אור ברסלב
ברכת אהרן פרק חמישי › רצ

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק חמישי · רצ

רפט

דף ל"ג ע"א בגמרא. אמר ר' ששת ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק מיתיבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת שאני התם דאגב איצצא מזקי. עיין בצל"ח כאן שדקדק מדוע הקשו בגמ' רק על ר' ששת ולא הקשו כן על המשנה גופה דקתני ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, וע"כ דה"ט משום דס"ל דבנחש ליכא סכנה, דבמקום סכנה בודאי גם המשנה מודה שיפסיק וכמו שמחלק ר' יוסף לעיל לענין הא דתני במתניתין דאפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו דזה דוקא במלכי ישראל אבל במלכי עכו"ם פוסק משום דיש סכנה שמא יהרגנו וא"כ הו"ל להקשות מהא דתנן נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת דש"מ דיש סכנה בנחשים ובישוב דבר זה הי' נלפע"ד עפ"י דברי הש"ס בשבת קכ"א ע"ב חמשה נהרגין בשבת ואלו הן זבוב שבארץ מצרים וצירעה שבנינוה ועקרב שבחדייב ונחש שבא"י וכלב שוטה בכ"מ ועיי"ש ברש"י שביאר דהנהו מסתמא הורגין הן עיי"ש, ומשמע משם דלאו בכ"מ יש סכנה בנחשים רק זה תלוי במקום, כי יש מקומות שיש סכנה בנחשים ויש מקומות שאין סכנה בנחשים, וכיון שכן על המשנה סתם לא יכלה הגמ' להקשות די"ל דהמשנה מיירי במקום שאין סכנה בנחשים ולכן ס"ל דאפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק משא"כ הברייתא מיירי במקום שיש סכנה בנחשים ולכן ס"ל דמי שנפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת דבודאי הנחשים הזיקוהו. אמנם על ר"ש שפיר מקשה הש"ס מדמחלק בין נחש לעקרב דבנחש פוסק ובעקרב אינו פוסק, וקשיא אמאי לא מחלק בנחש גופי' בין מקום שאין בו סכנה דאז אמנם איכו פוסק, משא"כ במקום שיש בו סכנה אה"נ דפוסק, בשגם כי גם הא דבעקרב יש סכנה אשר בשביל זה ס"ל לר"ש דבעקרב פוסק ג"כ לאו כללא הוא, כי לפי מה דמשמע מדברי הש"ס בשבת שם גם בעקרב לא בכ"מ יש סכנה רק שיש חילוק בין מקום למקום, וע"כ דס"ל לריש דבנחש בשום מקום ליכא סכנה משא"כ בעקרב בכ"מ יש סכנה ולכן מחלק דק בין נחש לעקרב, וכיון שכן שפיר מקשה עליו הש"ס מהא דתנן נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת וש"מ שיש סכנה בנחש ומשני שאני התם דאגב איצצא מזקי, והיינו דלעולם אין שום סכנה בנחש ושאני התם דמזקי. אגב איצצא ודוק:

ועיין ברמב"ם פ"ו מה' תפלה ה"ט שכתב דמי שהי' עומר בתפלה וראה נחשים ועקרבים באים כנגדו אם הגיעו אליו והי' דרכן באותן המקומית שהן ממיתין פוסק ובורח, ואם לא הי' דרכן להמית אינו פוסק עיי"ש, הרי שהרמב"ם חילק רק בין מקום שממיתין למקום שאין ממיתין ולא חילק כלל בין נחש לעקרב כי באמת בשניהם הדין שוה ותלוי רק בתכונת המקום וזה מתאים לדברינו:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה