ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיב · ו
מ"ש בסמוך אות ג' בשם מהרי״קש שהתיר הפת שנותנים המושלים והשרים פת ליום לכל אחד ואחד מהמשרתים והרופאי׳. אחרי כן ראיתי להרב כנה״ג בהגה׳ הטור אות ב' דאסר וכתב דיראי ה' הצנועים מושכין ידיהם ממנו אלא דכתב שהיו מתירין מטעם דלא שייך חתנות בית המלך והמשנים ודחה דבריהם. אמנם הרב מהרי״קש סבר דכיון דעושים כך ובחלקו׳ ישיתו למו דבר יום ביומו למשרתי׳ ואביזרייהו הוי כפת פלטר ומה הפלטר כיון שעושה למכור שרי דלא נאסר אלא פת בעה״ב גם זה כיון דע״מ כן אופין לתת למשרתי גוים וישראל והרופאים הותר מדין פלטר. ומהרי״קש מיירי במשרתי השר ישראלים כי הם יקחו חלקם ושריותא גביהו. והרב כנה״ג נראה דמיירי שהמשרתים גוים לוקחי פת בגם מוכרים אותו ואסר לישראל ליקח מהם ולדעת מהרי״קש נראה פשוט דשרי טפי ליקח ולקנות מהם. ומהרי״קש העיר שנתפשט ההתר וסיים וכן עמא דבר כמדובר ולדעתי קצרה נראה כדברי מהרי״קש. ואחרי כתבי ראיתי שהרב פר״ח ס״ק י״א הביא דברי מהרי״קש והסכים עמו דמ״ל למכור או ליתן במתנה או להאכיל לפועלים וכן הסכים בסלת למנחה כלל ע״ה.
אמנם בדין הקודם שכתבתי משם מהרי״קש אות ב׳ פליג דמצי לאשתמוטי שהוא מתענה או אין לו תאוה ולא יאכל פת בעה"ב ע״ש. ואני בעניי אומר דאי מצי לאשתמוטי גם מהרי״קש מודה אך מיירי כשידע שהמושל יפקיד ויזיק לו ובכי הא נראה דהדין עם מהרי״קש. אח״כ בא לידי ס׳ בית לחם יהודה וראיתי שהסכים עם מהרי״קש ע"ש.
הגם הלום הן עתה עלו בדפוס תשובות הרב כנה"ג ס' בעי חיי ובחלק עץ הדעת תשו' י״ד סי׳ קנ״ב כתב כדבריו בס׳ כנה״ג ע״ש:
ומידי עוברי אשו״ר ברהטי״ם בתשובת הרב ז״ל ראיתי שתמה על הרשב״א בתורת הבית דף פ״ח שפי׳ מ"ש בגמ׳ דאייבו הוה מנכית ואכיל וכו' ואמר רבא לא תשתעו בהדי אייבו דאייבו היה אוכל פת בעה״ב וכו׳ הרי הרשב״א סבור דמתוך סוגית ההלכה לא הותר פת של גוים ואפילו של פלטר וא"כ לימא דאייבו היה אוכל פת של פלטר ואולי כיון ובירושלמי התירו של פלטר לא הי״ל לרבא לומר לא תשתעו בהדי אייבו זהו תורף דבריו ז״ל. ואנכי איש צעיר לא ידעתי מאי קשיא ליה להרב ז"ל דהרי הרשב״א שם בתורת הבית כתב וז״ל והא דרבי חלבו ור׳ יוחנן דהכא למ״ד התיר ר׳ את הפת קאמר ולדידהו לא ס״ל מ"מ מדשקלי וטרו בה רבי חלבו ורבי יוחנן משמע דנהוג בה התר ובכל כי הא דליכא פלטר ישראל מניחין אותן על התרן ליקח מפלטר נכרי וטעמא דמילתא משום דגזרת הפת הו״ל גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו' ולפיכך עמעמו עליה אמוראי והתירוה משום חיי נפש כדאיתא בירושלמי עכ״ל ומבואר מדבריו דגם מגמרין מוכח דהניחום לנהוג התר בפלטר וה״ט דשקלו וטרו בה רבי חלבו ורבי יוחנן ומשו״ה פירש לדאייבו בפת בעה״ב. והא דאתיא מכללא דר׳ יוחנן דגמרין בפירושא אתמר בירוש' דעמעמו על הפת והתירוה והשתא ניחא דאתיא דרבי יוחנן כדאיתמר בירושלמי דרבי יוחנן חיבר גמרא דמערבא כידוע. והרי״טבא בחידושיו פירש הסוגיא על דרך זה באורך וכתב שהרא״ה הסכים לפירושו ודבריו בכלל דברי הרש״בא הנז' אלא שהוא ז״ל הרחיב הדברים.