ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף לב:
שערי דמעה לא ננעלו, אמרנו בתוכחת מוסר, משל לנגיד שנתן לבניו כמה חתיכות בשר ויין ולחם מחותך על קערה נאה, ואח"כ העני ולא נשאר לו כי אם הלחם מעט שנתן לבניו, וצווחו כשנתת לנו בשר ויין לשובע הי' די לנו הלחם מעט עתה האיך אתה מצמצם הלחם שלא נשאר לנו כ"א מעט, והנמשל שלא נשאר לנו כ"א מעט לחם דמעה והאיך אנו מצמצמים הדמעות, ומלך יבשה נלחם על מלך ים ולקח ממנו כל טכסיסי מלחמה כשראה שכלתה אליו הרעה משך שביל מהים ושטף כל חיילות השונא, כן אנחנו צריכין לעשות שלא נשאר לנו שום דבר לכפר רק אל דמעתינו אל תחרש:
שם היינו עזובה היינו שכוחה, דהנה הרי"ף ז"ל בפ"ק דכתובות פי' (פ' בשלח) מקדש אדני כוננו ידיך,. לומר אף דשלמה והסרים למשמעתו הצדיקים היו בונים בהמ"ק אין מתקיים עד שיכוננו ויחזיקו הקב"ה בשתי ידים, וז"ש בכתובות שם גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דכתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וכל א' מתקיימת ביד א' אבל בהמ"ק שהוא מעשה צדיקים דבר גדול יותר צריך חיזוק שיתחזק בשתי ידים ע"ש וכמ"ש (תהלים קכ"ז) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, וז"ש משה וב"י תביאמו ותטעמו וגו' פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך, וארז"ל (לקמן ל"ג.) גדול מקדש שניתן בין ב' שמות, כי שם הוי' הוא מחסד ימין ושם אדני מקבל דין מגבור' יד שמאל ולפי שבהמ"ק הוא קיום ב' העולמות וכוונת הבריאה בתחלה שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים בהבהמ"ק שלמטה והוא צריך חיזוק מלמעלה ולכך נברא מאז הבהמ"ק שלמעלה המכוון נגד של מטה ובב' ידים כדי שיושפע למטה ג"כ מב' ידים ובזה יתקיים, ויש לרמז מעשה צדיקים ביראה ואהבה בונין עצמן תמיד להיותן מוכנים כסא לשכינה כמ"ש באלשיך ע"פ ועשו לי מקדש וגו', וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה וגו' רומז לדו"ר בעצתם יזכו לנר"נ ולהיות משכן לשכינה וימשיכו מקדש שלמעלה ויתקיימו ג"כ שמים וארץ בב' ידים, ונודע בהמ"ק שלמעלה נק' אדנ"י מלכות ומקבלת מחו"ג, ובזה מובן שפיר הפסוק תביאמו ותטעמו וגו' שהתפללו שיביאם בהר נחלתך באותו מקדש שלמטה אשר הוא מכון לשבתך שארז"ל מכוון נגד בהמ"ק שלמעלה ומפרש לאיזה שבתך הוא אשר כבר פעלת ה' קודם שנברא עולם והוא מקדש שלמעלה הנק' מקדש אדני אשר כוננו ידיך המושפע מב' ידיך ובאותו שלמטה שהוא מכוון נגדו שבתך לאותו תביאם ותטעם נטיעה קיימא ולא יוחרב כי יודבק בשל מעלה, וז"ש והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י והוא שבהמ"ק שלמטה היכל לשלמעלה והוא שכינה הנק' אדנ"י שהוא ג"כ מקדש והיכל לשם הוי' ב"ה, וז"ש והאר פניך, רומז לצדיקים על המקדש למען שתהי' היכל לאדני, ועוד נקדים מ"ש רז"ל לעתיד תקרא ירושלים על שם הקב"ה שנא' ושם העיר מיום ה' שמה לשון שם, ופי' המפרשים היינו הוי' שלם ישרה בה משא"כ קודם שהיתה בה שכינ' הנק' אדנ"י, והאלשיך ז"ל פי' ותאמר ציון עזבני ה', השם הגדול עזבני היא תמי' קלה שהי' בשביל עון אך תמיה הוא על אדני השכינה שהיא בכותל מערבי ומ"מ שכחני ע"ש, ולפמ"ש י"ל ג"כ ע"ד שכ' בילקוט (הנ"ל) שם מה כתיב למעלה מן הענין כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו וגו' לא ירעבו וגו' הנה אלה מרחוק יבאו וגו' רנו שמים וגו' כי נחם ה' עמו וגו' לא הי' צ"ל אלא ותאמר ציון וגו' ואח"כ פ' מלך המשיח אלא כיון שראתה שגליות מתכנסים וכנ"י ושמים וארץ (מתכנסים) שמחים והיא אינה נזכרת התחילה או' עזבני ה' וגו' א"ל הקב"ה יש כלה בלא חופה שאי סביב עיניך וראי וגו', והמאמר כה אמר ה' וגו' שם זה מדת יעקב גואל ישראל וקדושו השורה בבית האחרון ע"י קדושי ישראל שמבזין נפש המתאוה ומתעבים כל מדות גוי' וזה הוא עבד להשפיע לכל מושלי' של מעלה על עוה"ז ועי"ז מלכים שלמטה אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו יראו וקמו שרים וישתחוו למען השם הגדול הוי' אשר נאמן כמ"ש אני ה' נאמן לשלם שכר ואז שם זה קדוש ישראל שרוי בבהמ"ק ויבחרוך ג"כ לשרות בתוכם ממש על ידי התקדשם גופם ונר"נ להיותם כלים מובחרים ומוכנים לקדושה ולכן כה אמר ה' בעת וגו' ע"י ריצוי עצת"ך לפניו בשלימותך אז עניתיך וביום ישועה וגו' כמש"ל כי נחם ה' עמו וגו' ועז"א אח"כ ותאמר ציון עזבני ה' השם הגדול עזבני כבר שלא הי' מעולם עמי אף קודם החורבן רק אדנ"י השכי' שהייתי היכל לה והיתה שורה שם איך עתה שכחני ובזה מובן מ"ש כאן עזובה וכאן שכוחה וע"ד שפי' האלשיך ז"ל לשיטתו וק"ל, ובאה התשובה התשכח אשה עולה, ע"ד שפירשנו (פ' פקודי) אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו', זה שכינה היא תמיד למשכן וממושכנת בישראל בכ"מ שהולכי' ואף שהבהמ"ק חרב ולכך היא נמשכת אחר הצדיקים גם בגלות כי הכל נמשך אחר הממשיך ומעורר בהשתלשלות כצל כו' ע"ש, וז"ל הזוה"ק (פ' תרומה) דף קמ"ו ע"א כד אסתלק ברעותא דסתרא כו' אנשיב רוחא מנקודה עלאה כו' לתתא ושוי תקוני' בהאי עלמא כו' אתמלי מסטרא חדא לארקא להאי עלמא כו' סטר א' לארקא ומלאכי עלאי וכלא אתזנו מיני' כחדא שלימו דתקונא דהאי רוחא רוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא כו' אמר קוב"ה רעותי לדיירא בינייכו אבל לא יכילנא עד דתתקנון ההוא דילי דישרי בגווייכו הה"ד ועשו לי מקדש וגו' וכמ"ש האלשיך ז"ל בפסוק ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם, כי עיקר שכינתה באדם הצדיק ע"ש, והוא כמש"ל ע"י ההקדש גופם ונר"נ ואז היכל ה' המה שנשמתם הם משרשה כמ"ש אדנ"י ממקור ישראל וז"ש השוכן אתם בתוך טומאתם אף כשחוטאין אינה זזה לגמרי, וז"ש התשכח אשה כמו שאשה אינה שוכחת עולה לשון עולל שפירש"י, ז"ל ע"ש עוללתי בעפר, וז"א אף שהתינוק מלכלך עצמו מ"מ אינה ממאסת אותו מרחם עליו מאחר שהוא בן בטנה כך השכינה שם אדנ"י נוק' נק' אשה לי"ח וגם אלה תשכחנה אף אשה תשכח הלא אנכי לא אשכחך כיון שאין אני פורש מישראל ולמענם תזכרי ג"כ, ובזה מובן מאמר הגמ' כאן התשכח כלו' אשכח עולו' ופטרי רחם שהקב"ה קידש לו במדבר, אמרו ישראל הואיל ואין שכחה לפני כ"כ שמא לא תשכח מעשה עגל, אמר הקב"ה גם אלה תשכחנה דלכאו' קשה כיון שאמר שלא ישכח מלרחם למה אמר שישכח מעשה עגל, ולהנ"ל יובן שחלונות ציון הי' שנעזבה הן משכינה שנק' אדני הן משם הגדול ובאה התשובה תחילה התשכח אשה וגו' לומר שהשכינה לא תשכחם מאחר שהם בן בטנה משורשה, חזרה ואמרה אולי יזכור מעשה עגל וא"כ אף שהשכינה תזכור לגאול ישראל ולבנות להם בהמ"ק אולי יהי' כראשונים שלא שרתה עליהם שם בן ד' בשביל זוהמת העגל ואמר הקב"ה גם אלה וגו' שהכל יושכח חזרה ואמרה שמא תשכח כו' מתן תורה ששם נפסקה זוהמא והפיסוק יושכח ולא תזכה ג"כ להשראת שם הגדול לז"א ואנכי לא אשכחך שלא יושכח מ"ת כי הן על כפים חקותיך צורת שורש בהמ"ק חקוקה על שני כפים כף ימין וכף שמאל כמש"ל ולכך חומותיך נגדי תמיד לזכור ואני מתאוה שיובנה ומה שלא נבנה עד עכשיו בית הרוחני זה הי' בשביל כי מהרו בניך במ"ע מיד אחר מ"ת שרציתי לשכון ביניכם כמ"ש סרו מהר וגו' וחזרה הזוהמא וכאשר מהרסיך, החוטאים שבך ומחריביך המקטריגים ששלטו להחריבך ממך יצאו ויכלו אז שאי סביב עיניך וראי כי כלם נקבצו באו לך שלעתיד יבאו עמך כולם צדיקים לך ואז יהי' ייחוד הגמור חי אני:
תוס' ד"ה גדולה תפלה, שהרי משה, עיי' בשו"ת מהרשד"ם א"ח סי' ל', ובשו"ת מהרי"ט צהלון סי' קי"ב, ובהקדמת ווי העמודים פ"י ובעזרת יהודה סי' ב' מזה:
בתר"י רפ"ד העיד ר' יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ואומר במדרש שהמלך שלמה הי' ישן עד שלשה שעות כמו שדרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ופעם אחת הטעתו בת פרעה וישן עד ד' שעות והקריבו תמיד של שחר בד' שעות ומזה היתה קבלה ביד ריב"ב והעיד שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, עכ"ד, ועיי' בירושלמי שבימי מלכות יוחנן אירע מעשה זו, ומשם למדו העדות ע"ש, ותמוה על הד"ת שהקשה על דברי זה המפרש, שזה קשה גם על הירושלמי ועיין:
ברכות דף לב/ב:
אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני, לכאו' הקו' במ"ע, גם אין המשל דומה. אך דאיתא (פסחים פ"ז.) העבירם באומה אחרת, היינו שאז יתוודע שבח ישראל, וז"ש אדם נושא אשה, אז ע"י מעשיה הרעים זוכר מעשה ראשונה ושבחה יותר, אבל אתה עזבתני לגרש ולא החלפתנו באומה אחרת עי"ז שכחתני:
ההוא דנחית קמי' דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור כו' ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי, ומתמהין מהו לחדודי, ונר' דאיתא בזוה"ק (פ' ) דע"י שלוח הקן, מלמד השר של עופות רחמים עליהם ומתעורר מזה רחמים על שכינתא וישראל בגלותא ולזה כיון ההוא דנחית קמי' דרבה ואמר אתה חסת, היינו על ישראל, על קן צפור, ורבה הבין כוונתו, לשבחו, וכמ"ש ביד יוסף דרוש ט"ז י"ז: