ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · רעז
שם בגמרא חזינהו שמואל דהא מהדרי בתר כהן למישחט אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט שחיטה בזר כשירה (א) אמרתי להזכיר פה מה שנסתפקתי בהא דקיי"ל דטומאה דחוי' בציבור, וכל היכי דאיכא טהורים. מהדרינן אטהורים ורק בדליכא טהורים עבדי טמאים כדאיתא ברמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש הי"ד איך הי' נוהגין בשחיטת קרבן כזה הבא בטומאה, אם גם השחיטה כבר נעשתה בטומאה היינו ע"י כהן טמא, או דילמא כיון דקיי"ל דטמא במוקדשין לא ישחוט כדאיתא ברמב"ם פ"א מה' פסולי המקדשין ה"א ונקטינן דשחיטה בזר כשירה, הי' צריכין להדר אחר זר שישחוט כדי ששחיטת הקרבן תהי' עוד בטהרה (כי זרים טהורים בודאי לא חסרו) ורק משעת קבלה ואילך שאז כבר ההכרח הי' שיתעסקו כהנים, כיון דלא הי' טהורים הי' רשאים לעשות העבודה גם טמאים כי טומאה דחוי' בציבור, והנה בהשקפה הראשונה הסברא נותנת דבודאי הי' צריכין להדר אחר זר לשחיטה כדי שישחט הקרבן בטהרה דהרי אנו רואים דאף שנדחתה הטומאה לא נדחתה רק ע"צ ההכרח כשא"א בשום אופן להנצל מזה כגון דליכא טהורים אבל אם רק אפשר באיזהו אופן שלא להצטרך לבוא לידי דחיית הטומאה, כגון דאיכא טהורים יש להדר אחריהם ולעשות כל טצדקי האפשר כדי שלא לדחות הטומאה, וא"כ אפי' היכי שמפאת ההכרח כבר באנו לזה לדחות את הטומאה, מ"מ כל זמן שיש בידינו לצמצם ולאחר הדחי' בודאי יש לאחרה ולצמצמה רק על מה שהוא הכרחי ולא יותר, וא"כ השחיטה שכשירה בזרים, ואפשר איפוא עוד בה להשמר מדחיית הטומאה בודאי מהראוי להדר אחר זרים לשחיטה כדי שלא לבוא לידי דחיית הטומאה בטרם שההכרח יאלצנו לזה (ואף דטמא במוקדשין רק לכתחלה לא ישחוט אבל בדיעבד אם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה עיין ברמב"ם שם בפ"א מה' פסולי המוקדשין מ"מ כיון דעכ"פ לכתחלה לא ישחוט מהיכי תיתי לן למדחי איסורא כל עוד אשר ההכרח לא יאלצנו לזה בשגם שגם בזה יש לחוש שמא יגע בבשר ותקדם דחיית הטומאה שלא לצורך וכמ"ש) אכן אחרי התחקות היטב על שורש הענין, נראה דבכה"ג שהקרבן הי' קרב בטומאה הי' יותר נכון שישחוט כהן בטומאה משישחוט זר בטהרה, והסברא י"ל דהנה אף דשחיטה כשירה בזרים, מ"מ בודאי מצוה מן המובחר היא שישחטו כהנים ולא זרים וכן משמע מדברי התוס' כתובות כ"ד ע"ב ד"ה חד דאף אותן עבודות שכשרות הי' בזרים לא הי' מניחין לעשות אותן אלא למיוחסין מן המשיאין לכהונה עיי"ש וכיוצא בזה כתבו ג"כ התוס' בקידושין ע"ו ע"ב ד"ה אין דאף דשחיטה כשירה בנשים ובעבדים מ"מ לכתחלה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסים עיי"ש (ועיין בהגהות רש"ש ובצל"ח כאן) וא"כ אם בק"צ הבא בטומאה ישחוט זר נהי שירויחו מצד אחד שהשחיטה תהי' בטהרה ולא יצטרכו עוד לבוא בה לידי דחיית טומאה, אבל לעומת זה יפסידו מצד השני שלא תהי' השחיטה מן המובחר ע"י כהן ורק ע"י זר, וא"כ כיון שבין כך ובין כך בהכרח שמאיזהו צד לא תהי' הקרבת הקרבן מן המובחר, או מצד דחיית הטומאה שתוקדם מעט קודם זמנה או מצד חסרון כהנים למעשה השחיטה ועשייתה ע"י זרים ואחרי ששני צדדי הפסד דומים זל"ז באיכותם, כי הן הזרות בשחיטה והן הטומאה בציבור המה ענינים שבעצם המה מותרים, ורק שאין להשתמש בהם בלתי ע"צ ההכרח, לכן כיון שבלא"ה מוכרחים אנחנו אח"כ לבוא לידי דחיית הטומאה כבר מוטב לנו לבחור בצד ההפסד אשר יוצמח מפאת הקדמת דחיית הטומאה מלבחור בצד ההפסד שיוצמח מפאת שחיטת הזר, ומהראוי יותר שישחוט כהן טמא ולא זר טהור, ואם כי הדברים נכונים בעצמותם נלפע"ד להביא ראי' נכונה לזה מדברי הש"ס בשבת קל"ג ע"ב דאמרינן שם דהמל בשבת חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה, ואפי' אם כבר פירש ואינו עוסק עוד במילה משום זה אלי ואנוהו עיי"ש אלמא דהיכי שאמרה התורה שהמצוה תדחה לאיזהו איסור (כדוגמת מצות מילה שדוחה את השבת) הנה לא לבד שעיקר המצוה דוחה להאיסור רק אפי' הפרטים הצדדים המסתעפים מהמצוה ג"כ דוחים אותו ולא לבד פרטים כאלה שמעכבין את המצוה רק אפי' פרטים שאין מעכבין את המצוה וכל עיקרם ל"ה רק ליפות ולהדר את המצוה משום זה אלי ואנוהו, וא"כ ה"כ כשאמרה תורה שטומאה דחוי' בציבור הנה לא לבד שעיקר העבודה דוחה את הטומאה, רק אפי' הפרטים המסתעפים מהעבודה ואפי' אותן שאין מעכבין את העבודה וכל ענינם הוא רק להדר את העבודה, כגון השחיטה, שהיא אמנם כשירה בזרים, אבל יותר נאה ומהודר היא שתהי' בכהנים כמ"ש למעלה, ג"כ דוחין את הטומאה וממילא אם הברירה בידינו או שישחוט כהן טמא ותדחה הטומאה כבר בשעת השחיטה, או שישחוט זר ואז אמנם לא תדחה כב הטומאה עוד בשעת השחיטה אבל לעומת זה תהי' השחיטה בזר ולא בכהן מהראוי יותר שישחוט כהן טמא ולא זר טהור וכמ"ש:
ב ברם בעיקר הדבר שכתבנו דאף דשחיטה בזר כשירה מ"מ יותר יאות ומצוה מן המובחר היא שתהי' השחיטה ע"י כהנים י"ל דזה תליא בשני הטעמים שבשבילם שחיטה בזר כשרה, כי יש בזה שני טעמים, הטעם האחד הוא הטעם המוזכר בש"ס כאן ובזבחים ל"ב דכתיב והקריבו הכהנים מהקרבה ואילך מצות כהונה, ומלבד הטעם הזה יש עוד טעם אחר מצד הסברא משום דשחיטה לאו עבודה היא וכיון דל"ה עבודה, ממילא א"צ כהן ולכן כשירה גם בזרים, וכן משמע מדברי הש"ס מנחות ו' ע"ב עיי"ש (ועיין תוס' יומא מ"ב ע"א ד"ה שחיטה שכתבו דה"ט דשחיטה לאו עבודה משום דנוהגת ג"כ בחולין ולא כפירש"י שכתב דמפאת זה עצמה שחיטה לאו עבודה משום דכשירה בזר עיי"ש ובתוס' יומא ל"ב ע"ב ד"ה אם) דאם כאמר דה"ט דשחיטה כשירה בזר משום דילפינן מקרא דוהקריבו דמהקרבה ואילך מצות כהונה י"ל שפיר דנהי שהתירה התורה השחיטה ע"י זרים מ"מ יותר מן המובחר היא שתהי' בכהנים, דהתורה לא אמרה רק שאין הכהנים מעכבין בשחיטה כמו בשאר עבודות, ואם אין כהנים רשאים גם זרים לשחוט, אבל יותר עדיף שישחטו כהנים, כדוגמת הטומאה שהתירה התורה בציבור, ומ"מ אי איכא טהורים יש להדר אחר טהורים, וה"נ אי איכא כהנים מהראוי להדר אחר כהנים לשחיטה, אבל אם נאמר דה"ט דשחיטה כשירה בזרים משום דל"ה עבודה אין שום סברא שיהי' עדיפות אצלה לכהן על הזר כי הזר בה ככהן כיון דל"ה עבודה כלל וממילא רשאי הזר לשחוט לכתחלה וא"צ להדר אחר כהנים, ולפ"ז גם לענין חקירתנו אם בקרבן הבא בטומאה עדיף יותר שישחוט זר טהור או כהן טמא י"ל דתליא בשני הטעמים הנ"ל, דאם העיקר הוא דה"ט דשחיטה בזר כשירה משום דכתיב והקריבו וכו' י"ל דעדיף יותר שישחוט כהן טמא מזר טהור, כיון דלטעם הזה ע"כ השחיטה בכהנים חשובה מן המובחר א"כ לעומת המעלה שיש בשחיטת זר טהור שתתאחר מעט דחיית הטומאה, יש מעלה בשחיטת כהן טמא שתהי' השחיטה בכהן ולא בזר, ולכן יותר מסתבר שישחוט כהן טמא ולא זר טהור, אבל אם נאמר דהעיקר כטעם השני דלכן שחיטה בזר כשירה משום דל"ה עבודה, בודאי מהראוי יותר שישחוט זר כדי שתתאחר מעט דחיית הטומאה ולא כהן טהור, כי הכהונה בשחיטה ל"ה מעלה כלל, וא"כ מסתמא הדעת נותנת שכל כמה שאפשר להשמר מדחיית הטומאה בודאי יש להשמר ממנה וכאשר ביארנו למעלה ודו"ק:
ג עוד נלפע"ד להעיר בדבר החקירה אשר חקרנו למעלה אם בק"צ הבא בטומאה יש להדר אחר זר טהור לשחיטה כדי שתהי' השחיטה עוד בטהרה, או דילמא מוטב שישחוט כהן טמא משישחוט זר טהור, מדברי הש"ס בעירובין ק"ה ע"א הכל נכנסין בהיכל לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסין לוים, אין שם לוים נכנסין ישראלים, ואידי ואידי טהורין אין טמאין לא אר"ה ר' כהנא מסייע כהני דתני ר"כ מתוך שנאמר אך אל הפרוכת לא יבוא יכול לא יהי' כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים ת"ל אך חלק מצוה בתמימים אין שם תמימים נכנסים בעלי מומין, מצוה בטהורין אין שם טהורין נכנסין טמאין אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא ועיי"ש ברש"י שפירש מסייע כהני דאמר כהנים טמאים עדיפי מטהורי ישראלים עיי"ש, ומשמע דגם בדבר שאינו נכנס בגדר עבודת הכהנים במקדש, והברירה בידינו או שיעשה אותו כהן טמא או זר טהור עדיף יותר שיעשה אותו כהן טמא משיעשה אותו זר טהור, דכהנים טמאים עדיפי מטהורי ישראל, וה"נ אף דשחיטה כשירה בזר אם הברירה בידינו שישחוט כהן טמא או זר טהור מוטב שישחוט כהן טמא ולא זר טהור, אמנם לפי מה דמשמע מדברי הש"ס שם הברייתא דקאמרה אידי ואידי טהורין אין טמאין לא חולקת ע"ז, ולשאתה אה"נ דעדיף יותר שיעשה זר טהור מכהן טמא, וא"כ גם לענין חקירתנו י"ל דלשטתה מוטב יותר שישחוט זר טהור ולא כהן טמא, דזר טהור עדיף מכהן טמא וזה הערה נפלאה ויש להאריך עוד בזה ואקצר: