ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · לה
שם בגמרא א"ר חלבו א"ר הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל לתת לו שלום יקדים לו שלום וכו' עיין מהרש"א כאן שכתב דהא דמצאנו בגיטין סוף פרק הניזקין דף ס"ב ע"א דר' חסדא הי' מקדים שלום אפי' לעכו"ם מיירי ג"כ בעכו"ם שהי' רגיל לתת לו שלום ולכן הקדים לו שלום וכמו שמצאנו בש"ס כאן דכל שיודע בחבירו שהוא רגיל לתת לו שלום יקדים לו שלום עיי"ש ויש להסביר הדבר ביותר כי ר"ח הי' תלמיד ר"ה כמ"ש התוס' פסחים פ"ז (ועיין תוס' ברכות כ"ד ע"ב ד"ה פסק) ולכן מסתבר מילתא דאחז דרך רבו והלך בעקבותיו להקדים שלום לכל מי שהי' רגיל לתת לו שלום, ואף שר"ה אמר רק דכל שיודע בחבירו וכו' י"ל דבנכרי ג"כ הדין כן שיש להקדים לו שלום כשהוא רגיל לתת שלום דנכרי הוה ג"כ בגדר חבירו כדאיתא בשבת ק"נ ע"א לא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים וכו' ומוקי שם בגמרא דחבירו היינו נכרי עיי"ש ועיין בנובי"ת סי' ל"ח ובתשו' רעק"א ס"ס צ"ה מה שפלפלו בזה אי נכרי מקרי חברו ואכמ"ל:
ועיין גיטין שם שמסופר בש"ס דר"ה ור"ח הוו יתבי חליף ואזיל גניבא א"ל חד לחברי' ניקום מקמי' דבר אורין הוא א"ל ומקמי פלגאה ניקום אדהכי אתי איהו לגבייהו וכו' אמרי לי' ליטעם מר מידי א"ל הכי אמר ר"י אמר רב אסור לו לאדם שיטעם כלום עד שיתן אוכל לבהמתו וכו' והנה פשטות הלשון מורה שמה שאמרו לו ליטעם מר מידי הי' רק מחמת דרכי שלום ומפאת שורת הנימוס אשר תצוה לקרוא לאורח לאכול, ולפע"ד נראה בזה לומר השערה נכבדה דבמה שאמרו לו ליטעם מר מידי הי' טמון עוקץ חד ותוכחה מסותרה לגניבא על דרכיו אשר לא ישרו בעיניהם, כי כידוע גניבא הי' פלגאה ומפורסים לבעל מחלוקת כמו שאמרו בש"ס שם ומקמי פלגאה ניקום וזה מפאת הריב שהי' לו עם מר עוקבא שהי' אב"ד כמו שמסופר בש"ס גיטין שם דף ז' ובפסחים מ"ט ע"א איתא דלא נאה לפני ת"ח להיות סועד בכל מקום ואמרו שם דתלמיד חכם המרבה בסעודה בכ"מ מחלוקות רבות באות אליו עיי"ש וא"כ מי שהוא בורח מן המחלוקת צריך להיות נזהר שלא לסעוד בכ"מ כדי שלא יגרום לעצמו מחלוקות רבות, אכן מי שאינו בורח מן המחלוקת ומכש"כ מי שמחזיק במחלוקת אה"נ דיכול לסעוד בכ"מ כי אצלו ל"ש הטעם שאמרו בש"ס שיבואו עליו מחלוקות רבות כיון שהוא אוהב את המחלוקות ורודף אחריהן, ולכן כאשר נגש גניבא א"ל ר"ה ור"ח ברצותם לעקץ אותו על החזיקו במחלוקת אמרו אליו ליטעם מר מידי הכונה כנ"ל דהוא אמנם יוכל לסעוד בכל מקום כיון שאינו בורח מפני המחלוקת ול"ש אצלו הטעם אשר בעבורו אמרו בש"ס דלא נכון לפני ת"ח להיות סועד בכ"מ וע"ד שאמרנו, אמנם גניבא עשה עצמו כאילו לא הבין על מה ירמזון מיליהם, וכאילו הבין הדברים כפשוטן שמבקשים אותו לאכול והשיב להם כי לא יוכל למלא רצונם דאסור לאדם שיטעם קודם שיתן לבהמתו, ואולי י"ל כי בכוונה אמרו לו ליטעם מר מידי כיון שחשבו שבודאי ישיב להם שלא נכון לפני ת"ח להיות סועד בכל מקום, כי הוא הי' בר אורין כדאיתא בש"ס שם, וממילא תתגלגל השיחה על הנזק הרב הכרוך בעקבי המחלוקת והחיוב המוסרי הרובץ על כל ת"ח לברוח בכל היכולת ממנה אשר מפאת זה אמרו דלא נכון לפני ת"ח להיות סועד בכ"מ כדי שלא להכניס עצמו במחלוקת כדברי הש"ס בפסחים שהבאנו, ואז ימצאו מקום להוכיחו מדוע הוא אינו מתנהג בזה כת"ח רק מחזיק במחלוקת מה שלא יאות לפני בר אורין כמותו, אמנם גניבא הבין אנה פניהם מועדות וע"כ השיב להם תשובה מן הצד שלא יוכל לסעוד כיון שאסור לאדם לטעום קודם שיתן לבהמתו, ולא מפאת טעם הנ"ל וזה כדי שלא לתת להם פתחון פה כלל שיוכיחו אותו וידברו אתו קשות והבן: