ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף ג.
ר"א אומר ג' משמורות הוי הלילה כו' משמרה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, יש לכוין הענין כך ידוע שהעוה"ז נקרא לילה כדאיתא בב"מ (דף פ"ג:) תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חושך ויהי לילה זה העוה"ז שדומה ללילה, נחלק לשלש חלקים, והם גלות מצרים וגלות אדום שהם הכוללים כל הארבע גליות, והשלישי הוא ימי המשיח שעתיד להיות ב"ב והוא יהי' עולם שכולו שבת שידוע שבימי החול בא השפע ע"י מט"ט, אבל בשבת ע"י השכינה בעצמה ולעתיד יהי' עולם שכולו שבת ויהי' השפע תמיד ע"י השכינה בעצמה, וידוע כי ישראל נקראו תינוק כמ"ש (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, גם כתי' (ירמי' ל"א) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, וזהו אמרם כאן ג' משמורות הוי הלילה משמרה ראשונה הוא גלות מצרים חמור נוער שהיא קליפת מצרים הנקרא חמור כדאיתא בזהר (פ' בא) ע"פ ופטר חמור כו' ע"ד (יחזקאל כ"ג) ובשר חמורים בשרם, משמרה שני' כלבים צועקים שהוא גלות פרס ואדום שהם קליפת כלב כידוע וביומא (דף כ"א:) א"ר חנינא שראה האש היורד מן השמים רבוצה ככלב, ועי' בח"א שם, רומז לפרס, ואפשר שזה שראה הוא בהיות סמוך לחורבן שהי' מורה שאדום יחריב הבית, משמרה שלישית שהם ימי המשיח שיהי' ב"ב או יהי' תינוק הם ישראל נער ישראל כנ"ל יונק משדי אמו היא השכינה ולא ע"י מט"ט רק ע"י השכינה עצמה כנ"ל ואשה מספרת עם בעלה הוא ת"ת ומלכות אנפין באנפין, עמש"כ בהפט' שמות:
או יאמר כי ימי האדם נחלקים לשלשה חלקים והם ימי עלי' ימי עמידה ימי ירידה, שליש שנותיו הראשונים והאמצעים והאחרונים, ובשליש הראשון מתאוה למאכל ומשגל לבד שהוא מצד החומר, חמור נוער רק לתאוות החומר כמו החמור, ובשליש השני מתאוה לכבוד וגדולה וקנאה שהוא מצד קליפת כלב הוא הס"מ שרוכב על הנחש, והם הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם כמ"ש בשל"ה, ואדוק בתאות המשגל ככלב כמאמרם ז"ל בסוטה (דף ג':) רא"א קשורה בו ככלב שנא' ולא שמע אליה לשכב אצלה, והוא מוטרד בצורך הפרנסה כמ"ש (יחזקאל ל"ג) ואחר בצעם לבם הולך, וצועקים הב הב לן מזוני כאינון כלבי כמובא בזוהר ובשליש האחרון לענין תאות העוה"ז הם ימי ירידה, ולענין העוה"ב הם ימי עלי' שאז נחה שקטה רתיחת הדם ואינו מתאווה לעבירות, והנה הפלסופים קראו לצורה וחומר איש ואשה, ואז התגברות הצורה והגוף החומר יש לו בהירות מעט, ונשמעת להצורה בלי התנגדות כ"כ, וזהו אשה מספרת עם בעלה שהם החומר והצורה כנ"ל, ששלום ביניהם, ותינוק הוא היצ"ט ע"ד (קהלת ד') והי' בה ילד חכם ומסכן, יונק משדי אמו כמ"ש (לקמן י'.) שעשה לה דדים במקום בינה ואמרו עוד (לקמן נ"ז.) הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנא' כי אם לבינה תקרא, כי אז אין יניקה להיצה"ר, כי העונות גורמים יניקה להחיצונים ובמעשה הטוב אז בהיפוך לטובה, ולימוד האמת מכונה בשם חלב כמ"ש בחגיגה (דף י"ג.) שמזה יכיר גדולת הבורא כמו שהתינוק יונק ממקום בינה ומשיג עי"ז החכמה, ובר"ח שער הקדושה פ"ד כי זהו תענוגי הנשמה:
שם תניא א"ר יוסי פ"א נכנסתי לחורבה אחת כו' והגליתים לבין האומות, לכוין זה דהנה בשבת (דף קי"ט:) חשבו ז' סיבות לחורבן ירושלים וע"ש בחידושי באורך, עוד בב"מ (דף ל':) והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה, והודעת להם זו בית חייהם ופירש"י זו אומנת, את הדרך זו גמ"ח, ופי' המהרש"א ז"ל דכתיב הדרך בה"א הידוע הוא הדרך דרך ה' להלוך אחר מדותיו כמ"ש בסוטה (דף י"ד.) מאי דכתי' אחרי ה"א תלכו וכי אפשר לו כו' אלא להלך אחר מדותיו, מה הוא מלבוש ערומים דכתי' ויעש כו' אשר ילכו זו ביקור חולים, וא"ר יוחנן לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה, עוד ביומא (דף ט':) מקדש ראשון חרב מפני ג"ד שהיו בו ע"ז וג"ע שפ"ד וכו' אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתירה במצות וגמ"ח מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות עכו"ם וג"ע וש"ד, הרי עשרה חורבות אשר בשבילם חרבה ירושלים, ובאבות (פ"א מ"ב) איתא על שלשה דברים העולם עומד על התירה ועל העבודה ועל גמ"ח, ועמוד התורה ועמוד העבודה זו תפלה הי' יכול ר' יוסי לקנות ולקיים בעצמו בפיך ובלבבך לעשותו, אבל עמוד הג' גמ"ח א"א לקיים בעצמו רק צריך להשתדל בזולתו, ע"כ נתן ר' יוסי ללבו להלך בדרך לקיים עמוד הג' הנקרא דרך כנ"ל בב"מ, ובתוך גמ"ח יוכל לגמול חסד לאוקמי שכינתא מעפרא וגם אמרו בזוה"ק (פ' פנחס) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, ובזה נבא לביאור זה א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך, לקיים גם העמוד גמ"ח שנקרא דרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים, לתקן חורבה אחת מהעשרה חורבות הנ"ל ובתוכם יש חורבה אחת שהוזכר בשבת (דף קי"ט:) בשם ר' עמרם לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז, ורצה ר"י לתקן זה בתפלה כמו דאיתא לקמן (דף י'.) דביתהו דר"מ כו' מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב בעי רחמי ואהדרי' בתשובה דהיינו שיבאו עליהם יסורים שיתנו לבם לשוב,, ולזה כיון אליהו ז"ל ששאלו מפני מה נכנסת לחורבה זו דוקא דהא בעירוכין (דף ט"ז:) א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח או מי שמקבל תוכחה, וע"ז השיבו ר"י להתפלל, לא נכנסתי לתקן החורבה בפועל להוכיח הבריות רק ע"י תפלה כהנ"ל, ואמר לי הי' לך להתפלל בדרך, על אותן ההולכים בדרך, שיבטלו השנאת חנם שביניהם כמו רב ספרא (לקמן ט"ז.) בתר צלותי' אמר יה"ר שתשים שלום בין התלמידים העוסקים בתורתך בין העוסקים לשמה ובין העוסקים וכו' ויתוקן ג"כ חורבה אחת מחרבות הנ"ל כמאמרם ביומא (דף ט':) מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמ"ח חרב מפני שנאת חנם שהי' ביניהם, וע"ז השיב לו ר"י מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים, ע"ד מאמרם בסנהדרין (דף צ"ח.) אין בן דוד בא עד שיהי' הדור כולו זכאי או כולו כו', ואם אתפלל על אותן ההולכי' בדרך שיהי' שלום ביניהם כמו רב ספרא כנ"ל, אכתי לא יבא משיח, דעוברי דרכים, היינו שאינם הולכים בדרך ה' הם יפסיקוני דאין בן דוד בא עד שיהי' הדור כולו זכאי, ע"כ נכנסתי לחורבה זו דוקא להתפלל עליהם על הריקנים מתורה ומצות כחורבה, וע"כ נק' ר' יוסי חסיד (אבות פ"ב מי"א) על שעשה חסד וכמ"ש בס"ח (סי' י') שיחזרו הם בתשובה כמו דביתהו דר"מ, ולהיות שלום בין התלמידים הלומדים לשמה ובין וכו' יהי' אז כמ"ש בעדיות (פ"ח מ"ז) אין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, ואמר לי אליהו הי' לך להתפלל תפלה קצרה כמו נוסח הברכה שים שלום עלינו ועל כל ישראל עמך, שהיא הכלי המחזיק ברכה שהשי"ת יברך את עמו בשלום, ויהי' אחדות בין הת"ח וההמון ואז יבנה הבהמ"ק שישא לכל המקומות עבור הת"ח, באותו שעה למדתי ממנו ג"ד למדתי שאין נכנסין לחורבה, מדשאל אותי מ"מ נכנסת לחורבה ע"כ שאין להתבונן מאיזה טעם נחרבה ירושלים. שלא בזמן המשמרות ולמדתי שמתפללין בדרך, על הצדיקים ההולכים כבר בדרך ג"כ צריך להתפלל כמו רב ספרא בתר צלותי', והוא חבלי המשיח כמו שפירש"י בשבת (דף קי"ח.) והמתפלל תפלה קצרה ביחודא שלים בשם כל ישראל בלי פירוד שה' יברך את עמו בשלום, ואזי יבא גואל צדק בב"א ועמ"ש בהפט' קרח מזה:
שם מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה, יש לדקדק אם ידע אליהו שר' יוסי ג"כ שמע א"כ למה שאלו, והי' לו לשאלו אם שמע קול, וגם למה לא אמר ג"כ שמעתי קול, ונר' דאיתא בסוטה (דף ל"ג.) יוחנן כה"ג שמע בת קול מבית קה"ק שהוא אומר כו' פירש"י שזה הקול הבא מהקול כמו שמכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ולא היו שומעים הקול היוצא מן השמים וזה נקרא ב"ק, וגם אית קול ע"י שכינה וגם יש קול ע"י גבריאל המלאך ע"ש בע"י בפ' אלו נאמרים ובפרד"ס שער כ"ג ספ"ב ומלאך גבריאל לילה שמי' כמ"ש בזוה"ק (פ' שמות) והי' שאלת אליהו לר"י מה קול שמעת אם ע"י גבריאל או ב"ק כי מפי השכינה הוי נבואה וזה חסר בבית שני כמ"ש המהרש"א שם בח"א אלא אליהו לבד שמע מפי השכינה שהוא מלאך כמ"ש בזוה"ק (פ' ויצא) ובס' ההיכלות שנהפך בשרו לשלהבת וכן איתא ברד"ק (מלכים ב' ) ובפרד"ס שער ההיכלות פי"ג רק לר"י שאל עה קול שמע והשיב בת קול שמנהמת כיונה, שידוע שאינה ממרת בת זוגה וכן אמרו (רבה איכה א') שנשבע שלא יחליפם כו' ולא שמעתי מהשכינה עצמה [עי' נוב"ת חא"ח סי' ק"ז] רק שהבנתי מאהבה והיחוד שמקושר הקב"ה בנו כביכול ואומרת אוי לבנים כו', כנ"ל: תוס' ד"ה למאן דגני, עד שיכיר בין תכלת לכרתי, צע"ק לפי"ד המג"א בסי' א' סק"ד דמנינן משעת צה"כ, דא"כ מאי פריך אורתא כו' יממא כו' למקרי ק"ש, כיון דהמשמורת הם לפי סדר הלילה, וצע"ק: