ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיח · י
מעשה ישראל שבא בפרק הספינה מליואנטי לערי אדום והביא עמו כד של שומן אווז נתון בתיבה סגורה ומסומרת ומכורכת בחבלים ובהגיעו לנמל הוליכו ללאזאריטו סחורתו וכד השומן הנז׳ ונשאר שם כמספר הימים כמנהג. ולא היה חתום הכד ולא התיבה כלל. נראה דיש להתיר דאינו מצוי בעיר שומן אווז לא כשר ולא טרף ויש להביא ראיה מתשובת הר״ן שכתב מרן בב״י בסוף סי׳ זה משם הר״ן בתשובה על מי שהביא טלאים מלוחים בספינה ממי״ורקא והניחם בספינה והפליג והלך למקום אחר לחוג פסח וכו' ובכל אותם מקומות לא נמצא ביד גוי לעולם בשר טלאים כאלו מלוחים והשיב להכשיר כיון שהוחזק שבאו טלאים כשרים ממי"ורקא ואין דרך הגוים למלחם בכל הארצות ההם ע״ש באורך. וה״ה לנ״ד כיון דשומן אווז בל יראה ובל ימצא לא אצל הגוים ולא אצל ישראל בעיר ההיא יש להכשיר. ומ״ש הר"ן כיון שהוחזק וכו׳ לנדונו אצטריך שכתב דבקאסטיליא מולחים הגוים גדיים כמו שהביא לשונו מרן וכן בת״ח כלל ל״ב דין ו׳ רמזה אף שלכאורה יש לדקדק על מור״ם בנסח שכתב תשובת הר״ן למ״ש בשמו מרן לא ע״ט האסף. ומ״ע בנ״ד עפ״י תשובת הר״ן נראה להכשיר. וכן ראיתי להרב נחלת שבעה סי׳ ע״ה בנדון קרוב לנ״ד על שמן אווז שלקח השר וכו' שהביא ראיה מתשובת הר״ן להכשיר. וגם שאר הטעמים שכתב הרב בנדונו מט״ע ומ״ש באגודה להכשיר על שומן אווז ג״כ בט״ע ה״נ בנ״ד כי הישראל פתח בכר ויש לו ט״ע כי לא חלו בו ידים כלל. וגם מ״ש דהשר מסתמ' שלא החליפו כי אין לו הנאה בחליפין כן הוא בנ״ד דאפילו הוה שכיח מה שאינו. ליכא הנאה כלל בחליפין. ודידן עדיף מנדון הרב נחלת שבעה דשומר הלאזאריטו ליתיה בשליחות יד. ואם שלח יד בשום דבר קטן וגדל ענש יענש כאשר ישית עליו בעל העצ״ה. והרואה תשובת הרב נחלת שבעה כלה כמות שהיא עיניו תחזינה משרים דיש להכשיר בשופי בנ״ד ואין להאריך: