אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קכב · יב

יא

דין י״א. הגהה. יין צמוקים וכו', זה דעת הרב מהרל"נח סימן מ״א. ואני הצעיר כבואי אל ארץ מצרים נשאלתי על אודות השכר שעושים מצמוקים שמניחין הצמוקים בחבית ושורין אותם במים ונשארים הצמוקים שרויים במים בחבית ימים מספר למעלה מעשרים יום ומידי יום יום מהפכין ומערבין הצמוקים במים עד שיהיו ראוים לעשות שכר. והיה מנהג פשוט בכל העיר שמשרת גוי דבר יום ביומו היה עושה מלאכה זו לערב ולהפך הצמוקים. ומקרוב גילה ת״ח אחד בלחישה לאיזה יראי שמים דלאו שפיר עבדי שהגוי מהפך ומערב הצמוקים והוא מנע גוי ביין ושאלו את פי אם האמת אתו כי רע עליהם המעשה שנתפשט מנהג זה בכל העיר בימי הרבנים קדושים אשר בארץ. וגם אם הם יצוו לעשות פעולה זו על יד ישראל בלכתם לאכול כפעם בפעם בבית שרי ישראל גדולי העיר זריז קדים מתן שכר"ן ואינם יכולים לישמט וגדל צערם:

והשבתי אני בעניי דחכם זה אסר להם על פי תשוב' מהרלנ״ח סי' מ״א שכתב דבצמוקי' לא בעינן המשכה כשאר יין ונאסר במגע גוי. אך מנהג הפשוט בעיר בימי הרבנים קדושים אשר בארץ יש לו על מה לסמוך כאשר נבאר בס״ד:

הנה הרב בני חיי סי' קכ״ג הביא דברי הרב מהרל״נח ז״ל וכתב עליו וז״ל ולכאורה נראה שמרן חלוק על זה וסבירא ליה דגם בצמוקים בעינן המשכה שהרי כתב בא״ח סי' ר״ב דין י״א גבי מי שריית צמוקים ותאנים דמספק יאכלם בתוך הסעודה וה״מ כשהצמוקים מעורבין עם המים אבל נמשכו המים מן הצמוקי' הוי יין ומברך פה״ג הרי דלא נקרא יין לענין ברכה גם בצמוקים אלא א״כ המשיך עכ״ל. וק״ק על הרב ז״ל דמייתי ראיה מהתם והרי הרב מגן אברה׳ על מבוכה זו עמד שם סי׳ ר״ב ס״ק ז״ך ופירש דכונת מרן דכשהצמוקים מעורבים עם המים ואוכל הצמוקים ושותה המים אז הו"ל כמרק של כל הפירות אבל אם נמשכו וכו' כלומר שאין כונתו לאכול הצמוקים כלל רק להמשיך מהן היין אז אפילו שתה מהן מהכלי שהצמוקים בתוכו מברך בפה״ג ונסתייע מתשובות מהרל״נח הנזכר ע״ש באורך א״כ אפ״ה מאי מייתי ראיה הרב בני חיי דמרץ פליג על מהרל״נח והלא הרב מגן אברהם פירש דברי מרן כדעת מהרל"נח:

גם אשו״ר להרב אליה רבה שם סי׳ ר״ב שהביא פירוש הרב מגן אברהם הנז' ומסכים עמו ועד אחרן הרב תוספת שבת סי' ער״ב הביא דברי הרב מג״א ונראה שדעתו מסכים לדבריו אלא שכתב דלקדוש לכל הדברות בעי משיכה דבעינן שהכוס מלא יין לקדוש ע"ש גם הרב ט"ז שם סי׳ ר״ב תקע יתד לדברי מהרלנ״ח ע"ש באורך ואע״ג דפירוש הרב מגן אברהם דחוק ודברי מרן מ״מ הרב בני חיי לא הי"ל להביא ראיה משם דיש מקום לדחות. וקצת סיוע יש לדברי הרב מגן אברהם דהכא בי״ד מור״ם פסק כהרב מהרלנ"ח. ואם נאמר דמדברי מרן סי' ר״ב מוכח דפליג כמ״ש הרב בני חיי. איך מור״ם שתיק ולא הגיה עליו. אמנם אין זה כלום דמור״ם כאן לא כתב דבצמוקים לא בעי משיכה רק עיקר הדבר כתבו משם מהרלנ״ח ועיין ארח מישור:

האמנם אני תמיה על כל הגדולים הללו הרב בני חיי והרב ט״ז והרב מגן אברהם והרב אליה רבה והרב תוספת שבת שנעלם מהם ואשתמיט להו דברי מרן בכסף משנה פי״ז דמאכלות אסורות דין י״א שכתב וז״ל ונראה דאינו חשוב יין עד שיש לה ממנו הצמוקים או שיתחיל להמשך היין כדרך שאמרו ביין ענבים שכתב רבינו פי״א עכ״ל עין רואה דמרן קרי בחיל דגם יין צמוקים בעי המשכה דלא כמהרלנ״ח גם הרדב״ז בתשובותיו ח״א סי׳ קפ"ד סבר הכי בפשיטות כמרן כאשר הרואה בעיניו יראה בכל תשובתו הלא בספרתו. וכזה ראיתי להרב כנסת הגדולה סי׳ זה הגה״ט אות ל״ה שהביא דברי מרן והרדב״ז וכתב שהם חולקים על מהרלנ״ח ע״ש. והשתא מ״ש מרן בא״ח סי׳ ר״ב נמשכו המים מן הצמוקים ודאי אזיל לטעמיה דגם בצמוקים בעי המשכה ואלו הרב מג״א וה׳ אליה רבה והט״ז וה׳ תוספת שבת ראו דברי מרן בכ״מ לא כתבו מה שכתבו גם אם הרב בני חיי לו זכר שר דברי מרן הוה מייתי ליה ואחר זמן רב נדפס ס׳ בית דינו של שלמה להרב המו׳ מהר"ש לאניאדו נר״ו ועמ״ש בזה בי״ד סי׳ ו':

אמור מעתה בארץ מצרים דנהיגי לפסוק כסברת מרן והרדב״ז תדיר המנהג שנהגו דגוי יערב הצמוקים יסודתו בהררי קדש דעת מרן והרדב״ז ואין לערער עליהם כלל דמרן קבלו הוראותיו בכל גלילותנו והרדב״ז רבן דבני מצרים הוא ומנהגם מיוסד על אדני פז דעת קדושים. וגם בכל מקום באלו אמרו לסמוך על דעת מרן והרדב"ז. שוב ראיתי להרב ארח מישור סביב ד״מ שהשיג על הט״ז וש״ך בדין זה שנעלם מהם דברי מרן הכ״מ הנז׳. וגם הרב פר״ח בלקוטי י״ד הזכירם ע"ש:

ואחר זמן רב ראיתי תשובות כ״י להרב הגדול מהר״ר אליעזר ן' ארחא ז״ל ובתוך תשובותיו יש תשובה אחת להרב הכולל כמה"ר אהרן אזוביב ז״ל דנשאל על נדון דידן ממש וכתב שם שהחכם השלם הדיין המצויין רב ועצום ממנו כמהר״ר רפואה שלום אסר מכח תשובת הרלנ״ח הנז׳ והרב המשיב הוא אהרן פתח בתשוב״ה להוכיח מדברי מרן בא"ח סי' ר״ב דבעי המשכה לצמוקים כמ״ש הרב בני חיי והאריך בזה ואח״ך כתב וז״ל ונחזור לנ״ד שכל זמן שלא נמשכו המים מהצמוקים לא חשיבי יין ואינם נאסרים במגע גוי וכ״כ הרדב״ז בסי׳ קפ״ד ע״ש שהרב מתיר במי צמוקים אפי׳ ידעינן שנגע הגוי כל זמן שלא נמשכו. ומ״ש הרלנ״ח וחילק בין ענבים לצמוקים אחרי המחילה אני אומר דהך חילוקא ליתא דהא דאין דרך להניח הענבים עם היין שהרי מי הענבים חזקים שהם מהפרי עצמו וכיון שנדרכו בגת ונתנו מימיהם שוב אין המים צריכים לפרי לקבל ממנו כח שהרי הם הם עצמות של הפרי הלכך מושכין אותם מהרה והא דדרך להניח הצמוקים במים כל כך שהרי מי שריית צמוקים אינם מהפרי עצמו וצריכים הם לקבל כח מהפרי ולכן צריך להשהותם כל כך ימים מעורבים עם המים עד שיתנו הצמוקים כל כחם ומתיקותם במים ואח״ך מושכים את המים נמצא ששהיית מי שריית צמוקים עם הצמוקים כ״כ ימים קודם המשכה הוא כדי שיהיה בהם כח כמו מי ענבים בשעת דריכה שמושכים אותם מהרה ולעולם דינם שוה וכשם שמי ענבים אינם נחשבים יין עד שעת המשכה כלומר אחר המשכה כך מי שריית צמוקים אינם נחשבים יין עד אחר המשכה. וא״כ מאחר דהני רבוותא לא נחלקו אלא לענין אי מספ״ל או לא מספ״ל (הרב קאי לדין א״ח סי׳ ר״ב דמספ״ל במי שריית צמוקים כמבואר שם) ותרוייהו ס״ל דלא נקראים יין ומהר״י קארו דרובא דעלמא קי״ל כוותיה בכל ענין מפני שדבריו ברים ומבוררים מנופים בי״ג נפה שלא הניח שום פוסק מהפוסקים שלא הביא בספרו הגדול וצלל במים אדירים וכמה וכמה מרגליות העלם בידו כתב בפירוש דלא הרי יין עד שימשוך וכן פסק בס׳ הקצר וכן פסק בלבוש וכן פסק הרדב״ז וגם מהרי״קש ס״ל הכי דנטה לדעת הרשב"א (בא״ח סי' ר״ב) ולא מצינו מי שחילק בין צמוקים לענבים כי אם הרלנ״ח וכבר כתבנו והכרחנו דליתא להאי חילוקא דידיה ודאי נקיטינן להתיר ככל הני רבוואתא בלי שום פקפוק עכ"ל הרב אהרן אזוביב בתשובתו הנז׳ בקצור עלץ לבי שכיונתי לדעת גדול להתיר:

וגם מהרב מהר״ר אהרן הנז' נעלמו דברי מרן בכסף משנה הנאמרים באמת והוא תניא דמסייע ליה ואלו הוה חזי מר דברי מרן הנז' ישמח צדיק כי חזה הדבר בפירוש:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה