ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיב
שיורי ברכה
א
דין ו׳. הגהה ואותם ני״לוש הם בכלל פת וכו׳ והגאון מהר״ש אב״ד מפראג דעתו להתיר אף למי שנזהר מפש"ג דכיון דבלשון בני אדם אין נקראים פת כמ״ש בשמו הרב מנחת יעקב כלל ע״ה ס״ק כ״א וז״ל מצאתי בכ״י מוח״ז הגאון המפורסם מהר״ר שמעון זצ״ל וז״ל יש שרוצין לומר מי שנזהר מפתן אסור לאכול הני מרקחת שקורין לעקו״ך ממ״נ אי חשיבי פת אסירי משום פת ש״ג ואי לא חשיבי פת אסורים משום שלקות ולי נראה להתיר דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אינן קרוין פת אע״ג דאנן חשבינן פת לעניין בש״ג דהוא מילתא דרבנן ואזלינן בה להקל עכ״ל וכתב עליו הרב מנחת יעקב דלשון מור״ם בת״ח שם משמע שיש לאסור להנזהר מפתן וכ״כ להדיא בהגהה ועמ״ש בס״ק ב' עכ״ל הרב מנחת יעקב. ומדברי האחרונים מוכח דס״ל כמור״ם ועיין במ״ש הרשב״ץ בתשוב' ח״ג סימן י״א ע״ש ודוק. הלכך נראה דהנזהר בפת ש״ג יש להחמיר בלע"קוך ודכוותיה ועמ"ש לקמן אות ט׳ בס״ד:
ב
דין ז׳. פת בעל הבית אסורה לעולם וכו׳. מושל גוי שיש יכולת בידו להזיק ישראל ונתן מפתו לישראל שיאכל לפניו בדבש מותר לו לאכול כי שעת הדחק היא מפני היראה. הרב מהרי״קש בהגהותיו. ועיין מה שהאריך הרב תוספת י״ט בס' פלפלא חריפתא על הרא״ש פ׳ אין מעמידין בדין פת בעה״ב לבאר דברי הירושלמי והרא״ש והטור וללמד זכות על ישראל ע״ש באריכות ועמ״ש הרמב״ן בחידושיו ודוק:
ג
המשרתים בבית השרים והם ישראל והשר נותן פת ליום למשרת וכן לרופא הוי כפת פלטר וכן עמא דבר. הרב מהרי״קש שם ועיין בסמוך אות ו':
ד
בפרקי רבי אליעזר כתוב דעזרא וב״ד החרימו שלא יאכל ישראל פת כותים ואפילו היכא דפש״ג מותר של כותים אסור. כפתור ופרח הביאו מהרי״קש שם. והרב פר״ח כתב דעתה מסתברא שאין להחמיר עליהם יותר מפת גוים אחרים ומדברי הרב כפתור ופרח משמע דבאיסורייהו קיימי ע״ש פ"ה דף י״ז ודוק הטב:
ה
דין י״ג. מי שאינו נזהר מפש״ג וכו׳ הרב פר״ח ס״ק כ״ג כתב דאין דברי הרב בית חדש נראין ע״ש. והרב תוס' י״ט כתב להרב ב״ח עצמו שלא כיוין יפה והביא לו דברי אבי העזרי בכ״י שמתוכן יראה דאין פירושו מחוור עמ״ש בשו״ת גאוני בתראי סימן י״ח וכן האריך לדחו׳ דבריו הרב ז״ל בתורת האשם כלל ע״ה הביאו שם בסלת למנחה. ועמ״ש הרב יד אליהו בתשובותיו סימן ס״ד ועמ״ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א״ח סימן ע״א ע״ש.
ו
מ"ש בסמוך אות ג' בשם מהרי״קש שהתיר הפת שנותנים המושלים והשרים פת ליום לכל אחד ואחד מהמשרתים והרופאי׳. אחרי כן ראיתי להרב כנה״ג בהגה׳ הטור אות ב' דאסר וכתב דיראי ה' הצנועים מושכין ידיהם ממנו אלא דכתב שהיו מתירין מטעם דלא שייך חתנות בית המלך והמשנים ודחה דבריהם. אמנם הרב מהרי״קש סבר דכיון דעושים כך ובחלקו׳ ישיתו למו דבר יום ביומו למשרתי׳ ואביזרייהו הוי כפת פלטר ומה הפלטר כיון שעושה למכור שרי דלא נאסר אלא פת בעה״ב גם זה כיון דע״מ כן אופין לתת למשרתי גוים וישראל והרופאים הותר מדין פלטר. ומהרי״קש מיירי במשרתי השר ישראלים כי הם יקחו חלקם ושריותא גביהו. והרב כנה״ג נראה דמיירי שהמשרתים גוים לוקחי פת בגם מוכרים אותו ואסר לישראל ליקח מהם ולדעת מהרי״קש נראה פשוט דשרי טפי ליקח ולקנות מהם. ומהרי״קש העיר שנתפשט ההתר וסיים וכן עמא דבר כמדובר ולדעתי קצרה נראה כדברי מהרי״קש. ואחרי כתבי ראיתי שהרב פר״ח ס״ק י״א הביא דברי מהרי״קש והסכים עמו דמ״ל למכור או ליתן במתנה או להאכיל לפועלים וכן הסכים בסלת למנחה כלל ע״ה.
אמנם בדין הקודם שכתבתי משם מהרי״קש אות ב׳ פליג דמצי לאשתמוטי שהוא מתענה או אין לו תאוה ולא יאכל פת בעה"ב ע״ש. ואני בעניי אומר דאי מצי לאשתמוטי גם מהרי״קש מודה אך מיירי כשידע שהמושל יפקיד ויזיק לו ובכי הא נראה דהדין עם מהרי״קש. אח״כ בא לידי ס׳ בית לחם יהודה וראיתי שהסכים עם מהרי״קש ע"ש.
הגם הלום הן עתה עלו בדפוס תשובות הרב כנה"ג ס' בעי חיי ובחלק עץ הדעת תשו' י״ד סי׳ קנ״ב כתב כדבריו בס׳ כנה״ג ע״ש:
ומידי עוברי אשו״ר ברהטי״ם בתשובת הרב ז״ל ראיתי שתמה על הרשב״א בתורת הבית דף פ״ח שפי׳ מ"ש בגמ׳ דאייבו הוה מנכית ואכיל וכו' ואמר רבא לא תשתעו בהדי אייבו דאייבו היה אוכל פת בעה״ב וכו׳ הרי הרשב״א סבור דמתוך סוגית ההלכה לא הותר פת של גוים ואפילו של פלטר וא"כ לימא דאייבו היה אוכל פת של פלטר ואולי כיון ובירושלמי התירו של פלטר לא הי״ל לרבא לומר לא תשתעו בהדי אייבו זהו תורף דבריו ז״ל. ואנכי איש צעיר לא ידעתי מאי קשיא ליה להרב ז"ל דהרי הרשב״א שם בתורת הבית כתב וז״ל והא דרבי חלבו ור׳ יוחנן דהכא למ״ד התיר ר׳ את הפת קאמר ולדידהו לא ס״ל מ"מ מדשקלי וטרו בה רבי חלבו ורבי יוחנן משמע דנהוג בה התר ובכל כי הא דליכא פלטר ישראל מניחין אותן על התרן ליקח מפלטר נכרי וטעמא דמילתא משום דגזרת הפת הו״ל גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו' ולפיכך עמעמו עליה אמוראי והתירוה משום חיי נפש כדאיתא בירושלמי עכ״ל ומבואר מדבריו דגם מגמרין מוכח דהניחום לנהוג התר בפלטר וה״ט דשקלו וטרו בה רבי חלבו ורבי יוחנן ומשו״ה פירש לדאייבו בפת בעה״ב. והא דאתיא מכללא דר׳ יוחנן דגמרין בפירושא אתמר בירוש' דעמעמו על הפת והתירוה והשתא ניחא דאתיא דרבי יוחנן כדאיתמר בירושלמי דרבי יוחנן חיבר גמרא דמערבא כידוע. והרי״טבא בחידושיו פירש הסוגיא על דרך זה באורך וכתב שהרא״ה הסכים לפירושו ודבריו בכלל דברי הרש״בא הנז' אלא שהוא ז״ל הרחיב הדברים.
ז
בקושט׳ דפת פלטר ישראל משובח משל פלטר גוי ואפ״ה קוני׳ מפלטר גוי הטעם דלא אמרו דכשפלטר ישראל מצוי אין ליקח מפלטר גוי אלא כשפת פלטר ישראל מספיק לכל ישראל אשר בעיר ובקושט' דפלטר ישראל לא יספיק לא' מאלף. הו״ל כאלו אין פלטר ישראל. הרב מהרי״מט הביאו הרב כנה״ג בתשו׳ הנז׳.
ח
אם הבעלי בתים עושים פת למכור דינם כפלטר ופשוט כמ“ש מור״ם דין ב׳ ומכ״ש אם הפלטר נחבא אל הכלים מיראת המושל. והבעלי בתים עשו פת למכור דודאי מותר לקנות מהם. הרב כנה״ג בתשו' הנז׳ בנדון שנשאל במעשה שהיה ע״ש.
ט
הרב פרי חדש ס״ק י״ז הביא תשובת הרשב״ץ שהביא מרן בב״י סימן קי״ג דמיני מתיקה שעושים הגוים מסלת ודבש דדובשא עיקר וסלת לדבוקי וכדין נהגו בהם התר. והוא בתשובותיו בתש"בץ ח״א סימן פ״ט וח״ג סימן י״א והוא ז"ל חלק עליו דהני מיני מתיקה מברכין במ״מ ומעיקר הדין אסירי משום בש״ג והביא דין המלבי״ן והעלה דכל דבר שמברכין עליו במ״מ אם כשקובע סעודה עליו מברך המוציא ובהמ״ז דינו כפת ובמקו' שנהגו התר בפש״ג גם זה מותר. ואם הם דברים שאפילו בקביעות סעודה אינו מברך המוציא כמו המיני מתיקות יש בהם משום בש״ג ואם הם דברים שאעפ״י שיש בהם קמח אין מברכין עליהם במ״מ א״כ קמחא תפל ואין בו משום בש״ג זהו תורף דבריו ז״ל. ודבריו חיים וקיימים ודין המל"בן כ״כ באורך הרב ז״ל בקונטריס התשו' שבספרו מים חיים סימן א' וכך פשטה הוראה וכמ״ש אני הדל בס' הקטן ברכי יוסף א״ח סוף סימן י״ד משם הגדולים רבנן סמוכי ע״ש.
ואל זה אביט להרב המוסמך מהרי״ט צהלון ז״להה בתשובותיו סי׳ קס״א דמהדר אשריותא להנזהר מפש״ג לקנות מהפלטר כעכין יבשין קראו בשמותם ביסקוג"וס ופתח בתשוב״ה להתיר וחקר חקירה וז״ל ויש להקשות לכאורה מה טעם מתירין פת של פלטר ת״ל משום שלקות ולאו קושיא היא דשלקות גופייהו משום חתנות ובפלטר ליכא מתנות דבאומנותו עוסק ובזה נמצא סמך למה שאנו אוכלים אפונים של גוים הנקראים בערבי קודאמ״י והרי הם עולין על ש״מ דמה שנהגו התר בקודאמ״י משום דהן מן הפלטר אעפ״י שבפת יש חולקים דאף מהפלטר אסור דוקא פת דחשיב אבל קליות העושה אותם למכור בשוק כ״ע מודו דליכא איסור דליכא טעם דחתנות ונבא לנ"ד דהרא״ש שרי פת של קטנית משום דאינו נקרא פת גם אנו נאמר דבי״סקונוס שרי דאינם נקראים פת ואינן צריכים המוציא ולא נטילת ידים יצאו מכלל פת כמו פת קטנית שמא תאמר הרי עולים על ש״מ של פלטר נינהו וליכא חתנות ועוד דטעם הרמב״ם בקליות שייך בהו דאין אדם מזמןנקליות גם אין אדם מזמן בביסקוג״וס הכלל העולה דאלו הביסקוג"וס כיון שאין נקראים פת ואינם חייבים המוציא ונט״י הו״ל כקליות ומותר לקנותם מהפלטר ואף שנהגנו בפת כמחמירים אפי׳ בפלטר הכא בביסקוג״וס אין להחמיר בשל פלטר דוקא עכ״ל בקצור נמרץ הלא בספרתו באורך:
ואני בעניי איני רואה ראיה להתיר והנה מ״ש הרב דגם בבישולי גוים יש התר בפלטר זו לא שמענו דדוקא בפת הותר הפלטר ולא בבש״ג דדוקא בפת משום שהוא חיי הנפש והיא גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה הניחום שינהגו התר בפלטר וכמתבאר מדברי הרשב״א והרי״טבא כמש״ל אות ז' והיינו מאי דאתמר בירושלמי עמעמו והתירו פלטר משום חיי נפש וה״ד בפת אבל בבש״ג ליכא שריותא דפלטר כלל. וכ״כ הרשב״ץ בתשובה ח״א סי' פ״ט ויש בו משום בש"ג וכו' ודוקא פת של פלטר התירו משום חיי נפש אבל בלא פת אסור עכ״ל וכן מוכח ומשמע מדברי כל הפוסקים ועמ״ש עוד הרשב״ץ בח״ג סי' י״א ע״ש.
ועוד דמה דמות יערוך פת הבאה בכסנין לפת קטניות שכתב הרא״ש דההוא אינו לחם וברכתו בורא פרי האדמה ובנ״ר לבסוף ואפי׳ אורז דמברך במ״מ בסוף מעין שלם לא אלא בנ״ר. אבל פת הבאה בכסנין ברכתו במ״מ וברכה מעין ג׳. ותו דקי״ל דאי קבע סעודתו מברך המוציא ובהמ״ז על פת הבאה בכסנין והרי שהוא פת דמברכינן המוציא לחם מן הארץ ובהמ"ז. ותו דאפש' להזמין על כעכין יבשין ופרי מגדים ולא דמי לקליות. ומאחר שכן נ״ל פשוט דהנזהר מפת פלטר צריך ליזהר שלא לאכול בי״סקוגוס של גוים וכמו שנראה מדברי מור״ם בהגהה. והאחרונים ז״להה:
י
גלוסקאות של גוים התיר הרב נחלת שבעה סי' ע״ב לשרותם ולבשלם א"כ לא הוי פתם וכו׳ ע״ש וכבר דחה דבריו הרב מהר״י בסלת למנחה כלל ע״ה ע״ש ומיהו הרב נחלת שבעה לא רצה להתיר בפשיטות אלא בשנת בצורת ע"ש ובסמוך אות ך׳:
יא
סופגנין הנעשים מעסה רכה ומטגנין אותם בשמן ואוכלים אותם בדבש נהגו במצרים ליקח אותם כשישראל יושב שם ומחתה באור. העלה הרב מהר״י זיין בשו״ת שערי ישועה כ״י י״ד שער שני סי' א' דאלו אינם כמו הסופגנין שאוסר הרמב״ם פ״א דמאכלות אסורות ואלו אינן נאכלים עם פת כלל וכל שאין מלפתין בו את הפת אין בהם משום בש״ג וקרוב לזה כתב הפר״ח סי' קי״ג ס״ק ג':
והרב מהר״א הלוי הרב המחבר גנת ורדים בתשובה כ״י (ואינה בדפוס) הובאה שם סי' ב׳ השיב על הרב מהר״י זיין ושדי נרגא בטעמו דאע״ג דאין דרך ללפת בו את הפת יש בו משום בש״נ והביא ראיות אמנם רב שר"י בנ״ד מטעם דישראל עומד ומחתה מתחלת המלאכה ע״ס. ובסי' ג׳ חזר הרב המחבר להעמיד דבריו:
יב
החאלוה של עכו״ם מה טעם נהגו בה איסור הגם דבכל מרקחות ש״ג נהגו בהן התר. השיב הרב מהר״י זיין בתשו' כ״י שם סי' ד׳ דה״ט דהישמעאלים מערבין בה די״בס ויין צמוקים ואסירי ואף דאין באלו איסור יי״נ כבר כתב הר״ן דיש מהגאונים שחלקו על הרא״ה ואסרו פליטת כלים הבלועים מבש״ג ולפיכך ראוי לנהוג איסור וכ״כ מרן סי' קכ״ג ומהאי טעמא אסר הרב מקור ברוך סי' ל"ז הקונפיטי״ס של גוים:
יג
מיני מתיקה שעושים העכו״ם מסלת נבחר ודבש שקורין זאלבי״א נוהגים התר והסכים בהתרן הרשב״ץ ח״א סי׳ פ״ט. אבל הרב מהר״ר שלמה בנו של הרב ז״ל בתשובותיו סי' תרכ״ח כתב דהגם דהרי”בש והרב מר אביו התירו לא סיימו קמייהו איך נעשית זאלבי״א זו ולדעתו אסורה והרצה דבריו לפני הרב מר אביו ז״ל והודה לדבריו ופשט איסורם בכל הקהל ע״ש:
י
דין י״וד. על ידי קיסם בשני הפעמים ובפעם הג׳ וכו׳ עמ״ש הרב בית דוד י״ד סימן ן׳ עיין בדבריו:
טו
דין י״ד. בטל ברוב וכו׳ בין ביבש וכו׳ כתב הרב פר״ח ס״ק כ״ה אפי׳ הוא דבר חשוב וכו׳ עיין מ״ש מורינו הרב בתי כהונה בנימוקיו כ״י הבאתיו בקונט' יעיר אזן בחלק הכללים עין זוכר מערכת בי״ת אות מ״ו:
טז
אם יש פת ישראל עד ד׳ מילין וכו' עמ״ש הרב החבי״ב בס' כנסת הגדולה ובתשובותיו ס' בעי חיי חלק עץ הדעת סי' קנ״ב עיין שם באורך:
יז
ראיתי בקצור שבלי הלקט ח״ב כ”י שכתב וז״ל בשאילת חלום של רבינו יעקב ממרוייש מצאתי שאלתי על פת גוים אם מותר בהשלכת עצים לתנור אם לאו ואם יש בו חשש דגעולי גוים או אם נאמר דהאש שואבת כל לחלוחית שבו ומותר. והשיבו. הלא זה אוד מוצל מאש ופירשו לי הלא זה אוד מוצל מאיסור מחמת אש עכ״ל ואני הדל יש בידי קונטריס שאלות ותשובות אלו מרבינו יעקב ממרוייש ז״להה וכתובה שם שאלה זו רק שההתחלה היא כך שאלתי על תנור גוי אם מותר בהשלכת עצים בתוכו וכו׳ כלשון הנז'. ובשער המצות שסידר מהר״ש ויטאל פ׳ עקב כתוב שהאר״י ז״ל היה מזהיר שלא יאכל פת מפלטר גוי ואפי׳ אם קונה מפלטר ישראל צריך לבדוק שמא פלטר ישראל קונה מפלטר גוי ואז לא יאכל גם מפלטר ישראל עכ״ד:
יח
בהשלכת קיסם שרי אפי׳ פת של בעלי בתים. כן נראה מהרשב"א בתשו' סי׳ רכ״ח והביאה מרן בב״י וכ״כ האחרונים ועיין פר״ח ס״ק א׳:
יט
חלות גוי משוחות בשמן ונאפות בשמן כתבו משם באר עשק שאסורות מכמה חששות ע"ש באורך. וכתב הרד״ק בהגהותיו כ״י ואין לדבריו שרש בעיקר הדין והעיקר כמ״ש מור״ם דין ו׳ מיהו דבר שבלילתו רכה אסור כמ״ש הרי"בש.
כ
פת של ישראל שאפאה גוי אין תיקון על ידי שיבשלנו שכבר נאסר ומה יועיל בישול הרב הלק״ט ח״ב סי' פ״ג וזה כדעת הרב מנחת יעקב שכתבתי בסמוך אות י״וד ודלא כהרב נחלת שבעה שכתבתי שם: