ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קכב
שיורי ברכה
א
דין א'. סתם יינם וכו'. מגע ישמעאל ביין שלנו אינו אוסר בהנאה. כן כתב הרב מהרי״קש בהגהותיו. וכן מוכח מדברי הרדב״ז בתשובות החדשות הנדפסות באשכנז סי' תנ״ג וכתב שם הרדב״ז דכחו של ישמעאל אוסר היין בשתיה ע״ש. וכן מצאתי בתשובות הגאונים כ״י סי' של״ט והרשב״ץ בתשובותיו ח״ב סימן מ״ח כתב דאין חולק בזה. וכן נראה מדברי הרשב"א בתשו׳ ח״ג סימן רמ״ז ועיין בבית יוסף באורך:
אמנם בעיר עז לנו ציון קרית מועדינו וכולא ארעא דישראל המנהג לאסור איסר מגע ישמעאל ביין שלנו אפי׳ בהנאה. זה כתבתי לפי הרשום בזכרוני. ועתה אחז״ר ראיתי תשובת גדול אחד מרבני עה״ק ירושלם כ״י ומדבריו משמע דגם בעה״ק מתירין היין שנגע בו ישמעאל בהנאה. ואני בתוך הגולה:
ב
כל היכא דאיכא למתלי תלינן להקל בענין סתם יינם דהוי גזרה דרבנן כן כתב הרא"ם בתשובותיו ח״א סי׳ נ״ו. והרב החסיד בספר הזכרונות דף ל״א כתב דתשובה זו אינה מהרא״ם וזיל קרי בסימן נ״ד וסימן נ״ה דהחמיר הרבה. אמנם ראיתי להרב המובהק כמהר״ר ישועה זיין בספר תשובותיו הנקרא שערי ישועה כ״י שהוכיח דתשובת סי׳ נ״ד וסי׳ נ״ה הם מהרב מהר״ר אליה די קאנדיא ותשובת סי' נ״ו היא מהר"אם סובב הולך לסתור כל דברי הר״א מקנדיא וכן מבואר שם סי׳ נ״ו. וכן נראה מדברי הרב שפתי כהן סי' קכ״ד ס״ק ל״ג וס"ק ע״א. זהו תורף דברי הרב מהר״י זיין ועמ״ש הרב כנה״ג סי׳ קכ״ז הגהת ב״י אות כ״א י״עש ודוק. וכתב מהר"חו ז״ל בשער המצות פרשת עקב שרבינו האר״י זצ״ל היה מקל בספק ס״י מישמעאלים ע״ש ובשו"ת בית דינו של שלמה י״ד סי' י״ב:
אולם הצע״ר לסגור לב גם עינים ממ״ש גורי האר״י זצ״ל משם הרב מהר"חו וז״ל פעם א' שתיתי עם מומר אחד ישמעאל שעשה תשובה ועדיין לא השלים תשובתו והראו במצחי ששתיתי יי״נ ואמר לי מורי ז״ל שצריך לעשות תקון שותה יי״נ שהם ע״ג תעניות עכ"ל וילמדו מזה שותי״ם שקלקלו לשתות ס״י וכמ"ש הרב הנש״יא ובסלת בלולה דף ל״ז:
וכבר גדולי עולם הארי"כו למעני"תם מרן ובית דינו ושאר גדולי הדור והגאון מהר״ר ליורא וגזרו בחרם על העוברים בשאט בנפש כאשר דבריהם הובאו בס' יין המשומר ואחריהם החזיקו הרב המוסמך מהרי״טץ סי׳ י״א והרב הגדול מהרא״נח ח״ב סי׳ ן׳ והגאון בעל של״ה והרב החסיד הרשב״א אבוהב בספר הזכרונו׳ ובתשובותיו בספר דבר שמואל סי' מ״ט וס״ט:
ובאמת כי גדל הכאב על אחינו בית ישראל שוד שת״ו סי׳ דמלבד דהעובר על דברי חכמים חייב מיתה ובר מן דין דאין לו חלק לעו"הב כמ״ש בזהר הקדוש פ' שמיני וחוץ מזו דמתגלגל בחמור כאשר קבלו גאוני אשכנז. עוד בה שנלכדים בחרם גאוני עולם רבותנו גדולי הדורות. ה' הטוב יכפר בעד ויחזירנו ויחזירם בתשובה שלימה כי״ר:
והנה ראיתי בספר חסידים סי׳ ר״ג שכתב מומר שחזר בו ואמר שקבל לעשות תשובה כאשר יורוהו החכמים משעה שקבל יכולים לשתות עמו יין. וזה נראה הפך ממ״ש גורי האר"י ואולי שלא קבל בפני ב״ד במעשה מהר״חו ז״ל ועיין מ״ש הרב דבר משה ח״א י״ד סוף סי׳ י״ט ודוק היטב כי קצרתי:
ג
והוא הדין למנעם וכו׳ הרשב״א בתשו' ח״ג סי׳ שע"ה ביאר הטעם שגזרו בזה על מגעם יותר משאי דברים שדרכן להקריב והטעם פשוט והוצרך רבינו ז״ל להשיב שואלו דבר ע״ש:
ד
דין ג׳. יין מבושל וכו׳ יש מהגדולים שסברו שאם הרוב מבושל שרי וראוי למחות על זה ואין להתיר אא״כ כלו מבושל. הרשב״ץ בתשובותיו ח״א סי׳ כ״ט. ועיין מ״ש מהרש״ך ח״ג סי' פ״ה והרב דבר משה ח״א י״ד סי׳ טו״ב:
ה
דין ד׳. יין שמערבין בו דבש וכו׳ הרמב״ם פי״א דמאכלות אסורות התיר משם גאוני המערב בנתערב בו מעט דבש מעט שאור וכתב הרדב״ז בתשובותיו הנדפסות בפיו״רדא סי' תקנ״ז דלדעתם גם דבש דבורים בכלל ע״ש שהאריך בזה:
וכל האחרונים חלקו על הוראה זו וסברי דצריך שישתנה טעמו וכמ״ש מרן וכ״כ הרשב״ץ ז״ל בתשובותיו ח״א סי' פ״ה שאין להקל בזה. והרדב״ז בתשובה הנזכר כתב דבמצרים שהם ישמעאלים והפסד מרובה יש להקל דאתריה דהרמב״ם הוא והוא מגע ישמעאל והפ״מ לכן יש להתיר הלכה למעשה:
ו
לדעת גאוני המערב אפילו לכתחילה התירו לערב וכן מבואר בהגהות אשרי וכן הוכיח הרדב״ז בתשובה הלזו ודלא כהרב ב״ח וכהרב כנסת הגדולה שנטה לדבריו:
ז
לדעתם בין נתערב בתחילה בין נתערב בסוף שרי הרשב״ץ בתשובותיו ח״א סי׳ פ"ה יעויין בדבריו. ועמ״ש מרן הקדוש בספר אבקת רוכל סימן ס״ז על יין הבא מקאנדיא שנוהגים בו התר במצרים לפי שנותנין בו דבש שסומכין על גאוני המערב ואף שיש בחביות נקב קטן שרי. וגם לא חיישינן להחליף וכו' ע״ש והרב מהר״ד ן' זמרא ז״ל הקל באיזה פרטים מטעם שיש דבש אבל אם הדבר ברור שנגע ביין אינו סומך על גאוני המערב עיין בתשובותיו דפוס ויניציא סי׳ ב׳ וע״ש סי' של"ה. והרב כנסת הגדולה בתשובותיו וחד דעמיה סי׳ ק״ע וסי׳ קע״א אסרו ליתן ארופ״י קודם שירתיחוהו על האש ביד גוי ע״ש באורך:
ח
יין שעירבו בו לענה וקורין אותו באשכנז וערמי״ט ואיי״ן אסרו הרב צמח צדק סי' ע״ד והרב מוות יאיר סי' קי״א. אמנם הרב שבות יעקב ח״א סי' ס״ג והרב ארח מישור סביב דרכי משה חלקו על זה בטוב טעם ודעת. והגם דהרבני׳ הללו ז״ל מיראי הוראה הם דהרב שבות יעקב כתב דאין דעתו מכרעת בלי הסכמ' בעלי הוראה וכן הרב ארח מישור סיים וצ״ע לדינא. מ״מ אנן דחזינן לשני הרבנים הנז' דלדעתם שרי וכן כתב הרב כנה״ג הגהת בית יוסף אות ט״ז בפשיטות:
ואעיקרא הוא תלמוד ירושלמי פ״ט דתרומות דיין מר אין בו משום יי״נ והביאוהו הרב כנסת הגדולה והרב ארח מישור. כן הסכים הרב פנים מאירות באור הגנוז הנדפס מחדש. מעתה יש להתיר בפשיטות כל שנשתנה טעמו והוא מר וכן הסכי' הרב בית לחם יהודה בביאורו ובקונטריס תשובותיו שבסוף הספר. אך שם חשש בצלוחית ובקנקן לחוש לדעת הרב צ״צ והרב חוות יאיר ע״ש ואני אומר שהמקל לא הפסיד:
ט
ויינהס״ל ואיי״ן. לכ״ע שרי. הרב בית לחם יהודה הביאוהו ועי' בתשובתו בסוף הספר ע״ש ודוק בלשונו הטב הדק:
י
דין ה'. הגהה. ויין שנקרש וכו׳ כן כתב בספר האגודה בסוף פ״ק דפסחים. ועיני ראו בספר באר הטב להרב מהר"ר יהודה טקטין ז״ל דהרב שפתי כהן אוסר ע״ש. ועמו הסליחה דהרב שפתי כהן מה שערער הוא על הגהות אשרי שהתיר ביין שנקרם והביאו הרב דרכי משה ועל זה פקפק. אבל ביין שנקרש אזיל ומודה הרב שפתי כהן ואדרבא מפורש יוצא מפי כהן גדול דבהגהות אשרי ודרכי משה צריך לומר יין שנקרש ע״ש והרי שהוא מודה בנקרש:
הן אמת דבש״ך שלפני כתוב בלשון הגהות אשרי שהביא יין שנקרש. אבל הוא טעות דמוכח בספר ש״ך כי עין בעין אתה תחזה דבהגהות אשרי ובדרכי משה כתוב שנקרם ועל זה הקשה הרב שפתי כהן ומגיה בדבריהם שנקרש:
ואחרי כתבי נשאתי את עיני ואני בצדק אחזה להרב כנסת הגדולה הגהת בית יוסף אות קי"ב שעל דברי האגודה שהבי׳ מרן בבית יוסף כתב וז״ל וכ״כ בהגהו׳ אשרי פ״ב דע״ז וכן אם נגע בו גוי אחר שנמחה יש בו משום מגע וכתב ש״ך דלמאי דקי״ל דמגע גוי אוסר ביין שהחמיץ וכו' ה״ה הכא ביין שהקרים וכו׳ ולא הבנתי מה שסיים שם שבעל המפה השמיט דברי הגהות אשרי שהרי הרב הביאם בהגהה. ובעיקר דינא לבי מהסס דלא דמי שהחמיץ שהוא לח ונגר ליין שנקרש וכו׳ עכ״ל ודבריו קשים בעיני דדברי הרב ש"ך הם על יין שנקרם שכן כתוב בהגהות אשרי ודרכי משה ועל זה כתב הרב ש״ך לפקפק ולאסור וכתב שמור"ם לא הביאו בהגהה וכן האמת דמור״ם לא הביא יין שנקרם. ומאי דלבו מהסס בעיקר הדין וכו' גם הרב ש״ך מודה בנקרש ולח מיידי אלא בנקרם וכן הביא הוא ז״ל עצמו מהש״ך ה״ה הכא ביין שהקרים וכו' וכל זה פשוט ומבואר:
יא
דין ו׳. חומץ שמבעבע וכו' עיין מה שכתב הרב בני יעקב בתשובותיו סימן ג' עיין שם:
יב
דין י״א. הגהה. יין צמוקים וכו', זה דעת הרב מהרל"נח סימן מ״א. ואני הצעיר כבואי אל ארץ מצרים נשאלתי על אודות השכר שעושים מצמוקים שמניחין הצמוקים בחבית ושורין אותם במים ונשארים הצמוקים שרויים במים בחבית ימים מספר למעלה מעשרים יום ומידי יום יום מהפכין ומערבין הצמוקים במים עד שיהיו ראוים לעשות שכר. והיה מנהג פשוט בכל העיר שמשרת גוי דבר יום ביומו היה עושה מלאכה זו לערב ולהפך הצמוקים. ומקרוב גילה ת״ח אחד בלחישה לאיזה יראי שמים דלאו שפיר עבדי שהגוי מהפך ומערב הצמוקים והוא מנע גוי ביין ושאלו את פי אם האמת אתו כי רע עליהם המעשה שנתפשט מנהג זה בכל העיר בימי הרבנים קדושים אשר בארץ. וגם אם הם יצוו לעשות פעולה זו על יד ישראל בלכתם לאכול כפעם בפעם בבית שרי ישראל גדולי העיר זריז קדים מתן שכר"ן ואינם יכולים לישמט וגדל צערם:
והשבתי אני בעניי דחכם זה אסר להם על פי תשוב' מהרלנ״ח סי' מ״א שכתב דבצמוקי' לא בעינן המשכה כשאר יין ונאסר במגע גוי. אך מנהג הפשוט בעיר בימי הרבנים קדושים אשר בארץ יש לו על מה לסמוך כאשר נבאר בס״ד:
הנה הרב בני חיי סי' קכ״ג הביא דברי הרב מהרל״נח ז״ל וכתב עליו וז״ל ולכאורה נראה שמרן חלוק על זה וסבירא ליה דגם בצמוקים בעינן המשכה שהרי כתב בא״ח סי' ר״ב דין י״א גבי מי שריית צמוקים ותאנים דמספק יאכלם בתוך הסעודה וה״מ כשהצמוקים מעורבין עם המים אבל נמשכו המים מן הצמוקי' הוי יין ומברך פה״ג הרי דלא נקרא יין לענין ברכה גם בצמוקים אלא א״כ המשיך עכ״ל. וק״ק על הרב ז״ל דמייתי ראיה מהתם והרי הרב מגן אברה׳ על מבוכה זו עמד שם סי׳ ר״ב ס״ק ז״ך ופירש דכונת מרן דכשהצמוקים מעורבים עם המים ואוכל הצמוקים ושותה המים אז הו"ל כמרק של כל הפירות אבל אם נמשכו וכו' כלומר שאין כונתו לאכול הצמוקים כלל רק להמשיך מהן היין אז אפילו שתה מהן מהכלי שהצמוקים בתוכו מברך בפה״ג ונסתייע מתשובות מהרל״נח הנזכר ע״ש באורך א״כ אפ״ה מאי מייתי ראיה הרב בני חיי דמרץ פליג על מהרל״נח והלא הרב מגן אברהם פירש דברי מרן כדעת מהרל"נח:
גם אשו״ר להרב אליה רבה שם סי׳ ר״ב שהביא פירוש הרב מגן אברהם הנז' ומסכים עמו ועד אחרן הרב תוספת שבת סי' ער״ב הביא דברי הרב מג״א ונראה שדעתו מסכים לדבריו אלא שכתב דלקדוש לכל הדברות בעי משיכה דבעינן שהכוס מלא יין לקדוש ע"ש גם הרב ט"ז שם סי׳ ר״ב תקע יתד לדברי מהרלנ״ח ע"ש באורך ואע״ג דפירוש הרב מגן אברהם דחוק ודברי מרן מ״מ הרב בני חיי לא הי"ל להביא ראיה משם דיש מקום לדחות. וקצת סיוע יש לדברי הרב מגן אברהם דהכא בי״ד מור״ם פסק כהרב מהרלנ"ח. ואם נאמר דמדברי מרן סי' ר״ב מוכח דפליג כמ״ש הרב בני חיי. איך מור״ם שתיק ולא הגיה עליו. אמנם אין זה כלום דמור״ם כאן לא כתב דבצמוקים לא בעי משיכה רק עיקר הדבר כתבו משם מהרלנ״ח ועיין ארח מישור:
האמנם אני תמיה על כל הגדולים הללו הרב בני חיי והרב ט״ז והרב מגן אברהם והרב אליה רבה והרב תוספת שבת שנעלם מהם ואשתמיט להו דברי מרן בכסף משנה פי״ז דמאכלות אסורות דין י״א שכתב וז״ל ונראה דאינו חשוב יין עד שיש לה ממנו הצמוקים או שיתחיל להמשך היין כדרך שאמרו ביין ענבים שכתב רבינו פי״א עכ״ל עין רואה דמרן קרי בחיל דגם יין צמוקים בעי המשכה דלא כמהרלנ״ח גם הרדב״ז בתשובותיו ח״א סי׳ קפ"ד סבר הכי בפשיטות כמרן כאשר הרואה בעיניו יראה בכל תשובתו הלא בספרתו. וכזה ראיתי להרב כנסת הגדולה סי׳ זה הגה״ט אות ל״ה שהביא דברי מרן והרדב״ז וכתב שהם חולקים על מהרלנ״ח ע״ש. והשתא מ״ש מרן בא״ח סי׳ ר״ב נמשכו המים מן הצמוקים ודאי אזיל לטעמיה דגם בצמוקים בעי המשכה ואלו הרב מג״א וה׳ אליה רבה והט״ז וה׳ תוספת שבת ראו דברי מרן בכ״מ לא כתבו מה שכתבו גם אם הרב בני חיי לו זכר שר דברי מרן הוה מייתי ליה ואחר זמן רב נדפס ס׳ בית דינו של שלמה להרב המו׳ מהר"ש לאניאדו נר״ו ועמ״ש בזה בי״ד סי׳ ו':
אמור מעתה בארץ מצרים דנהיגי לפסוק כסברת מרן והרדב״ז תדיר המנהג שנהגו דגוי יערב הצמוקים יסודתו בהררי קדש דעת מרן והרדב״ז ואין לערער עליהם כלל דמרן קבלו הוראותיו בכל גלילותנו והרדב״ז רבן דבני מצרים הוא ומנהגם מיוסד על אדני פז דעת קדושים. וגם בכל מקום באלו אמרו לסמוך על דעת מרן והרדב"ז. שוב ראיתי להרב ארח מישור סביב ד״מ שהשיג על הט״ז וש״ך בדין זה שנעלם מהם דברי מרן הכ״מ הנז׳. וגם הרב פר״ח בלקוטי י״ד הזכירם ע"ש:
ואחר זמן רב ראיתי תשובות כ״י להרב הגדול מהר״ר אליעזר ן' ארחא ז״ל ובתוך תשובותיו יש תשובה אחת להרב הכולל כמה"ר אהרן אזוביב ז״ל דנשאל על נדון דידן ממש וכתב שם שהחכם השלם הדיין המצויין רב ועצום ממנו כמהר״ר רפואה שלום אסר מכח תשובת הרלנ״ח הנז׳ והרב המשיב הוא אהרן פתח בתשוב״ה להוכיח מדברי מרן בא"ח סי' ר״ב דבעי המשכה לצמוקים כמ״ש הרב בני חיי והאריך בזה ואח״ך כתב וז״ל ונחזור לנ״ד שכל זמן שלא נמשכו המים מהצמוקים לא חשיבי יין ואינם נאסרים במגע גוי וכ״כ הרדב״ז בסי׳ קפ״ד ע״ש שהרב מתיר במי צמוקים אפי׳ ידעינן שנגע הגוי כל זמן שלא נמשכו. ומ״ש הרלנ״ח וחילק בין ענבים לצמוקים אחרי המחילה אני אומר דהך חילוקא ליתא דהא דאין דרך להניח הענבים עם היין שהרי מי הענבים חזקים שהם מהפרי עצמו וכיון שנדרכו בגת ונתנו מימיהם שוב אין המים צריכים לפרי לקבל ממנו כח שהרי הם הם עצמות של הפרי הלכך מושכין אותם מהרה והא דדרך להניח הצמוקים במים כל כך שהרי מי שריית צמוקים אינם מהפרי עצמו וצריכים הם לקבל כח מהפרי ולכן צריך להשהותם כל כך ימים מעורבים עם המים עד שיתנו הצמוקים כל כחם ומתיקותם במים ואח״ך מושכים את המים נמצא ששהיית מי שריית צמוקים עם הצמוקים כ״כ ימים קודם המשכה הוא כדי שיהיה בהם כח כמו מי ענבים בשעת דריכה שמושכים אותם מהרה ולעולם דינם שוה וכשם שמי ענבים אינם נחשבים יין עד שעת המשכה כלומר אחר המשכה כך מי שריית צמוקים אינם נחשבים יין עד אחר המשכה. וא״כ מאחר דהני רבוותא לא נחלקו אלא לענין אי מספ״ל או לא מספ״ל (הרב קאי לדין א״ח סי׳ ר״ב דמספ״ל במי שריית צמוקים כמבואר שם) ותרוייהו ס״ל דלא נקראים יין ומהר״י קארו דרובא דעלמא קי״ל כוותיה בכל ענין מפני שדבריו ברים ומבוררים מנופים בי״ג נפה שלא הניח שום פוסק מהפוסקים שלא הביא בספרו הגדול וצלל במים אדירים וכמה וכמה מרגליות העלם בידו כתב בפירוש דלא הרי יין עד שימשוך וכן פסק בס׳ הקצר וכן פסק בלבוש וכן פסק הרדב״ז וגם מהרי״קש ס״ל הכי דנטה לדעת הרשב"א (בא״ח סי' ר״ב) ולא מצינו מי שחילק בין צמוקים לענבים כי אם הרלנ״ח וכבר כתבנו והכרחנו דליתא להאי חילוקא דידיה ודאי נקיטינן להתיר ככל הני רבוואתא בלי שום פקפוק עכ"ל הרב אהרן אזוביב בתשובתו הנז׳ בקצור עלץ לבי שכיונתי לדעת גדול להתיר:
וגם מהרב מהר״ר אהרן הנז' נעלמו דברי מרן בכסף משנה הנאמרים באמת והוא תניא דמסייע ליה ואלו הוה חזי מר דברי מרן הנז' ישמח צדיק כי חזה הדבר בפירוש:
יג
דין ט״ז. יש מי שאומר שתמצית הנקרש וכו'. מכאן נהגו התר בהנאת קרי"מור די טארטאר״ו. הרב דבר שמואל סי' ס״א. ועיין מה שכתב הרשב״ץ בח״ג סי' רצ"א ע״ש:
יד
דין י״ז. מאימתי נקרא יין משהתחיל לימשך וכו׳ אף כשנמשך על ידי ישראל מרן הקדוש בס׳ אבקת רוכל סי' מ״ב:
טו
גם אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח וכו' עמ״ש מרן בתשובותיו סי' הנז׳:
טז
אף מה שלא נמשך נאסר וכמו שפסק מרן בדין זה. ואל תשגיח במ״ש הרב גור אריה ס״ק ח׳ משם מהר"ם פרובי"נצאל ובס"ק ט׳ משם הכלבו וכו׳ ע״ש. הרד״ק בהגהותיו כ״י:
יז
דין כ״ד. אגוא״ה ארדיי״נטי של גוים וכו׳ עמ״ש הרשב"ץ בתשובה ח״ג סי' רצ״א ועיין בתשובת מהר״ר מנחם שמשון באזילה הובאה בסוף ס' אמונת חכמים לבנו מהר״ר אבי עד שר שלום ז״ל:
יח
אם נגע גוי באגוא"ה ארדיי״נטי יש להכשיר. הרב מהר״ם חאגי״ז בשו״ת הלכות קטנות ח״א סוף סי׳ יו״ד. וכתב שם דלפי דברי הרב מר אביו ז״ל שם יש להחמיר:
ולי ההדיוט אין ראיה ממ"ש מר אביו ז״ל. דכל חומרות יין יש לנהוג בו. דכונת הרב מר אביו ז״ל על חומרות אחרות אבל לא על מגע גוי בשלנו דהא פשיטא ליה להרב ז״ל ולא עלה על לב להחמיר דהרי הוא פשוט דלא גרע מיין מבושל דאינו נאסר במגע ולא הוצרך הרב לבארו. ויש להתיר בפשיטות מגע גוי באגוא״ה ארדיי"נטי שלנו וכן מנהג העולם להקל וכמ״ש מהר״ם חאגיז ז״ל עצמו שם. ותו קשה על מהר"ם חאגי״ז דאשתמיטיתיה תשובת הרדב״ז ח״א סי׳ רצ״ט דמתיר בפשיטות אם נגע גוי בשלנו כשהוא אגוא״ה ארדיי"נטי דהיינו הערק״י במרבי. וע״ש בתשובת הרדב״ז איזה חילוקים והביאם הרב כנה״ג. והרמ״ח עצמו הביא תשו׳ הרדב״ז הנז׳ בלקט הקמ״ח ושם לא רמז דברי מר אביו כלל ע״ש:
בתר דנא ראיתי להרב מר וקציעה בא״ח ריש סי׳ ר״פ שנתן לו כל חומרת יין. ולא עוד אלא שאמר דיברך עליו פרי הגפן ומנהג העולם דמברכין שהכל הוא מחסרון ידיעה ע״ש ועם הארון הסליחה שהפריז על המדה ואין להאריך שוב ראיתי להרב שבות יעקב ח״א סי׳ ס״ב שהתיר מגע גוי ביין שרף והשיג עמ״ש הרמ״ח בהל׳ קטנות שם:
יט
הכרתי ולפתות הכבושים בחומץ שנגע בהם הגוי כתב הרב בית דוד סי' ס״ה דהרב פרח מטה אהרן והרב נאמן שמואל והרב מהר״י קובו אסרו ע״ש. ועיין מה שהאריך הרב כנה״ג בתשובותיו י״ד סי׳ קס״ט עלה בכב״ש ופנה אל הסובב בכל פרטי הכבושים ע״ש באורך: