ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קמח
שיורי ברכה
א
דין א׳. דבר שאינו מתקיים עד יום חגם כגון ירקות ותבשיל וכן אסור. כצ״ל. מהר"יקש בהגהותיו.
ב
דין ב׳. מותר בהנאה. זה דעת הרי״ף והרמב״ם שפסקו פריש לקיש דמותר מטעם דתניא כוותיה. אבל התוס׳ כתבו שם דף ו׳ נראה לר״י להלכה כרבי יוחנן אע״ג דתניא כוותיה דר״ל וכו' דלקמן מסיק נשא ונתן איכא בינייהו וקמפרש לחכמים דמתניתין אית להו נשא ונתן כר״י ומתניתין עדיפא מבריתא עכ״ל:
ושאלני צורבא מרבנן דהרי לקמן דף ז׳ איכא כמה אוקמתי במשנתינו וריש לקיש יסבור כחד מאינך אוקמתי וא״כ לר״ל מתני' לא מכרעא ותניא כוותיה והו״ל לפסוק כר״ל ומאי קאמרי התוספות עכ״ד האי צורבא מרבנן.
ואני בעניי השבתי לו דכונת התוספות דרבי יוחנן סבר כהך אוקמתא לנשא ונתן איכא בינייהו וא״כ לר״י מתניתין כוותיה. ובמה נכריע לפסוק דלא כרבי יוחנן אי מהבריתא הא לדידה דסבר דמתני' כוותיה מתני' עדיפא מבריתא וכיון דלעת ר' יוחנן הני תו לא מצינן אנן להכריע להלכה כר״ל דתניא כוותיה כיון דלר"י רבנן דמתני׳ כוותיה ועדיפא מבריתא וא״כ הדרינן לכללין דקי״ל כר׳ יוחנן. ושוב ראיתי דהדבר מפורש בדברי הרא״ש שכתב וז״ל ומהך ברית׳ דתניא כותיה דר״ל לא תקשי לרבי יוחנן דס״ל בהך תירוצא דלקמן נשא ונתן איכא בינייהו וסבר כמאן דאסר עכ״ל והרי הוא כמבו״אר.
ג
דין יוד. אסור לכפול שלום לעכו״ם וכו׳ הרב באר שבע בתשובה סימן נ״ט הוקשה לו על מאי דאמר רי"בז דלא הקדימו שלום אפילו עכו״ם וכו' והאריך בזה ולק״מ וכבר הרב ט״ז והרב כנה״ג משנו שפיר עיין בדברי קדשם באורך. והרב כנה״ג אינו מעלה בז״כורו דברי הרב באר שבע ע״ש.
ד
ויצטרך לכפול וכו' מדקאמר ויצטרך ולא פסיק ותני לאסור משמע שאם כבר התחיל הגוי יכול לכפול לו שלום וכ״ש במקום איבה גם בז״הז דלא בקיאי בע״ז. מהר״יקש.
ה
כתב א״ח בשם הר״ם דוקא שלום שהוא שמו של הקב״ה אסור לכפול אבל ברכה דליכא שם אין קפידא ע״כ בספר בדק הבית ואעפ״י שאינו נראה כן מדברי הפוסקים סמכו העולם על זה וכן נהגו. הרב מהרי״קש בהגהותיו.
ו
בסוף פ' הנזיקין אמרו רב כהנא אמר ליה שלמא למר. ופירש״י דלבו לרבו. וכתבו התוס׳ דעל חנם פירש כן דלא קאמר אלא דאין כופלים לו שלום. וכתב הרב באר שבע בתשובה סימן נ״ט האמור נראה מדבריהם דלא הוו גרסי שלמא למר שלמא למר אלא חדא זמנא א״נ דמפרשי שלמא למר שלמא למר לכל גוי אבל לא שהיה אומר שלמא למר שלמא למר לגוי אחד ומ״ש התוס' צ״ע שלא יהא גונב דעת הבריו׳ אין בזה משום גנבת דעת כדאשכחן פ״ק דע״ז נאמן עלי הדיין ובנדרים דף ס״ב עבדא דנורא אנא ע״כ דברי הרב באר שבע ז"להה.
ומ״ש שהתוס' מפרשים דלא היה אומר תרי זמני לגוי אחד. כן מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כ״י שכתב על דברי התוספו׳ משם גליון תוספו' וז״ל ושלמא למר שלמא למר לא שהיה כופל לו אלא היה נותן שלום לכל אחד ואחד עכ״ל. ואחרי כתבי ראיתי שכבר מהרש״ל בחכמת שלמה הביא דברי הגליון הנז'. ומה שהביא הרב באר שבע סייעתא לרש״י. גם אני בעניי מצאתי בזהר הקדוש דף קע״א ע״ב פ' וישלח על פסוק והוא עבר לפניהם ופסוק ואמרתם כה לחי דכונת יעקב אע״ה ודוד הע״ה לצד עליאה ממללו ע״ש.
איברא דמהני דמייתי הרב באר שבע לא יש ראיה כל כך דמ״ש נאמן עלי הדיין ומ״ש עבדא דנורא היה להציל עצמם וגם התו׳ מודו דאם יש צורך להצלה שרי. אך בהא דרב כהנא נראה דהיה אומר כך אף שלא הי"ל צורך וזהו הצ״ע של התוס׳ מי אמרינן דדוקא להצלה שרי כהנהו או גם בלא צורך שרי וליכא גנבת דעת. וכן מיעקב אע״ה אין ראיה דהיה בסכנה. אך מדוד הע״ה יש קצת ראיה לרש״י לפי מה שפירש בזהר הקדוש. וגם זה יש לדחות דלצורך פרנסה היה.
ומדברי הזהר הקדוש ח״ב דף כ״ג מוכח דבעי מיהא דצריך לזה ואין בזה רמאות עיין שם ודוק הטב. ואפשר דגם רב כהנא היה צריך לזה משום איבה או איזה צורך ובהא מיירי רש"י נמי וק"ל ועיין לקמן סי' קנ״ז דין ב׳ בהגהה ובש״ך ס״ק י״ח ו״הר״ן דנדרים דף ס״ב.
ז
דין י״ב. הגהה. אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם ישמח וכו׳. מי שמנגן ומשורר בבתי שרי הישמעאלים כל השנה שרי לשורר ולנגן ביום חגם דאי פריש מינייהו ביום
חגם איכא איבה ואפילו במקום דליכא איבא יש להתיר והיינו לפי שורת הדין. אבל הני משוררים ומנגנים בכל מקום ובכל שעה יש לאסור להם משום דמנבלין פיהם ולוצצים ועתידין ליתן את הדין. הרב הגדול מהר״ר ן' חביב (בעל גט פשוט וכו׳) בתשובותיו כ״י סימן ד׳.