ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קמו
שיורי ברכה
א
דין ב'. אבל משמשי עכו״ם אם באו ליד ישראל ואח״ך ביטלם וכו׳ הרב בית חדש והרב שפתי כהן כתבו דאם זכה בהן אף משמשין אין להם ביטול וכפ״ז נראה דבהרהינו לזמן ולא פדאה אפילו משמשיה אינו יכול לבטל דכבר זכה. ומיהו כל שעדיין יכול לקחתה וליתן מעות ע״פ דיניהם לא קרינן זכה בה ויכול לבטלה על ידי גוי וכ״כ רי״אז והביאו הרב כנסת הגדולה ז״ל ע״ש.
ב
פמוט של כסף שביטלו וקנאוהו גזברי בית הכנסת ליתנו בבית הכנסת. נראה דלא נכון לעשות כן. והרי הרב טורי זהב בא״ח סימן קנ״ד אסר מנודה שהיתה בבית עכו״ם להשתמש בבית הכנסת ואפי׳ בביתו ובשגם הרב אליה רבה פקפק בזה וכתב דעכ״פ בביתו שרי ע״ש מ״מ מוכח דלא רצה להתיר הרב אליה רבה לבית הכנסת וכן בדין דלבית הכנסת אסיר דמאיס. ופוק חזי לגדול המורים מהר״ר תם ז״ל בתשובותיו סימן ר״ד שהוכיח דאף בנויי משרתי עכו״ם חיישינן למיאוס ושם פסק על פרוכת שמרונים הגם דלא ידעינן אם הוא מהר גריזים אסור לפרוס אותו לפני היכל הקדש אף שמבוטל משום דמאיס עש״ב. ועמ״ש הרי״טבא בחידושיו על דף נ״א ריש ע״ב ועיין בכנס' הגדולה ודוק הטב.
ודרך אגב רגע אדבר במ״ש הרמב״ן בחידושיו לע״ז על דף מ״ז גבי בעיית ר״ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה ושם מפורש בדברי הרמב״ן והביאו הר״ן דלגבוה ודאי מפסיל אפילו דיעבד דהא פשטא רבא מאתנן דפסול. ולשון הר"ן זה נעלם מהרב הלבוש א״ח סי׳ י"א דין ח׳ ומהרב מופת הדור בספר עץ החיים פ' ראה שכתב דנעבד במחובר בעיא דלא איפשיטא וכן נראה מדברי הרב הלבוש שם. וכבר בספר הקטן מחזיק ברכה שם בא״ח סי' י"א הבאתי שהרב אליה זוטא ורבא הקשה על הרב הלבוש מהסוגיא וכו' ודברי מרן שכתב דאיפשיטא ושם דקדקתי אני בעניי כן על מהרח״א. ועתה אני מוסיף דמפורש בהר״ן משם הרמב״ן דאיפשייטא ונעלם מהרבנים הנז׳.
וגם ראיתי את הלחץ מה שמשכן עצמו אביו של הרב אליה רבא מה שפירש בדברי הרב הלבוש ומלבד שהוא דוחק הו״ל לעשות הצדדין באופן אחר כמו שיראה המעיין בצדק.
והרמב״ן שם כתב בתוך דבריו דע״ז שביטלה פסולה למזבח אפילו דיעבד וכו׳ ע״ש ועמ״ש אני הדל בסוף ספר הקטן פני דוד דף קד״ס ע״ג ע״ש. ועתה אור נגה עלינו שו״ת פני אריה להה״ג אב״ד דק״ק רוטרדם נר״ו ומידי עוברי שם ראיתי בסימן צ״ג שהקשה משם גדול אחד על הרמ״בן מהא דאמרינן בתמורה דף כ״ט דנעבד מותר להדיוט מדאצטריך קרא למעוטינהו לגבוה ש״מ דלהדיוט שרי ואי כדעת הרמב״ן הא אצטריך קרא לאוסרה לגבוה אף לאחר ביטול דאפילו אי נעבד אסור להדיוט מ״מ לאחר ביטול ודאי שרי ולגבוה אסיר.
ולי ההדיוט אפשר לישב דסבר הרמב״ן דכי מטית לומר דנעבד אסור להדיוט פשיטא דאף דבבטול שרי להדיוט אסור לגבוה דממאיס ולא צריך קרא להכי ומוכרח דנעבד מותר להדיוט מדאצטריך קרא לגבוה לאסור דאי אסור להדיוט ממשקה ישראל נפיק דאסור לגבוה ופשיטא דאף דנתבטל אכתי קאי באיסוריה לגבוה דממאיס ולא צריך קרא.
א״נ אפשר במאי דאמרו בחולין דף קכ״ח ע״ב דדריש מיעוטי מדכתיב מן הבהמה דהו״לל מהבהמה והשתא דכתיב מן הבהמה דרשינן תרי מיעוטי והקשה הרב החסיד כמהר״ר יהודה חאבילייו ז״להה דדרשינן במנחות מן הבקר להוציא את הרובע וכו׳ ולא דריש ליה אלא לחד מיעוט' אף דכתיב מן עכ״ד. והתירוץ הפשוט לזה הוא דגם התם יהיה מה למעט מיעוט ב׳ ואנחנו לא נדע וכיוצא בזה עבידי דמשנ״ו רבנן התוספות בכמה דוכתי. איכו השתא במאי דקמן דדריש בשמעתין מן הבקר להוציא את הנעבד איכא תרתי מיעוטי חד למעוטי נעבד ואידך למעוטי אפילו ביטלו ומדאצטרי' חד מיעוטא לעיקר נעבד שמעינן דלהדיוט שרי. איבר' דק' מאי דפריך בתמורה סוף דף כ״ח ות״ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה זקן ומזוהם מנ״ל ומאי פריך הרי בכל קרא איכא תרי מיעוטי ויש לישב.
ועתה אבא למ״ש בזה הרב פני אריה נר״ו והוא האריך לתרץ בעד הרמב״ן והקיצור זה לשונו דלא שייך ביטול אלא במה שהוא אסור משום ולא תביא תועבה ומשום ולא ידבק בידך וכו׳ כלומר במה שנאסר בלאוין אלו מפני שהוא ע״ז דמכיון שנתבטל נסתלק ממנו שם ע״ז אבל בע״ח מדהוצרך לאוסרן לגבוה דבר פשוט הוא שאינן נעשין ע״ז ואין שם איסור נתפס כלל בב״ח אלא שאסרן הכתוב לגבוה משום דמאיסי וא״כ מה ביטול שייך בזה עכ״ל. ולישר״י לן מר שבזה רצה לתרץ קושית הגדול על הרמב״ן שהזכיר והלא הקושיא היא דנימא דנאסר נעבד להדיוט ובודאי דגם לגבוה נאסר וקרא לא אצטריך אלא לאסור ביטלו דשרי להדיוט. ולצד זה דאסור להדיוט א״כ איכא ע״ז ולא אצטריך נעבד לאסור לגבוה. אלא שאם נתבטל דשרי להדיוט דנסתלק שם ע״ז הו״א דלגבוה שרי ולהכי אתא קרא לאסור. ומאי קאמר לתרץ והיו דבריו כפי האמת דמותר להדיוט דאז ידעינן דאין איסור ע״ז נתפס בבע״ח וכו' הרי כל זה כפי האמת והקושי' היא לצד דנעבד נאסר להדיוט בדבר האמור והוא ברור ופשוט.
ותבט עיני במה שהאריך עוד הרב נר״ו בכונת התו' שם בתמורה ד״ה מנא הני מילי שמותר מוקצה ומתוך הדברים כתב דנעלם דבר פשוט מהרב משנה למלך וגם בזה אביא דבריו בקצור וז״ל ע״כ לומר. דר״פ דקשיא ליה מנה״מ והוצרך לומר דמפקי׳ שריותא דהדיוט ממשקה ישראל דס״ל דמפיק מוקצה מקרא מן הבהמה מן הבקר אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דמפיק ליה מקרא דכי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע״ז פוסלין בו אין צריך לשינויא דר״פ דקושיא מעיקר' ליתא דמוקצה ונעבד מותרין להדיוט דמהיכא תיתי לאוסרן וכמו שהקשו התוספות וליכא למפרך דהו״ל למילף מאיסור גבוה דאסור להדיוט כיון דאיסור נעבד לגבוה מקרא דכי משחתם בהם מום בם א״כ לא יפה כח הבן מכח האב דבעל מום אסור לגבוה ומותר להדיוט ודברים אלו עם היותן פשוטים נעלמו מהרב משנה למלך פ״ג דאסורי מזבח דעל דברי התוספו' בחולין דף ק״מ דבהמת עיר הנדחת וכו' כשרה למזבח אף שאסורה להדיוט ולא איטעיט ממשקה ישראל כיון דהי״ל שעת הכושר תמה דפכ״ה דף קט״ו מוכח דכל דאסור להדיוט אסור לגבוה אף שהיה לו שעת הכושר וכ״כ התוספו׳ במנחות דיליף ממשקה ישראל אף דהי״ל שעת הכושר ולפי מ״ש אין כאן תימה דמאן דיליף מוקצה ונעבד מקרא מן הבהמה מן הבקר קשיא אליביה התרא דהדיוט מנ״ל דהו״ל למילף מלגבוה דאף להדיוט אסור הוצרך לשינויא דר״פ מדאצטריך קרא לגבוה ולא יליף ממשקה ישראל ע״כ מוכח דסבר דממשקה ישראל ילפינן אף דהיתה לו שעת הכושר אבל לתנא דבי ר׳ ישמעאל שפיר איכא למימר דממשקה ישראל לא ילפינן אלא היכא דלא היה לו שעת הכושר דבחולין דף ק״מ ר״נ בר יצחק לא משני אלא לתנא דבי רבי ישמעאל שפיר כתבו התוספות דלדידיה קלא דממשקה לא אימעיט אלא כשלא היתה שעת הכושר עכ״ל בקצור ע״ש בספרו באורך.
ומאי דפשיטא ליה למר קא מיבעיא לי דכיון דקאמר דלר"פ מוכרח דממשקה ישראל ילפינן מיניה אף שהיתה לו שעת הכושר מאן שם ליה לאשוי פלוגתא בין תנא דבי רבי ישמעאל להנך תנאי דילפי מקרא דמן הבקר דלתנא דבי רבי ישמעאל ממשקה ישראל לא ילפינן אלא היכא דלא היה לו שעת הכושר. נימא דכלהו תנאי סברי דממשקה ישראל נלמוד אפילו להיתה לו שעת הכושר ומי מלל להתוס׳ דפליגי תנאי בזה. ותו זיל לאידיך גיסא אי ממשקה ישראל לדעת תנא דבי רבי ישמעאל לא נלמוד אלא היכא שלא היתה לו שעת הכושר מנא להו להנך תנאי דילפי מוקצה ונעבד מקרא דמן הבקר דילפינן מקרא דממשקה ישראל אף לשלא היתה לו שעת הכושר ואתא רב פפא ובנה עליהם מצודים דלהדיוט מותר וכפי מה שפירשו התוספות בשם ר״י והביא דבריהם הרב נר״ו אימא דממשקה ישראל לא ידעינן לאסור לגבוה אלא כשלא היתה לו שעת הכושר וכפ״ז מנ״ל דלהדיוט מותר.
ועוד אני תמיה על הרב הנזכר איך פשיטא ליה דלמאן דיליף מקרא דמן הבקר וכו' נלמוד מקרא דמשקה ישראל אף אם היתה לו שעת הכושר והרי מפורש בסוגיא עצמה דתמורה שם דף כ״ט אליבא דמאן דדריש קרא דמן הבקר להוציא הטריפה דבעינן תלתא קראי ממשקה ישראל וכל אשר יעבור ומן הבקר למעט היכא שהיתה לו שעת הכושר והקדישה ולבסוף נטרפה. ומפורש בהדיא קרי בחיל בפ״ק דמנחות דף ו׳ ע״א דאי ממשקה ישראל ה״א למעוטי היכא דלא היתה שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם (ועיין בחולין דף קט״ז) אבל היתה שעת הכושר אימ' תתכשר כתב רחמנא לא יעבוד וכו׳. וכן כתב רש״י בסוגיין דתמורה שם. והתום׳ שם במנחות כתבו ד״ה כתב רחמנא לא יעבור וז״ל אע״ג דמוכח דהיכא שהיתה לו שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל אפ״ה מייתי ליה בכל דוכתא בפ׳ כל האסורין גבי נעבד משום דע״י תלתא קראי מסקינן דאין לחלק עכ״ל עיניך תחזינה משרים מפי תלמוד ערוך ומיסודן של רש״י ותוס׳ דגם לתנאי דדרשי מן הבקר וכיוצא אין ראיה ממשקה ישראל להיתה לו שעת הכושר אלא דאתלת קראי סמיך וכ״כ התוספו' בנדה דף מ״א והר״יטבא בחידושי חולין על דף קט״ו גבי כלאי׳ ומחוסר זמן ותימה על הרב הנז׳ אשר בנה בנין ומשוי פלוגתא בי״נן של קדושים. ויותר תימה שהרב משנה למלך זכר עשה לדברי התוספו' דמנחות דף ו׳ שהבאתי ואיך הרב פני אריה נר״ו משיג על הרב משנה למלך וכתב ביה ונעלם פשי״טי דספר״א ופני״ו לא יראו בדברי התוספות שרמז הרב ז״ל.
אמור מעתה הרב משנה למלך נקיט נפשיה בקצי״רי והדברים מוכיחי' דכונת הרב ז״ל דהשתא דאית לן תלתא קראי אמרינן דנלמוד ממשקה ישראל אף בהיות לה שעת הכושר וכמ״ש התוספות במנחות ואיך כתבו התם בחולין דבהמת עיר הנדחת מותרת לגבוה אף שאסורה להדיוט ולא ממעיט ממשקה ישראל כיון דהיה לה שעת הכושר. הרי בכל דוכתא מעיט ממשקה ישראל אף דהיתה לה שעת הכושר משום דסמיך אתלת קראי דטריפה. וכן ראינו שכתב הרי״טבא בחידושיו שהזכרתי דמדלא חלק הכתוב בטריפה ה״ה בכלאים ומחוסר לפום ריהטא אפשר לומר לישב קושית הרב מש״ל דסברי התוספות בסוף חולק דאע״ג דבכל דוכתא גמרינן ממשקה ישראל אפילו היתה לה שעת הכושר היינו דוקא ברובע ונרבע מוקצה נעבד וכיוצא דפסולן בגופם מצד עצמם אז ילפי' מטריפה דאין חילוק מכח תלתא קראי אמנם בדבר שאין פסולו בגופו כמו צפורי עיר הנדח' וצפורים שהוחלפו בע״ז שאין פסולם בגופם ומצד עצמם ואין דומים לטריפה אז אני אומר דאין ראיה ממשקה ישראל כיון דהיה להם שעת הכושר.
ואחזה אנכי בחידושי הר״יטבא בסוף חולין שכתב שם בדף ק״מ וז״ל וא״ת אכתי אמאי לא ממעטי וכו' ותרצו דלא ממעטינן לגבוה משום משקה ישראל אלא אסורים מעיקרא שלא היה להם שעת הכושר מעולם אבל כל שהיה בו שעת הכושר ונאסר להדיוט לא ממעטינן אלא נרבע ונעבד ומוקצה דמעטינהו קרא עכ״ל ונראה דהר״יטבא ז״ל בא לתרץ קושית הרב משנה למלך. ונראה שכונתו דאיברא דבכל דוכתא ילפינן ממשקה ישראל אף דהיה לו שעת הכושר ומיהו היינו דוקא כי מעטיה קרא ואז מקרא דנתמעט ומשקה ישראל אמרינן דנתמעט אף שהיה לו שעת הכושר והוי כמו טריפה דמכח תלתא קראי ממעט הכל אבל כי לית קרא בפרטות למעוטי הדבר ואין לנו אלא ממשקה ישראל אז אמרינן דאין ראיה אלא כשלא היתה לו שעת הכושר ונתישבה קושית הרב כן נראה לפום ריהטא ואני אמרתי בחפזי.
ג
דין ח׳. מכרה או משכנה וכו׳. אזהרה לישראל שלא יהנה ולא יקח במשכון ממשמשי עכו"ם ולא מנוייהם. רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים מצוה ע'.
ד
הגהה. ומשמשי עכו״ם אם משכנו וכו׳ כתב הרב ט"ז דוקא בהרהינו אצלו עש״ב ולדידיה אפשר דגם בנשתקעה דומה להרהינו כמו שנראה מדברי הר״יטבא בחידושי ע"ז על דף נ״ג משם הרמב״ן. אבל הרב כנסת הגדולה סבר דלדעת מרן אפילו הרהינה אין לה ביטול והכי משמע מדברי הר"יטבא בשם הרמב״ן בסוף הלשון האמור ע״ש ודוק.