתכל דוד ביום המיתה, הכונה כאשר שם אל לבו איך יום המיתה מכוסה ממנו, ולמרות בקשתו להש"י שיגלהו לו לא רצה להודיעהו הנה הכיר בזה חסדי הבורא ית' ואמר שירה להקב"ה:
ועיין בצל"ח כאן שדקדק על הלשון נסתכל ביום המיתה והלא רגע ימותון והול"ל נסתכל ברגע המיתה או בעת המיתה ולדברינו לשון הש"ס מדוקדק ועולה יפה מאד דהכונה היא על יום המיתה שהוא מכוסה וכאמור: