אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף יט:

דף יט.

א"ר אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה כו' אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה כו', בשבועות (דף כ':) איתא ג"כ מימרא זו ושם מייתי לי' אגב גררא דאמר התם שוא ושקר בדיבור א' נאמרו וקאמר בשלמא זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כדר' אדא ב"א דאמר נשים חייבות בקידוש היום כו' והקשו שם התוס' בד"ה כל, דאימא איפכא דכל שאינו בזכירה אינו בשמירה שלא יהיו נשים מצווין על מלאכת שבת כלל דשמור קאי על לאוי דשבת ע"ש, וקשה דא"כ אמאי מילה דוחה שבת, הא תוכל אשה למוהלו וכ"מ שאתה יכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת, ונראה דלר"י דס"ל בע"ז (דף כ"ו.) דאשה אסורה למול, ניחא דמש"ה דוחה שבת, ובזה מתורץ מה שקשה לדעת רש"י דרק בני קטורה חייבין במילה, ואמאי לא נימא דכיון דלא אימעטו מזרעו של אברהם [וכמ"ש השאגת ארי' סי' מ"ט] יתחייבו במילה, ולכאורה אפ"ל דהא כתיב כאשר ציוה אותו ודריש אותו ולא אותם, אך דהא בקידושין (דף כ"ט.) דריש אותו ולא אותה, א"כ צריך קרא להכי [לחומר הנושא אפ"ל דבלא"ה לא איצטריך קרא דאותו, משום דהו"ל מ"ע שהז"ג כקו' התוס' שם, ומה שתירצו דאתי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת אפי' בלילה אינו מתורץ עדיין דכיון דמילה שלב"ז אינו דוחה שבת שוב הוי מ"ע שהז"ג כמ"ש המהרי"ט שם, ועיין שעה"מ פי"ט מהפה"מ ה"ה ובפרט לדידן דאינה נוהגת אלא ביום. ועיי' בתוס' מגילה (דף כ'.) ד"ה דכתי' שכ' דאי לאו אותו ה"א דחייבים אפי' במ"ע שהז"ג משום דיש בו כרת דל"ד למצה ושמחה והקהל דעשה בעלמא הוי ע"ש, וזה ניחא לפי מה דאמרי' בפסחים (דף ע"ט:) דנשים בראשון חובה, אבל לר"א בר"ש דס"ל בתוספתא דבראשון הוי רשות ע"כ אזיל לשיטתי' ביבמות דמילה שלא בזמנה נוהגת אפילו בלילה, עכ"פ לדידן לא איצטריך אותו לדרשא ולא אותה ודרשי' ולא אותם] ולפי דברינו דאשה אסורה למול א"כ ליכא למטעי דחיובא איכא, כיון דאיכא קרא את בריתי תשמור ולא איצטריך ולא אותה ועיי' תוס' בע"ז שם ד"ה אשה, לבקש למוהלו, וצ"ע לפ"מ דקיי"ל בנזיר דכל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח, ועוד דכיון דנתמעטה ע"כ דלהס"ד הוי כמו בעלה] וע"כ אותו ולא אותם ומש"ה שאר עמים פטורים ממילה, וא"כ דאשה אסורה למול א"כ שפיר דחי שבת ושפיר הקשו התוס' דאימא איפכא דנשים אינם בשמור, וכתבו שם וליכא למימר דלחומרא מקשינן דלעולם אמרי' כל שישנו בראשון ישנו באחרון וכדאיתא לעניין מצה ע"ש, [ועפמ"ג בפת"כ דהא דלחומרא מקשינן, היינו מס', וקשה דא"כ אמאי עונשי' אותם]: ומקשין העולם דאמאי מקשה התוס' שם קושי' זו דשם אינו רק אגב גררא וכאן היא עיקר המימרא ואמאי לא הקשו התוס' כאן, ונראה לתרץ דהנה זה הובא בכל מפרשי התורה דהא דבעינן קרא גבי פסח ומילה שידחו שבת, היינו משום דשבת הוא ל"ת ועשה וה"א דלא ידחו, אבל ליכא למימר משום דשבת הוא ל"ת שיש בו כרת, דהא גבי עשה נמי איכא כרת, דפסח ומילה איכא כרת, אלא הטעם משום דשבת היא ל"ת ועשה [עיי' מהר"מ מלובלין (שבת קל"ב:) ד"ה האי עשה] ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, והנה ביבמות (דף ה':) כתבו שם התוס' ד"ה ואכתי, דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה היינו דוקא ל"ת ועשה השוין בכל, אבל שאינן שוים בכל אז דוחה, ולפ"ז אם נאמר דנשים אין מצווין על שבת, א"כ גם שבת הוי ל"ת ועשה שאינן שוין בכל, וא"כ בלא קרא יהא פסח ומילה דוחין שבת דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינן שוין בכל ול"ל קרא על זה, אלא ע"כ דנשים מצווין על השבת, אך י"ל דודאי הא דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינם שוים בכל היינו אם העשה הבא לדחות הוא שוה בכל, אבל העשה הבא לדחות שהוא ג"כ אינו שוה בכל א"כ ודאי אינו דוחה ל"ת ועשה אפי' הם אינן שווים בכל [עיי' מלא הרועים אות ע' סקכ"ג] והנה פלוגתא דתנאי היא בפסחים (דף ע"ט:) אם נשים בפסח ראשון הוא חובה או רשות ור' שמעון סבר רשות, וא"כ לר' שמעון עשה דפסח ג"כ אינו שוה בכל ואינו דוחה ל"ת ועשה אפי' הם אינם שווין בכל, ושפיר קשה לדידי' קושיי' התוס' דנימא איפכא דלר"ש לא שייך תירוץ הנ"ל, אך י"ל דגם לר"ש לק"מ דאיתא בספרי איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל ואת שבתותי תשמרו להקיש מוראם לשבת מה שבת בין איש ובין אשה אף כיבוד אב בין איש ובין אשה, וא"כ לפי הספרי מוכח ג"כ דנשים מצווין על השבת, וסתם ספרי ר"ש ולא קשה גם לר' שמעון, אך אכתי קשה גם לר"ש דצריך להבין אמאי נאדי הספרי מדרשא דגמ' דדריש מיני' ביבמות שם יכול אמר לו אביו חלל שבת יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו וכו' אך י"ל דלהכי נאדי מדרשת הגמ' מכח קושיי' התוס' שהקשו שם בד"ה כלכם דל"ל קרא ע"ז שלא ישמע לו לחלל שבת, דתיפוק לי' שהוא ואביו מוזהרים על השבת כדאיתא בקידושין (דף ל"א.) גבי אביו אומר השקיני מים כו' שאתה ואמך מוזהרין בכיבוד אביך כו' דזהו מצד הסברא היכא שגם אביו מוזהר על אותו הדבר שאומר לו לעבור שלא ישמע לו, ומכח קושיי' זו נאדי הספרי מדרשת הגמ' ודריש מיני' דבר אחר כנ"ל, ולפ"ז אם נאמר דנשים אינן מצווין על השבת א"כ שפיר י"ל דרשת הגמ' ולא קשה קושיי' התוס' הנ"ל משום די"ל דמשכחת לי' היכא שאמו אומרת לו לחלל שבת, ואמו אינה מוזהרת על השבת ולא שייך לומר שאתה ואמך מוזהרין על השבת וה"א שישמע לה, דהא התוס' הקשו מטעם שאתה ואביך מוזהרין על השבת, משמע דעיקר קושייתם היא מחמת שגם אביו מחוייב באותו דבר שאומר לו לעבור דזה אינו מן הסברא שישמע לו במה שגם הוא מוזהר על אותו הדבר שאומר לו לעבור עליו, ואין קושייתם מחמת שאביו מחוייב בשאר מצות רק כנ"ל וא"כ באמו לא שייך זאת כנ"ל (ועיי' שם ארי' א"ח סי' א'] וא"כ לפי הה"א גם לר' שמעון י"ל שפיר דרשת הגמ' כנ"ל וא"כ מקשה התוס' שפיר לר"ש, ולפי"ז כאן היא אליבא דרבא כדאמר כאן אלא אמר רבא כתי' זכור ושמור כו' ורבא סבר דנשים בראשון חובה, וא"כ לא קשה כאן קושיי' התוס' דנימא איפכא, דל"ל איפכא כהנ"ל, משא"כ שם בשבועות דמשמע דהוא אליבא דכ"ע דאמר בשלמא זכור ושמור כו' משמע דהוא לכ"ע א"כ מקשה התוס' דל"ל תירוץ הנ"ל דהא תירוץ הנ"ל לא שייך לר' שמעון להכי לא מקשה התוס' כאן ומקשה בשבועות ודוק:

שם אמר רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן, ופירש"י משום דנשים לא נטלו חלק בארץ, תוס' בד"ה נשים בברהמ"ז כו' ותימא כהנים ולוים נמי ליבעי דהם ג"כ לא נטלו חלק בארץ וא"י להוציא אחרים י"ח, מקשין העולם מאי מקשה התוס' דלמא כהנים ולוים יכולין להוציא אחרים י"ח מטעם ערבות כמ"ש הרא"ש ולא מצי למיבעי הך איבעי' בכהנים ולוים להכי מיבעי' להו בנשים דלא שייכי בערבות [ועיי' בסייעתא דשמייא (פ' בשלח) באורך מזה] ואין לתרץ דכיון דכהנים אינם חייבים מה"ת מקרא דעל הארץ הטובה אשר נתן לך כמ"ש רש"י בד"ה או דרבנן א"כ אתי קרא דעל הארץ כו' לאפוקי סברא זו דערבות דמ"מ לדעת הרא"ש יוכלו להוציא אחרים כיון שהם בכלל ערבות, כמו מי שאוכל ח"ש שיכול להוציא אחרים שאכלו כשיעור מחמת ערבות, ודוחק לחלק בין אם הם פטורי לעולם, ונראה לתרץ דהובא במג"א ססי' קפ"ו דהא דקטן יכול להוציא גדול שאכל שיעור דרבנן היינו דוקא שהוא אכל שיעור שביעה דהוי חד דרבנן אבל היכא דהקטן ג"כ לא אכל רק שיעור דרבנן דהוי תרתי דרבנן אין יכול להוציא גדול אפי' אכל רק שיעור דרבנן דתרתי דרבנן אינו יכול להוציא חד דרבנן ע"ש, וזה ודאי דגבי קטן לא שייך ערבות, וא"כ איכא נפקותא אם כהן קטן יכול להוציא אחר שאכל שיעור דרבנן, דהשתא אי כהנים ולוים הם מדאורייתא הוי גבי קטן חד דרבנן ויכול להוציא גדול שאכל שיעור דרבנן אבל אי כהנים הם מדרבנן א"כ גבי קטן הוי תרתי דרבנן ותרתי דרבנן לא מצי להוציא חד הרבנן ואיכא שפיר נפקותא לעניין להוציא אחרים ידי חובתן וק"ל:

תוס' ד"ה נשים בבהמ"ז כו' דטעמא משום דכתיב על בריתך שחתמת בבשרינו ונשים ליתנהו לא בברית ולא בתורה כו', וקשה דא"כ מה מקשי בבהמ"ז פשיטא, דהא איצטריך לאשמעי' דחייבות מה"ת דה"א לפוטרן משום שאינן בברית ותורה, בשלמא לפירש"י לא קשי' דהא אף מי שלא אמר ככתוב ואכלת וגו' על הארץ נמי אינו מבואר שלא יצא וא"כ מהכ"ת לפוטרן (ועוד דבסוף מס' מעשר שני סובר ר"י שהכהנים נטלו חלק בארץ ומה קשי' להו להתוס') תדע דהא לפי תירוצם זה ודאי דס"ל דקרא דעל הארץ הטובה לא ממעט נשים כלל, דאע"פ שלא נטלו חלק בארץ מ"מ מודים הם בטוב הארץ שניתן לאביהם ולבעליהם ולבניהם והקרקע משועבדת לכתובתה, דאל"כ מאי מיבעי' לי' לרבינא כיון דכתי' בקרא על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ, וא"כ פשיטא דאין חייבים מה"ת וע"כ דלא אימעטו נשים כלל, מקרא דעל הארץ הטובה, ואין לומר דמש"ה מיבעי' לי' לרבינא משום דבעלמא ק"פ כקה"ג דמי וכמ"ש התוס' בגיטין (דף מ"ז:) ד"ה אי לאו, א"כ קרי' בהו על הארץ הטובה שהרי יוכלו ליקח קרקע לפירות, דא"כ לפשוט דמחוייבים מדאוריי' ויכולי' להוציא אנשים כיון דק"פ כקה"ג דמי, א"ו דכיון דלא נתחלקה הארץ לנקיבות לא קרי' בהו על הארץ הטובה, וכדאיתא בפ"א דביכורים דאשה מביאה ואינה קורית שאינה יכולה לומר על הארץ אשר נתת לי וא"כ ניחא לרש"י, אבל להתוס' שפיר קשה דכיון דמוסכם הוא לקמן (דף מ"ט.) דכל מי שלא אמר ברית ותורה לא יצא י"ח, א"כ שפיר איצטריך הא לאשמעינן ועיין:

שם לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה"א והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, נקדים מארז"ל בפ"ק דכתובות למה נק' שמו מזבח שמזין ומזיח ומחבב, ונ"ל שע"י החטא נברא מקטרג ומבדיל בינו למקום וגורם ג' דברים א' שחוטף השפע ליתן לאוה"ע, ב' שמייסר החוטא כמ"ש תייסרך רעתך, ג' שמרחיק את החוטא מן הקב"ה ומפריד הדבקות שיש לנשמה למעלה וע"י קרבן יסתלק המקטרג, וזהו שם מזבח מזין שיוחזר לו המזון הניטל ע"י החטא גם מזיח ומרחיק המקטרג שלא יזיק לאדם וגם מחבב האדם לקב"ה וזהו שם קרבן שמתקרב החוטא להקב"ה על ידו, וזה סוד נשיאות כפים שבמקדש שאחר עבודה באמרם יברכך בממון היינו שיוחזר לו השפע וישמרך ממזיקים שלא ישלטו בנו ויאר ה' פניו אליך להשפיע בהארת פניו וישא ה' פניו, כי נודע שכ"ז שצלם אלהי' ע"פ אדם אז המזיקים בורחים ממנו וע"י חטא סר צלם אלהים וכמ"ש האלשיך ז"ל (פ' בראשית) בפ' למה נפלו פניך ע"י חטא נפל צלם אלהים שעל פניך ואם תיטב בתשובה שאת יתנשא הצ"א על פניך ע"ש, וז"א ע"י קרבן ישא ה' פניו אליך בעצמו ויחזיר הצלם אלקים ע"פ ועי"ז וישם לך שלום מן המקטריגים, וז"ש ע"י שמדקדקין לברך על כזית הקב"ה נושא להם פנים כמ"ש (לקמן נ"ה.) במקום שאין מזבח שולחנו של אדם מכפר, שיאמרו עליו ד"ת ודומה לקרבן וזוכה ג"כ שתנשא צלם פני אלהי' עליו ע"י ברכה על שלחנו כמו ע"י מזבח, ועפ"ז מתורץ קושיי' התוס' סוף נדה על מארז"ל כתי' ישא ה' פניו וכתי' לא ישא פנים ומשני כאן קודם גז"ד כו' והקשו הא לא כתיב ישא פניך שיהי' משמע שהקב"ה נושא פניהם, וטפי הול"ל מקרא דלוט דכתי' הנה נשאתי פניך ע"ש, ולדרכינו מובן דנשיאת כפים הנא' בישראל משמע הקב"ה נושא פנים וצלם אלהים על אדם ולכך כתיב פניו ולכך מקשה מישראל על הנא' בישראל, משא"כ הנא' אצל לוט שהי' בנכרי ונשיאת פנים הוי אצלו כפשוטו להיטיב עמי ואין עניין לזה הנא' בישראל ולכך לא מקשה מזה:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה