ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף ז.
השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דכתיב (פ' בלק) ותאמר האתון אל בלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים, פי' מה עשיתי לך מקודם שהכיתני גם בפעם א' כי מאחר שלא עשיתי כזאת במרד מעולם הי' לך לדון אותי לכף זכות בפעם הא' והוא לא הבין כוונתה ודעתה וסבר שהיא אומרת ע"ד ההיתול כמתלהלה היורה זיקים ואומר מה עשיתי לך ובזה מצערו יותר, לז"א בלעם כי התעללת בי, פי' שאתה מלעיג בדברך אלי מה עשיתי לך ע"כ אם הי' חרב בידי כי עת"ה הרגתיך על דיבורך המצערני, לזה ביארה דבריה אח"כ ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, פי' מקודם לא עשיתי לך מעולם כזאת: שם שלא כעסתי בימי בלעם, ירצה דהנה ארז"ל (ע"ז ד') כתיב נוקם ה' ובעל חימה וכתיב חימה אין לי ומשני כאן בישראל כו' ואז לא הי' לי שום כעס:
שם ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כו', יש להבין הענין כתיב (ירמי' ב') התבוננו וראו איי כותים ושלחו קדר ההמיר גוי אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל, בתענית (דף ה':) תנא כותיים עובדים למים וקדרים לאש כו' פי' הדבר שהאומות הללו אפי' בימי שפלותם וירידתם לא עזבו את אלהיהם אעפ"י שאין בהם ממש ועמי המיר כו' ובזה כעס גדול הוא על ישראל ובסנהדרין (דף ס"ג:) אמר רב ואנשי בבל עשו סוכת בנות ומאי ניהו תרנגולת (מלשון שכוי) ואנשי כותה עשו את נרגל ומאי ניהו תרנגול, ועבדו לצורת האלו שהוא מורה על עבודת המים שהעופות מן הרקק נבראו כמ"ש המורה נבוכים () ואיתא בביצה (דף כ"ה:) שהתרנגול הוא העז שבעופות, וידוע בע"ז (דף ג':) שבתלת שעי קמייתא הקב"ה דן את העולם, וזהו אמרם אימת רתח ואמר בתלת שעי קמייתא שאז דן את העולם כי חוורא כרבלתא דתרנגולא, פי' שיבש הלחלוחית של האומה שעובדים לתרנגול והם הכותים שהיא עת ירידתם ואפ"ה קאי אחד כרעא שעובדים את אלהיהם שלהם ולא עזבו אותם להיות פוסחים על שתי הסעיפים ולא כן עמי המיר כבודי בלא יועיל אז הוא רתח וריתחא חלילה על ישראל ה' יהפך לטובה בהפטרת בלק נמצא מזה השלמה:
תוס' ד"ה שאלמלא כו' הי' מזיק אפי' כו', זו (פ' בלק) ודבר מה יראני, אפי' רגע, והגדתי לך להמשיך אח"ז ג"כ:
שם טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות כו', קאי לענין התשובה כשהאדם נותן אל לבו כמה הכעיס לפני בוראו שעומד עליו ורואה במעשיו כמ"ש הרמב"ם במורה (ח"ג פנ"ב) שזה כלל גדול כמ"ש אם יסתר איש במסתרים כו' ואפי' עבירה קלה שעשה היא גדולה מחמת שישגיח מי הוא שמצוה ע"ז והוא העיז פניו למרוד לפני בוראו ובפרט שבעבירה אחת יש בה כמה עבירות כמ"ש הבינה לעתים דרוש ס"ג ע"פ (תהלים ס"ה) דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם, פי' שבכל עבירות נכלל בה כמה עבירות כגון מי שיושב בבהמ"ד בשבת ויכול להתפלל וללמוד ועסק בדברי לה"ר ראה כמה עבירות הוא עושה בעבירה זו, וזהו דברי עונות גברו מני פשעינו, דהיינו כמה דברי עונות בעון א' גברו, שעל עיקר פשע אפשר שאתה תכפרם, אבל דברי עונות גברו למאוד עד שהי' מגיע לו מאה מלקות, וכשהאדם מסתכל בזה אז נופל עליו בושה גדולה ומתחרט מאוד, וע"ז אמרו בגמ' (לקמן י"ב:) כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו א"כ טובה מרדות כו':
שם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ביאר הרמב"ם (בהקדמתו לזרעים) כי זה האיש צריך שלא יעשה בשום מלאכה רק לעסוק בכל יום בגדולת בוראו ובחכמתו ובתורתו כדי להכיר כח ה', ואם יהי' צריך לחרוש ולזרוע ולקצור כדי לאכול או לארוג ולתפור כדי ללבוש, וכן שאר מלאכות בעסק בניינים, א"כ מתי חכמתו נעשית לזה צריך שיברא בשבילו ושישמשוהו כל העולם ולולי כת המשתגעים לא הי' העולם מתקיים, דבאמת אין לך משוגע גדול מזה שמסכן א"ע בדרכים ובמדבריות בימים ובנהרות כדי להרויח ובא לביתו וחולק כל יגיעו לבעלי מלאכתו שיעמוד הבית על אלף שנים, וימי חייו אינו אלא מעט, אבל כן רצון השי"ת להכין בשביל צדיק שיתפלל בו לכך אם אנו רואים שאיש חכם מתעסק עבור זולתו קרוב שיהי' לו בן צדיק כמ"ש יכין וצדיק ילבש, וז"ש (פ' וירא) ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע וכו', שלא הוצרך להתפלל כלל, ע"ז הלא מן הדין בודאי צריכים הצדיקים להיות חיים בארץ שאם לא מיחו בעם אז אינם בכלל צדיקים וע"כ שעיקר התפלה הי' אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ולא תשא למקום עבור חמשים צדיקים, דע"ז ודאי הוצרך להתפלל שהרשעים יחיו בשביל זכות הצדיקים, דזה אינו מן הדין רק מכח חסד, ואח"ז אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע, דע"ז לא הי' ה"א אצל אברהם שח"ו ימית הצדיק ולא הי' מתפלל אלא בשביל הרשעים, א"כ קשה אומרו חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, שמתחלה בא דרך תפלה ואח"כ בא בזרוע כ"כ שאמר לשון חלילה, שלהעניש לצדיקים לא הי' צריך לתלות בהיותו שופט כל הארץ וכי אפי' אינש בעלמא יעשה כן למשפט, ולהנ"ל שפיר התפלל אברהם אולי יש חמשים צדיקים ולא תשא למקום כו' פי' דע"כ צריך להתקיים בשביל הצדיקים, א"כ ע"כ צריכין הרשעים ג"כ להתקיים לקיום העולם דבודאי חלילה לך להמית צדיק עם רשע השופט כל הארץ, דהיינו כשיכלו הרשעים א"כ אתה שופט כל הארץ ממילא ח"ו הצדיקים וזה ודאי חלילה לך כנ"ל:
שם צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע, ירצה כי ידוע שהכלל העיקר בעבודתו ית"ש טרם כל דבר טוב יסקל מתלמי לבבו כל המדות הרעות אשר ע"פ לבו ואז תעשה אשר עם לבבך לעבודתו, וכמ"ש סור מרע ועשה טוב, אך בענייני המדות לפעמים הוא מתכונת מזגו וטבעו בתולדה, לזה כשהוא בן צדיק שהשתיל בקרבו כח אלקית אזי טוב לו יותר להגיע במזגו ומדותיו להיות צדיק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירושו לעדיות פ"ב מ"ט, אבל אם הוא צדיק בן רשע שיש לו מזג טבעיות מהרע וכמארז"ל (יבמות מ"ז:) קשים גרים לישראל כספחת שסורו רע מחמת מזג הרע, אזי רע לו להגיע במעלת הצדיק, ובחי' עה"ת (פ' ויחי) ביארתי מאמר הגמ' בתענית (דף ה":) יעקב אבינו לא מת, ופריך וכי בכדי חנטי חנטייא וספדי ספדיא, ומשני מקרא אני דורש שנא' כי אני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, הכוונה בזה כי מיתתו הי' דוגמת הזרע בארץ שאחרי שנרקב גרעין הזרע אז נתגדל ונעשה פרי, ואף שהגרעין הלז אינו בעולם, עכ"ז כחו מגיע שזרעו מצליח לעשות פירות הרבה וכמו כן בצדיק שמגיע כחו לזרעו לעשות פרי, וז"ש מה זרעו בחיים, שהם הצדיקים המתייחסים לזרעו שיתגדל האילן מהזרע הקטן, אף הוא בחיים שעי"ז שיונקים מכחו הטוב לעשות פרי נחשב כאלו הוא בחיים, וז"ש (פ' בשלח) זה אלי שהוא מדת החסד כמ"ש בזוה"ק שם, ואנוהו, אלהי אבי, שאם אני מגיע לטובה להיותי במדה"ד במעלת צדיק בן צדיק אז וארוממנהו:
או יאמר כי האדם מחוייב לקבל עליו דין שמים באהבה בכ"מ שמגיע לו ולחשוב תמיד כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ולזה אם הי' אביו צדיק שראה ממנו מע"ט והורגל לקבל עליו דין שמים עד שהכל טוב לו, אבל אם הי' אביו רשע כבד עליו להצדיק עליו באהבה ע"כ רע לו רק ע"י הרגל במעט מעט, ועיין בתיקונים תיקון ס"ד:
שם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, כי ידוע שכל דבר ימשך אחר שורשו, כמ"ש זרוק חוטרא אאוירא אעיקרי' קאי, וכמ"ש חז"ל גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאי באפיה, וע"כ כשהוא אינו אוחז ע"כ שהי' עובד ביגיעה עד שעקר ממנו שורש אבותיו, ונמצא שאינו בנם במזג הלז:
שם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו, עיין בחי' עה"ת ר"פ וארא:
מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו וכו', פירשנו (תהלים י') למה ה' תעמוד מרחוק תעלים לעתות בצרה וכן אמר (שם מ"א) אשרי משכיל אל דל וגו', שאל על הצלחת הרשע והוא נקרא רחוק מה' ושאל למה ה' הוא הרחמים תעמוד אצל הרשע וזהו ברחוק באותו שהוא רחוק מה' וע"ז מתרץ שהוא משום שתעלים ממנו לעתות שיהי' בצרה ע"ד (פ' ואתחנן) ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, ושם מ"א שאל להיפוך אמאי הצדיקים רובם מרודים בעניות אבל באמת שכרם אתם ונשמר להם רק שאין צדיק בארץ וגו' והן צדיק בארץ ישולם והקב"ה בחר להם בכור העוני בעה"ז וזו אשרי משכיל אל דל, היינו שבשכלו הוא משכיל שהדלות והעניות לטובתו היא כי ביום רעה ימלטהו ה' ויום רעה קאי על דינו של גיהנם שהגיהנם יקרע רע ע"ד ר"ע חדרי גיהנם וכמו ששמעתי בשם הרב הקדוש מו"ה שמשון מאוסטריפאלי ז"ל שיש ר"ע חדרי גיהנם וכשנשמת הצדיק מסתלקת מזה העולם צריכה לילך דרך אותן חדרי גיהנם להעלות עמהם נשמת הרשעי' שנתקנו כבר וצריכין עליי' וכשהנשמה יורדת לשם היא מזדעזת ונרתעת לאחוריה ומתייראת לילך עד שנותנין עמה אותיות לשמרה והם אותיות אתה (וזהו אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור הזו) וזהו גם כי אלך בגיא צלמות הוא הגיהנם לא אירע רע הם הר"ע חדרי גיהנם מפני כי אתה עמדי האותיות אתה והבן, ולזה הצדיק ורע לו אינו מתפלל ואף כי יתפלל חסדי ה' עליו שלא יתקבל תפלתו עד"מ בילד שהי' לו איזו סך בפקדון אצל אביו ויצא לשוק וראה שיש למכור מיני מגדנות ולחמניות של דבש ורץ לאביו והתחיל לבקש ממנו ולבכות תן לי מעותי ואבזבז אותם ואקנה לי מהם כל טוב ואביו הרחמן השיבו לאמר בני מה יהי' לך הנאה מזה שתבזבז ותאכל המעט מעותך במיני מתיקה האלו שאין הנאתן ותועלתן נמשכת רק זמן מועט כ"ז שהוא מתוק לחיך אבל אני אמתין לך לטוב שתסגל עוד עד שתגיע לסך רב ואקח עבורך חתיכת זהב ואעשה לך כובע טוב בראשך שיהי' לך לכבוד ולתפארת והנה הנער בוכה ויתחנן לו ולא הועיל והנה לפי דעת סכלות הנער נדמה לו שמשנאת ואכזריות אביו אליו מנע ממנו בקשתו הטוב אבל באמת הוא טובת האב אליו שאחר הימים עשה לו מלבוש יקר ממנו והוא מתקשט בו ימים ושנים, והנמשל מבואר ממילא שזהו חסד האל שאין מקבל תפלת הצדיק בזה להיטיב לו בעוה"ב וזו ביאור צדיק ורע לו: