ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · רעא
שם בגמ' אם ראה תראה א"ר אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה אם ראה מוטב, ואם לאו תראה אלך ואסתתר וכו' וכיון דמסתתרנא משקי לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה וזרעה זרע עיין בפנ"י כאן שתמה והרי חנה נביאה היתה ואיך אמרה שתלך והסתתר הרי אם תעשה כן תעבור על איסור יחוד שהוא מה"ת, ועוד איך היתה רוצה לגרום מחיקת השם בחנם כדאשכחן בסוטה שאמר לה הכהן תן תודה שלא ימחק השם על ידך ובישוב ד"ז נלפע"ד לצדד דכיון שהיא היתה מסתתרת כדי להפקד בבנים לא היתה עבדה איסורא, דעשה דפ"ו דוחה לאיסור יחוד וכן לאיסור שיש בגרם מחיקת השם וכדוגמא שכתבו התוס' בגיטין ל"ה ע"א ד"ה לישא דח"ע וחב"ח הי' צריך להיות מותר בב"ח משום דעשה דפ"ו דוחה לל"ת דלא יהי' קדש ורק דל"ה בעידנא עיי"ש, וכאן אם אמנם דג"כ ל"ה בעידנא מ"מ י"ל דכיון דאיסור יחוד הוה לאו שא"ב מלקות, דאין לוקין על היחוד ורק מכות מרדות חייבין כמ"ש הרמב"ם בפכ"ב מה' איסורי ביאה, ועיין באהע"ז סי' כ"ב בב"ש ס"ק א' ל"ב בעידנא כמ"ש הפמ"ג בשושנת העמקים כלל ב' דלאו שא"ב מלקות נדחה מפני עשה אפי' שלא בעידנא, כדוגמא שכתבו התוס' בפסחים נ"ט ע"א ד"ה אתי דעשה החמור דוחה לעשה הקל אפי' שלא בעידנא, בשגם לענין דחיית האיסור של גרם מחיקת השם בודאי ל"ב בעידנא דכל עיקר האיסור ל"ה רק מדרבנן, דמה"ת אינו אסור רק מחיקה ממש ולא גרם מחיקה, כדאיתא בשבת ק"ב ע"ב ואבדתם את שמם מן המקום וכו' לא תעשון כן לה' עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי ועיין בנובי"ת חא"ח סי' י"ז, וא"כ שפיר י"ל דעשה דפ"ו דוחה לאיסור יחוד ולאיסור גרם מחיקת השם אף דל"ה בעידנא וכמ"ש, אמנם יש לפקפק בזה, דהרי איתתא לא מיפקדא אפיו כדאיתא ביבמות ס"ה ע"ב וא"כ ממילא ל"ש בה לומר שהעשה דפ"ו תדחה לאיסור יחוד ואפי' לאיסור גרם מחיקת השם דקיל כיון דבדידה ליכא עשה כלל, אולם אי משום הא לא ארי' דהרי הא דאיתתא לא מיפקדא אפ"ו לאו ד"ה הוא, ולפי המבואר ביבמות שם ר' יוחנן בן ברוקא חולק ע"ז וס"ל דאשה ג"כ איתא בפ"ו, א"כ אין תימה אם נאמר דבעל המאמר בש"ס כאן שדרש הא דאמרה חנה אם ראה תראה שכונתה היתה שתלך ותסתתר יסבור ג"כ כריב"ב דאשה מיפקדא אפ"ו ושפיר היתה רשאה להסתתר וכמ"ש, ויש להביא קצת סמוכין להשערה הזאת, דבעל המאמר בש"ס כאן הוא ר' אלעזר שהוא ר"א בן פדת סתם ר"א שבגמרא כמ"ש רש"י בגיטין ל"א ע"ב וביבמות ע"ב ע"ב ובירושלמי יבמות פ"ו בסופו איתא דר' לעזר (שהוא ג"כ ר"א בן פדת הנקרא בירושלמי בשם ר' לעזר כידוע) בשם ר"ח אמר דהלכה כריב"ב דאשה מצוה על פ"ו עיי"ש וא"כ נקל להניח דגם הוא ס"ל הכי ולכן שפיר דרש דחנה אמרה שתסתתר וכאמור:
ב עוד י"ל בישוב הקושיא הנ"ל איך היתה חנה רשאה להסתתר ולעבור איסור יחוד וגרם מחיקת השם, אף אם נאמר דאשה לא מיפקדה אפ"ו, דכיון שהבעל הי' מקיים עי"ז העשה דפיו היתה היא רשאה לעביד איסורא כדי לזכות הבעל, דהיכי דלא פשע אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כדאיתא בתוס' שבת ד' ע"א ד"ה וכי, אמנם מדברי התוס' בגיטין מ"א שהבאנו למעלה משמע דאם האשה בעצמה אינה מצוה בפ"ו אינה רשאה לעבוד איסורא כדי לזכות את הבעל שכתבו שם דמה"ט ל"ש לומר דח"ע וחב"ח יהי' מותר לישא ב"ח משום דעשה דפ"ו דוחה ללאו דלא יהי' קדש כיון דבדידה ליכא עשה עיי"ש ונסתרו לפ"ז דברינו, אכן בתורת גיטין שם תמה באמת ע"ד התוס' דמה בכך דבדידה ליכא עשה הרי היכי דלא פשע אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כמ"ש התוס' בעצמם בגיטין שם מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכן מצאנו בפסחים דכהנים עברו בעשה דהשלמה כדי שיקיים זה מצות פסח, וא"כ מדוע לא תהי' האשה רשאה ג"כ לעבוד איסורא כדי שיזכה הבעל, ותירץ דכמו שחילקו התוס' בפסחים נ"ט ד"ה אתי דלדחות עשה הקל ל"ב בעידנא אבל לדחות עשה החמור בעינן בעידנא ה"כ יש לחלק דע"כ ל"א חטא בשביל שיזכה חבירך רק היכי שזה יעבור על עשה הקל והשני יקיים עשה החמור אבל היכי שזה יעבור על ל"ת והשני יקיים מ"ע בזה ל"א חטא בשביל שיזכה חבירך עיי"ש, וא"כ לענין איסור יחוד דהוה איסור קל שא"ב מלקות אף כי לענין איסור גרם מחיקת השם דבודאי הוה קל שפיר י"ל דהאשה רשאה לעבור כדי שיזכה הבעל, דבכגון דא בודאי אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך וכמ"ש. אמנם בזה באנו למחלוקת רבי ורשב"ג בעירובין ל"ב ע"ב דרבי ס"ל ניחא לי' לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה ורשב"ג ס"ל ניחא לי' לחבר דלעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעבד שפלוגתתם היא אי אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך היכי דלא פשע או לא דרבי ס"ל דהיכי דלא פשע אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך ומה"ט ס"ל דניחא לי' לחבר שיעשה הוא איסורא קלילא ולא יעשה ע"ה איסורא רבה, ורשב"ג ס"ל דל"א חטא בשביל שיזכה חבירך אפי' היכי דלא פשע ולכן ס"ל דניחא לי' לחבר דליעבד ע"ה איסורא רבה ואיהי אפי' איסורא קלילא לא ליעבד, עיין תוס' שבת שם ותוס' עירובין שם, כי לשטת רבי שפיר י"ל כדברינו דאשה רשאה להסתתר כדי לזכות את הבעל משא"כ לרשב"ג ל"ל הכי וי"ל דבעל המאמר בש"ס כאן היינו ר"א ס"ל ג"כ כרבי ולכן שפיר דרש שחנה אמרה שתלך ותסתתר, כי לשטת רבי היתה רשאה לעשות כן וכמ"ש: