אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף מה.

דף מג:

מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנא' משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול ומה ת"ל בקול בקולו של משה, איתא בסוטה (דף ל"ה.) מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנא' זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפי' תשב"ר יודעין אותו דכתי' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהי אתיי' בעגלתא ויש לדקדק מאין יצא לדוד שקרא לד"ת זמירות כיון שבאמת לא שפיר עביד, ונראה לתרץ דבעירובין (דף י"א.) מייתי מקרא משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול, ופי' רש"י שהי' מצוה לשורר לפי שמשה לוי הי' והראה להם קול של זמירות שישורו, אבל קשה דהא איצטריך לדרשא דהכא שאין רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ופירשו התוס' דהקב"ה לא הי' מדבר אלא למשה לבד ולא הי' צריך להרים קולו ואפ"ה הי' מגביה קולו כדי שלא יהא קולו של משה המתרגם רם יותר מקולו של הקב"ה שהיה קורא דמסתמא משה בכל כחו הי' עונה כדי להשמיע קולו, להכי הי' מדבר בקולו של משה והמהרש"א בח"א כתב עוד לתרץ דמשה הי' קורא והקב"ה הי' מתרגם בשבעים לשון, לפי שמשה הי' קורא בלשון הקודש וא"כ הקב"ה הי' מתורגמן בע' לשון וכפטיש יפוצץ סלע, ודייק הגמ' דאסור להגביה המתורגמן קולו יותר מהקורא משום דכתי' והאלהים יעננו בקול בקולו של משה ולא יותר, ולפ"ז מנ"ל לדוד שהי' קורא לדברי תורה זמירות דהא איצטריך והאלקים יעננו בקול לדרשא דהכא ולא למידק מיני' שירות מדאורייתא כנ"ל אך דע"כ ליכא למימר דקרא דוהאלהים יעננו בקול אתי להכי דהא איתא (ספרי מטות) זה הדבר שהקב"ה דיבר מתוך גרונו של משה, וברבה בראשית (פ"ה) נעשה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה, וא"כ מאי בקול שדיבר כקולו של משה פשיטא הא חד קול הוי, בשלמא אי לא אמרי' שדיבר מתוך גרונו שפיר כתיב והאלהים יעננו בקול דאע"פ שהי' יכול לדבר בקול רם יותר מ"מ כיון שהי' מתורגמן ואסור להגביה קול יותר מהקורא ומשה לא הי' יכול לדבר בקול חזק כהקב"ה, ומשה הי' הקורא כמ"ש המהרש"א, וברבה פ' בשלח (פרשה כ"א) אבל אי אמרינן שדיבר מתוך גרונו א"כ מה בקול, אבל אי אמרינן שדיבר מתוך גרונו א"כ מה יעננו בקול עכצ"ל שבא להראות על שירות מדאורייתא ובמדרש פ' וירא (פ' נ"ד) כמה יגיעות יגע עד שלימד שירה ללוים, ואיתא בזהר ואתחנן דאלו שמעו ישראל מפי הקב"ה היו חיים לעולם, וכתבו המפרשים דהשכחה הי' בא עי"ז שלמדו ממשה שאמר תורה לישראל ואלו הוי שמעו תורה מפי הקב"ה לא הוי שכחה בעולם וא"כ אם חזינן שיש שכחה ליכא למימר שהקב"ה דיבר מתוך גרונו של משה, והשתא א"ש דאמר הקב"ה לדוד אתה קורא לד"ת זמירות. קשה מנא לך שזמירות הן מדאורייתא, ואין לומר מדכתיב והאלהים יעננו בקול, כנ"ל, דהא איכא למימר דאתי להך דרשא שאסור. למתורגמן להגביה קולו יותר מהקורא ומשה הי' הקורא ואמר שהקב"ה דיבר בקול של משה כמ"ש המהרש"א כאן בח"א, וא"ת שהקב"ה הי' מדבר מתוך גרונו של משה וא"כ שפיר הוי מוכח שנקראו זמירות כנ"ל, קשה הא כתיב התעיף עיניך בו ואיננו, שהוא שכחה א"כ לא תוכל לומר שהקב"ה דיבר מתוך גרונו של משה, וקרא דזה הדבר י"ל דאיירי לאחר שנתן התורה, אך קשה דהא בעירוכין שם מפיק עוד מדכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנא' בכתף איני יודע שישאו מה ת"ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה, אמנם י"ל דזה לא הוי הוכחה דאי לא הוי כתיב ישאו אלא בכתף משמע שנשאו מעצמם על כתיפם בלא שום ציווי וה"ק ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף, כבר בלא שום ציווי, ולהכי כתיב ישאו שיהיו נושאין במצוה, ואם הי' ציווי שפיר נכשל דוד בדבר שהתינוקת יודעין, אבל בלא זה לא הי' נכשל דוד כלום שהי' נושאין על העגלות, והשתא א"ש כדי שלא יאמר דוד הא כתיב ישאו א"כ מוכח שהתורה נקרא זמירות ולהכי אמר הקב"ה חייך שאתה נכשל אפי' בדבר שהתינוקת יודעין משום שהיא ציווי ולא קאי ישאו ללמד למיני זמר ודוק:

או יאמר לפרש הגמ' הנ"ל, דאיתא לקמן (דף נ"ה.) א"ר שמואל בר. נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת, ופירש"י שמשה אמר לו כסדר שהם סדורות בפ' תרומה ולא כמו שכתוב בפ' תשא, והנה בודאי מוכח שהקב"ה א"ל למשה על משקל שיכול לעשות כפי הסדר שיהי' יותר נכון, אבל לא דקדק עמו, שיעשה מתחלה דוקא משכן דא"כ האיך עבר משה על מצות השם, אלא דאפ"ה קשה מאיזהו טעם הפך משה לבצלאל אף שלפי דעתו הי' מותר לעשות מתחלה כלים אפ"ה אי לאו דחזי טעמא לא הוי הפך ונראה דאיתא במדרש דמשה ראה תבנית המקדש וכליו שעתיד שלמה לבנות, ולפי שהארון הי' רחב וארוך כמו פתח ההיכל ומשה לא ידע עדיין שהקב"ה יעשה נס בזכות דוד להכי סבר שע"כ מוכרח שלמה לעשות מתחלה ארון ואח"כ יבנה ההיכל סביב הארון לכך צוה משה גם עכשיו לעשות הארון והכלים מתחלה, אבל בצלאל השיבו כלים שאני עושה להיכן אכניסם ומכח זה הודה משה לדבריו, ואיתא בשבת (דף ל'.) כתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון א"ל מחול לך א"ל עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את הבהמ"ק ביקש להכניס ארון לבית ק"ק דבקו שערים זה בזה אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה כו' כיון שאמר ה"א אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותו שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון, וכ"ז לפי ששלמה בנה מתחלה בהמ"ק וההיכל והדר עשה הארון כפי שאמר הקב"ה למשה, ולא כמו שאמר משה לבצלאל דאם עשה שלמה מתחלה הארון ואח"כ בנה ההיכל סביב לא הי' אות, וזהו כוונת הפסוק (תהלים קי"ט) ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך, כלומר המחרפים אותי ואומרים דוד הבא על א"א דינו במה, ואענה אותם שאני בן עוה"ב שכבר מחול לי על אותו עון, ותעשה עמי אות לטובה כי בטחתי בדברי"ך דייקא וזה האות יהי' כפי דבריך שדברת עם משה לעשות מתחלה משכן, והנה המפרשים כתבו דלכך לא ניתנה התורה על הסדר שלא תהי' התורה בפי הבריות כשאר זמר לאחר שיקראו פעם ושתים ושלש ותהי' שגורה בפיהם, לכך נתן הקב"ה שלא על הסדר רק אין מוקדם ומאוחר בתורה עד שיש בקושי לאוקמי גירסא אף לאחר כמה יגיעות אם לא בסייעתא דשמיא, והנה הכותב שם בסוטה פי' זמירות היו לי חוקך בבית מגורי, כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניו הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי זמירות, וזהו כוונת דוד שקרא לדברי תורה זמירות משום שהי' ירא בשעת בריחה מעבירה שבידו אך כיון שהי' משתעשע אז בתורה וידע על הסדר כפי ציווי השי"ת האיך יהי' סדר הבנין ויעשה עמו אות לטובה ולכך אמר זמירות היו לי חוקיך, לי דייקא שאני יודע היו לי זמירות אבל לא לכל אדם לפי שאינן יודעין האיך לסדר את התורה לפי שלא ניתנה על הסדר, ולכך הכשילו הקב"ה בזה דאתיי' הארון בעגלה דאיתא בגמ' (סוטה ל"ה) כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו המים למקומם שנא' ויהי בעלות הכהנים נשאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו נמצא הארון ונושאיו הכהנים מצד א' וישראל מצד א' נשא ארון את נושאיו ועבר שנא' ויהי כאשר תמו כל העם לעבור, ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם ועל דבר זה נענש עוזה שנא' ויבאו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון אלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר לו הקב"ה ארון נושאיו נשא הוא עצמו לא כש"כ, ופירש"י ואע"ג דהאי קרא דויהי כאשר תמו קדים דמשמע דהאי נתקו כפות רגלי הכהנים בעבר שני כתיב לא הוה הכי אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה והאי עלו מן הירדן דקאמר להו הכי קאמר להו סלקו רגליכם לאחוריכם, והובא בשם הגאון מו' אביגדור חתן הבעל קיקיון דיונה דלמשה נרמז שהארון ישא את נושאיו ולכך לא נתן לבני קהת עגלה כי בכתף ישאו כלומר יהיו מנושאים, אמנם אי אמרינן שהמקראות כתובים כסדר לא נלמד מזה הפרט שנשא את נושאיו, והשתא א"ש שהקב"ה אמר לדוד ד"ת דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה והוי שכחה אתה קורא זמירות ומשתבח עצמך שאתה יודע לסדר התורה על סדרה חייך שאני מכשילך בדבר זה שאפי' תנוקת של בית רבן יודעין שנא' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, דהיינו שהארון ישא את נושאיו והא דכתיב ויהי כאשר תמו ברישא לפי שאין מוקדם ומאוחר ודוד נענש וסבר שהכתובים הי' כסדר ולא נשא הארון את נושאיו, ולפי פי' הג"מ אביגדור הנ"ל נלמד מהפסוק בכתף ישאו שהארון נשא את נושאיו, ונוכל לומר שזה הי' רק לפי שעה להראות הנס אך אי אמרי' שמן הפסוק ויהי כאשר תמו נלמד שהארון נשא את נושאיו, והמקרא לא נכתב על הסדר מוכח מהפסוק בכתף ישאו לעכב שמוכרחין דוקא לישא את הארון בכתף, ונמצא שדוד טעה שאיהו סבר שהפסוק בכתף ישאו הוא לרמז הנס שישא את נושאיו ולכך אייתי' בעגלה כנ"ל:

תוס' ד"ה שלשה שאכלו כו' וח"א אכלו כזית זהו בתחלה נתנו דעתם לאכול זהו בסוף ט"ס וכצ"ל גמרו אכילתם ביחד זהו בסוף, ועיי' בירושלמי: ד"ה אכל טבל, מכאן הי' אור"י, המעיין יראה כי הדיוק הנ"ל אין כאן מקומו, כי הוא בהיפוך אבל הדיוק הוא מלישנא דהגמ' בערכין, ועיי' בב"ב (דף ל"ו.) אכלה ערלה, וברמב"ם וראב"ד פי"ב מטוען:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה