ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · כד
שם בגמרא ר' אלעזר חלש על לגבי' ר' יוחנן וכו' חזייה דהוה קא בכי ר' אלעזר א"ל וכו' אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. עיין ברש"י כאן שכתב דזה המאמר נמצא אצל הקרבנות במנחות ק"י ע"א במתניתין נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ונראה בהבנת הענין שהביא ר"י ראי' ללימוד התורה שאין חילוק בין הלומד הרבה ובין הלומד מעט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ממה ששנינו בקרבנות אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' עפ"י מה שאמרו במנחות שם זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם, ועיי"ש דר"י בעצמו דרש כיוצא בזה על מאמר הכתוב הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות (תהלים קל"ד) מאי בלילות אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו הי' עוסקים בעבודה, הרי שלימוד התורה יש בו בחינת הקרבת קרבנות ולכן קאמר ר"י כמו שלענין הקרבנות אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ה"ה גם לענין לימוד התורה י"ל כן וע"כ אין לו לר"א להתעצב מפאת חסרון לימוד התורה כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:
ויש להעיר קצת בהא דאמרו בש"ס דמנחות שם דנאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' ומשמע דאין חילוק בין קרבן לקרבן ובסנהדרין מ"ג ע"ב איתא בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כלם וכו' ומוכח דיש יתרון לקרבן אחד על השני ויש חילוק בין אם הקריב עולה ששכר עולה בידו ובין אם הקריב מנחה ששכר מנחה בידו, וצ"ל דרק בקרבן אחד אין חילוק בין אם נקרב בעשירות ובין אם נקרב בעניות, וע"ז סובבים דברי הש"ס במנחות שם דאחד המרבה ואחד הממעיט וכו' אבל בודאי יש חילוק בין סוגי הקרבנות ואין שכר כל מיני הקרבנות שוה, רק יש שכר מיוחד לכל סוג וסוג שלהם וז"פ: