אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף ב.

ברכת אברהם (ברכות):

לרבי אברהם אביש ז"ל:

הקדמה:

בשם ה' ובעזרתו ית"ש ווארשא ג' תשא י"ח אדר תר"ץ. אביעה תודתי, לה' אלקי תהלתי, ותבענה שפתי תהלה, בסוד ישרים ועדה, אודה לה' בכל לבב, אשר גמלני הטוב, לראות האור זורח מאור הגנוז והטמון, כי האיר ע"פ תבל הספה"ק ברכת אברהם על מס' ברכות מאת כבוד קדושת ש"ב הארי שבחבורה מגאוני וחסידי קדמאי רבינו אברהם אבוש מפפ"דמיין זצוק"ל, האמנם כל חרט כל עט כל כנף וכל נוצה לא יספיקו לתאר במו אף אחת מני אלף מרגשי גיל וחדוה עדן עונג ונחת אשר ימלאו את חדרי לבבי כהיום הזה, והנני פותח בברוך, בפתיחה קטנה למס' ברכות. במשנה ריש ברכות מאימתי קורין את שמע וכו' משעה שהכהנים נכנסין וכו', ושם ע"ב מאימתי קורין ק"ש בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח וכו' משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בע"ש. דאיתא (באבות דר"נ פ"ד) פ"א הי' ריב"ז יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה ביהמ"ק חרב, אר"י אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרין בו עונותיהם של ישראל, אמר לו בני אל ירע לבבך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמילת חסדים שנא' (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח, ולכאו' א) איך אמר ריב"ז לר"י בני אל ירע לך, האין לבכות ולקונן על ביהמ"ק שהוא חרב, ובגמ' (תענית ד"ל:) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ובש"ע או"ח (סי' א' ס"ג) ראוי לכל י"ש שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק, ועי' בס' שמן הטוב דף ל"ד, ב) אשר א"ל יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, הלא טובים השנים מן האחד, ולמה לא ירע לו, משל למה"ד, לאיש אשר היו לו שני בתים גדולים בנוים לתלפיות, ותצא אש ותאכל בית אחד מאלה, והאיש עומד ובוכה בכי תמרורים, אם יבוא אליו מי לנחמהו, ויאמר לו אל ירע בעיניך מאומה כי הלא עוד לך בית אחר אשר לא נאכל באש, האם זאת נחמה יחשב. אכן יש לפרש ע"ד הגמ' (חולין ד"ז:) שא' רפב"י ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה וכו', ובתוס' שם שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה איקרו קדושים שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת ע"ש, כי איתא (יבמות דע"ט) שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים, ג"ח, והרוצה ואין לו הוא מהרחמנים, ואשר יש לו ואינו רוצה הוא מביישנים כתוס' הנ"ל, ויש לו ורוצה הוא מג"ח, והנה הרוצה ליתן, יש רוצה לעשות רצון הש"י שלא עמלק"פ, ויש רוצה מפני טוב לבבו כי נכמרו רחמיו, ויש רוצה בשביל שיחיה בנו (פסחים ד"ח), הטוב מכלם הרוצה למלאות רצון הש"י, והרע מכלם הנותן רק מפני הבושת, כי הוא עובר על הכ' (ראה ט"ו י') ולא ירע לבבך בתתך לו, והמקבל לא נהנה כי כמו שער בנפשו וכו' כגמ' חולין שם. ועד"ז יש לפרש המדרש רבה (תשא פמ"א) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכו' אפי' בשעה שאנו עושין את הצדקה, מביטים אנו מעשים שלנו, ויש לגו בושת פנים, היינו לך ה' הצדקה, באמת ראוי לתת הצדקה למענך לרצון הש"י שלא עמלק"פ, וכשאנו מביטים רואים אנו שנתינת הצדקה היא בשביל בושת הפנים כתוס' הנ"ל, ואין אנו מקיימים ולא ירע לבבך וכו', ועי' בס' צבי לצדיק פ' ראה ומש"כ זקני בס' סמיכת משה בסו"ס נזיר השם. וזש"א ריב"ז לר"י בני אל ירע לך יש לנו וכו' היינו באם תתן למלאות רצון הש"י, ולא ירע לבבך בתתך לו, וזה אל ירע לבבך שאופן הנתינה יהי' בלא רוע לבב ולא מפני הבושת לבד, אז היא כמותה, כי חסד כזה חפצתי בזמן שאין זבח, היינו בזמן החרבן, וקאי ולא ירע וכו' על נתינת החסד, ולא על החרבן. והנה הא דהתחלת הש"ס במצות ק"ש משום שכל התורה תלי' בה, דע"י קבלת עומ"ש נתחייבנו בכל המצות, ובכל מה שנאמר בכל הש"ס, ועי' בפי' המשניות להרמב"ם ריש זרעים, ובפתיחה להצל"ח ריש ברכות, והארכתי בזה בספרי פינות הבית סי' ס"ט, וע"ז רמזו חז"ל דמאימתי הוי קבלת עומ"ש שלימה והוי קורא ק"ש באמת בזמן שביהמ"ק הי' קיים, הי' אם נתקיים אכילת קדשים דכהנים ובכלל זה כל עבודת ביהמ"ק, ובזמן שביהמ"ק חרב דאין זבח, אז חסד חפצתי, והקורא ק"ש ומקבל עומ"ש הוי זה האיש אשר הוא גם דואג שיהי' לעני פת לאכול, ולא יהיו רעבים, ושוב הוסיפו דקבלת עומ"ש הוי קבלה, וקריית ק"ש מאימתי הוי קורא, בשעה וכו' לאכול פתן בע"ש, היינו שהוא שומר שבת כהלכתו, שגם בזה תלי' כל התורה, והמחלל שבת ככופר בכל התורה (חולין ד"ה). וכבר פירשתי (באיכה א' י"א) כל עמה נאנחים מבקשים לחם, דלכך אנו מבקשים לחם וצר ומצוק מצאונו, שהוא בעונש משום "דנתנו מחמדיהם באכל" שמשליכים את השבת ומחללים אותו בשביל הפרנסה, כי שבת נקרא חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית, ונותנים החמדת ימים באוכל, ולהיפך הוא דע"י שבת יש לחם, כגמ' (שבת קי"ט) עשירים וכו' בשביל שמכבדין את השבת, ומזונותיו קצובין מר"ה וכו' חוץ מהוצאת שבת, היינו ע"י שבת בא ברכה לאדם שניתוסף לו אחר הקצבה גם על ימי החול, כחז"ל (בר"ר פי"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת, ובגיטין (דל"ח) נחתי בעה"ב מנכסיהון משום דסיירי נכסייהו בשבתא, ומבקשים לחם, ובכתובות (ק"י:) כל ימי עני רעים והאיכא שבתות, היינו דע"י שבת יכולים להנצל מעניות ואכמ"ל, וע"ד (המכילתא יתרו כ' י"ג) מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו וכו' וכל מי שמשמר את השבת וכו' מעיד וכו', והוא כנ"ל דק"ש ויחוד ה' וקבלת עומ"ש תלי' בזה והבן. וכבר אמרתי לפרש המדרש פליאה אמר הקב"ה לא"א אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך שנא' אל תאכלו ממנו נא (הובא בס' זכרון מנחם דק"כ מהגה"צ ר' מנחם צבי זצ"ל אבד"ק סילאדינאדיפאלו) משום דמצות צדקה תלי' בזה דאנו בנים למקום (ב"ב ד"י), ועי' בספרי דגן שמים (דף מ"ד: ), ואיתא בחינוך פ' בא מ' ז' שנצטוינו לאכול צלי הק"פ, שכך דרך בני מלכים ושרים וכו' לזכרון שיצאנו לחירות וכו' ע"ש, ובמצוה ט"ו, ט"ז, ובס' דרך פקודיך מ"ז מטעמי המצות למהר"ם הבבלי דאכילת נא הוא כאוכלי העבדים, ואאע"ה שקיים מצות צדקה מבחינת בנים, זכו לאל תאכלו ממנו נא והבן, ועי' בברכת אברהם ברכות דף ו' ע"ב ד"ה אגרא דתעניתא, ועי' המשל הנפלא בס' קול יהודא לה' מגילות דס"ח. ואפריון נמטי' למחותני ש"ב הנגיד הנכבד המפורסם עסקן ציבורי וכו' מו"ה ישכר דובעריש לעווינשטיין נ"י מפה, בן מחו' הגה"צ גזר הקודש מ' יוסף זצ"ל אבד"ק סעראצק שנדב סכום הגון להוצאות הדפסת הס' ברכת אברהם, זכות זקינו הגה"ק המחבר יעמוד לו להצלחת עלמין. צבי יחזקאל מיכלזאהן בועד הרבנים דפה בעהמח"ס דבן שמים, שו"ת בית יחזקאל, פינות הבית וש"ס. ברכות:

ברכת אברהם על ברכות דף ב/א

בתוס' ד"ה מאימתי קורין כו' וגם ראי' דרב מצלי של שבת בע"ש ומסתמא הי' קורא גם ק"ש, הרא"ש ז"ל דחה אותה ראי' דדילמא כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תיקנום ושמע הי' קורא אחר צה"כ, ונראה ליישב דהי' להם הכרח לומר דרב ס"ל כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה דאמרי' לקמן (דף מ"ב.) אמר רב שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה, אלמא דרב ס"ל כר"י דצריך להסמיך גאולה לתפלה, וא"ל דרב בשחרית מיירי אבל בערבית מודה דצריך לקרות ק"ש אח"כ דתפלות באמצע תקנום, ז"א דלקמן (דף נ"ב:) אמר בברייתא תיכף לנט"י סעודה, וכתבו התוס' שם האי דלא חשיב לי' רב בהדי אידך תכיפות משום דשנוי' בברייתא לא חש למתניי', ואי נוקים הא דרב דקאמר תיכף לגאולה תפלה, היינו בתפלה דשחרית הק"ל דהא גם בסמיכת גאולה אלי' קתני כבר בברייתא לקמן (דף ט':) וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, אעכצ"ל דרב מיירי בתפלת ערבית וא"כ ע"כ דכר' יוחנן ס"ל ודברי ר"ת כנים וברורים:

כתב התוס' יו"ט מסכתא לשון מסכה יינה מזוג, כי כל מסכתא יש בה דינים שונים, נר' לפרש כי ארז"ל (תענית ז'.) התורה נמשלה ליין, רק שאי אפשר לשתות היין כמו שהוא חי, וכן בהעדר התורה שבע"פ א"א להבין רוב עניני התורה מעומק המושג וכמ"ש הסמ"ג בהקדמתו הרבה סתירות בתורה שבכתב ע"ש, וגם אינו מבואר פרטי המצות רק שרשים, והפרטי' נמסרו לחכז"ל בסיני כמ"ש לקמן (דף ה'.) והמצוה זו משנה כו' להורותם זו גמרא מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני, נמצא כי הם באו לתקן היין שנוכל לשתותו ע"י דבריהם בביאור פרטי המצוה:

עוד כתב בשם ספר חסידים שהיא מלשון אריגה, שהיא מקבץ הלכות וענינים רבים שיהיו ענין א' כמו עם המסכת דכתי' גבי שמשון, נר' כי אמרו ד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, וכל א' נצרך לחבירו כמו אריגת הבגד שכל חוט מחזק הבגד ומגודל בקישור זה לזה ובמקום זה יארגו כל ההלכות השייך לזה:

ובמוסף ערוך כ' מלשון הסכת ושמע ישראל, שדבריהם יפה לאוזן ודברים שבע"פ לא ניתן ליכתב, ובמדרש רות ולא אבה דוד לשתותם (ש"ב כ"ג) שלא רצה דוד שתקבע הלכה לשמו ויסך אותם לה' עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות, וכדאיתא בב"ק (דף ס"א.) והוא מלשון יציקה ושפיכה, שהריקו חכמתם לתלמידיהם אחריהם, ויש לפרש מלשון נסיך ומושל, כמ"ש בזוה"ק (תיקון א') מלכות פה ותורה שבע"פ קרינא לה, וזו (משלי ח') מעולם נסכתי מראש, ויש לפרש מלשון ראי' כמ"ש (סנהדרין ס"ט) יסכה שסוכה ברוה"ק, שראו מה לתקן בקיום התורה בתכליתה, גם יש לפרש מלשון כיסוי ומסך המבדיל, שעשוי כיסוי וגדר וסייג כיתד שלא תמוט מדת תוה"ק כמ"ש (פ' תרומה) ומנקיותיו אשר יסך בהן, שהוא כיסוי:

וטעם קריאת מסכתא זו ברכות, לכלול כל הששה סדרים שנכללו בכל מסכתא, והוא מדת יסוד הבא מיוסף, וצדיק באמונתו יחיה, ואמרו (שבת ל"א.) אמונת זו סדר זרעים. ונכלל בו מדת צדיק, ונאמר (משלי י') ברכות לראש צדיק, ולז"א (שם כ"ח) איש אמונות רב ברכות, וכמו בזריעה צריך להאמין בהשי"ת ליתן הגרעין בתוך הארץ ולירקב, ואז יוכל להגיע לברכה, כמו כן אם הוא מאמין שהכל מאתו יתברך וקודם ברכה לה' הארץ ומלואה, אז יקבל עליו עול מ"ש בברכתו:

עוד נראה כי איתא בחגיגה (דף י"ג:) כתוב א' אומר שש כנפים לאחד, וכתוב א' אומר וארבע כנפים לאחת להם, לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כו' הי מינייהו אמעוט כו' ובשתים יעופף, וחסרו ב' אחרונות, ונודע מכתבי האר"י ז"ל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אינון שית תיבין נגד שית גדפין, א"כ חסר לעולם ועד, וכדאיתא בחולין (דף צ"ב.) שהקב"ה נק' לעתיד קדוש לעולם ועד, וכנגד זה נחלק לו' סדרים, ולאחר החורבן בעוה"ר נחסרו הב' אחרונות קדשים וטהרות שאין בידינו לקיימם, וע"כ קראו להסדר הא' בשם ברכות נגד גדפא קמאה, ואיתא בפסחים (דף נ"ו.) אמרו בניו שמע ישראל כו' באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שכמל"ו, ע"כ כשהתחיל בברכות פתח בדיני ק"ש ונכון [ע' שנות אליהו בסופו ותיקוני זוהר תיקון י"ג ותיקון כ"א דף נ"א. קמ"א וס' אוהב ישראל פ' וישב מזה]:

מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסי' לאכול בתרומתן, דקדק התוס' יו"ט בלשון בתרומתן, ולא אמר בתרומה, ונר' דלכאורה קשה לפי מה דקיי"ל דתרומה בזה"ז דרבנן, א"כ הי' מותר לאכול תרומה בבה"ש כיון דספיקא דרבנן לקולא, והאיך תלי התנא זמן ק"ש באכילת תרומה, כיון דקיי"ל דק"ש ודאי אסור לקרות רק כשהוא ודאי לילה, ואין לומר דהתנא סובר דתרומה בזה"ז דאורייתא, דהא לתירוצא קמא לקמן (דף ג'.) רישא נמי ר"א, ור"א ס"ל בחגיגה (דף ג':) דלא קידשה לעתיד לבא [עי' בתוס' מגילה (דף י'.) ד"ה דכ"ע] ואפי' לתירוצא בתרא דלאו ר"א, רק הוי סתם מתני', הא רבי סובר בחולין (דף ו':) דלא קידשה לע"ל, וא"ל דגם ק"ש דרבנן, דהא בגמ' אמר תנא אקרא קאי, ועכצ"ל דבירושלמי כאן אמר ספק קרא ספק לא קרא ק"ש נשמעני' מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא, ולפי הגמ' דילן לקמן (דף כ"א.) אינו חוזר וקורא בס' קרא משום דק"ש דרבנן, א"כ הא דהקורא קודם לכן לא יצא. היא משום דהוי חזקת יום, וכמ"ש המג"א (סי' שמ"ב) בין אפוקי יומא לעיולי יומא. ואפי' הוי סד"ר אסור באתחזיק, אלא דבספק קרא הוי ספק הרגיל כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ס"ט סק"י וע' בהקדמת התנא תוספאה לסדר זרעים שנדחק בזה] דבודאי קרא, משא"כ בקודם לכן, ושפיר מדמה תרומה לק"ש כיון דהוי חזקת יום ואסור לאכול בבה"ש, אך יקשה דהא הרמב"ן בחידושיו לגיטין כ' דמש"ה לא ילפי' דע"א נאמן נגד חזקה, מנדה דנאמנת לומר שטבלה, דשם הוי בידה לטבול והיא מסלקת לחזקה, הרי דבידו מסלק החזקה, וכן בשחיטה לא חשבי' חזקת בהמה נגד רוב מצויין כו' כיון שהרוב מתעסק לבטל עי' ברשב"א בתה"א, א"כ ה"נ תו לא הוי חזקת איסור כיון דבידו לשאול על התרומה כדאיתא בעירובין (דף ל':) וא"כ תו ליכא חזקת איסור על התרומה, וחזקת יום לחודי' בלי צירוף חזקת אותו דבר, עשוי להשתנות, וע"כ צ"ל שהית' התרומה של הכהן בביתו דאז לא יוכל לשאל ע"ז כדאיתא בנדרים (דף נ"ט.) מש"ה אמר. בתרומתן, ואף דבשבת (דף ל"ה:) פסק ר' יוחנן דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בה"ש דר' יוסי, והיינו מצאת הכוכבים, היינו דר' יוחנן לשיטתי' בזבחים (דף ק"ז.) דתרומה בזה"ז דאורייתא משום דקידשה לע"ל, והוא ע"ד החידוד, ולקמן נבאר כמה דיעות דתרומה מותר לאכול בטבול יום קודם צאת הכוכבים:

בגמ' תנא היכא קאי דקתני מאימתי ועוד ליתני דשחרית ברישא, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ואבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר כו', יל"ד דלר' יהודה לקמן (דף כ"א.) דסבר דק"ש הוא מדרבנן והא דכתיב בשכבך ובקומך האי בד"ת כתיב כדאיתא שם, א"כ קשה לדידי' תרי קו' הני דתנא היכי קאי דקתני מאימתי ועוד דליתני דשחרית ברישא. דלדידי' ליכא למימר דאקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך, דהא ההוא בד"ת כתיב ולא קאי כלל אק"ש, וצריך לדחוק דאע"ג דק"ש הוא דרבנן אפ"ה אסמכינהו רבנן אקרא דבשכבך ובקומך כדאיתא בתוס' לקמן, דהא במתני' לקמן (דף י':) תני בערב כל אדם יטה וכו' דכתיב בשכבך כו' וצריך לומר דאסמכינהו אקרא דבשכבך כו' וא"כ שפיר תירץ הגמ' דאקרא דבשכבך קאי דאסמכי' חובת קריאה אקרא זה, [וכ"כ הפ"י] ונר' לישב לפמ"ש הרשב"א בשם רבי' האי גאון בטעמא דר"א בברייתא משעה שקידש היום כו' משום דס"ל ובא השמש היינו תחילת שקיעה ע"ש [ועי' בפ"י בתוס' ד"ה ודלמא ביאת אורו, ובביאור הגר"א באו"ח סי' רס"א סק"א] וצ"ל דאזיל לרבי יהודה בשבת (דף ל"ד.) ולא לר' יוסי ולפ"ז קשה אמאי מוקי בגמ' תרי תנאי אליבא דר' אליעזר, הא י"ל דגם מתני' דקאמר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, היינו בתחלת השקיעה, משעה שקידש היום, ועכצ"ל דבשלמא אי משעה שהכהנים כו' היינו צאת הכוכבים, תלי לה מתני' בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר, והיינו צה"כ, דבמקום אחר לא נאמר בתורה צה"כ, אבל אי נימא דמשעה שהכהנים כו' היינו שקיעת החמה, למה לי' למתלי בתרומה ולא אמר משתשקע החמה ויש לפרש עוד דזהו באמת אמר בגמ' תרי תנאי אליבא דר"א, דלר' יוסי שיעור זמן ק"ש מצה"כ מאכילת תרומה, כמתני', ולרב יהודה שיעור זמן ק"ש משקיעת החמה מאכילת תרומה ומעתה אפ"ל דבזה נחלקו גם לרב יהודה, דמ"ד מצאת הכוכבים ס"ל דק"ש דאורייתא לזה צריך להמתין עד צאת הכוכבים, ומ"ד דהוי משקיעת החמה דהיינו משעה שקידש היום סובר דק"ש דרבנן, וא"כ כל השקלא וטרי' אזיל למ"ד דק"ש דאוריי' וא"ש הכל:

ועוד י"ל דאע"ג דק"ש הוא מדרבנן, מחמת דחיוב הזכרת יציאת מצרים, הוא דאורייתא כדאיתא לקמן (דף כ"א.) וא"כ אכתי י"ל דאקרא קאי דהא כתיב בתורה להזכיר י"מ ביום ובלילה [ואף דחכמים לקמן (דף י"ב:) דרשו דכל ימי חייך להביא לימות המשיח, ולא לרבות לילות, מ"מ הא לקמן (דף ט':) מוקי למתני' כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות, כחפזון דמצרים, משום דגאולה מעליותא מאורתא הוי, א"כ חייב מה"ת גם בלילה בלא דרשת כל] ובזה יש לתרץ ג"כ מה שמקשין העולם דהא בתירוץ השני לא מתורץ הקו' ראשונה דתנא היכא קאי כו' וא"כ לתרץ רק תירוץ הראשון, מאחר דמ"מ צריך לבא לתי' ראשון מחמת הקו' הראשונה דתנא היכא קאי כו', ולפי הנ"ל י"ל דהגמ' רוצה לתרץ גם למ"ד ק"ש הוא דרבנן, דהשתא קאי רק איצ"מ, וא"כ קשה ליתני שחרית ברישא לזה מתרץ דיליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב וכו' וק"ל [ועי' בס' מנחת שמואל מזה]: שם ואיבעית אימא יליף מברייתו של עולם כו', מקשין העולם דהא אכתי לא מתיישב הקושי' ראשונה דתנא היכי קאי, וליתרץ רק תירוץ הראשון, ונראה שעל קו' הב' דלמה תני ערבית ברישא, לא הוי ניחא לי' בתירוץ הא', דמקרא דבשכבך אין ראי' להקדים ערבית, דכיון דאין דרך קימה לפני שכיבה, מש"ה הקדים בשכבך, ומש"ה דחיק בתירוץ הא' וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת, דנקיט תנא דמתני' נמי בזמן שכיבה מוקדם כאורחי' ומיושב בזה (לקמן י"א.) דנימא קרא בבוקר ובערב, דאי לאו משום שכיבה וקימה, ראוי להקדים של יום מבלילה מש"ה לא אמר בערב ובבוקר, והמתרץ הזה לא הוי ניחא לי' דקאי אזמן שכיבה מש"ה משני דיליף מברייתו של עולם וק"ל:

גם י"ל דמקרא אין ראי' כ"כ דאיכא למימר דאורחא דעלמא נקיט ששוכבים ואח"כ קמים ממטתם, לז"א ואיבע"א, ומשום ה"ט מקדים כנ"ל:

מצותן עד שיעלה ע"ה, עי' לקמן (דף ק"ו:) בתוס' בד"ה יעקב:

שם עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית, יש לדקדק לפי תירוץ זה דיליף מברייתו של עולם, אמאי לא תני לקמן (דף כ"ו.) תפלת ערבית קודם תפלת שחרית, מאחר דיליף מברייתו של עולם, דהא התם ל"ש תירוץ זה שכבר הפסיק בשני פרקים בענין אחר, ודאי הוי שייך למתני גבי התפילות, של ערבית ברישא, אך נרא' דלק"מ דהא שם בפ"ד תני תפלת הערב אין לו קבע [ומפרש בגמ'] דתפלת ערבית רשות עי"ש, וא"כ רוצה להקדים תפלת חובה קודם תפלת רשות להכי תני בשחרית ברישא, וק"ל: תוס' ד"ה מאימתי, תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין כו' מה שהוצרכו התוס' להקשות מהמנהג, אף דרש"י כ' להדיא דבקריאת פרשה ראשונה שעל מטתו יוצא, היינו משום די"ל דרש"י סובר דמה"ת סגי בפרשה ראשונה, דהא במתני' תני קורין את שמע לחוד, ע"כ בדיעבד יוצא, לכן הקשו ממנהגינו שאף לכתחלה אין קורין יותר מפרשה, אך לרש"י י"ל דאף דמדרבנן בעי ג' פרשיות, מ"מ סדרן לא מעכב, ויוצא במה שקרא הב' פרשיות בבהכנ"ס, דבהם לא בעי' זמן שכיבה דוקא כנ"ל:

בא"ד אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך ואם ת"ח הוא אינו צריך, וברא"ש דחה זה דמיירי היכי דקרא בזמנה בבהכ"נ (ובמיו"ט אות ו') ואפשר דהתוס' כוונו לדברי התר"י שכ' שמתוך שחושב שאינה אלא להבריח המזיקין בלבד, אינו מכוין לצאת י"ח ומצות צריכות כוונה ע"ש, וז"ש מדאמר בסמוך דאם ת"ח הוא א"צ, ומדקא מפליג בין ת"ח לאינש דעלמא, מוכח דלא נתקנה אלא בשביל המזיקין, א"כ ממילא אינו יוצא י"ח כיון דמצות צריכות כוונה וק"ל:

בא"ד זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה כו', נראה דלרש"י י"ל דתפילה בציבור עדיף מסמיכות גאולה לתפלה וכמ"ש הרא"ש בסוגיין בשם ר"ה גאון ז"ל, ועוד דהוי סמיכת גאולה לתפלה, כיון שיוצא בקריאת הב' פרשיות האחרונות, ומה שהוצרך בירושלמי לומר כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, משום דרבי יוסי בירושלמי לא חייש משום סמיכת גאולה לתפלה, וס"ל כריב"ל דתפלות באמצע תיקנום:

בא"ד וי"ל דקיי"ל כרבי יהודה דאמר בפ' ת"ה דזמן תפלת מנחה עד פלג מנחה דהיינו י"א שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית, וכ' הרא"ש ע"ז ואמרי' לקמן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ואמרי' נמי לקמן (דף כ"ו:) רב צלי של שבת בע"ש, אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב וה"ה לענין ק"ש כו' ולא נהירא לי כו' ומרב דצלי של שבת בע"ש אינה ראי' דדלמא כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ושמא הי' קירא אחר צה"כ עכ"ל, ולכאו' קשה דהא עכ"פ ראייתו הראשונה הוי ראי' טובה, מדאמר דעביד כמר עביד ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ועוד דהא הרא"ש פסק כר' יוחנן, והאיך מצלי בע"ש של שבת, וצ"ל דהרא"ש סובר דלא קפדי' אסמיכת גאולה לתפלה, רק כדמצלי בזמן ק"ש, אבל כשמתפלל מקודם לצורך שעה קודם הזמן, רק שהמניעה היא מצד סמיכת גאולה לתפלה לא קפדי' בה כיון דתפלת ערבית רשות אף דשוי' חובה לא מהני לענין סמיכת גאולה לתפלה בדלא מטי זימני' ומתפלל לצורך שעה כנ"ל, אבל אין מכאן ראי' דמותר להתפלל לעולם ובזה שפיר אנו קיי"ל כריב"ל וא"ש:

בא"ד עד פלג מנחה דהיינו י"א שעות פחות רביע כו', ובלבוש סי' רס"ז כתב ושיעור פלג המנחה שעה ורביע קודם הלילה קודם שתשקע החמה כו' שכולם מפרשי' פלג המנחה דקאמר רב יהודה שעה ורביע קודם צה"כ וכבר אמרנו דלכ"ע מעת השקיעה עד צה"כ מהלך ד' מילין שהוא שעה וד' חלקי כ' מן השעה, והיינו שעה ורביעית פחות חומש מרביע, ובאותו הזמן שבין שקיעה עד הלילה אין ספק שמותר להתפלל כו', וא"כ לא יהי' הפרש בין רבנן רק חומש מרביע שעה, וזה דחוק מאוד לחלק בזמן קצר כזה, אבל לפמ"ש כו' ויהי' הכל ב' שעות ומחצה פחות חלק כ' מן השעה, וחשבו מאי דחלקו רבנן היום לי"ב שעות מתחיל לעולם מע"ה עד צה"כ ולדידי נ"ל, שטעות גמור הוא ולא הי' דעת רז"ל מעולם רק מעת זריחת השמש ואילך עד השקיעה כו' עכ"ל, וכן כ' בס' מנחת כהן בשער מבוא השמש להוכיח מדברי הירושלמי ריש פרקין א"ר יוסי בר בון אם אומר ליתן עוביו של רקיע ליום בין בערבית בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום והלילה שוים, דמוכח דשיעור הי"ב שעות של יום השוה ללילה הוא מנה"ח עד שקיעתה ע"ש, וכן מוכח בגמ' לקמן (דף כ"ז:) רב צלי של שבת וכו' ש"מ הלכה כר"י דאמר עד פלג המנחה ומשם ואילך הוי ת"ע וקאמר שם ומי בדיל כו' ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכו' הואיל והתפללו התפללו ע"ש, ואי נימא דחשבי' הי"ב שעות מע"ה עד צה"כ, א"כ משקיעת החמה עד צה"כ הוי שעה וחומש כפי שיש הד' מילין מפלג המנחה שהיא שעה ורביע הוא ג' מינוטין קודם שקיעת החמה, א"כ האיך היו מתפללין ערבית לאחר פלג המנחה, ואח"ז יתפזרו העבים ותזרח החמה על הארץ, ובמשך ג' מינוטין א"א להתפלל ת"ע, ובע"כ מוכח דחשבי' מנה"ח עד שקיעתה, ופלג המנחה הוי שעה ורביע קודם שקיעת החמה שהם ב' שעות ומחצה פחות ג' מינוטין ושפיר משכחת לה (אף שהמג"א בסי' רל"ג סק"ג וסי' תמ"ג סק"ג כ' לפרש דברי הלבוש שכוונתו על סוף השקיעה, שהוא כרביעית שעה קודם צה"כ, המעיין בלבוש ובפרט בסי' רס"ז יראה שכוונתו על תחלת השקיעה, וגם המג"א בסי' רס"ז סק"א סותר א"ע שפי' הכוונה על תחלת השקיעה, וגם מ"ש המג"א להשיג על הלבוש שכ' דפלג המנחה הוי ב' שעות ומחצה קודם צה"כ, ועז"כ המג"א דמיל הוי ב' חומשי שעה ע"ש, אינם מכוונים דהא אליבא דר' יהודה קיימי' בפ' מי שהי', דמן ע"ה עד נה"ח הוי ד' מילין שהוא שעה ומחצה, א"כ הוי לפי החשבון ב' חומשין פחות א' מינוט וחצי, ומש"ה כתב הרמב"ם בפי' לפ"ג דפסחים כמ"ו ב' חומשי שעה, דהיינו בקירוב פחות מעט, ובאמת לק"מ קו' המג"א כלל על הלבוש דכיון דלר' יהודה הוי שעה ומחצה קודם הנה"ח ושעה ומחצה אחר שקיעת החמה הוי ג' שעות, ובצירוף י"ב שעות חשבון היום הוי ט"ו שעות, חלק ג' שעות לי"ב חלקים, הוי שעה ורביע ע"ה מינוט, נמצא שאם נצרף כל השעות מע"ה עד צה"כ לי"ב שעה, הוי שעה ע"ה מינוט, וחומש שעה שהיא ע"ה מינוט, הוי כ"ה מינוט, ס"ה צ' מינוט, וכן שעה ומחצה בלא צירוף, רק מנה"ח עד צה"כ הוי ג"כ צ' מינוט, וא"כ הכל חשבון אחד) וכן הסכים התיו"ט בפ"ג דפסחים מ"ב שכן דעת הרמב"ם ז"ל דחשבי' רק מהנה"ח עד שקיעתה (רק שהרמב"ם ז"ל כתב דמיל הוי רק ב' חומשי שעה משעות ההשווי' לפי שהוא פי' שמהלך י' פרסאות ביום בינוני, היינו מן הנה"ח עד תחלת השקיעה, וא"כ לרבנן דבין ע"ה להנץ הוי ה' מילין, וכן משקיעה עד צה"כ הוי ה' מילין הרי ד' שעות, ויש בכלל היום י"ו שעות, אבל הלבוש סובר דזה שנזכר ביום בינוני, היינו מע"ה עד צה"כ י"ב שעות משעות השווי' וכשיטת התוס', לזה סובר דמיל הוי י"ח מנוטין, רק במקום שנזכר שעות ולא יום הוי מהנה"ח, כנ"ל) ובאמת שכן מבואר דעתו בגמ' (ולא כדעת הלבוש הנ"ל) שהרי בפסחים (דף צ"ג:) במשנה איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהק"פ ה"ב, ובגמ' אמר עולא מן המודיעים לירושלים ט"ו מילין הוי סבר לה כו' כמה מהלך אדם ביום י' פרסאות מע"ה עד הנה"ח ה' מילין כו' פשו להו תלתין ע"ש, הרי דשיעור מהלך אדם ביום הוי ט"ז שעות, והתלתין מיל הן מתח לין מן הנה"ח, וכ"כ הכ"מ בפ"ה מהק"פ ה"ט שאין מתחילין הט"ו מיל מע"ה ע"ש, וכן ידוע בחוש בתקופת ניסן שיש י"ב שמות מהנה"ח עד שקיעתה, א"כ לעולא ורבא דהוי ה' מילין, הוי מע"ה עד צה"כ ט"ז שעה, ולר"י דהוי ד' מילין וכוותי' קיי"ל הוי ט"ו שעות, א"כ מוכרח כשיטת הרמב"ם דמיל הוי ב' חומשי שעה פחות שמינית חומש ולא כי"ח מנוטין, וכן בחק יעקב סי' תנ"ט סק"י כ' דהעיקר כהרמב"ם ועכ"פ יש להם מקום להקדים השיעור זמן כ"כ ולקמן יבואר עוד בזה:

ד"ה מברך ב', אלא בלילה, אבל בזמן הגמ' אפי' היו מתפללין ערבית מבע"י וכמ"ש התוס' ורשב"א לעיל היו צריכין ג"כ להמתין:

ד"ה והא קמ"ל, למה שמפורש כבר, וכ"כ התוס' בזבחים (דף כ"ח. פ"ט.) ומנחות (דף צ"ג.) והתוס' ביבמות (דף נ':) בד"ה שנה רבי משנה שא"צ, דאפי' למה שמפורש בפסוק דרך התנא לשנות, ועי' בתוס' כתובות (דף מ"ח: ) ובשיטה מקובצת שם (דף כ"ט.) וגם (דף כ"ג.) וגיטין (דף מ"ד.) ובתיו"ט כאן, ובשלהי דמאי, ובע"ז פ"ה מ"ח, ובשבועות פ"ד מי"א ומעילה פ"ד מ"ב, אולם מש"כ התיו"ט בשבועות פ"ד מי"א סוד"ה והם יודעי', לחלק דבתרי מסכתא אז דרכו להביא מה דתני, סותר א"ע למ"ש ברפ"י דשבת ובשם התוס' דיבמות (דף ס"א.) דאפי' בחדא מסכתא דרכו להביא אפי' בבא שלימה ע"ש, והא דבחולין (דף כ"א.) מקשי שן וצפורן בהדיא קתני להו, ולא משני דדרכו להביא, י"ל דהתם הנך תרי בב' מיותרים, רק דמשום הך בבא תני אידך, א"כ כיון דהך בבא גופא מיותרת תו לא שייך למתני אגב, וכעין זה בחולין (דף ס"ח.) וסיפא מאי קמ"ל כו' הא תנינא חדא זימנא, ובמכות (דף י"ט.) תנינא חדא זימנא, ובב"מ (דף ב'.) בתוד"ה בראי', אך התיו"ט גופי' סותר א"ע שכ' לחלק בין בבא שלימה לפחות, ונר' לע"ד דבתרי מסכתא אפי' בבא שלימה ובחדא מסכתא דוקא תיבה ולא בבא שלימה, וכן נר' מהתיו"ט בפ"י דכתובות מ"ה להמעיין שם, ובדאיכא חידוש אפי' בבא שלימה, וכ"נ קצת מדברי התוס' יבמות שכ' ואור"י דחולץ אתי לאשמעי' דס"ד כו' אע"ג דתני לי' לעיל, ור"ל דדרך המשניות לשנות בקיצור, וא"כ למה כתבו דחולץ אתי לאשמעי', דהא בלא"ה לק"מ כיון דדרך כו' וע"כ משום דהוי בבא שלימה בחדא מסכתא ובעינן חידוש, אך דמזה אין ראי' דדוקא היכא דליכא תירוץ אחר שייך למימר זה, משא"כ היכא דיכול למצוא תירוץ הנכון יותר, וראיתי מחלקין בחדא מסכתא לפרק אחד או לתרי פרקי והעת לקצר רק לעורר:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה