ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
א
דין א'. אפילו נשים וכו׳ ראיתי רשות על קלף משנת של״ו לרב קק״י מנטובה הרב אברהם שמשון באזילה לבחורה אחת. וכבר כתבו הרב פר״ח והרב גור אריה שראו נשים שוחטות עיין בדבריהם:
ב
הגהה. ולכן נוהגים שכל הבאים לשחוט סומכים עליהם לכתחילהולא בדקינן וכו׳ כבר נטלו קבלה וכו'. ראיתי לרב רחומ״י הרב מהר"א ישראל זל״הה בספרו קול אליהו הנדפס עתה חדש ממש בי״ד סי' א׳ דף כ״ג ע״א שפירש בדברי ההגהה הלזו שכתב כן מצד המנהג אבל מדינא גם מי שנטל קבלה צריך לבודקו וזהו שסיים ויש לב״ד ליזהר וכו' כלומר דמדינא יש לב״ד וכו' זהו תורף דבריו ועמו הסליחה דהמעיין יראה שאין בכל ראיותיו ראיה דאפילו מי שנטל קבלה צריך בדיקה דכיון דנטל קבלה וכבר החכם המסמיך ומרשהו לשחוט ולבדוק בדקו הכינו וגם חקרו ובעיניו ראה כי השח״ט לו יוכל והנה אמ״ת מרגיש באיזמל וכל עילה ושחיט״ה לה יכיל להשכחה וחכים ברי״א בטרפיות מדינא אין צריך בדיקה. וכל מה שהביא לראיה אינו מוכרח כמ״ש. וא״כ מ״ש מור״ם דנוהגים דאין בודקין שכבר נטלו קבלה הוא מדינא. אמנם באשר אחסו״ר דרי ומרבים לתת קבלה לכל הרוצה ליטול ואין בודקין אותו כראוי. וגם הנוטל קבלה אינו חוזר על הדינין ע"כ יש לב״ד ליזהר וכו', וכן כתב הרב טורי זהב ס״ק ה׳ וז״ל וראינו רבים מתפרצים אין נותנים לב תמיד לחזור ההלכות ע״כ נהגו גדולים לחקור אחר השוחטים אע״ג שנטלו קבלה ולמוכיחים ינעם עכ״ל ודבריו מסכימים למ״ש דאם הנוטל קבלה היה נוהג כהוגן שכן ראוי להיות חוזר הדינין לא היה צריך לחקור ולבדוק אחריו מדינא. ומה גם שיש לפקפק מעיקרא שאינן בודקין אותו כראוי וכבר צווח על זה הרב ס' הזכרונות והביאו הרב כנה״ג ע״ש באורך:
ג
ואם בדקו איזה שוחט וגו׳ מעשה שישבו לבדוק שוחט אחר מוסמך וסר סכינא קמייהו וארבעה אמרו שסכינו בדוק משום פגמו וכשר וראוי הוא והחמישי אמר שלדעתו הסכין פגום ונראין הדברים כי שונא הוא לו ואתי מכח גברי המבקשים עליו עילה למפסק לחיותיה. והשוחט שאל מהר' שיכתבו ויחתמו שהוא בדינו וסכין שהראה להם כשר והם אינם רוצים להגיד כי ישר העלה הרב הגדול עיר וקדיש מהר״ר יוסף קובו זל״הה בספרו גבעות עולם הנדפס מחדש בש"ות סי׳ א׳ דחייבים הם הד' בין אם נדונם לדיינים בין אם נדונם לערים לכתוב ולחתום ולהגיד האמת כי סכינו היה נקי ובר וכשר:
ד
שוחט ששאל ממנו אדם ריאה ואמר לו קח לך הריאה וכתבתי עליה שהיא כשרה לפי שיש אחרת טריפה. והלך ולקח הריאה הנז' והיא טריפה גמורה. והשוחט התנצל כי הגוי החליף הטריפה בכשרה וכו' יש להאמין לשוחט והוא בחזקתו. שם סי' ב' וע״ש הצעת כל המעשה:
ה
שוחט שבדקוהו וסר סכינא קמי תלתא ואמר דסכינו כשר להקריב ע״ג המזבח ונמצא פגום. ואח״כ הראה להם סכין אחד והשנים אמרו שהיה כשר והג' צורבא מרבנן אמר שהוא פגום. השוחט אתרע חזקתיה והגם שהב׳ אמרו שהוא כשר צריך לחוש לשלישי. ומה גם דהוא צורבא מרבנן ועדיף כתרי ומחוייב להראות עוד ג' סכינים יפים וכשרים אליבא דכ"ע. הרב קול אליהו י"ד סי׳ א':
ו
מי שיש לו פקפוק בשוחט ונראה בעיניו דאסור לאכול משחיטתו כי הוא בחזקת שאינו בדוק יכול להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר ואין עליו שום תרעומת הרב הנז' שם. ואני הצעיר ראיתי לגברא רבא שהיה אורח בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים שלא היה יכול לבדוק השוחטים כמה שנים שנתגורר בעיר הנז׳ לא בא בפיו בשר אך היה בצנעא. גם בקטנותי ראיתי רב אחד שלא היה אוכל בשר כי אם עוף וקודם שחיטת העוף יראו הסכין שלשה מומחין:
ז
אין מטריפין למפרע וכו' הרב פרי חדש חולק עליו בראיות ברורות ודבריו עיקר בעיני להלכה ולמעשה. הרב דוד קורינאלדי בהגהותיו כ״י ועמ"ש הרב בית חדש בתשובותיו סי' ק׳ ומ״ש עליו ועל הרב ט״ז בס׳ קרן אור דף י״ט ע״ד ושם כתב דאם שחט הקנה ועור החיצון של הושט ומעט מעור הפנימי וטען השוחט שהוא כשר אין מטריפין למפרע והבשר והשומן שיש משוחט זה כשרים וגם הכלים. ושם כתב דשוחט שנמצא בסכינו פגימה פחותה מחגירת הצפורן יש לצדד דאין מעבירין אותו ע“ש באורך:
ח
היכא דאתרע חזקה איתרע למפרע בכל כ"הג וכל היכא דמעבירינן ליה לטבחא מדינא כל מה ששחט למפרע בחזקת נבילה או טריפה הוא וכל הכלים צריכים שבירה או טהרה אמכם בנ״ד שקראו לשוחט להראות סכינו לפני החכמים וטובי העיר ושלשה גדולי ארץ ולא הרגיש בפגימה אוגרת. איכא למימר דנתבלבל מפני הבושה כי עמד במקום גדולים. ונוסף עוד שלא היה בשעת שחיטה אין להעבירו ולא אתרע חזקתיה לא להבא ולא לשעבר ומינה דכל הכלים טהורים וכל ששחט בחזקת כשר. הרב מהר״ר שלמה פוקי הובאו דבריו בס׳ אבקת רוכל והוא ש״ות למרן הקדוש סי׳ ר״ח. והסכים עמו מרן ז״ל. ודוק בדברי הרב הנז׳ ובדברי הרב פרי חדש ועיין בס' בעי חיי תשובות הרב כנה״ג הנדפס מחדש י״ד הנקרא עץ הדעת סי' ז' ע"ש באורך:
ט
טבח שיצאת טריפה מתחת ידו ומוכר בשר וכו' עמ״ש מרן הקדוש בס׳ הנז' בסי' י״ז ועיין בס' יכין ובועז ח״א סימן ה' שהאריך בענינים אלו:
יוד
דין ד'. אם אבדו גדייו ותרנגוליו וכו'. ראובן היה הולך ומצא תרנגולת שחוטה כראוי ובא לביתו ושמע ששכנו נאבדה לו תרנגולת שחוטה. אינו יכול לסמוך על זה והתרנגולת אסורה לא מיבעיא למ״ד בסי' ס״ג דבשר הנעלם אסור עד שיהי' בו סימן או טביעות עין אלא אף למתיר או אפילו אם יש לו סי' וטביעות עין אסור דהעיר רובה גוים ורוב טבחי ישראל לא מהני לעוף ואין כאן רוב גנבי ישראל ומה גם דמצאה בשוק והשחיטה אינו סימן. תשובות הרב כנה״ג בעי חיי חלק עץ הדעת סי׳ א':
יא
דין ה׳. ואם שחטו שחיטתן כשרה אם אחרים עומדים על גביהן. הרב כנה״ג בס' בעי חיי חלק עץ הדעת סי' ב' אחר דשקיל וטרי בדברי מהרש״ל והרב פרישה מסיק דנקיטינן הכי דחש״ו בדיעבד ואחרים ע״ג שחיטתן כשרה ומינה לא תזוז:
יב
דין ח׳. שכור וכו' שוחט שהיה הולך שתוי בבית המטבחיים ונשבע שלא ישתה ביום אלא בלילה. בס' קול אליהו י״ד סי׳ ב׳ תשובת בן הרב המחבר דכיון דקי״ל שתה רביעית יין אל יורה ושוחט ובודק מורה הוראות בדיני בדיקת הריאה ובאותו דבר שנחשד שמורה הוראה והוא שותה אפילו בשבוע שישבע שלא יורה כשהוא שתוי אינו נאמן שהרי מושבע ועומד הוא מהר סיני על דרך שכתב הרשב״א סי' ס"ד והאריך בזה ע״ש וכבר הרב מר אביו ז"ל בסי' ג' העלה להכשיר שהוא נאמן בשנועה מכמה טעמים הגונים. ויש לדקדק בתשובות הנז' ולא אעלה על אר״ש כי אם בפרט אחד שראיתי להרב המחבר סימן ג׳ שהביא קושית הרשב״ץ ח"א סי׳ קמ״א שתמה על הרמב״ם שסובר דעובר על דברי חכמים עובר על לאו דלא תסור דא״כ אמאי חיילא שבועה על איסור דרבנן הא מושבע ועומד מה"ס וכתב דע״פ דברי הר״ן דשבועה חיילא על דבר שאינו מפורש בתורה אין מקום לקושית הרשב״ץ דה״נ פשט הכתוב לשמוע אליהם בכל מה שיגידו שזה אסור ומותר מן התורה לא על מה שיוסיפו הם זהו חורף דבריו. וכבר קדמוהו רבנן בזה הריב"ז בלשונות הרמב״ם סימן קס״ו והביא דבריו בנו ז״ל בתשובתו דעלה קאי וגם הרב ארעא דרבנן דרך דרך זה:
אמנם לכי דייקת פורתא אכתי קושית הרשב״ץ במקומה דכיון דהרמב״ם סבר דלא תסור פירושו דהזהירנו הוא יתברך מעבור דבר מכל מה שתקנו או גזרו ואמר לא תסור עכ״ל בריש ס׳ המצות בשרש ראשון הוי מצות ל״ת מכלל תרי״ג כמו שמנאה הרמב״ם לאוין שי״ב והגם דשם הדברים סתומים הרי כאן בשרם ראשון ביאר הדברים בפירוש א״כ משה רבינו ע״ה כי אגמרינהו לישראל מצוה זו ודאי פירשה להם שלא לסור אפילו מתקנות וגזרות רז״ל ועל זה נשבעו. ולא דמי למ״ש הר״ן דדבר שאינו מפורש בתורה חיילא שבועה דהתם בפרט אחד מדיני המצוה. אבל הכא זו המצוה בעצמה. וכבר אני הצעיר כתבתי בעניותי כן על דברי הרב ארעא דרבנן בס' הקטן יעיר אזן בחלק הכללים דף מ' ע״א. ומה שתירצתי שם לקושית הרשב״ץ עתה ראיתי שהרב מגילת אסתר הביא מהרשב״ץ בס' זהר הרקיע שהקשה כמ״ש בתשובותיו ותירץ הרב הנז׳ בקצרה כדשניין ויש נופך קצת בסגנון תירוצי שכתבתי שם ובספרי הקטן ברכי יוסף א״ח סימן קכ״ד ע״ש ודוק:
יג
דין י״ג. כיון שנתן אמתלא וכו'. מקשים הרי מפורש סימן קפ״ח דין ג׳ דאם ראוה לובשת בגדים מיוחדים לימי נדתה ואח״כ אמרה טהורה אני אע״פ שנתנה אתמלא לדבריה אינה נאמנת. והאחרונים האריכו בזה הלא בספרתם ומצאתי הגהה כתיבת יד לחכמי המערב הפנימי וז״ל ואפשר לחלק דשאני התם משום דבזתה עצמה ללבוש בגדי נדה ולא חששה לבזיונה ודאי שהיא טמאה משא״כ הכא במעשה הזה ליכא ביזיון והאחרונים נדחקו בזה יע״ש באריכות עכ“ל:
יד
דין י״ד. עד א' בהכחשה לאו כלום וכו' עמ״ש הרשב״ץ ח״ב סי׳ פ״ט: