אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף ז:

דף ז.

מיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, הענין ע"ד דאיתא במנחות (דף ק"י.) גדול שמי בגוים ובכל מקום דקרו לי' אלהא דאלהא, פי' שכל האומות מודים שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות אלא שנותנים כח בצבא השמים באמרם שהם קדמונים ג"כ רק שהקב"ה הוא עילת להם כדעת אריסטו כמ"ש במורה (ח"ב פ"א) ולדעתם השינוי בהם הוא מן הנמנעות ולכן היו עובדים קודם אברהם אבינו לצלמי' העשוים בדמות מערכת שמים, וזש"א דוד (תהלים

קל"ו) הודו לאלקי אלקים כו' והודו לאדוני האדונים שהוא אדון להם לשנות ולשדד המערכה, כאדם המושל בעבדו להעבירו ולהקימו בחפצו באשר שהם מחודשים והקב"ה חידשם, וז"ש הגמ' דקרו לי' אלהא דאלהא שהם מודים שהוא אלקי אלקים סיבת כל הסיבות אבל אינם מודים באדוני אדונים שיהא בידו לשנות ולשדד ואברהם ע"ה לימד את העולם שהכל מחודש והשם חדשם והראה להם בראיות ובמופתים חותכים שהכל מחודש והשם הוא באמת אדוני האדונים ג"כ לשנות ולשדד והקריא לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כדאיתא בסוטה (דף י':) ושיבר כל הצלמים כידוע במדרש (פ' נח) ובזה קראו אדון שהשם אדון לכל והרגיל בפי הבריות שהוא אדון על כל, וזהו המכוון עד שבא אברהם וקראו אדון, ואמרו בב"ב (דף ט"ז:) ר"א המודעי אומר אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם אבינו בלבו שהסתיר האצטגנינות בלבו כדי שלא יטעו ב"א שאינם הגונים ויהי' לב כולם שלם לה' וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו ואעפ"כ הי' מסתיר מהם, רשב"י אומר מרגליות טובה היתה לו לאברהם אבינו תלויה בצווארו שכל חולה שראה אותה מיד נתרפא, פי' בדיבורו המוסר והחכמה להחולה הוא הרשע ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה, פי' מההסתכלות בגלגלים יכולים. להבין נפלאות ה', עמ"ש בביאור הפטרת מחר חודש עוד מזה:

שם הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, ביאור הענין שברודף מזכירין עוונותיו של אדם מפשפשין למעלה במעשיו אם הוא ראוי להיות רודף, אבל אם פשפשו בפנקסו וימצא עליו עוונות, ע"כ נענש הוא על מה ולמה הוא בטוח להיות רודף כמ"ש לקמן (דף נ"ה.) ג"ד מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים ע"ש בפירש"י אבל כשהוא צדיק גמור שאין עליו שום עון לו נאה ויאה לרדוף את הרשעים, ועיין בחי' עה"ת פ' בראשית ופ' בא ופ' בחקותי מזה: שם קינה לדוד מיבעי לי', פשטי' דקרא אפשר לפרש שכשהי' לו צרת הגוף הי' לו מזמור כי תכליתו לטוב, אבל ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, שאין שום ישועה להנשמה זה רב צרה וקינה, וז"ש (תהלים ק"מ) ראש מסבי עמל שפתימו יכסימו, היינו אחיתופל שהוא ראש המסבבים אותי, עמל שפתימו הדיבה שמוציא עליו חטא א"א שהוא חייב מיתת חנק יכסימו שיחנק כענין (פ' שופטים) כאשר זמם, ואיתא בספרי (פ' תצא) גדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו כו' במצרי ואדומי כתיב לא תתעב כו' ובעמוני ומואבי לא תדרוש שלומם. וכן נתקיים באחיתופל (ש"ב י"ז) אבל בשמעי בן גרא אמר דוד (ש"ב ט"ז) ה' אמר לו קלל את דוד, כי הי' רק צרת הגוף בודאי רק חטאו גרם ואמר שם הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפש"י דייקא, והי' צער להנשמה ואעפ"כ נסתפקתי ואף כי עתה בן הימיני שהוא רק צער וחירוף הגוף בודאי רק חטאי גרמו לפיכך הניחו לו, וז"ש (תהלים נ"ה) כי לא אויב יחרפני ואשא שהוא בודאי בעווני:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה