ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף ב:
מאימתי מתחילין כו' משעה שקידש, מבואר ברשב"א בשם ר"ה גאון דטעמא דר"א דאמר משעה שקידש, היינו משום דס"ל ובא השמש היינו תחלת שקיעה ומאי וטהר טהר יומא ע"ש, והא דאיתא במגילה (דף כ"א.) זה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ואמרי' בגמ' לאתויי אכילת פסחים דמשמע דבעי' דוקא לילה והרי לקמן (דף ט'.) תני שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים, רא"א כבא השמש אתה אוכל, א"כ ראוי להיות אכילתו בתחלת השקיעה, כיון דכתי' בא השמש, עכצ"ל דקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה אתי לאפוקי מקרא דכבא השמש דבעי' דוקא בלילה וכמו דמפיק בפסחים (דף ק"ב.) מהאי קרא דאינו נאכל לב' לילות ויום א' ע"ש, אך קשה דלפ"ז דהערב שמש הוי מתחלת שקיעה, ולא מהני לענין זה ספיקא דבה"ש, א"כ אסור לטבול אחר תחלת השקיעה, כיון דליכא הע"ש אח"כ, א"כ הא דאמרי' ביבמות (דף ע"ד.) ובא השמש וטהר, לתרומה, ואמרי' שם (דף ע"ה.) במים יובא וטמא עד הערב וטהר למה לי, ופירש"י ת"ל מובא השמש וטהר ע"ש, דמאי פריך דהא קרא דובא השמש מיירי מתחלת השקיעה ועד הערב הוי לילה ממש, ומשמעות הפירכא למה לי הוי משום שענינם אחד, ועוד להמסקנא דהאי עד הערב מיירי לתרומה הרי דתרומה אסור עד צאת הכוכבים ושיעור דק"ש תלי לה בתרומה, ואפשר דרק ר"א סבר הכי, ומיושב לדידי' קו' התוס' ביצה (דף י"ח.) ד"ה כלי שנטמא, דהא לא הוי ראוי לבו ביום דהא בעי הערב שמש ע"ש, דלדידי' שרי להשתמש בו תיכף לתרומה ומ"מ יו"ט הוי עדיין כנ"ל:
תוס' ד"ה דלמא ביאת אורו, דהיינו תחלתו של שקיעת החמה כו' ומאי וטהר טהר גברא, וצע"ק דכיון דלא אתי למימר שיביא קרבנותיו כפירש"י, אלא שיטהר ממילא, א"כ הו"ל להגמ' לתרץ דלמה לי וטהר כלל, שהרי כתיב ואחר יאכל מן הקדשים, ולמה משני לימא קרא ויטהר:
במהרש"א וה"מ להקשות דתפשוט ממתני' דהכא, נ"ב צ"ע דדלמא לאו צה"כ הוא וכדלקמן בגמ':