ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיב · ט
הרב פרי חדש ס״ק י״ז הביא תשובת הרשב״ץ שהביא מרן בב״י סימן קי״ג דמיני מתיקה שעושים הגוים מסלת ודבש דדובשא עיקר וסלת לדבוקי וכדין נהגו בהם התר. והוא בתשובותיו בתש"בץ ח״א סימן פ״ט וח״ג סימן י״א והוא ז"ל חלק עליו דהני מיני מתיקה מברכין במ״מ ומעיקר הדין אסירי משום בש״ג והביא דין המלבי״ן והעלה דכל דבר שמברכין עליו במ״מ אם כשקובע סעודה עליו מברך המוציא ובהמ״ז דינו כפת ובמקו' שנהגו התר בפש״ג גם זה מותר. ואם הם דברים שאפילו בקביעות סעודה אינו מברך המוציא כמו המיני מתיקות יש בהם משום בש״ג ואם הם דברים שאעפ״י שיש בהם קמח אין מברכין עליהם במ״מ א״כ קמחא תפל ואין בו משום בש״ג זהו תורף דבריו ז״ל. ודבריו חיים וקיימים ודין המל"בן כ״כ באורך הרב ז״ל בקונטריס התשו' שבספרו מים חיים סימן א' וכך פשטה הוראה וכמ״ש אני הדל בס' הקטן ברכי יוסף א״ח סוף סימן י״ד משם הגדולים רבנן סמוכי ע״ש.
ואל זה אביט להרב המוסמך מהרי״ט צהלון ז״להה בתשובותיו סי׳ קס״א דמהדר אשריותא להנזהר מפש״ג לקנות מהפלטר כעכין יבשין קראו בשמותם ביסקוג"וס ופתח בתשוב״ה להתיר וחקר חקירה וז״ל ויש להקשות לכאורה מה טעם מתירין פת של פלטר ת״ל משום שלקות ולאו קושיא היא דשלקות גופייהו משום חתנות ובפלטר ליכא מתנות דבאומנותו עוסק ובזה נמצא סמך למה שאנו אוכלים אפונים של גוים הנקראים בערבי קודאמ״י והרי הם עולין על ש״מ דמה שנהגו התר בקודאמ״י משום דהן מן הפלטר אעפ״י שבפת יש חולקים דאף מהפלטר אסור דוקא פת דחשיב אבל קליות העושה אותם למכור בשוק כ״ע מודו דליכא איסור דליכא טעם דחתנות ונבא לנ"ד דהרא״ש שרי פת של קטנית משום דאינו נקרא פת גם אנו נאמר דבי״סקונוס שרי דאינם נקראים פת ואינן צריכים המוציא ולא נטילת ידים יצאו מכלל פת כמו פת קטנית שמא תאמר הרי עולים על ש״מ של פלטר נינהו וליכא חתנות ועוד דטעם הרמב״ם בקליות שייך בהו דאין אדם מזמןנקליות גם אין אדם מזמן בביסקוג״וס הכלל העולה דאלו הביסקוג"וס כיון שאין נקראים פת ואינם חייבים המוציא ונט״י הו״ל כקליות ומותר לקנותם מהפלטר ואף שנהגנו בפת כמחמירים אפי׳ בפלטר הכא בביסקוג״וס אין להחמיר בשל פלטר דוקא עכ״ל בקצור נמרץ הלא בספרתו באורך:
ואני בעניי איני רואה ראיה להתיר והנה מ״ש הרב דגם בבישולי גוים יש התר בפלטר זו לא שמענו דדוקא בפת הותר הפלטר ולא בבש״ג דדוקא בפת משום שהוא חיי הנפש והיא גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה הניחום שינהגו התר בפלטר וכמתבאר מדברי הרשב״א והרי״טבא כמש״ל אות ז' והיינו מאי דאתמר בירושלמי עמעמו והתירו פלטר משום חיי נפש וה״ד בפת אבל בבש״ג ליכא שריותא דפלטר כלל. וכ״כ הרשב״ץ בתשובה ח״א סי' פ״ט ויש בו משום בש"ג וכו' ודוקא פת של פלטר התירו משום חיי נפש אבל בלא פת אסור עכ״ל וכן מוכח ומשמע מדברי כל הפוסקים ועמ״ש עוד הרשב״ץ בח״ג סי' י״א ע״ש.
ועוד דמה דמות יערוך פת הבאה בכסנין לפת קטניות שכתב הרא״ש דההוא אינו לחם וברכתו בורא פרי האדמה ובנ״ר לבסוף ואפי׳ אורז דמברך במ״מ בסוף מעין שלם לא אלא בנ״ר. אבל פת הבאה בכסנין ברכתו במ״מ וברכה מעין ג׳. ותו דקי״ל דאי קבע סעודתו מברך המוציא ובהמ״ז על פת הבאה בכסנין והרי שהוא פת דמברכינן המוציא לחם מן הארץ ובהמ"ז. ותו דאפש' להזמין על כעכין יבשין ופרי מגדים ולא דמי לקליות. ומאחר שכן נ״ל פשוט דהנזהר מפת פלטר צריך ליזהר שלא לאכול בי״סקוגוס של גוים וכמו שנראה מדברי מור״ם בהגהה. והאחרונים ז״להה: