אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף לא:

דף לא.

שחיטה בזר כשירה אייתוהו לקמי' דעלי אמר לי' מנא לך הא אמר לי' מי כתיב. ושחט הכהן והקריבו הכהנים כתיב מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר אמר לי' מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, יש לדקדק למה האריך עלי בלישניה ואמר מימר שפיר קאמרת והוצרך לומר מיהו מורה הוראה לפני רבך, הי' לו לומר בקיצור מורה הלכה בפני רבך את ומחוייב מיתה, ונר' לתרץ דאיתא בזבחים (דף י"ג.) שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה ר' שמעון מכשיר בהילוך שהי' אומר אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר בלא הילוך שוחט בצד המזבח וזורק כו', וכ' הרע"ב שם וחכ"א אע"ג דאפשר שלא בהילוך מחשבה פוסלת בה דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה והולכת הדם עבודה היא שהרי פסולה בזר דכתיב ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה, וכתב ע"ז בעץ חיים על המשנה שמע מינה דכל הכשר לזר לאו עבודה היא וקשיא שחיטה דכשירה כדתנן כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה א"כ שחיטה לאו עבודה היא כו' וא"כ אמאי תפסל הזבח בשחיטה, נמצא אי ידעינן בודאי שהזבח נפסל בשחיטה דהיינו אם חישב בשעת שחיטה חוץ לזמנו או חוץ למקומו יש כמעט הוכחה שהשחיטה עבודה היא וראוי שתהי' דוקא ע"י כהן דאי לאו עבודה היא למה תפסל הזבח בשחיטה, אמנם י"ל לאידך גיסא דשחיטה לאו עבודה ולכך כשירה בזר מאי אמרת למה תפסל הזבח בשחיטה, י"ל דשאני שחיטה דבהנהו קראי דמעטי' רחמנא שלא לשמה בפסח וחטאת זביחה ושחיטה כתיב בהו בהדיא, וכ"כ התוי"ט לתרץ כן, והנה התוס' בעירובין (דף ס"ב:) בד"ה רב חסדא כו' כתבו דלא מקרי הוראה אלא בדבר שיש בו חידוש לשואל אבל בהוראה ידוע שהיא פשוטה לכל מותר, ועש"ך יו"ד סי' רמ"ב סקט"ו, והשתא א"ש שעלי השיב שלא יתנצל שמואל לומר שאין זו הוראה שהוא דבר מפורש לכך הקדים ואמר מימר שפיר קאמרת כלומר בודאי שפיר קאמרת וכן הוא האמת ומיהו מורה הלכה לפני רבך את לפי שיש סברא לאידך גיסא שהשחיטה צריכה להיות דוקא ע"י כהן דאי לאו עבודה היא למה תפסל הזבח בשחיטה אף שיש לתרץ כתי' התיו"ט מיהו לאו דבר פשוט היא ולכך אמר מימר שפיר קאמרת לפי שאת אומר אמת ובאמת יש לטעות גם כאידך גיסא וא"כ מורה הלכה בפני רבך את והמורה הלכה לפני רבו חייב ודוק:

שם אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, התוס' בסוטה (דף כ"ו.) ד"ה אמר לו כו' הקשו לימא לי' לנפשי' יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה, ונר' לתרץ דלכאורה מה מקשה ר' עקיבא א"כ יסתתרו כל העקרות דלמא באמת כל העקרות שמסתתרות יולדת ומה הוכחה יש לו שאינו כן אך דביבמות (דף ס"ד.) א"ר יצחק יצחק אבינו עקר הי' שנא' ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר, אלא לנכח מלמד ששניהם עקורים היו א"ה ויעתר לו ויעתר להם מיבעי לי' לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, א"ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות, וא"כ שפיר מקשה ר' עקיבא דאי איתא לדר' ישמעאל א"כ מה התועלת כי יהיו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, דהא יש להם תקנה שיסתתרו ואין הקב"ה עושה תורתו פלסתר, ולא יתפללו, ואין לומר דכיון שהוא מדבר בצדיקות בודאי עושה כל הפעולות טובות ולהתפלל ולפי שהיא תוחלת ממושכה א"ר ישמעאל כי על זה הדרך שתסתתר תלד, ולזה מסיק וזו ופירש"י הואיל כל אשה צנועה עקרה משום דלא נסתרה הפסידה, פי' כיון שגם זו התפללה כבר וכבר נעשה רצון השי"ת אמאי תפסיד הואיל והיא צנועה, אך דאיתא (סוטה י"ב.) צדקניות לא היו בפתקין של גזירת חוה בצער לידה, נמצא האי דיולדת בצער בודאי אינה צדיקת גמורה, ולכך לא קשה אליבי' יסתתרו כל היולדת בצער כדי שתלד בנחת דלמה לה להביא עצמה לצרה זאת תיטב מעשיה באופן שתהי' צדיקת ובלא"ה לא תסבול צער לידה, בודאי אם נעשית נחשדת עפ"י סיבה אין הקב"ה עושה תורתו פלסתר ויולדת אח"כ בריוח אך שהיא תביא עצמה לכך ולמחוק את השם ויש לה תרופה אחרת לחגור בעוז מתניה להטיב בודאי לא תעשה זאת וק"ל, וע' בחידושי לסוטה (דף ג') שדעת הרמב"ם דהגירסא דהכא הוי עיקר לגבי הך דסוטה בדרך נפלא:

ודרך אגב נר' לפרש מה שאמר ר' יצחק הג' מאמרים יחד בכאן, דהנה המהרש"א ביבמות שם הקשה מאי מקשה אי הכי כלומר כיון שגם יצחק הי' עקר ויעתר להם מיבעיא לי' דעכשיו ודאי גם רבקה התפללה, משמע הא לפי הס"ד שרק רבקה היתה עקרה ולנוכח אשתו פי' על אשתו אמאי לא היתה רבקה מתפללת ועכצ"ל דאה"נ שגם היא היתה מתפללת, א"כ תקשי לי' למאי דס"ד מעיקרא נמי ויעתר לו ויעתר להם מיבעי' לי' ע"ש, אך לעד"ן שר' יצחק בעצמו מתרץ הכל ובסגנון זה שהכל הוא מדברי ר' יצחק שהקשה בעצמו אי הכי, כדי להוציא הלימוד שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, ובכדי שלא תקשה עליו קושי' המהרש"א הנ"ל לכך הסמיך המאמר השני, דאיתא (ב"ק צ"ב) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, והענין נראה בזה דאיתא (שבת קנ"א:)

כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, והמתפלל על חבירו היא מחמת שנכמרו רחמיו עליו עד שמניח צער של עצמו ומתפלל בעד חבירו בכן מן הראוי שירחמו עליו מן השמים, ודוקא כשהוא צריך לאותו דבר ואעפ"כ מתפלל בעד חבירו אז תפלתו נשמעת מהרה שאז מתמלאין עליו רחמים מן השמים, וא"כ מיושב קו' המהרש"א הנ"ל דמעיקרא ס"ד שרבקה לא היתה מתפללת לפי שאבותינו היו עקורים הואיל והקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקי' ורבקה מחמת ענוותונתה לא החזיקה עצמה שהקב"ה יתאוה לתפלתה אלא שהקב"ה מתאוה לתפלת יצחק לפי שהוא צדיק בן צדיק, ולזה הוסיף ר' יצחק לומר יצחק אבינו עקר הי' שנא' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא כנ"ל וגם נשמע שאינו דומה תפלת צדיק ב"צ לתפלת צדיק בן רשע דאל"כ למה נאמר ויעתר לו ויעתר להם מיבעי' לי' וכדי שלא תקשה על ר' יצחק מאי דייק א"ה דמשמע כדס"ד דיצחק לא הי' עקר לא היתה רבקה מתפללת קשה קו' המהרש"א הנ"ל, לז"א דמפני מה היו אבותינו עקורים לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים לכך ה"א דרבקה לא התפללה לפי שלא החזיקה עצמה שהקב"ה יתאוה לתפלתה אבל עכשיו ששניהם היו עקרים הי' מוכרח כ"א להתפלל על חבירו כדי שירחמו עליו מן השמים ולזה סיים ר' יצחק מפני מה תפלתן של צדיקים דומה לעתר מה עתר מהפך התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן ש"צ מהפכת ממדת רגזנות למדת רחמנות וק"ל:

שם מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה, נר' דזה נמשך למאמרם לעיל ואם לאו אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ומשקו לי מי סוטה, ונמצא נמחק שם שמים ח"ו, וזהו ותתפלל על ה' שלא יהא נמחק השם וזהו הטיחה דברים:

תוס' ד"ה מורה הלכה, גדול הדור הי' ובא ללמוד לפניו, עיין בתה"ד סי' קל"ח מ"ש דתרי שינויי הוא, ומדברי התוס' משמע דגדול הדור הוי כרבו מובהק דהי' חייב מיתה על הוראתו בפניו כנ"ל:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה