ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קמח · ו
בסוף פ' הנזיקין אמרו רב כהנא אמר ליה שלמא למר. ופירש״י דלבו לרבו. וכתבו התוס׳ דעל חנם פירש כן דלא קאמר אלא דאין כופלים לו שלום. וכתב הרב באר שבע בתשובה סימן נ״ט האמור נראה מדבריהם דלא הוו גרסי שלמא למר שלמא למר אלא חדא זמנא א״נ דמפרשי שלמא למר שלמא למר לכל גוי אבל לא שהיה אומר שלמא למר שלמא למר לגוי אחד ומ״ש התוס' צ״ע שלא יהא גונב דעת הבריו׳ אין בזה משום גנבת דעת כדאשכחן פ״ק דע״ז נאמן עלי הדיין ובנדרים דף ס״ב עבדא דנורא אנא ע״כ דברי הרב באר שבע ז"להה.
ומ״ש שהתוס' מפרשים דלא היה אומר תרי זמני לגוי אחד. כן מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כ״י שכתב על דברי התוספו׳ משם גליון תוספו' וז״ל ושלמא למר שלמא למר לא שהיה כופל לו אלא היה נותן שלום לכל אחד ואחד עכ״ל. ואחרי כתבי ראיתי שכבר מהרש״ל בחכמת שלמה הביא דברי הגליון הנז'. ומה שהביא הרב באר שבע סייעתא לרש״י. גם אני בעניי מצאתי בזהר הקדוש דף קע״א ע״ב פ' וישלח על פסוק והוא עבר לפניהם ופסוק ואמרתם כה לחי דכונת יעקב אע״ה ודוד הע״ה לצד עליאה ממללו ע״ש.
איברא דמהני דמייתי הרב באר שבע לא יש ראיה כל כך דמ״ש נאמן עלי הדיין ומ״ש עבדא דנורא היה להציל עצמם וגם התו׳ מודו דאם יש צורך להצלה שרי. אך בהא דרב כהנא נראה דהיה אומר כך אף שלא הי"ל צורך וזהו הצ״ע של התוס׳ מי אמרינן דדוקא להצלה שרי כהנהו או גם בלא צורך שרי וליכא גנבת דעת. וכן מיעקב אע״ה אין ראיה דהיה בסכנה. אך מדוד הע״ה יש קצת ראיה לרש״י לפי מה שפירש בזהר הקדוש. וגם זה יש לדחות דלצורך פרנסה היה.
ומדברי הזהר הקדוש ח״ב דף כ״ג מוכח דבעי מיהא דצריך לזה ואין בזה רמאות עיין שם ודוק הטב. ואפשר דגם רב כהנא היה צריך לזה משום איבה או איזה צורך ובהא מיירי רש"י נמי וק"ל ועיין לקמן סי' קנ״ז דין ב׳ בהגהה ובש״ך ס״ק י״ח ו״הר״ן דנדרים דף ס״ב.