ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיח
שיורי ברכה
א
דין ב'. הגהה. אף שהחותם מקולקל וכו' הרב נודע ביהודה חלק י״ד סי׳ ל״ח ביאר טעם סברא זו ותריץ יתיב מה שהקשה רב אחד על זה ע״ש באורך. ובדין חותם בתוך חותם עמ״ש בשו״ת יכין ובעז ח״א סי׳ קי״ט וק"ך ובעיקר נדונו ע״ש באריכות:
ב
דין ד׳. מפתח לא חשיב חותם וכו׳ הרב פרי חדש ס״ק י״ח כתב בדין התנור שחותמין בנייר שמשימין על גבי המנעול וביום השבת קורעין הנייר על ידי גוי והעלה דאסור לקרוע הנייר ע״י גוי דמלאכה גמורה היא וכן אסור לפתוח חותם הכתבים על ידי גוי. והתנור סגי במפתח א' זהו תורף דבריו והאריך הרב ז״ל ע״ש. וראיתי לאחד קדוש ז״ל שכתב על דבריו וז״ל בתוספתא דשבת פי״ז תני קורע אדם את העור שעל פי החבית של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק הא קמן דשרי לכתחילה ואין לחלק בין אית ביה חותם ללית ביה דהני ראיות דמייתי הרב המחבר לא מיירי באית בהו חותם ועוד דמסתמא התוספת׳ באית בהו חותם מיירי דמורייס ויין אין מפקידין ביד גוי בלא חותם ומסתמא חתומים בעור שעליהם עכ״ל ויש לצרף לזה מאי דקי״ל בא״ח סימן שי״ד חותמות שבכלים מתיר אף מפקיע:
וכבר איתחזי לן אריא הגאון מהר"ר צבי ז״ל בתשובותיו סי׳ ט״ל שהשיג על הרב פרי חדש בזה בכח גדול וביד חזקה והעלה דלא סגי במפתח אחד ומותר לקרוע הנייד ע״ש באורך וכתב שם הרב שנתוכח על זה עם הרב פרי חדש ז״ל עצמו וחלק עליו לאסור איסור מאי דשרי ובאונו. שר״א מאי דאסר ושתק לו:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב יעבץ בנו ז“להה בתשובותיו ס' שאלת יעבץ ח״ב סימן ק״ס וז״ל מותר לפתוח אגרת חתומה בשבת וי״ט וכן כתב מהרי״ל ואף עפ״י שהרב מגן אברהם סי׳ תקי״ט פירש דבריו דוקא כשאין צורות ואותיות עליו. ליתא דאין חותם אלא באותיות וסימן ופשוט דמותר דהא קי״ל חותמות שבכלים מתיר אף מפקיע וחותך וכן קבלתי מא״א הגאון ז״ל להתיר אף שקטן הייתי ולא ידעתי טעמו. ודבר זה נעלם גם מפר״ח בי״ד סי' קי״ח ושרי ליה מריה דהקל במידי דאיסורא ושרי משום דלא לפגע בהתרא לגמרי עכ״ל ויש להעיר על הרב ז״ל דמעיד בגודלו מה שקבל בקטנו מהגאון מר אביו ז״ל ולא זכר מ״ש הרב אביו בתשובותיו סי׳ הנז' שחלק בפה מלא על הרב פר״ח ז״ל כמדובר ועמ״ש אני בעניי בקונטרי׳ חיים שאל סי׳ ד״ע סנ״ב:
ג
יין בא מרודי״ס לנא אמון בכדי׳ ופיהם סתום במעלת אדוק ומזופת בזפת ועל הזפת דבוק נייר הטב הדק וכתוב עליו בכתב ישראל כשר. נשאל הרב מהר״י זיין אי הוי זה חב״ח או״ד כיון שיכול להזדיי׳ כי מחמם הזפת ונפשר ויכול להסיר הנייר ולהניחו לא שמיה חב״ח או טריחא ליה ולא טרח לזייף והשיב תשובה שלימה והעלה דשפיר מיקרי חב״ח ושרי בשתיה בספרו שערי ישועה ב״י י״ד שער ג' סימן ב׳ והאריך הרבה בכמה צדדין:
ד
בשו״ת מהר״ש בן הרשב״ץ סי' ש״ה ראיתי שהחמיר בחבית זפותה וכתוב כשר ובתוך החבית שפופרת ופתק כתוב כשר ונשארה בספינה ואסר ע״ש. ואין תשובת מהרי״ז הנז' בידי.
ה
שם כתב משם הרב אביו הרשב״ץ ז״ל שהתיר חבית שבסיד שהיא סתומה היה כתוב כשר והוא ז״ל נ״ט להתר ע״ש באורך:
ו
יין שהביאו בעליו וכל החניות חתומות כהוגן אך בקצתן לא יש פתק כשר הכל הוא מותר הרשב״ש סי׳ תק״ן וע״ש סי׳ תקנ״ג באנוסים שהביאו יין וכו' ע״ש באורך:
ז
הניחו יין בתיבה סגורה בלי חותם בספינה והמפתח ביד ישראל ואחר ימים באה הספינה יש להתיר מכח ס״ס הרב דבר משה ח״א י״ד סימן ח״י:
ח
יין שהניחו בתיבה בבית הגוי במפתח והמפתח ביד גוי אסור היין הרב דבר משה שם סי׳ י״ט ועמ״ש הרב בית דוד סי' ע':
ט
דין ה׳. וכן כל חתיכה שניקר בה נקור וכו׳ כתב הרב פר״ח ס״ק כ״א דאף לכתחילה מותר לשלוח ע״י גוי על ידי סימן נקור וכ"כ הר״ן פ' ג״ה בשם רש״י וכו׳ וכן עיקר עכ"ד. ובלקוטי י״ד שלו הור״ה גבר דברי רש״י פ' אלו מציאות דף כ״ג ע״ש. ועיין בחידושי הרי״טבא לחולין על דף צ״ה ע״ב. ומצאתי כתוב. אם נקרו מן העוף ורידי הצואר הוי סימן וכן נעשה הלכה למעשה באמשטרדם בימי הרב שאול הלוי מורטירה. מפי הרמ״ז שלמד בפניו ע״כ מ״ך. ועיין מה שהאריך בזה הרב כנה״ג בתשובותיו חדשות מעתה סימן ק״ס ע״ש באורך:
י
מעשה ישראל שבא בפרק הספינה מליואנטי לערי אדום והביא עמו כד של שומן אווז נתון בתיבה סגורה ומסומרת ומכורכת בחבלים ובהגיעו לנמל הוליכו ללאזאריטו סחורתו וכד השומן הנז׳ ונשאר שם כמספר הימים כמנהג. ולא היה חתום הכד ולא התיבה כלל. נראה דיש להתיר דאינו מצוי בעיר שומן אווז לא כשר ולא טרף ויש להביא ראיה מתשובת הר״ן שכתב מרן בב״י בסוף סי׳ זה משם הר״ן בתשובה על מי שהביא טלאים מלוחים בספינה ממי״ורקא והניחם בספינה והפליג והלך למקום אחר לחוג פסח וכו' ובכל אותם מקומות לא נמצא ביד גוי לעולם בשר טלאים כאלו מלוחים והשיב להכשיר כיון שהוחזק שבאו טלאים כשרים ממי"ורקא ואין דרך הגוים למלחם בכל הארצות ההם ע״ש באורך. וה״ה לנ״ד כיון דשומן אווז בל יראה ובל ימצא לא אצל הגוים ולא אצל ישראל בעיר ההיא יש להכשיר. ומ״ש הר"ן כיון שהוחזק וכו׳ לנדונו אצטריך שכתב דבקאסטיליא מולחים הגוים גדיים כמו שהביא לשונו מרן וכן בת״ח כלל ל״ב דין ו׳ רמזה אף שלכאורה יש לדקדק על מור״ם בנסח שכתב תשובת הר״ן למ״ש בשמו מרן לא ע״ט האסף. ומ״ע בנ״ד עפ״י תשובת הר״ן נראה להכשיר. וכן ראיתי להרב נחלת שבעה סי׳ ע״ה בנדון קרוב לנ״ד על שמן אווז שלקח השר וכו' שהביא ראיה מתשובת הר״ן להכשיר. וגם שאר הטעמים שכתב הרב בנדונו מט״ע ומ״ש באגודה להכשיר על שומן אווז ג״כ בט״ע ה״נ בנ״ד כי הישראל פתח בכר ויש לו ט״ע כי לא חלו בו ידים כלל. וגם מ״ש דהשר מסתמ' שלא החליפו כי אין לו הנאה בחליפין כן הוא בנ״ד דאפילו הוה שכיח מה שאינו. ליכא הנאה כלל בחליפין. ודידן עדיף מנדון הרב נחלת שבעה דשומר הלאזאריטו ליתיה בשליחות יד. ואם שלח יד בשום דבר קטן וגדל ענש יענש כאשר ישית עליו בעל העצ״ה. והרואה תשובת הרב נחלת שבעה כלה כמות שהיא עיניו תחזינה משרים דיש להכשיר בשופי בנ״ד ואין להאריך:
יא
דין יוד. דלא חיישינן שמא החליף וכו' הרב פר״ח ס״ק ל״ו הרבה להשיב על הרב מהרי״מט ופליג עליה ע״ש באורך וכן הרב מנחת יעקב כלל ל״ג ס״ק ג' הקשה על מהרי״מט והרב בני חיי יצא לישע מהרי״מט ע״ש. ובמ״ש הרב פרי חדש ס״ק ל״ז עמ״ש בסלת למנחה כלל הנז':
יב
דין ט'. הגהה. גבינות החתומים וכו׳ עיין מה שכתבתי אני בעניי בקונטריס חיים שאל סי׳ ע״ד סעיף ט״ו. והן עתה אנא חזיתיה לרב רחומי הרב כמהר״י אליהו ישראל ז״להה שכתב בנימוקיו כ״י וז“ל ש״ע י״ד סי׳ קי״ח דין ט׳ אעפ״י שאינו ידוע וכו' מכאן נראה להתיר בענין גוים המביאים גבינות ממקום למקום ובידם עדות בשני עדים חתומים מגידים שגבינה זו היא נעשית בכשרות והם כך וכך לסמוך על עדות זו אעפ״י שאין ניכרות החתימות. וראה בעיניך דהרב מהר״ש בן הרשב״ץ בתשובותיו סימן תקנ״ג העיד משם הרי״בש והרב מר אביו ז״ל שהיו מתירים אף אם אינן ניכרות מטעמא דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב״ד י״עש. ומהרי״מט ח״א סי' י"ב כתב דאין להכשיר מטעם זה דלא אמרינן הכי אלא בשטר הנעשה מדעת לזה למוסרו למלוה. אבל עדות כזה אין תורת שטר עליו כדאמרינן פ׳ ד׳ אחים גבי זמן דקדושין י“עש ועמ״ש הרי״בש סי' ר״י. ובאמת דבריו שגבו ממני דהרואה יראה לתוספות והרא״ש שם שהקשו מההיא לפרק הגוזל ופרק גט פשוט ותירצו שאם היו מעידים שכך ראו בשטר שפיר הוו עבדי דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב״ד אבל חיישי' וכו׳ ועוד הביאו משם ר״ת שנהגו עתה לשלוח עדותם לב"ד וכו' אלמא גם בעדות כזו אמרינן עדים החתומים על השטר וכו׳. גם מהירושלמי שהביאו הפוסקים עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר וכו׳ י״ל אמר עדים החתומים וכו' משמע דלא כמהרי״מט דאכלהו קאי ר״ל בין לאסור בין להתיר. גם מ״ש דאף אי לא בעינן הכר חתימות בעינן שיהיו העדים החתומים ידועים אצלנו וכ״כ גם בח״ב זו סברת מהרי״קו שהביא ההגהה. ואנן על מרן סמכינן שפסק כהרשב״א ושבלי הלקט. ולענין מעשה כדאי הם הרשב״א והריב״ש והרשב״ץ ודעמיהו לסמוך עליהם כיון דמידי דרבנן הוא. וכיון שהסכמת האחרונים דבהכר החתימות ומנין הגבינות סגי כמ״ש הרב כנה"ג. אנו שזכינו לראות הוראת הריב״ש והרש״בץ סמכינן אף בלי הכר החתימות כיון שהענין הוא כמו שכתוב בעדות אעפ"י שאין בהם שום חותם עכ״ל הרב מהרא״י הנז'. ולי הצעיר נראה דבעיירות שפשט המנהג והרבנים דור אחר דור נהגו לקיים הכתב ועדות הגבינה יחזיקו במנהגם. אך בשעת הדחק והפ״מ יסמכו על עלות מהר״ש בן הרשב"ץ ששמע מהרב מר אביו זכר כלם לברכה:
יג
גבינה שהביא קראי עמ״ש אני בעניי שם בקונט׳ חיים שאל. ועמ"ש הרב כנה"ג בתשו' סי׳ קנ״ח לענין גבינת הקראים ודוק: