ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן א
ספר ברכי יוסף חלק שני
שלחן ערוך יורה דעה
א
דין א'. הכל שוחטין לכתחילה וכו'. הטור מייתי בריתא כאשר צויתיך מלמד שנצטוה ע״פ וכו׳ ועמ״ש הרב טורי זהב ומ"ש בס' כרתי ופלתי ועמ״ש. אנן יד עניי לקמן סי׳ י״ג בס״ד ועמ״ש בס׳ פרי צדיק דף פ״ז. ומור״ם בדרכי משה הביא לשון הרמב״ם ועיין מ״ש מהר״ש בן הרשב״ץ בתשובותיו סי׳ תצ״א:
ב
אפילו נשים וכו' כתוב בהלכות ארץ ישראל לא ישחטו מפני שדעתן קלות וכתבו עלה רבותינו בעלי בתוס׳ ריש חולין ואין נראה דאפילו במוקדשין שוחטות לכתחילה כדאמרינן פ׳ כל הפסולין ששחטו דיעבד אין לכתחילה לא ורמינהו ושחט מלמד שהשחיטה כשלה וכו׳ ומשני ה"ה דאפילו לכתחילה אלא משום דבעי למתני טמא במוקדשים דלכתחילה לא תנא נמי ששחטו ולא קאמר משום דבעי למתני נשים דתני להו ברישא אלא ודאי משום דנשים שומטות לכתחילה אף במוקדשין והא דלא קתני הכל שוחטין אחד אנשים וא' נשים כדקתני בתמורה וכו׳ אבל הכא אין חידוש באשה יותר מבאיש ופ' כל הפסולין גבי קדשים אצטריך למתני נשים משום דבשאר עבודות נשים פסולות אפי' כהנות עכ"ל ואיכא למידק דאמאי הוצרכו בסוף דבריהם לתת טעם דאצטריך גבי קדשים למתני נשים משום דבשאר עבודות וכו' ותיפוק לי משום דכתיב וסמך ושחט והוה אמינא מה סמיכה נשים אינן סומכות אף שחיטה נשים אינן שוחטות להכי תנן שהשחיטה כשרה בנשים:
הן אמת דיש מקום לומר דהא דאין נשים סומכות הוא סברת ר׳ יהודה אבל ר׳ יוסי ור' שמעון אומרים נשים סומכות רשות כמבואר פ' אין דורשין דף ט״ז ושאר דוכתי ומשו״ה הוכרחו התוס׳ למיהב טעמא משום דבשאר עבודות וכו׳ דהא דאמרינן דכתיב וסמך ושחט והוה אמינא מה סמיכה נשים אינן סומכות וכו' הוא טוב טעם אליבא דר׳ יהודה ואנן מה נענה אליבא דר' יוסי ור״ש ולהכי כתכו התוס׳ מילתא דשוייא לכ״ע משום דבשאר עבודות וכו'. אמנם לא הונח לנו בזה ולא איפרק מחולשא דאשכחן דסתם לן תנא פ׳ בתרא דראש השנה כר' יהודה דקתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומשמע הא נשים מעכבין ואתיא כר׳ יהודה וכדאיתמר עלה בש״ס ונמצא דסתמא כר׳ יהודה וכמ״ש התוס' התם וא״כ
שפיר מצינן למימר דהא דתנן פ׳ כל הפסולין שהשחיטה כשרה בנשים היינו משום דלסתם משנה דסתם כר' יהודה דנשים אינן סומכות הו״א דאף שחיטה אינן שוחטות דכתיב ושחט וסמך והדר דוקיין דלסתמא דמתני׳ דנקיט כר׳ יהודה שינויא הוא. ומיהו יש לדחות דכיון דר״י ור״ת ס״ל דהלכה כר' יוסי ור' שמעון ודלא כהאי סתמא [ועמ״ש בקונטרס אחרון א״ח סימן תקפ״ט בס״ד] דסתים כר' יהודה כמ״ש התוס' אמטו להכי ניחא לתוס' לומר האי טעמא דבשאר עבודות וכו' אע״ג דלסתם משנה סליק שפיר כדאמרן:
אכן יותר נראה דהתוס׳ הכא ריש חולין אולי לטעמייהו דכתבו בחגיגה שם דף ט״ז וז"ל דבר אל בני ישראל וסמך אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מה״ט אף ע״ג לסמיך טפי להקרבה מסמיכה דהא בזבחים דף ל״ב מרבינן נשים לשחיטה וכן ליכא למילף שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההיא הקשה לא הוי אלא מדרבנן עכ״ל ובטרם אקרב למאי דאתאן עלה אשא עיני ואראה להרב פנים מאירות בהקדמתו לחידושיו לקמא תמ״ה יקרא על דברי התוס׳ הללו דנעלם מהם תלמוד ערוך במנחות דף י"ט דפליגי רבנן ור״ש לרבנן סברי והביאה אל בני אהרן וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרה בנר ור"ש ס״ל והביאה וי״ו מוסיף על ענין ראשון ופריך אלא מעתה ושחט הבקר והקריבו וכו׳ מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על שמיטה שכשרה בזר ולר״ש דוי״ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה ה״נ בזר תהא פסולה שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ההוא לא מצית אמרת ק״ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ״ש וכ״ת דנין אפשר משאי אפשר גלי רחמנא ביו"הך ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים והשתא מאי קאמרי התוס׳ וכן ליכא למילף שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההיא הקשא אינו אלא דרבנן הלא זהו קושית הש״ס במנחות ומשני שפיר ומאי דוחקייהו לאוקומי דהאי הקשא אינו אלא מדרבנן ואיך נעלם מהם ש"ס ערוך עכ״ד:
לפום ריהטא יש לישב קצת דסברי התוס' דהך סוגיא דמנחות כולא אליבא דר״ש היא כמבואר דלר״ש דאית לי׳ וי״ו מוסיף ואדרבא מדכתיב והקריב הו״א דוי"ו מוסיף ואף שחיטה פסולה בזר לדידיה קאמר הש״ס דסבר הקשא דוסמך ושחט אבל לדידן לקי״ל כרבנן דפליגי אר״ש דלית להו בכ״הג וי״ו מוסיף ומקמיצה ואילך מצות כהונה א״כ מדכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים ילפינן דמקבלה ואילך מצות כהונה ולא מקשינן הקשא דוסמך ושחט דההקש אינו מוכרח דקראי אצטריכי לגופייהו ולאכשורי זרים ונשים ואינך בשחיטה מוהקריבו נפקא ובסוגית זבחים שהזכירו והתם בההיא סוגיא דזבחים דף ל״ב ובתר דיליף לשחיטה כשרה בזרים בנשים בעבדים בטמאים מוהקריבו אלא דטמאים לכתחילה לא שמא יגעו בבשר פריך מדתניא וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן וסברי התוס׳ דלדידן לא מקשינן כל עיקר אלא דהא למה סמיכה בטהורים מדרבנן קאמר כמבואר בש״ס והיינו דכתבו בחגיגה דמאחר דהאי הקשא מדרבנן ליכא למימר מה סמיכה בבעלים דאינו אלא אסמכתא בעלמא ולא נעלם מהתוס׳ סוגיית מנחות אך סברי דההיא ר"ש אבל לרבנן ליכא הקשא כדמשמע בסוגיית זבחים כאמור. ובהכי ניחא מ״ש התוס' ריש חולין דהוינן בה בסמוך בסוף דבריהם כמש״ל דאזלי לשיטתייהו דהך הקשא אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא ולא הוה ס״ד לאשוויי שמיטה לסמיכה ומשו"ה הוצרכו לטעם אחר דבשאר עבודות וכו׳:
אכן זה חזיתי להתוס׳ בקדושין דף ל״ז ע״א אהא דתנן הסמיכות והתנופות וכו' נוהגים באנשים ולא בנשים שכתבו שם בד״ה הקבלות וז״ל מיהו מסמיכה קשה אמאי אצטריך קרא למעוטי וכו׳ וי״ל דמ״מ אצטריך קרא למעוטי דסד״א משום דכתיב וסמך ושחט אתקש סמיכה לשחיטה מה שמיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים וכו' אף סמיכה כשרה בנשים להכי אצטריך למעוטי עכ״ל עין רואה דכתבו ז״ל דמשום הקש דוסמך ושחט אצטריך קרא למעוטי סמיכה אף דמ״ע שהז"ג היא ולא מתחלא עבודה ואלו בחגיגה כתבו דהקש זה מדרבנן ובחולין כתבו דאצטריך למתני נשים דבשאר עבודות נשים פסולות ולא ניחא להו להשתמש בהקש אף לס״ד:
וצופה הייתי להרב פני יהושע בשיטתו לקדושין שם שכתב על דבר התוס׳ הנז׳ קשיא לי בדבריהם דא"כ תקשי באמת השתא דכתיב בני ישראל למעט סמיכת נשים א״כ אמאי אמרינן בזבחים דשחיטה כשרה בנשים ואמאי לא ממעטינן להו נמי אי מפשטיה דקרא דבני ישראל נמי אשחיטה קאי אי משום דאתקש סמיכה לשחיטה דנהי דלא בעינן שחיטה בבעלים כסמיכה דגלי קרא בפרו של אהרן משא״כ לפסולא דנשים שפיר איכא לאוקשה עכ״ל וכמדומה אני דזוהי קושית התוס׳ בדיבור דחגיגה הנז׳ דנימא דבני ישראל קאי אשחיטה ומשני דהא מרבינן נשים לשחיטה בזבחים ובהכי פריקו לה דליכא לאקושי סמיכה לשחיטה והיינו דקא מסיימי וכן ליכא למילף שחיטה בבעלים וכו' כלומר דכיון דמרבינן נשים לשחיטה ממילא בטל ההקש לפסול נשים משחיטה וכן ליכא למילף וכו'. והגם דמפשט דברי התוספות דקדושין הללו יראה לכאורה דסברי דהך הקשא דוסמך ושחט דאוריתא כדאמרן ומחלפא שיטתייהו ממאי דכתבי בחגיגה דהך הקשא דרבנן. מ״מ הניחא לענין ההקש אבל במ״ס שם לתרץ אמאי לא דרשינן בני ישראל לשחיטה דהא מרבינן וכו' מתרצתא אף אי אמינא דהקשם דאורייתא. ואם נפשך לומר דיסוד מוסר התוספות בחגיגה היינו משום דההקש דרבנן. מ״מ לכל הדברות ולכל האמירות הו"ל להרב הנז׳ להביא דבריהם דחגיגה ואי אית בגווייהו שקלא וטריא לימא לן מר. ותו דאנן בדידן שפר קדמי להשוות דברי התוס׳ דחגיגה וקדושין כי הדדי כדבעינן למימר קמן בס״ד. ותו אעיקרא דמילתא לא ידענא מאי קשיא ליה על התוס' הרי דעת התוספות דסמיכה לא אצטריך מיעוטא דהוי מ״ע שהז״ג אלא משום דלא נקיש לשחיטה דכשרה בנשיה ומאחר שכן היכי נימא דבני ישראל אתא למעוטינהו משחיטה נמי הא לא מצית אמרת הכי דא״כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי אצטריך קרא למעוטינהו מסמיכה כיון דמ״ע שהז״ג אלא מוכרח דשחיטה כשרה בנשים ומשו״ה אצטריך למעוטי סמיכה דלא נקיש לשחיטה:
וכי תאמרו דאכתי אינא לאקשויי בסגנון אחר דנימא דבני ישראל שוחטין ואין בנות ישראל שוחטות ואצטריך קרא אף דהוא מ״ע שהז״ג לומר שהעבודה פסולה בכך כמו שכתבו התוס׳ לכל אינך דתנן במתני׳ ולא אתא קרא למעוטי סמיכה דבלאו הכי מצות עשה שהז״ג היא. הא לק״מ דכתוב בתורה וסמך והדר ושחט והגם דאיכא סברא דבני ישראל קאי אושחט לסמיך טפי להקרבה כמ״ש התוס' בחגיגה היינו דוקא כי אמרת דקאי אסמיכה איכא למימר דקאי נמי אשחיטה אבל לומר דקאי אשחיטה ולא אסמיכה דכתיבא ברישא אין סברא ואי אמרת דקאי אסמיכה על כרחך שחיטה כשרה בהן ואמטו להכי אצטריך למעוטי סמיכה כמ"ש התוס׳. ותו אבא העי״ר על הרב פני יהושע דשם בקידושין דף ע״ו כתבו התוספות דהא דתנן אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא הוא דמיירי אף בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אף דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים המיוחסין עכ״ל וכתב עלה הרב הנז׳ וז״ל לכאורה יש להקשות מהא דקתני בזבחים שהשחיטה כשרה בנשים וכו׳ ומקשה הש״ס דיעבד אין לכתחילה לא וכו׳ ומסיק ה״ה דאפילו לכתחילה וכו׳ אלא דלק״מ דהא דאמרינן דכשרים אף לכתחילה היינו מדין תורה כשרים אף לכתחילה ולאפוקי מהא דס״ד מעיקרא דאין כשרים לכתחילה כלל וכו׳ משא״כ מה שכתבו התוס' כאן דלכתחילה לא עברי כי אם כשרים ומיוחסין היינו ממנהג וסלסול שנהגו הכהנים למעלה בעלמא עכ״ל וקצת יש להרגיש על הרב אמאי לא נסתייע מדברי התוס' הללו דדף ל״ו הנז' שכתבו דאצטריך למעוטי סמיכה דהו״א מה שחיטה כשרה וכו׳ ומשמע לכתחילה דאי בדיעבד אף בלא סמיכה כשר. גם ק״ק אמאי לא הזכיר דהתוספות בריש חולין ושם בזבחים דחו מ״ש בהלכות א״י דנשים לא ישמטו מפני שדעתן קלה מכח סוגיית זבחים שכתב הוא ז"ל. גם לא זכר דהא דפירש בדברי התוס' דדף ע״ו של כת הקודמין היא דהכי פירשום הרב ט״ז והרב פר״ח בסי׳ זה:
והגאון מהר״ר אברהם ברודא בספר אשל אברהם בחידושי חולין דף נ״א ע״ד כתב לקיים דברי הלכות א״י דנשים ועבדים לכתחילה לא ישחטו דמתני׳ דכל הפסולין אריש פ״ק קאי דקתני כל הזבחים שנזבחו ואיירי מדאורייתא וכן כל המשניות איירי בדאוריתא להכי מפרש הך דכל הפסולין דלכתחילה לא ישחטו היינו בדאוריתא וכהאי תנא דמפרש שם בגמ׳ דמתני איפכא ושחט וסמך מה שחיטה בטהורים אף סמיכה בטהורים הרי מדאורייתא דוקא בטהורים והיינו לכתחילה כי בקדשים צריך קרא לעככ להכי צריך לשנויי משום טמא במוקדשים כי היכי דתיקום מתניתין דלכתחילה לא מדאוריתא ככל המשניות הקודמות וראיה לדברי ממ״ש התוס׳ בקדושין וכו׳ נשים ועבדים היינו דיעבד וכו׳ והביאו דבריהם הט״ז והפר״ח ונדחקו לישב דאי דיעבד קאמר אמאי לא משני איירי נשים ועבדים ועמ״ש מיושב דהאי דיעבד אינו אלא דרבנן והש״ס רצה לשנויי שיהא לכתחילה פסול דאוריתא עכ״ל:
ושותיה דמר לא גמירנא דהרי ראיית התוס' היא ממ״ש שם בש״ס משום דקבעי למתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגעו בבשר תנא ששחטו ואהא פריך וטמא דעביד ש״ד ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ובזה אין ספק דכוונת הש״ס דטמא לכתחילה מדרבנן הוא דלא ישחוט וא״כ אי ס״ד כמ״ד בהלכות א״י דנשים לכתחילה לא מדרבנן לימא משום נשים דהא מוקי למתני׳ דלכתחילה לא מדרבנן דוקא. ואף דלמאי דרב חסדא מתני איפכא מה שחיטה בטהורים וכו' אפשר דמדאורייתא בטמאים לכתחילה לא כמ״ש הרב הנז' מסתמא לא פליגי הני לישני בנשים וכי היכי דלמאי דקאמרו מעיקרא בש״ס דטמא לכתחילה לא מדרבנן מפורש יצא דסבר דנשים לכתחילה אפילו מדרבנן מדלא קאמר משום נשים ה״ה נמי דלרב חסדא נשים לכתחילה אפילו מדרבנן דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ותו דלפום ההיא דתני רב חסדא מתוקמא כשמעון התימני דהשוחט יהיה לפני ה' וליכא לאוקומיה מתני' כיחידאה דלא כהלכתא:
איברא דאיכא למידק במאי דאמרינן ברישא בש״ס ורמינהי וסמך ושחט ומשני מדרבנן דאמאי הוצרך לשנויי מדרבנן הא אפילו תימא מדאוריתא בדיעבד שחיטת טמא כשרה דכל מקום דלא שנה הכתוב בקדשים אינו לעכב. וראיתי להרב פר״ח בקונטריס אהרון בריש השגותיו על בית הלל שכתב וז״ל ומילתא דפשיטא דמתני׳ אפי׳ מדרבנן קאמר דאי מדאוריתא אפי׳ לכתחילה דמדאוריתא ליכא לפלוגי בין לכתחילה לדיעבד אלא ע״כ דאינו אלא מדרבנן משום גזרה שמא יגע והא דאמרינן בגמ׳ וטמא דיעבד ש״ד ורמינהו וכו' ה״פ דהמקשן היה ס״ל דהוי מדאוריתא וכיון דהוי מדאוריתא אף דיעבד אסור ומשני דאינו אלא דרבנן ומינה דדיעבד שפיר דמי עכ״ל והאי דפשיטא ליה טובא להרב ז״ל ופסיק ותני בפשיטות גמור דמדאוריתא ליכא לפלוגי בין לכתחיל׳ לדיעבד איכא למיקם ביה טובא ואיברא שכן כתבו התוס׳ בגיטין דף ג׳ סוף ע"ב וכ״כ מהרי״טץ בתשובה סי' רל״ו וסי' רל״ח דבכולא גמרא מפליג לא בדאוריתא בין לכתחילה לדיעבד וכ״כ מהר״א ששון סי׳ צ״ז והרב לח"מ סוף פי״ז דעדות וכ״כ הרב פני משה בתשובה ח״א סי׳ ג'. אך מהראנ"ח ח״ב סי׳ נ״ב דף פ"א ע״ג לא פסיקא ליה ומדברי מרן בבית יוסף ח״מ סי' ז' והגהת אשרי ריש סנהדרין משמע דגם בדאוריתא יש חילוק וכן משמע בתוס' זבחים דף ט“ז. וכבר הארכנו בעניותנו בפרט זה בהגהותנו להרמב״ם פ"ד דסוטה ובקונטריס יעיר אזן מכללים בס״ד. ומיהו לכל הדברות ולכל האמירות כל זה אינו אלא לשאר מילי אך בקדשים הלכה רווחת את כל ונוכחת דבעינן שנה הכתוב לעכב או דלכתוב קרא חוקה ומאחר שכן מאי קאמר הפר״ח דהן לו יהי כדבריו בעלמא הכא דבקדשי' קאי מאי פריך אימא דמדאוריתא ובדיעבד ש״ד דלא שנה עליו הכתוב:
ואפשר לומ׳ דמאן דמותיב שפיר קמותיב משו' דקא' דטמאים לכתחי׳ לא גזרה שמא יגעו בבשר והאי לישנא דקאמר גזרה שמא יגעו בבשר משמע ליה דהוי גזר' דרבנן דלא משכחת מדאורי' על הרוב כי האי גוונ׳ והיינו דפריך מדתני' וסמך ושחט וכו' דמשמע דהוי מדאוריתא ולאו משו' גזר' ומשני מדרבנן דאסמכת' בעלמ׳ היא. הן אמת דהאי לישנא דקאמר וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהו עדיין צריך ישוב.
ואפשר דיש חילוק בין לשון לכתחילה ודיעבד להא דשנה הכתוב לעכב דאתמר בקדשים דלשון לכתחילה ודיעבד משמע דלכתחילה מדרבנן הוא דגזור אבל בקדשים היכא דלא שנה הכתוב לא יצדק אלא לישנא דמצוה ועיכובא וא״כ פריך שפיר דלשון לכתחילה ודיעבד מדרבנן משמע ורמינהו וכו׳ דמשמע דהוי מדאוריתא והגם דלא שנה הכתוב בל יכון באר״ש אלא מצוה ועיכובא. ודברי הרב פר״ח אינם מתפרשים באופן זה כמבואר למדקדק בדבריו. ומה שהשיג הרב פר״ח על הרב בית הלל כעת אין ס׳ בית הלל עמי במחיצתי אך זכורני שגם הרב בית הלל חזר בו ע"ש:
שוב אשוב לדברי מהר״ר אברהם ברודא הנתנין למעלה דמה שנסתייע מדברי התוס׳ דקדושין דכתבו דנשים ועבדים היינו דיעבד וכו׳ עמו הסליחה דהדבר ברור דכוונת התוס' כמה דתרגמוה הרב ט״ז והרב פר"ח והרב פני יהושע. והרב הנז׳ כתב דהט״ז והפר״ח נדחקו בדבריהם אבל הרואה יראה דהאמת אתם ושלמה משנתם וזו אינה צריכה לפנים. דהמסתכל בדברי התוס' עיניו תחזינה משרים דקאמרי דאפי׳ זרים ששוחטין היינו בדיעבד והא ליכא למאן דאמר אם לא דלאו מן הדין אלא מעלה בקדשים וזה פשוט בדבריהם. ותו אשתמיטיתי' להרב הנז' מ״ש בפסקי תוספות שם וז״ל שחיטה והפשט אף שמותרות בזרים לכתחילה לא היו עושין כי אם כשרים מיוחסין עכ״ל הרי מפורש במימר קדישין סרכין תלתא הנז'. ועוד נעלם ממנו דהכי כתב הרב מהרש״א בחידושי הלכות שם בשם תוספות ישנים דאף זרים לכתחילה לא עבדי כי אם מיוחסין לכהונה:
ועוד לא זכר מ"ש התוס' עצמם בכתובות דף כ"ד ע"ב משם ר״ת דהא דקתני אין בודקין מן המזבח ולמעלה לאו בעבודת מזבח ממש איירי אלא כגון הפשט ונתוח דברי' הכשרים בזרים דלא היו מניחין לעשות אותם אלא למיוחסים מן המשיאין לכהונה אבל מילי דכהונה כגון תרומה וס״ת ונשיאות כפים לא אצטריך למתני עכ״ל הרי בהדיא כדכתבינן. ועוד יש להרגיש לשיטת הרב הנז' דא״כ התוס׳ בקדושין דף ע״ו ס"ל כהלכות א״י והם הפך דברי התוס' בזבחים וחולין דנדחה קראו לה לסברת הלכות א"י:
הדרן למאי דהוינן בה דמדברי התוס׳ דקדושין דף ל״ו מוכח דהקש ’ וסמך ושחט הקש גמור מדאורית' והוא סותר לדבריהם פ' אין דורשין כמש״ל. ואפשר לומר דגם התוס' בקדושין סברי דלפי האמת לדידן לא מקשינן הך הקשא וסמך ושחט ואסמכתא בעלמא הוא מדרבנן כמ״ש בחגיגה והאי דכתבי בקדושין היינו לס״ד דלהכי אצטדיך בני ישראל דהוה אמינא דסמיכה כשרה בשחיטה והוה מקשינן הקשא וסמך ושחט אבל לפום קושטא ליכא הקשא אלא מדרבנן. ומאי דאצטריכא להו לתוס' בריש חולין דמאי דתנן שהשחיט' כשרה בנשים במוקדשין היינו משום דשאר עבודות פסולות בהן האי טעמא דאזדי לטעמייהו דפ״ק דקדושין דכיון דסברי דמאי דאצטריך למעוטינהו מסמיכה היינו משום דלא נקיש לשחיטה דהיא כשרה מעתה תו ליכא למימר דתני שהשחיטה כשרה דלא נקיש שחיטה לסמיכה ופסולה בנשים דהא סמיכה לא אצטריכא לשנותה וקרא לא אצטריך למעוטה אלא מטעם שהשחיטה כשרה ומשו״ה יהבי טעמא דתני שהשחיטה כשרה משום דשאר עבודות וכו' ובהכי סלקי דברי התוס׳ במותב תלתא בחגיגה וקדושין וחולין שוו בשיעוריהן:
וריויה די רביעאה דיבור התוס׳ בזבחים דף ל״ב לפום רהיט׳ לא אתי ד״יבור נושא משך דבריהם במעמד שלשתן הנז' והוא שכתבו שם וז״ל מקבלה ואילך מצות כהונה וא״ת תיפוק לי מהקשא דסמיכה ושחיטה דמה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים כדדריש ר״ש בריש הקומץ רבה וי״ל דאי לאו דרשא דהכא הוה ממעטינן שחיטה מדכתיב תשמרו את כהונתכם דמשמע אף שחיטה בכלל עכ״ל וכאשר ירדוף הקור״א נראה דסברי דהך הקשא הוי אליבא דכולי עלמא ומשו״ה הקשו ותירצו. ונתתי את פני לקבל פנים מאירות וראיתי להרב, שם תמה על דברי התוס' הנז' וז״ל אין מקום להתחלת קושיתם דהקשו למה לי קרא דוהקריבו ת״ל מהקשא וכו׳ דהא התוס' פ״ב דחגיגה וכו׳ ולפ״ז כיון דלא מצינו שום לימוד דשחיטה כשרה בנשים אלא הך ילפותא מוהקריבו הכהנים ובשחיטה לא כתיב כהן ש״מ דשחיטה כשרה בכל אדם דהיינו אפי׳ בנשים א״כ לא ילפינן מהאי קרא אלא דשחיטה כשרה בזרים לבד היה מקום לקושיתם דלשתוק קרא ונילף מסמיכה דכתיב וסמך ושחט אבל השתא דילפינן מיניה אפי׳ נשים א״כ אצטריך קרא והקריבו דאי מקרא וסמך ושחט הו״א כשם דנשים לאו בני סמיכה נינהו כך לאו בני שחיטה נינהו כדס״ד דהתוס׳ בחגיגה עכ״ל ולכאורה היה מקום לומר דהתוס' הוקשה להם לשון הבריתא דקאמר וכי מאין באת מכלל שנאמר תשמרו וכו׳ דהכוונה מאין באת לומר שצריכה כהן והלא לא כתיב ושחט הכהן ומשני מכלל שנאמר תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה ת״ל ושחט דזה מורה ובא דכל בנין הבריתא הוא שהייתי אומר דשחיטה צריכה כהן מקרא דתשמרו וכו' ולזה יליף מדכתיב והקריבו דמקבלה ואילך וכו' והן אמת דבבריתא מדכר נשים אבל נראה לעין דעיקר הלימוד הוצרך להכשר זר ואהא פריך מנין באת וכו׳ ומשני מכלל וכו׳ ועל זה מקשים התוספות דלזרים מהקשא נפקא ואם כל עצמו של התנא לא אצטריך אלא משום נשים לא הול״ל כל כי הני מילי דמשתמעין מילוהי דעיקרו בא ללמד על הכשר זרים דלהא לא אצטריך קרא זוהי קושית התוס' ומשנו שפיר דהוה ממעטינן שחיטת זר מדכתיב תשמרו כדקתני בבריתא דעיקר מילתיה נקטיה דהוה ס״ד למפסל זרים ורבייה מדכתיב והקריבו וכו׳:
אבל לכי דייקינן פורתא לא איצטריכנא להכי ושפרא מילתא באנפין משום יתובי דעת דעת קדושים דז״ל בעלי התוספות דאזלי לשיטתייתו שכתבו בקדושין דף ל"ו דלא הוה אצטריך למעוטי סמיכה מבני ישראל ולא בנות ישראל משום דמ״ע שהז״ג הוי אלא משום דשחיט׳ כשרה בנשי׳ והו״א מה שמיטה כשי' אף סמיכה כשי׳ אמטו להכי אצטריך למעוטי סמיכה וכמש״ל ומעתה מקשו שפיר הזבחים דלמה לי קרא דכתיב והקריבו ת״ל מהקשא וכו' וליכא למימ' דאי הוה מייתי מהקשא הו״א דנשים פסולו' דמה סמיכה ליתא בנשים ה״ה שמיטה הא לא מצית אמרת ומעיקרא הא דכתיב בני ישראל לסמיכה לא אצטריך אלא משום דשחיטה כשרה בנשים וא״כ שמיטה דכשרה בכהנות יתר היא של תמוט להכי אצטריך למעוטינהו מסמיכה ופש גבן הכשר זרים ומייתינן ליה מהקשא.
ברם אכתי איכא למיקם במאי דמשנו התוס' דאי לאו דרשא דהכא הוה ממעט שחיטה מדכתיב תשמרו דאלמא קרא דתשמרו מפקא מהקשא אי לאו דכתיב והקריבו ואנן מה נענה לר״ש דסבר וי״ו מוסיף ואדרבא אי משום דכתיב והקריבו ה״א דשחיטה בעיא כהן ומאחר שכן מאי קאמר הש״ס במנחות דר״ש מפיק ליה מהקשא הא הקשא נמי לא מהני מידי משום דאית לן קרא דתשמרו והכי מקשו הרב צאן קדשים והרב פנים מאירות בשיטתו לזבחים. ובשגם יש מקום לישב זה. שפר קדמי ואימא מילתא ובהא אתנח לן לאשוויי דיבור זה דזבחים בהדי אינך והאי מצרי״ף בהדייהו ונמצאו דיבורי התוס׳ על ארבעת רבעיהם רוח אחת להם בלכתם ילכו ובחדא מחתא מחתינהו ונדייק עוד בעיקר תירוצם דאי לאו דרשא מדכתיב והקריבו ממעטינן שחיטה מדכתיב תשמרו ולכאור' אינו מתישב דכיון דתשמרו הוא כולל וההקש הוא פרטי מסתברי דאתי הקשא ומפקא מכללא דתשמרו שחיטה. אבל אפשר לומד בכוונת התוס' אף שדבריהם סתומים קצת דכוונתם דההקש וסמך ושחט אינו מוכרח לאקושי דאימור דקראי אצטריכו לגופייהו והוא היה מונה סדר קרבנות וליכא הוכחה דלאקושי אתי ומאחר שכן סבר תנא דידן דאי לאו דכתיב והקריבו ממעטינן שחיטה מתשמרו כלומר דלא משמע ליה הקשא דלא אית ליה הקשא אלא ר״ש דסבר דבא הכתוב להקיש ובודאי מאן דסבר הקשא אתא הקשא ומפקא שחיטה מכללא דתשמרו אבל אנן לא סביר' לן הקשא ואי לאו קרא אימעיט שחיטה מתשמרו ובהכי ניחא הכל.
ובשגם היד כותבת משום אשוויי דיבורי התוס' הנז׳ כלם כאחד היינו לענין דלדידן לא סברינן הקשא וככל אשר דברנו אמנם אכתי דיבור התוספות דחגיגה נראה חלוק מאינך בהאי טעמא דאמאי אצטריך למעוטי סמיכה שכתבו בקדושין דטעמא משום דשחיטה כשרה והוה מקשינן וכתבינן בעניותין דאל זה יסבו בלכתן דברי התוס׳ בחולין וזבחים כמש״ל אבל דיבור התוס' בחגיגה נראה דלא אזיל בשיטה זו דהא קשיא להו דנדרוש בני ישראל אשחיטה והיה בהני״ח הנח״ה סובר״ת ולא אצטריך מיעוט סמיכה אלא משום דשחיטה כשרה לא מקשו מידי אלא נראה דהתם בחגיגה לא ס״ל האי טעמא. ואפשר דסבירא להו כמ"ש הרי״טבא בחידושיו לקדושין שם דכי אמרינן מ״ע שהז״ג נשים פטורות במצוות שבחובה לגמרי דכי מטי זמן חיוביה לא סגי דלא לקיומינהו אבל הנהו אינן בחובה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לרצון והו״א דאחד אנשים ואחד נשים שוין קמ"ל:
איברא דק״ק בתירוצים שתירצו בחגיגה דלא דריש בני ישראל ולא בנות ישראל אשחיטה דהא מרבינן להו בזבחים מקרא דהרי איכא לאקשויי דהאי דכתיב והקריבו נימא דאתא להכשיר זרים דס״ד למפסילנהו מתשמרו ואתא והקריבו ואשמועינן דמקבלה ואילך מצות כהונה ושחיטה בזר כשרה ואכתי נימא דנשים אימעוט מבני ישראל ונמצאו שניהם קיימין מיעוטא לנשי והקריבו להכשיר זרים:
ואותה דקשיתיה להרב פנים מאירות בגמר דבריהם דאמור וכן ליכא למילף שחיטה בבעלים וכו' מסוגית הש״ס במנחות וכמש״ל כבר אנן יד עניי באנו לכלל ישוב לעיל. ועוד מלתא בפומאי דכבר הבאתי לעיל סוגיית מנחות דאסיק דלא אמרי׳ שחיטה בבעלים מדגלי רחמנא בפר אהרן ושחט וכו' מכלל דבעלמא לא בעינן שחיטה בבעלים וזהו במוכח דשחיטת פרו של אהרן פסולה בזר כמ״ש התוס' ואשכחן ביומא דף מ״ב ע״א ומ"ג ע״ב דרב ור' יוחנן סברי דשחיטת פרו כשרה בזר וכן פסק הרמב״ם ריש פסולי המוקדשין ופסק שם נמי דגם שחיטת פרה כשרה בזר כר׳ יוחנן דליכא שחיטה פסולה בזר וא״כ השתא לדידן קי"ל דליכא שחיטה פסולה בזר וסברינן דכל השחיטות שוין ומעתה ליכא למימ' מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעי שחיטת בעליו מכלל דבעלמא לא בעינן שחיטה בבעלים דהא אנן לא קי״ל דבפרו בעי בעלים והדרא קושיא לדוכתא אימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומשו׳ הכי הוקשה להם להתוס' ואצטריכא להו לומר דהך הקשא אסמכתא בעלמא ומדרבנן משום דסוגיית מנחות לא סלקא ההיא שמעתא אליבא דהלכתא וכמה דאמרן:
ג
ועבדים וכו'. פי' שאינם משוחררים אלא שמלו וטבלו לשם עבדות וכ״כ הרשב״ץ בריש ס׳ יבין שמועה. והטור כתב ועבדים משוחררים וכתב עלה מרן בבית יוסף ומ״ש ועבדים משוחררים פשוט הוא דעבד משוחרר הרי הוא כישראל לכל דבריו אלא דקשיא לי מאי איריא משוחרר אפילו אינו משוחרר נמי דכיון שמל וטבל לשם עבדות חייב בכל המצוות שהאשה חייבת וכו' ע״ש והרב דרישה כתב דה״ל להקשות למרן קושיא יותר גדולה דלא לכתוב עבדים כלל דמנשים נשמע ותירץ דסבר הטור דעבד שאינו משוחרר אף דמל וטבל אין להאמינו על השחיטה דבעל כרחו נימול והראיה ממ״ש הטור סי' קכ״ד למנעו ביין ואף שהתיר בשם אביו הרא״ש שם היינו דיעבד עכ"ל ומ״ש דה״ל למרן להקשות וכו' לק״מ חדא דזימנין מתניתין ומתניתא שמעתא ואגדתא ופוסקי הלכתא בכל דוכתא בחדא מחתא תנו נשים ועבדים. ותו דהטור יראה דנקט משוחררים לאפוקי אינם משוחררים ומוכרח לכתוב דין עבדים לאפוקי הנך שאינם משוחררים אלא דהא קשיתי' למרן אמאי מעיט לשאינם משוחררים:
ומאי דתריץ יתיב ק״ק דהל״ל לטור דשאינה משוחררים שחיטתן כשרה בדיעבד מיהא. ומה שהקשה עליו הרב ב״ח בקונטריס אחרון. דכפי דבריו הו״ל לטור לחלק באינו משוחרר בין מל וטבל מדעתו לעל כרחו לק״מ דהרב דרישה אזיל לטעמיה שכתב סימן קכ"ד דכונת הטור באומרו עבד שאינו מתגייר מדעתו היינו דאלמלא שמכרוהו לישראל לא נתן אל לבי להתגייר ולפיכך אף אחר שמכרוהו לישראל שם עכו״ם שגור בפיו עיין שם ובפרישה סי׳ רס״ז סעיף טוב ובש״ך סי׳ קכ״ד ס״ק ו׳:
אשובה אראה דאפשר לישב קצת דברי הרב דריש׳ במ״ש דהו"ל למרן להקשות וכו' דהרב לא ק״ל אמאן דתני נשים ועבדים דהכי ארחא דמילת׳ וכמ"ש הרב גופיה בסמוך דהרמב״ם וסמ״ג והרא״ש כתבו נשים ועבדים ואהא לא קשיא ליה אמנם הרב הבין דמרן מעולם לא סבר דהטור חולק בדין ולא מכשיר עבדים לכתחילה דודאי ליכא ספיקא דכשרים מדין נשים אלא דק״ל למרן על הטור שכתב משוחררים שלא בדקדוק וכפ״ז גם הטור סבר דשאינם משוחררים כנשים והיינו דהקשה הרב על מרן דה״ל להקשות דלא לכתוב עברים כלל דמדין נשים נפקא כלומר כי השתא דלדינא סבר הטור דעבדים כנשים וא"כ לא ליתני עבדים משוחררים כלל דשאינם משוחררים מדין נשים נשמע כי השתא ומשוחררים פשיטא דישראל גמור הם. וכן נראה שהבין הרב מהרש״ך ח״ב סי' קע"ה שכתב דבמה נסתפק השואל אי עבד שאינו משוחרר כשר לשחוט דכ״ע מודו דכשר. ותמה עליו הרב כנ"הג הגהת ב״י אות ז' דאיך כתב דלא מצינו שם מורה לפסול שחיטת העבדים והרי הטור דסבר דאינו משוחרר אינו יכול לשמוט וכו' ע״ש ואין כאן תימה דהרי מהרש"ך שם הביא דברי הטור ודברי מרן והדבר ברור דהבין מהרש״כ דלא יעלה על לב לומר דכונת הטור למעט אינם משוחררים הפך כל הפוסקים וגם מרן לא עלתה על דעתו שהטור חולק בדין אלא דלישניה אתקליא לן ולא ידעינן משוחררים דכתב למאי כתביה אבל לא אסתפק לן דהטור מעיט לשאינם משוחררים:
והרב ט״ז כתב וז״ל בטור כתב ועבדים משוחררים ותמה בית יוסף הא משוחרר הוא כישראל ולי נראה דאף שהוא משוחרר אינו כישראל גמור מצד הסברא שכן מצינו במדרש ילקוט פ׳ אחרי בתוככם לרבות נשים ועבדים משוחררים הרי לפניך דעבד משוחרר צריך רבויא כמו אשה א"כ אף במשנה דחשיב כאן נשים ועבדים י״ל דבמשוחרר מיירי וילמדו סתום ממפורש במקום אחר עכ״ל ויש לי להעיר על הרב ז״ל דלפי שיטתו אדמהדר לאוכוחי מהא דהילקוט הו״ל לאתויי מכמה בריתות דתורת כהנים דבריש פ' ויקרא אמרינן אדם לרבות הגרים ועוד שם פ׳ ויקרא נפש כי תחטא לרבות את הגרים ואת העבדים. ופ׳ צו עולת גרים נשים ועבדים וכו׳ וכן בש״ס בזבחים דף ק"ג ועוד בת"כ פ' צו פ' חלב לרבות הגרים והמשוחררים ושם פ' תנופה לרבות הגרים העבדים המשוחררים ובריש תזריע מנין לרבות הגיורות והשפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת ופ' זבים לרבות את הגרים ואת העבדים ופ' אחרי גר זה הגר לרבות נשי הגרים וכו׳ ושם פ' אחרי פ' ו' אות א' וריש פ' יו״ד וריש פרשה ט׳ וריש פ׳ י״א ופ' י״ג ופ' קדושים ריש פרשה זו״ד ופ׳ אמור ריש פרשה ז׳ וריש פרשה י״א ופרש׳ י״ז ופרשה ג' ובספרי נשא עמוד א׳ והאנשים והנשים והגרים במשמע ושם עמוד י״וד אף המשוחררת ואשת הגר ועמ״ש בש״ות אמונת שמואל סי׳ ז' ומשנה למלך הל׳ סוטה ובספרי עמוד ז"ך ברכה לגרים מנין ולעבדים ולנשים מנין ופ׳ שלח עמוד ס' ופ' חקת ריש עמוד פ״ג ועיין בירושלמי פי״ב דיבמות ופ״ב דסוטה. וכהנה רבות וכבר השיב על הרב ט״ז הרב ש״ך בנקודות הכסף ע״ש שיש לדקדק קצת בדבריו ועמ״ש בעניותנו בא״ח סי' תר״ם. ועמ״ש הרב מהר״א ברודא בספר אשל אברהם במה שפירש נשי עבדים ולא נהירא ועיין בס׳ לקח טוב למהר״ם נאג"ארה ובס' זית רענן בבריתות הנז' ואין להאריך עתה בענין זה:
והרב שפתי כהן כתב דהטור פירש דעבדים דתנן היינו משוחררין דאל״כ אף שמל וטבל אינן להאמינו וכו׳ אבל אם מכירין אותו הרי הוא בכלל רוב מצויין אצל שמיטה וכו׳ ע״ש וק״ק דאמאי לא פי׳ הטור עבדים דתנן עבדים שאינם משוחררים ואיירי במכירין אותם דאם אינם מכירן פשיטא דאין להאמינם. ותו ק״ק לפי דבריו דאיך אפשר לפרש עבדים דמשנתנו עבדים משוחררין דאי הכי למאי תנייה אי משום שריותא דידהו דעבדים משוחררים פשיטא דהם ישראל גמורים ואי תני תנא עבדים דהיינו משוחררים לדיוקא דאינם משוחררים אינם נאמנים זה אין לו שחר דאיך השמיענו כזאת בשנותו עבדים סתמא. ותו דכל היכא דתני עבדים סתמא הוי שאינם משוחררים כמ״ש הוא ז״ל גופיה בס׳ נקודות הכסף וסייעיה הרב פר״ח מתלמוד ערוך ריש חגיגה. וכזאת יש להעיר על מ״ש הרב לחם משנה פירוש המשניות בריש מסכת ערכין בישוב דברי הטור הנז׳ עיין בדבריו:
וכזאת וכזאת אבא אעי״ר על מ״ש הרב כנ״הג דמהרש"ך ודעמיה הוכיחו דעבדים שוחטים לכתחילה ממ״ש פ' כל הפסולין משום דבעי למתני טמא תנא דיעבד משמע דעבדים לכתחילה והא ניחא אבל מה שהקשה הרב בית חדש על הטור מהא ל"ק דהטור יתרץ דההיא בעברים משוחררים עכ״ד והרי הוא כמבוא״ר ממאי דכתבינן בעניותין דליכא לאוקמה משנתנו בעבדים משוחררים ולפי דעת הרב כנ״הג הו"ל לתמוה נמי על תמיתה מהרש״ך שם על מרן דאמאי לא הקשה על הטור מסוגית פ׳ כל הפסולין והו״ל לתמוה להכנ״הג לפי דרכו לומר דאין זו תמיהא דטעם מרן דלא הקשה על הטור מההיא די״ל דאיירי משוחררין:
ועתה אמת אגיד דחזרתי לעיין ענין זה והן כל יקר ראתה עיני בספרים חדשים שבאו לידינו וראיתי שכיונתי בקצת דברים לדעתם הרחבה והי״ל לשאת ולתת בדבריהם הנחמדים ואזדא מני מילתא לבד זה אומר שראיתי להרב מקום שמואל בחידושיו לי״ד שהסכים דדעת הטור להכשיר עבדים שאינם משוחרים ורמי דברי מרן בבית יוסף אהדדי מאי דכתב הכא ממ״ש בא״ח סי' תרפ״ט דמ״ש הטור עבדים בעבדים משוחררים איירי דאלו עבדים שמלו וטבלו מדין נשים שהזכיר אח״כ הוא נלמד וכ״כ שם בש״ע ועבדים משוחררים וא״כ גם כאן כונת הטור הכי דמ״ש בזבחים עבדים היינו משוחררים דאלו אינן משוחררים מדין נשים נלמד ומבואר לפי זה דעת הטור דסתם עבדים שוחטים לכתחילה עכ״ד ולא ידעתי אין נחה דעתו בזה והלא כמה משניות ובריתות תני תנא נשים ועבדים והיינו שאינו משוחררים:
ומאי דהקשה על מרן ממ״ש בא״ח סימן תרפ״ט כן הקשה בס׳ אליה רבה ועוד הקשה במ״ש מרן בא״ח דהכי ארחייהו דש״ס ופוסקים למנקט נשים ועבדים. ולי הצעיר לא קשיא מידי ודעת שפתי מרן ברור מללו דהטור בא״ח סי׳ תרפ"ט כתב כהנים לויים וישראל עבדים וכו׳ ונשים נמי חייבות וכו׳ ועל זה כתב מרן דהאי עבדים דכתב הטור ברישא משוחררים נינהו דאלו מלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אח״כ הוא נלמד כלומר דאי אינם משוחררים חיובא דידהו מדין נשום והו״ל לטור לומד ונשים עבדים נמי חייבים ולא לאקדומי ולמימר עבדים בהדי כהנים לויים וכו' כיון דאבוהון נשים ומינייהו ילפי ואי הוה הטור קאמר ונשים ועבדים הוה אתנח לן דהכי ארחייהו דתנאי ואמוראי ורבנן סבוראי למנקט נשים ועבדים דעבדים מנשים ילפי ובתרייהו גרירי וכל היכא דתני נשים ועבדים הם עבדים שאינם משוחררים אבל השתא דהטור פתח בעבדים ויתן אותם ראשים עם הכהנים הלויים וישראל במעמדם כוונתו משוחררים ולא אצטריך הטור למנקט נמי אינם משוחררים דמנשים נלמד כלומר דכשם דאין להקשות אמאי תני עבדים כן אין להקשות אמאי לא תני עבדי׳ דכיון דשני נשים מינה לעבדים דהוו כוותייהו ובכל מקום ילפי מינייהו. אמנם גבי שחיטה דנקט הטור נשים ועבדים משוחררין קשיא ליה למרן דלא הול״ל משוחררין אלא נשים ועבדים ותו לא כי אורחיה והשתא דקאמר משוחררין משמע דאתי למעוטי אינם משוחררין. ובהאי לישנא דנקט הטור הכא נשים ועבדים משוחררים אין מקום לומר אינם משוחררים מדין נשים נלמד דא״כ לשתוק מלומר משוחררים ולימא נשים ועבדים סתם וזה פשוט:
אמור מעתה דמ״ש הרב מקום שמואל בכונת הטור הכא ומ״ש דעבדים במשנתנו היינו משוחררים דאלו הכוונה אינם משוחררים מדין נשים נלמד דבריו אינם מחוורין כמבואר מתוך מאי דכתיבנא בעניותין גם מ״ש דמרן בש"ע א״ח סי' תרפ״ט כתב עבדים משוחררים איברא דכן כתב מרן שם אבל נראה דדעת מרן שם למעט אינם משוחררים וכמ״ש הרב לח״מ לדעת הרמ׳ שם והרדב״ז בלשונות הרמב״ם סי׳ מ״ד וקכ"ד:
וכבר כתב שם מרן בב״י דלדברי המפרשים דעל ידי אשה נעשה הנס אין ללמוד מנשים לעבדים וכתב עוד דטעם רש״י דסבר דנשים מוציאות לאנשים היינו משום דע״י אשה נעשה נס וכן דעת הרמב״ם ובש"ע סתם כלשון הרמב״ם ואף דאח״כ כתב יש אומרים דאינם מוציאות ידוע שדעתו כסברא שכתבה בסתם. ובשגם דבהא דתלי מרן דין מוציאות בפירוש שאף הן יש לפקפק גם מקום ללו״ן מ״מ אנן בדידן לברר דעתו דעת עליון בש״ע איירינן ולמדנו מדבריו בב״י ולפי דעתו הא חזינן דסתם בש״ע דמוציאות וכתב עבדים משוחררין ומוכח לפי האמור דכוונתו לאפוקי שאינן משוחררין:
והרב מגן אברהם כתב שם ועבדים משמע אפילו אינן משוחררין ונראה דט״ס נפל בדבריו וצ״ל בב״י משמע אפי' וכו' וכבר נודע שיש כמה ט״ס בס׳ הנז׳. ולי ההדיוט הדבר ברור כדכתיבנא דדעת מרן שם בש״ע למעט שאינם משוחררין דהוא נקט נשים גרים ועבדים משוחררין ואחד הרואה דהקדים נשים ופירש משוחררין צדיק יבחן דהעיקר כדעת מרן כמ״ש. ואיברא דבההיא דסי' תרפ״ט יש להאריך הרבה בדברי האחרונים ועמ״ש בס׳ דינא דחיי בהל' מגילה. הגם הלום למהר״ם יצחקי בס' אור יקרות הנדפס מחדש בחידושי הש״ס דף מ׳ ע״ג שפירש דברי מרן הב״י כמש״ל וקרוב לזה כתב הרב בית דוד א״ח סי' תפ״ד ועמ״ש מהר״ח אלפאנדארי בהגהות ס׳ בני חיי. ועמ״ש מהר״ש בן הרשב״ץ בתשובה סי' תנ״ב וסי' תנ״ג. ועמ״ש מהר״ר יונתן בפלתי בסי' זה בההיא דמגילה ויש להשיב על דבריו כאשר יראה המעיין. וגם היה לי משא ומתן בדברי הרב אליה רבה במ״ש בכל זה ונדפס בסוף ס׳ אליה רבה א״ח וחליף שעתא. ומ״ה בס׳ מקום שמואל מתוספות פסחים נעלם ממנו מ״ש מהרש״ל בים של שלמה ע״ש ודוק:
ד
הגהה. ויש אומרים דאין להניח לנשים לשחוט וכו' כן הסכימו רוב האחרונים וכ״כ משם ס׳ הקנה. ועיין בס' פרי צדיק דף פ״ז ודף פ״ח. ובס׳ ארח מישור. ובמהדורא בתרא אשר בסוף חידושי נזיר ובסדר אליהו להרב מהר״א אלפאנדארי דף ע״ג. ובס' דברי אמת להר' מהר״י בר דוד בש״ות דף ב׳:
והרב פרי חדש העד העיד בנו שראה נשים שוחטות וכן כתב בס' גור אריה בהגהותיו וז״ל ובגלילות אלו ראיתי נשים שוחטות בנטילת רשות ואין מוחה בידן עכ״ל ונהרא נהרא ופשטיה:
ה
הגהה. נטל קבלה לפני חכם וכו׳. יכול האב לסמוך לבנו. הרב הלכות קטנות ח״א סי' ל' והרב חוות יאיר סי' קכ״א. והרב שבות יעקב ח״א סי' מ״ד ובש״ות פנים מאירות ח״ב סי׳ ג׳ ובש״ות פרי הארץ ח״א י״ד סימן י״ג. ובס' שבות יעקב שם כתב דלכתחילה יקח סמכא מאחר ועמ״ש בש״ות דבר משה בשניות י״ד סי׳ א'. ובש״ות שבסוף עזרת נשים דף מ״ו ע״א. ובס׳ בית לחם יהודה בקונטריס ש״ות שבסופו כתב דסמיכת האב וקרובים הפסולים אינה כלום ואפי׳ בדיעבד שחיטתו אסורה. והפריז על העדה דבדיעבד ודאי יש להכשי' שחיטתו מאחר דכמה אחרונים מכשירים לכתחילה. וגם ראיתי עושים מעשה לכתחילה כי איש בבנו ובאחיו באלו אמרו לסמוך. ומיהו ראוי ליזהר ולחוש ליקח סמכא מאחר:
ו
מי שאין לו סמכא ויודע היטב הלכות ש״וב ושחט טלה יש להכשיר. ש״ות דבר משה י״ד סימן ג' בראשונות ובס׳ בית לחם יהודה כתב משם זר זהב דאסור לאכול משחיטתו אף אם בדקוהו ונמצא בקי כל שלא נטל קבלה ואין להתיר משום שמחת י״ט שישחוט הבקי שלא נטל קבלה אא״כ שישמוט לפני השוחט שהוא חולה ועמ״ש הרב חוות יאיר סי׳ קע״ח. והחמירו הרבה כי זה דור דור שו״א ופרו״ץ מרובה:
ז
אין מטריפין למפרע וכו׳. האחרונים נחלקו בזה ועיין פתח״י תשוב״ה להרב כנ״הג בסוף ס' קול בן לוי סי׳ ז׳ שבות יעקב ח״ב סי׳ נ״א. ועמ״ש הרב פרי תואר ס״ג ג' ומ״ש עליו הרב קרית מלך רב ח״א דף מ״א ועיין בש״ות תורת חיים למהרח״ש ח״ג פי' י״א ובש״ות נאמן שמואל סי' י״ג ובש"ות פנים מאירות ח״ג סי׳ כ״ז בית יהודה י״ד סי' מ״ד תשובות גאונים בתראי סי' י״ד וסי׳ ט״ו וסי' ל״א משאת משה ח״א י״ד סי' ג':
ח
מרננים העם אחר הבודק ואסרו הכלים. הדין עם הבודק. מהר״ש גאון בש״ות משפטים ישרים סימן ה׳:
ט
דין ה׳. הגהה. אעפ״י שיודע הל׳ שחיטה וכו'. הטור כת' דקטן מומחה שידע לאמן את ידיו אם שחט בינו לבין עצמו בדיעבד שחיטתו כשרה והרב פר״ח ס״ק כ"ט הקשה דהא קטן לאו בר עדות הוא וכו' והשיג על הרב ט״ז שעירב סברת הרשב״א במשמרת עם סברת הטור ע״ש באורך:
ואשמעה אחד קדוש מדבר רב רחומי מאיר עיני חכמים נר״ו ץשהקשה על הרב פרי חדש דהרואה יראה דסברת הטור היא כסברת הרשב״א במשמרת הבית דגם הרשב״א סבר דקטן מומחה שיודע הלכות שחיטה ולאמן ידיו ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה כסברת הטור והרב ט״ז קושטא קאמר דהרשב״א והטור שוים לטובה. ותו מאי קשיתיה על הטור דקטן לאו בר עדות הוא ומי הגיד לו דהטור מטעם עדות הוא דמכשיר הא סתמא קאמר הטור ובודאי טעמו כמ"ש הרשב״א מטעם חזקה וכדברי הרב טורי זהב. ועוד קשה על מרן בית יוסף שכתב בדין זה על דברי הר"ן וכן כתב הרשב״א בתורת הבית דהרי סברת הרשב״א מפורשת והיתה לבאר במשמרת הבית דלא כהר"ן וילמד סתום שבתורת הבית מן המפורש מפי עצמו במשמרת דסבר כדברי הטור זהו תורף דברי אחר קדוש הנז'. ולפום ריהטא אמרתי אעלה שליש י״שוב משום יתובי דעתא דעת עליון הרב פר״ח דגם הרב פר"ח עינו ראה טעם החזקה שכתב הרשב״א והזכירו הרב ט״ז אך לא הונח לו דאיהו סבר דחזקה לא שייכא הכא וכן כתב בהדיא הפר״ח לקמן סי׳ קי״ח ס"ק כ״ז שהביא סברת הרשב״א וקרא עליו ערער ביד חזקה וז״ל אבל בשחיטה עצמה פשיטא שיש לאסור בקטן כסברת הרא״ה אף שיודע לאמן את ידיו ויודע הלכות שחיטה ולא שייך בזה חזקה להתיר וכו' דפשיטא דקטן לאו בר עדות הוא ושחיטתו אסורה והט״ז דמדמי לשם ס״ק י״ד דין קטנים חריפים שלוקחים בשר ויין לשחיטה שלהם אינו מכוון ולא דק וכמש״ל סימן א' ס״ק כ״ט עכ"ל הראת לדעת דהרב פר״ח סבר דלא שייך חזקה הכא וקטן לאו בר עדות הוא אף הוא היה מתכוין קשתו דרך על הרשב״א גופיה. וא״כ הכא בהשיגו על הט״ז לא נעלם ממנו הא דחזקה אלא דלא חש לה דלא שייכא הכא וחדא מינייהו נקט דלאו בר עדות הוא. ובסי' קי״ח ביאר השגתו שהשיג כאן על הרב ט״ז שהט״ז ומייתי מדברי הרשב״א במשמרת הא דקטנים חריפים שלוקחים בשר ויין לדין הטור דמכשיר שחיטתן ולדידיה חלוקין הן בדינן:
הן אמת דלפום ריהטא הרב ט"ז דינא קמשתעי שהרי הרשב״א משום להו ועל שניהם הוא אומר בין להכשר שחיטתן בין למה שלוקחים בשר ויין מטעם חזקה ושפיר מייתי מהרשב״א לדברי הטור דכן הוא האמת דהכי סבר הרשב״א. אמנם ק״ק על הרב ט״ז דאדמייתי דברי הרשב״א בלקחתן בשר ויין לייתי ממ״ש בהדיא בהכשר שחיטתן כדברי הטור. ולכל הדברות מ״ש הפר״ח כאן בהשיגו על דברי הטור וכן מתבאר מדברי הרשב״א והרא"ה בת״ה דף ט' הדבר קשה דהרשב״א ס״ל כהטור וכמו שהביא הוא עצמו בסי' קי"ח מדברי הרשב״א במשמרת. ומה שתמה הרב הנז' על דברי מרן מדברי הרשב״א במשמרת כנז' אינו כל כך תימא דכמדומה לי דס׳ משמרת הבית לא היה מצוי ביד מרן ז״ל וכמאי דכתיבנא בעניותין בא״ח סימן קנ״ח ושוב בא לידי ס' כנ״הג וראיתי שעמד על דברי מרן הנז' ע״ש אות ע״ב:
אחר זמן רב בא לידי ספר כרתי ופלתי וראיתי בפלתי ס״ק ט״ו שהביא דברי הרב פר״ח ודחה דבריו מטעם חזקה ולא זכר מדברי הרשב״א ודברי הפר״ח לקמן סי׳ קי״ח. ועמ״ש הר"ש בן הרשב״ץ בתשובה סי׳ תרל״ג:
י
דין ט'. סומא וכו' עיין בקצור תשובות כנ"הג י״ד סוף ס' קול בן לוי סי' ג׳ ועיין באחרונים: