ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · שד
שם בגמרא. כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו וכו' עיין במג"א סי' קי"ט ס"ק א' שהביא בשם מהו דזה דוקא כשמתפלל בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו, ועיין בפר"ח שם שכתב דמה שאמרו דאין צריך להזכיר שמו היינו שאין הכרח להזכיר שמו אבל בודאי אם ירצה להזכיר יזכיר ועיי"ש שהביא דברי הזוהר בפ' וישלח שכ' דבתפלה בעי לפרשא מלה כדקא יאות עיי"ש:
והנה המנהג הוא כשמבקשים רחמים על חולה ל"ע או כשעושים מי שברך לחולה בשעת קריאת התורה מזכירין שמו ושם אמו ונראה דה"ט שמזכירין אותו בשם אמו דוקא ולא בשם אביו משום דאיתא בש"ס דשבת ס"ו ע"ב כל מנייני (פירוש כל לחישות) בשמא דאמא היינו פלוני בן פלונית עיי"ש ומזה יצא המנהג להזכיר גם בשעת בקשת רחמים רק בשמא דאמא. (ושוב מצאתי דד"ז להזכיר ע"ש האם בשעת בקשת רחמים הוא מבואר בזוהר פ' לך לך פיסקא וילך למסעיו עיי"ש שכתב וז"ל והושיעה לבן אמתך וכי לא הוה ברי' דישי איהו עד דאיהו אמר בשמא דאמי' ולא בשמא דאבוי אלא הא אוקימנא דכד ייתי ב"נ לקבל מלה עלאה לאדכרא בעי למהך במלה דאיהו ודאי ועל דא אדכר לאמי' ולא לאבוי עכ"ל הזוהר וי"ל דהזוהר אזיל בזה לטעמי' בפרשת וישלח שהבאנו שכתב דבתפלה בעי לפרשה מלה כדקא יאות ולכן קאמר דיש להזכיר ג"כ בתפלה בשמא דאמי' משום דאמי' ודאי ודוק):