אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › מ

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · מ

לט

שם בגמרא והסירותי את כפי וראית את אחורי א"ר חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפלין (א) הנה המאמר הזה עמוק הוא מאד ומי ימצאנו ובעלי הסוד העוסקים בנסתרות העמיקו להעמיס בו כוונות נעלמות, ולפענד"נ לבאר אותו בדרך נכון עפ"י הידוע לנו מספרי החוקרים כי בימי קדם נמצאו פילוסופים אשר שמו תהלה במעשה המצות בפועל והכחישו היות המעשה נחוצה לשלימת האדם ולאושרו הרוחני. רחמנא לבא בעי, הי' פתגמם ואם אך לב האדם שלם באהבת ד' והכרת גדולתו ורוממותו, ואם אך במחשבה ודעה ישיג תעלומות המצוה וסתריהן אז כבר השלים את תעודתו ואין מהצורך עוד כלל להוציא המחשבה לפעולת אדם, אכן האנשים האלה טעו ברואה, כי המחשבה בלי המעשה כאין וכאפס נחשבה ולמען יגיע האדם לשלימות האמיתית לא יספיק קיום המצות והשגתן במחשבה לבד רק ההכרח לקיימן בפועל ואז ואך אז יעלה במעלות הקודש לטהר נפשה ולזכותה, ואם אמנם כי לפעמים גם המחשבה לבד רצוי' בעיני המקום גם כשלא נעשה המעשה, הנה זה רק כשלא נעשה המעשה מחמת אונס אז אמנם יחשב הרצון הטוב כמעשה כמאמרם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (עיין קידושין מ' ע"א) וכמו שאמרו לעיל בדף ו' ע"א אם חשב אדם לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אבל להניח המעשה בשאט נפש ולהסתפק במחשבה לבד זה הוא עון פלילי וגדול מנשוא, ומה נכבדו דברי הר"י אלבו בעקרים מ"ג פ"א לבאר בזה מאמר הכתוב בתהלים קי"ט פ"ה כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך כל מצותך אמונה הכונה שכרו לו זדים שיחות להעבירו מעל תורת ה' באמרם אליו בכל עת – כל מצותך אמונה כלומר כל מצות ה' הנה אך אמונה ולא יותר והמחשבה לבד אף בלא המעשה תספיק ג"כ לזכות את האדם ולהשלימו, ועיין בבינה לעתים דרוש מ' שהאריך ג"כ בביטול הדעה הזאת, וגם אנחנו בדרשותינו הרבינו לדבר בזה והוכחנו בדברים נמרצים כי הרעיון הזה שהמחשבה לבד בלי המעשה כאין וכאפס נחשבה ועל המחשבה ללכת תמיד שלובת יד עם המעשה תתאחדנה ולא תתפרדנה, הוא היסוד העיקרי אשר עליו נבנה הבנין הנהדר של תורתנו הקדושה, ובהבטל ח"ו היסוד הזה יבטל כל הבנין כלו, והמלצנו ע"ז מאמר הכתוב בפ' ויקהל וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה' כלומר כל מי שהוא חכם לב לטהר שכלו ורעיונותיו, ולהשלים עצמו במחשבות ודעות לא יחשוב כי כבר יצא בזה ידי חובתו, ואין צריך לו עוד בקיום המצות במעשה, רק יבא ויעשה בפועל כל אשר צוה ה', ואך אז יגיע לתכלית הנרצה וימלא את תפקידו אשר הושם עליו, והוספנו לבאר בזה מאמר המשנה באבות ספ"א לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה הכוונה ג"כ ע"ד הנ"ל שלא טהרת הרעיון וזכות המחשבה בעיון והשכלה הוא העיקר להשלמת האדם רק המעשה היינו קיום המצות בפועל ועשייתן בידים, והאיש החפץ להגיע לאושר הנצחי עליו לחבר תמיד המחשבה עם המעשה למען יהי' לאחדים בידו ואז ילך לבטח דרכו וחדות ה' תהי' מעוזו, והארכנו עוד בזה בדברים נאותים אשר להעלותם פה תקצר היריעה:

ב ולא נרחיק ללכת אם נאמר שלמען חזק בקרבינו בכל עת הרעיון הזה של אפיסת המחשבה לבד כשלא יצורף אלי' המעשה בפועל אשר הוא לפי דברינו יסוד מוסד לתורתנו הקדושה נתנה לנו מצות תפילין, אשר ענינה הוא (מלבד הכונה הנסתרה הצפונה בה כמו בשאר מצות התורה אשר אלהים הבין דרכה) להשריש בכל יום מחדש בקרבנו הידיעה וההכרה הזאת כי המחשבה לבד לא תועיל בלתי אם יחובר אלי' המעשה, כי תפילין של יד מורה על המעשה והפעולה כי היד היא הפועלת כל דבר ותפילין של ראש מורה על המחשבה והרעיון כי הראש הוא מושב השכל וממנו למחשבות האדם ותחבולותיו תוצאות, ובהניחנו איפוא בכל יום התפילין על היד ועל הראש נקח מוסר כי המחשבה והמעשה צריכות להיות מחוברות תמיד, ובהיותן תואמות יחדיו אז תעלינה לרצון לפני ה' ואמרו חז"ל במנחות ל"ו ע"א והי' לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהי' שתים וזה רמז כי למען יהי' ערך וחשיבות להמחשבה המתוארת בתפילין של ראש, ההכרח שיצורף אלי' המעשה המתואר בתפילין של יד, אבל אם יחסר המעשה המרומז בתפילין של יד, המחשבה לבד המתוארת בתפילין של ראש לא תתחשב, ומה נמרצו לזה דברי חז"ל באומרם בסוטה מ"ד הסח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עלי' מעורכי המלחמה, ומלבד הכונה הפשוטה של המאמר הזה יש למצוא בו רמז נכבד על הדברים אשר אמרנו, כי חלילה לעשות פירוד בין הדבקים ולהבדיל בין המחשבה ובין המעשה, כמו שאין להפסיק ולהבדיל בין שני התפילין, כי הסח בין תפילה לתפילה כלומר מי שעושה הבדל בין תפילה לתפילה היינו בין המחשבה והמעשה עבירה היא בידו הנה חטא ואשם, לא יעלה בהר ה' ולא יקום במקום קדשו, וחוזר עלי' מעורכי המלחמה כי מלחמה לאדם בכל עת עם יצרו הפנימי השוכן בחדרי לבבו וכל היום יחמוס מזימות לצודו ברשתו ולהטותו מדרך הישר, ואיש אשר אלה לו, אשר יעלה על לבו דיעה נפסדה כזאת לא יוכל עמוד ביום קרב ולא יהי' בידו לנצח את אויבו זה הפנימי ולדכא אותו תחת ממשלתו כיאות לאיש תם וישר סר מרע ועושה טוב:

ומעתה מה יקרו דברי חז"ל באומרם במאמר שלפנינו שהקב"ה הראה למשה קשר של תפילין כונתם בזה להבליט בקוצר אמרים אשר היסוד העיקרי אשר עליו דברי התורה כוננו והוא כי בנוגע לקיום המצות ושמירתן לא תספיק המחשבה לבד אך ההכרח לקיים אותן בפועל ע"ד שאמרנו, וע"כ אמרו כי הקב"ה הראה למשה אשר על ידו נתנה לנו התורה ומפיו ששמענו חקי אלהים ומצותיו קשר של תפילין כלומר שהראה לו ששני התפילין. צריכים להיות קשורים ודבוקים זה בזה לא יפרדו, וזה רמז כי לקיום התורה ההכרח לקשר יחד המחשבה המתוארת בתפילין של ראש עם המעשה המתוארת בתפילין של יד והי' לאחדים בקשר אמיץ וחזק, ואך בעשותנו כן נמלא את תעודתנו ונתקרב אל התכלית הנעלה והנשגב אשר ה' דורש מאתנו:

ג ובסגנון אחר קצת נראה לי לומר בהבנת המאמר הנ"ל שהקב"ה הראה למשה קשר של תפילין, כי הנה יש אנשים תמימים וישרים העוסקים כל ימיהם בתורה ובעבודה ועושים באימה וביראה רצון קונם, אכן המה נחבאים אל הכלים, והולכים לדרכם מבלי אשר יהי' להם איזהו שיח ושיג עם אנשי דורם, בדד ישבו מחוץ לחברה האנושית מושבם, והנה האנשים האלה אם כי גדולים, המה במעלה עכ"ז לא מלאו עוד מכל צד את תפקידם, כי מחובת האדם השלם הוא לדאוג לא לבד להשלמת עצמו, כי אם גם להשפיע מרוחו גם על אנשים אחרים אשר סביבו, להטיבם ולזכותם, ואם חננו ה' בלב טהור ורוח נכון חדש בקרבו, אז ישלח דברו גם לרפא תחלואי דורו ולהפיח רוח דעת ויראת ה' בלב חבריו המקשיבים לקולו, למען יטו גם המה שכם אחד לעבוד את ה' ולירא מפניו, וכאשר ביאר בזה הרשב"א מאמר חז"ל בב"ב ט"ז אבן טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא, דהכונה שאברהם אבינו הי' מצויין בבחינה זו שלא לבד שהוא בעצמו השתלם בדיעות ובמדות כי אם גם האיר עיני רבים בנוגה חכמתו, ובכל מקום בואו הרחיב דעת ה' בארץ, זכה וזיכה רבים להורותם הדרך בה ילכו והמעשה אשר יעשו, וע"כ המליצו עליו חז"ל שאבן טובה היתה תלוי' בצוארו, כלומר הצואר שהוא מוצא הדיבור של אברהם אבינו הי' מקושט בתכשיט נעלה ומאד יקר כי בו הפליא לעשות דברים אשר לוית חן המה לעושיהם וכעדי זהב וחלי כתם ישיתו עליהם הוד והדר, וכל חולה הנפש ומוכה בתחלואי המדות כאשר אך הסתכל בו והתקרב אל אברהם אבינו הנה תחת השפעתו הנמרצה הטיב את מעשיו ושב ורפא לו. ומה נכבדו בזה דברי המדרש שמואל בפ"ב דאבות בביאור מאמר ריב"ז שם אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת הכונה להזהיר את האיש שעשה חיל בתורה שלא יחזיק הטובה היינו ידיעת התורה אך לעצמו לבד ולא יהי' לזרים חלק בה רק יפיצו מעינותיו חוצה וישפיע מחכמתו לאחרים, כי לכך נוצר וזאת היא חובת האדם השלם להיות ממזכי הרבים ללמוד וגם ללמד עיי"ש ויש להוסיף על דבריו ולומר עפ"י דרכו דלכן אמר ריב"ז המאמר הזה כי הוא הי' אמנם איש חי כזה רב פעלים מקבצאל אשר הקריב מבחר כחותיו על מזבח העבודה הציבורית וכל מחשבותיו הי' רק להועיל לאחרים כאשר ידוע מההשפעה הגדולה והכבירה שהשפיע על בני דורו הן בנוגע להפצת התורה להמון תלמידים המקשיבים לקולו והן בנוגע להרמת קרן המוסר וגדר הצניעות וטהרת המדות בתוך שדרות העם הרחבות, וא"כ המאמר הזה נכון יפה מאד ומתאים באופן נהדר לתכונת נפשו והילוך רוחו ומחשבותיו והוא כמין פתגם שגור אשר הי' רגיל על לשונו ואשר כמו בראי מוצק תראה בו השקפתו הנשגבה על גודל ערך העבודה הציבורית והמדינית אשר אלי' בכל עת הי' נושא את נפשו, ועיין בבינה לעתים דרוש נ"ו שהראה ג"כ בדברים נמרצים על החוב המוסרי אשר על כל אדם להשתדל בהשלמת זולתו ולהדריך אחרים בשבילי התורה והמצוה, ובדרוש ביארתי בזה מאמר הכתוב בדניאל י"ב ג' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אשר בהשקפה הראשונה יפלא קצת מדוע נאמר יזהירו בבנין הפעיל ולא יזהרו בבנין הקל, ואמרתי דהכתוב בא להשמיענו הרעיון אשר הבאנו למעלה, כי לא יסתפק האדם בזה שהוא בעצמו ישתלם בדרכיו ובמעשיו, רק ישתדל להשלים גם אחרים ולהדריכם שיהי' גם המה טובים וישרים כמוהו, וע"כ אמר כי המשכילים היינו החכמים והשלמים האמתיים לא יאמרו די לזה שהמה בעצמם יעלו במעלת השלימות ויזהרו כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר, רק ישפיעו מרוחם גם על אחרים ויזהירו כלומר יזהירו את אחרים ויפעלו שאחרים יזהרו על ידם כזוהר הרקיע בטהר רוחם ויושר מדותיהם (כאשר כן הוא גדר בנין הפעיל להורות על סיבוב גוף אחר להיות פועל) ונתן הכתוב טעם לדבריו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד כי גדול מאד זכות הרבים וכל המזכה את הרבים הנה שכרו הרבה מאד וככוכבים בשמי מטוהרה כן יאירו מעשיו והי' לברכה בקרב עמו, וביארתי עוד בזה מאמר המשנה באבות פ"ב משנה ב' כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון הכונה ע"ד הנ"ל דכל תורה שלא תחובר אלי' גם מלאכה ציבורית לטובת הכלל והשפעה מצד הלומד אותה על אחרים לזכותם ולהשלימם תורה כזאת לא תגדל במעלה ולא תתקיים, וגם גוררת עון כי מי שיש בידו לזכות הרבים ולא זכה החטיא את המטרה ולא השלים את תעודתו והי' בו חטא, ואולי י"ל עוד בהבנת סוף המאמר וגוררת עון כי מי שהוא מזכה את הרבים ישמרהו ה' מכל חטא ועון ולא יאונה לו שום מכשול כי זכות הרבים תלוי בו וכמאמר חז"ל באבות פ"ה משנה כ"א כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אמנם הלומד תורה ואינו עוסק במלאכה והיינו שישב בדד ולא יעשה מאומה לטובת הכלל נקל לו ליפול ברשת החטא כי אין לו זכות הרבים שישמרהו וע"כ סופו שיכשל ואשם:

ד וגם לרעיון הזה אשר אמרנו מחובת האדם לזכות את הרבים ולהדריך גם אחרים במהלך השלימות יש למצוא רמז נכבד במצות תפילין, כי שני התפילין של יד ושל ראש יתארו ויבלטו לנו כמו חי שני החובות השונים הרובצים על האדם בנוגע להשגת השלימות האמיתית, בתפילין של ראש נתבלט החוב אשר על האדם להשלים עצמו בדעות ובמדות, להסיר מקרבו כל סיג וחלאה ולקדש ולטהר מחשבותיו ורעיונותיו לעבודתו ית"ש, ובתפילין של יד נתבלט החוב אשר על האדם להשלים גם זולתו, כי לא ישב בחבוק ידים רק ישתדל להיות כפי כחו ממזכי הרבים ולעבוד לטובת הכלל כי כל תורה שאין עמה מלאכה לטובת הכלל סופה בטלה וכדברינו למעלה, ומזה אשר אנו מניחים בכל יום שני תפילין נוכל איפוא להוציא לנו מוסר השכל כי למען ימלא האדם תעודתו בחיים ויגיע לתכליתו לא יספיק שישלים עצמו לבד רק מהצורך שיאציל מהרוח אשר עליו גם על אחרים, להטותם אל דרך הטוב והישר ע"ד שאמרנו, ומה נכבד גם לפי ההשקפה הזאת על מצות תפילין ומהותה מאמר חז"ל בסוטה מ"ד שהבאנו למעלה הסח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עלי' מעורכי המלחמה, אשר הוא פתגם מליצי יפה ונהדר אל הרעיון אשר הזכרנו, כי בהיות שני התפילין מרמזים על שני סוגי החובות העמוסים על האדם בנוגע להשגת השלימות אין להפסיק ביניהם. למען יהי' לאות כי שני החובות האלה אחדים המה ולא יפרדו, אמנם מי שמפסיק בין תפילה לתפילה, כל האומר לחלק בין שני החובות האלה המרומזים בשני התפילין כלומר שמסתפק עצמו בהשלמתו לבד ואין לו שום עסק מהשלמת זולתו, עבירה היא בידו, לא מלא את תפקידו, וחוזר עלי' מעורכי המלחמה כי מי שהוא מזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אמנם זה שאין לו זכות הרבים נקל לו ליפול ברשת החטא ולא יוכל עמוד ביום קרב בבוא עליו יצרו להשחיתו ולהקדיש עליו מלחמה עד רדתו:

והנה משה רבינו אדון הנביאים הי' אמנם מתחלה בבחינה זו שחשב שדי לאדם אם ישלים עצמו לבד ואין מהצורך לו לדאוג להשלמת זולתו, וע"כ כאשר נגלה אליו האלהים בלבת אש מתוך הסנה ויאמר לו כי אותו מצא נכון לפניו להוציא ע"י את ישראל ממצרים ולתת להם את תורתו, הי' נחבא אל הכלים ומרוב ענותנותו מיאן לקבל עליו המשרה הזאת ויאמר שלח כא ביד תשלח, ורק לאחר שהפציר בו ה' נעתר לזה ונעשה ראש לעמו ומדריכו בדרך ילך, ומי כמוהו הי' עוד רועה נאמן אשר בכל רגע ורגע נתן נפשו בכפו לטובת הכלל, והקריב כל כחותיו על מזבח אהבת ישראל, זכה וזיכה את הרבים באופן נשגב ומאד נעלה, ע"כ מי כמוהו קיים גם את הרעיון הנכבד והמוסר הזך היוצא מצירוף שני התפילין, אשר ענינו הוא להראות ולרמז על החוב המוסרי הרובץ על האדם לזכות כפי כחו גם אחרים ולתת מרוחו עליהם וכדברינו למעלה:

ומעתה מה מתקו לחיך אמרי נועם של חז"ל דהקב"ה הראה למשה קשר של תפילין, הכונה שהקב"ה הראה לו שלמען ימלא האדם מכל צד את תעודתו בחיים מהצורך שיקשר ויחבר שני התפילין ויאגדם אל אחד, והיינו שלא טוב לאדם השלם להרחיק עצמו מהחברה האנושית ולדאוג אך להשלמת עצמו לבד, רק עם התפילין האחד המרמז על השלמת עצמו ההכרח לקשר ולחבר גם התפילין השני המורה על חיוב השלמת אחרים, ואך בהתקשר והתחבר שני צדדי השלימות האלה יחד אז יתעלה האדם וירום ונשא וגבה מאד, וזה הי' כמין מענה מליצית למשה רבינו על אשר מיאן בתחלה והתרשל לקבל המשרה הנכבדה אשר יעד לו ה' וגם הוראת דרך לעתיד כי לא ייעף ולא יגע להשפיע מרוחו על אחרים אחר אשר יקר מאד בעיני ה' ערך המזכה את הרבים אשר הראש והראשון במדרגה הזאת הי' אמנם משה רבינו אדון הנביאים ומבחר היצורים אשר מאין כמוהו הפליא והגדיל לעשות להאיר עיני רבים ולנחותם במהלך השלימות צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל:

ה ובעמדי במקהלות לבכות ולקונן על כבודי כי נטל ממני בהפרד מעלי א"ז כבודי ומרים ראשי הגאון מאוה"ג ורשכ"י זצוקלה"ה ביארתי עוד בזה מאמר חז"ל בחולין ט' ע"א דת"ח צריך שידע קשר של תפילין, דהכונה ג"כ ע"ד הנ"ל דת"ח שעשה חיל בלימוד התורה אין לו להסגיר עצמו בתוך ד"א של הלכה הרחק מאדם רב רק עליו להשפיע מרוחו על הכלל ולהאציל מהודו על אחרים, כי כן היא חובת כל אדם השלם לעסוק גם בצרכי ציבור ולהיות ממצדיקי הרבים ולא להחזיק התורה שלמד אך לעצמו לבד, וע"כ אמרו דת"ח צריך שידע קשר של תפילין, היינו שת"ח צריך לשום בכל עת נגד עיניו ששני התפילים המה קשורים ודבוקים זה בזה. לא יזח האחד מהשני. ומזה יקח מוסר ששתי החובות העמוסות על האדם להשלים עצמו ולהשלים זולתו שלובות יד תלכנה ולא תפרדנה, ואז ידע את אשר לפניו ולא יבצר ממנו לעשות כל אשר ביכלתו להיות ממזכי הרבים וכמו שביארנו למעלה, והמלצתי הדברים בצדק על א"ז מאוה"ג זצלה"ה אשר הי' אמנם בבחינה זו עד להפליא, כי מלבד שהי' אדם גדול בענקים, גאון נורא כחד מקמאי, אשר כל רז לא הי' אניס לי' וכל חדרי התורה הי' פתוחים לפניו, כאשר יעיד ע"ז הבית הגדול אשר בנה בישראל, ספרו בית יצחק על ארבעה חלקי הש"ע, אשר ישתוממו עליו אבירי לב והי' למאורות לתופשי התורה והוגי', עוד הי' איש חי רב פעלים מקבצאל, ראש וראשון לכל דבר הנוגע לטובת הכלל, וכחמשים שנה שפט את ישראל, העמיד תלמידים רבים ומפיו בכל עת כידודי אש התמלטו להרים קרן התורה היראה והמוסר במס"נ ממש, ועתה אהה מה הי' לנו, הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות זכותו יעמוד לנו ולכל ישראל:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה