אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף מג:

דף מג.

האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר, ופירש רש"י שעל הרי"ף וחזי אילני דמלבלבי פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח, נראה דהוקשה לו מאי האי דנקיט ביומי ניסן, דהא פשיטא דאם רואה אח"כ נמי צריך לברך על חסדי המקום [וכ"כ הפמ"ג בא"ח סי' רכ"ו] ולזה כתב דקמ"ל דאין מברך אלא בפעם ראשונה והיינו כדרך רוב השנים שהיא בניסן, אבל בראה אח"כ אף שהי' ל' יום שלא ראה א"צ לברך, ולא דמי להרואה את חבירו דמברך אחר למ"ד יום כדאיתא לקמן (דף נ"ח:) וברא"ש ריש הרואה אף שכבר בירך בפעם א' וק"ל:

שם ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח, ודאי שהאדם יש לו הנאה והנודר מהם אסור, אלא שבכל דבר הנאה נחסר מגוף הדבר אכילה מחסר המאכל וכן בכל הנאות, וזהו המעילה בקדשים שמחסר הדבר, ובקול ומראה וריח אמרו בפסחים (דף כ"ו.) דאין בהם משום מעילה, ואף שהנשמה נהנית מהריח איו חסרון והעדר בגוף הדבר וזהו (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש, והתורה היא בשלימותה ותמימותה, ובשבת (דף פ"ח:) נתמלא כל העולם בשמים כו' יצאה נשמתן כו' [ע' בני יששכר ר"ח אדר]:

שם וריח לו כלבנון, דומה למזבח שאמרו רז"ל (כתובות ט'.) מזין ומזיח כל העולם ניזונין ומתכפרים על ידו כן הוא ע"י הצדיק כמ"ש לעיל (דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא כו' ובב"מ (דף פ"ה) כל שני דהוי ייסורין דרבי לא לקה עולם (וגם הצדיק עצמו הוא כקרבן כמ"ש (פ' ויקרא) אדם כי יקריב את עצמו לה') וע"כ אמרו (יומא ע"א.) הרוצה לנסך על המזבח ימלא גרונם של ת"ח:

שם ואל יספר עם אשה בשוק, פירשנו (משלי י"ט) טוב רש הולך בתומו מעקש שפתים והוא כסיל, הי' ראוי לומר מעשיר והוא כסיל שזהו דבר והפוכו, אך כוונת החכם בכל משלי על התורה, לז"א טוב יותר האדם שהוא עני בתורה רק שהוא הולך בתום לבו, מעקש שפתים, שאומר בשפתיו ד"ת ותפלה, והוא מעקשם ומספר עם אשה, והוא כסיל שלא להשגיח על תכלית התורה כמ"ש ביומא (דף ע"ג.) זכה זר לא זכה זר כו' מחמת שהוא גנאי וחילול השם לפי שאין הכל בקיאין כנ"ל:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה