אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קמה

סימן קמב

שיורי ברכה

א

דין א׳. ואפילו אבני ההר שנדלדלו וכו׳ כ״כ הרמב״ם פ״ח דע״ז והר״ן תמה עליו דכיון דאיכא פלוגתא ספיקא דאוריתא לחומרא והרב שפתי כהן תריץ יתיב לדברי הרמב"ם דבש״ס דף מ״ו ע״א מספ״ל אי בני ר׳ חייא שרו ורבי יוחנן אסר או איפכא ובירושלמי פ״ג דע״ז הלכה ו׳ איתא בהדיא דחזקיה שרי ור״י אסר ולא שבקינן פשיטות א' דירושלמי משום מאי דמספ״ל בש״ס דידן ועוד דרבי יוחנן גופיה חיבר הירושלמי והוא אומר שהוא אוסר וקי״ל כחזקיה דשרי וכ״כ בספר תורת חיים עכ"ל הרב ש"ך בקצור והרב כנה״ג כתב על זה דדברי הרב ש״ך נכונים בטעמן וכ״כ בתשובותיו גם הרב פר״ח בנימוקיו לס' המדע בתוך דבריו מסכים בזה.

ובצפייתנו צפינו להרב בני חיי שהביא דברי הרב ש״ך וכתב וז״ל ולע״ד דסבר הר״ן שאין מן הירושלמי ראיה כיון דהתם מספ״ל ג״כ אי פליגי בהא או כביצה וא״כ אזלינן בתר תלמודא דידן. ומה שרצה להוכיח הש״ך שרבי יוחנן חיבר הירושלמי וא״כ ע״כ ר״י עצמו אמר שאוסר אין זה הכרח כלל א״כ מה מסתפק אי פליגי בהא או בביצה וכי הי״ל ספק לר״י בדברי עצמו אלא ע״כ דסתמא דתלמודא ירושלמי כאן לאו ר״י הוא ועוד אף שנאמר דחזקיה שרי אכתי לא ידעינן הלכתא כמאן דאף דקי״ל הלכתא כחזקיה לגבי ר״י דרבו הוה הא מורי הרב בספר יבין שמועה דהיינו בפניו וא״כ מאן לימא שר"י היה בפניו ואפשר שזה דקדק הר״ן במ״ש כיון דלא אתמר בגמרא הלכתא כחד מינייהו עכ״ל. ומה שדחה דברי הרב ש"ך כיון דהתם מספ״ל ג״כ אי פליגי בהא או בביצה וכו' לאו דחיה היא וכך היא שנויה בירושלמי. השתחוה לביצה חזקיה אמר לא אסרה ר׳ יוחנן אמר אסרה א״ר זעירא בביצה פליגין חבריא אמרין בחלוקי נחל פליגין וכו' ע״ש.

ומשתכל הוית בספר פני משה פירוש הירושלמי שכת׳ בתוספותיו וז״ל ובפרקין שם בעיא דלא איפשיט' היא בזקף ביצה ובא נכרי והשתחוה לה ופסק הרמב״ם לחומרא וכרבי יוחנן דהכא דאסרה ולהאי לישנא דביצה בחלקי הנחל קאמרי פליגי גם בזקף לבנה ור״י ס״ל דאסרה כפשיטותה דהתם משום דמנכרא זקיפתה עכ״ל ועוד כתב בפירושו וז״ל בחלוקי נחל פליגין לאו ביצה ממש אלא חלקי אבנים הנמצאים בנחל וזקפה והשתחוה לה. בצה מלשון היגאה גומא בלא בצה וטיט הוא ונעשה קשה כאבן עכ״ל ולא ידעתי מאן שם ליה לפרש הירושלמי בזקף בצה ובא נכרי והשתחוה לה דכן מוכח ממ״ש ופסק הרמב״ם כרבי יוחנן דהכא וגם ממ״ש בפירושו גבי חלקי נחל והרי לשון הירושל׳ דאמר השתחוה לבצה מוכח בהדיא דהישראל השתחוה לבצה ולא זקפה. ואיך רוצה לפרש בלשון זה דזקפה ולא השתחוה ובא נכרי והשתחוה והלא הדבר פשוט ומבואר דכונת הירושלמי דלא זקף הבצה והישראל השתחוה דחזקיה סבר דבצה אין בו תפיסת ידי אדם ושרי ורבי יוחנן אסר ודמי לפלוגתייהו בבבלי באבני ההר שנדלדלו.

ואם נדחק בזה משום שאם אנו מפרשים כפשוטו אם כן הוי הפך גמרין דקאמרו דלא מסיימי ואלו בירו' מפורש דחזקיה שרי ורבי יוחנן אסר. חדא דלא משום זה נעייל פילא בקופא דמחטא. ותו דמה הרויח בזה הלא גם כפי הדוחק והצער הזה בפירושו הרי הכא פשיטא לחזקיה דשרי ובגמרין חזקיה בעי לה מבעיא וזאת תורת העולה בתיקו. איכו השתא השוקל בפלס בעיניו יראה דטפי ניחא לומר דלירוש' מסיימי דזה אינו הפלגת דבר יותר מלאשוויינהו דפליגי בדין ומציאות דלבבלי בעי לה מיבעיא ולא איפשיטא וספיקא דאוריתא לחומרא ולירושלמי חזקיה שרי. והו״ל תרתי חדא בגוף הענין דלמר נסתפק ולא פשיט ולמר לא אסתפק ואמר דשרי. ותו לענין דינא כמו שכתבנו.

לכן נראה פשוט דכונת הירושלמי כמה דתרגמוה רבנן קדישי הרב תורת חיים והרב שפתי כהן ועיילוה למערתא דדייני וקבלוה הרב כנה״ג והרב פרי חדש והרב מרכבת המשנה דאמרי יישר על דברי הרב שפתי כהן וגם הרב בני חיי אזיל ומודה בפירוש הירושלמי אלא דמפקפיק בדבר. ולשון הירושלמי עצמו מוכיח והוא עד בא״ר לח״י רוא״י.

תו איכא למידק על הרב הנזכר במ״ש דללישנא דבצה בחלקי נחל פליגי גם נזקף לבנה וכו'. וזה נמשך מפירושו דמוקי לה נזקף ובא גוי והשתחוה וסבר דחלקי נחל מנכרא זקיפתיה ולהכי קאמר דגם בזקף לבנה פליגי. ומה יענה למ״ש שם בירושלמי בהאי לישנא דבחלקי נחל פליגי. חייליה דחזקיה מן הדא מפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכו׳ ופירש הוא ז״ל וזה לאו תפיסת ידי אדם הוא שמאליהן הן גדלין. ואם לחזקיה דשרי גם בזקף לבנה ה״נ דשרי. מאי קאמר חייליה דחזקיה וכו' הרי הוא מתיר גם לבנה דעשויה בידי אדם. ומדברי הירוש׳ דקאמר חייליה וכו' מוכח דלא מיירי בזקף ובא גוי רק כפשוטו כאשר יראה הרואה. ותו אשתמיטיתיה להרב דברי הרב ש״ך הנאמרים באמת.

הדרן לדברי הרב בני חיי שכתב דאין ראיה מהירוש׳ דמספ״ל אי פליגי בהא או בבצה ואזלינן בתר גמרין ומוכח מדבריו דמס״פל אי פליגי באבני ההר שנדלדלו או בביצה שכן כתב זה פעמים בהא או בבצה ולשר״י לן דחלוקי נחל אין פירושו אבני ההר שנתדלדלו. גם לשון דהתם מספקא ליה אי פליגי או בבצה אינו מכוון דבירושלמי ליכא ספיקא רק רבי זעירא וחבריא פליגי וכל כת פשיטא ליה סברתו ותו מאי קאמר ואזלינן בתר תלמודא דידן ומה טענה היא זו הרי לכל הדברות חזקיה שרי מטעם דאין בו תפיסת ידי אדם ומאי דקאמר בגמרין דלא מסייפי הרי מהירושלמי למדנו מי בעל דברים ונקטינן כירושלמי. ומה שהקשה הרב בני חיי על הרב ש"ך במ״ש שר״י חובר הירוש׳ דהרי מספ״ל וכו׳ לק״מ דמאי דאתמר בירושלמי השתחוה לבצה חזקיה אמר לא אסורה ורבי יוחנן אמר לא אסרה זה ייסד רבי יוחנן בירושלמי. ואחריו ייסדו הא דפליגי רבי זעירא וחבריא וזה נתיסד אחר רבי יוחנן ושפיר קאמר הש״ך. ומ״ש דלפי דברי רבו הרב יבין שמועה וכו' דעת הר״ן בזה דדוקא נחלק עם רבו אחר מיתתו אז הלכה כתלמיד משא״כ אם נחלק עמו בחייו אף שלא היה. פב״פ כאשר הוכחנו בעניותנו בקונטריס יעיר אזן בכללי' מערכ' ה״א אות ס' והכא מסתמא היה מחלקת זה בעודם בחיים והלכה כחזקיה ושם כתבתי בעניותי על דברי הרב יבין שמועה ע״ש.

ודע דלפי מ״ש ביעיר אזן שם שדעת הרמ״בן דכשנחלק בחייו אין הלכה (כתלתיד) [כתלמיד] אבל לא אחר מותו לא יצדק מ״ש בברכי יוסף א״ח סי׳ תקמ״ט ולפ״ז מ״ש הרמב״ן הלכה שם ה״ט דהלכה כר״ע מחבירו ובזה אין חילוק כמ״ש שם ודוק כי קצרתי.

ולא אכחד מאי דיש להעיר על דברי הר״ן דבדין זה הקשה על הרמב״ם ממאי דבגמרין אמרי דלא מסיימי הגם דבירושלמי בפשיטות קאמר דחזקיה שרי דכל רז לא אנס ליה להר״ן ובודאי ידע הירושלמי והלא הר"ן עצמו פ״ק דקדושין גבי בנו והוא רבו כתב דשבקי' ספיקין ונקטי' כפשוטיהו דהירושלמי ועיין בענין זה להרב החסיד הרמ״ך ז״להה בספרו הנחמד יד מלאכי מערכת ה״א אות צ״ד ומ״ש אני הדל בקונטריס יעיר אזן בחלק עין זוכר מערכת בי״ת אות י״א בס״ד. שוב ראיתי מה שהאריך הרב באר יעקב בזה עש״ב.

ב

והמעיינות של רבים וכו' הי״סמאש של מים והגוים הולכים שם ביום אידם ומדליקין נרות ואומרים שהם מ״ט מותר לשתותם מכמה טעמים. הרב כנה״ג בתשובותיו סימן קע״ו.

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה