ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קטז · ט
דין ה'. ולא יתן תבשיל ולא משקין תחת המטה מפני שרוח וכו'. הרמב״ם פי״ב דרוצח פירש הטעם שמא יפול בו דבר המזיק ואין רואהו. וכתב הרב פר״ח דלדבריו אם הם מכוסים מותר ואינו מחוור דסתמא תני והעיקר מפני רוח רעה ואף אם הם מכוסים כמ״ש פ׳ ערבי פסחים משקין תחת המטה אפילו מחופין וכו' ע״ש. וכ״כ מרן בב״י דצריך לחוש לדברי הר״ן דתני פ׳ ע״פ משקין תחת העטה וכו׳ ע״ש. ואני בעניי אימר דאלו הנסחא פ' ערבי פסחים כמ״ש מרן והפר״ח דלא הביאו אלא משקין תחת המטה אז לא הוה קשה על הרמב״ם דהוא ז״ל מיירי בתבשיל תחת המטה שהוא אוכלין והש״ס מיירי במשקין. אבל בנסחא דקמן בש״ס גרסי׳ אוכלין ומשקין והשתא דינא קמשתעו מרן והרב פרי חדש. ואיני יודע למה
השמיטו תיבת אוכלין (ואפשר דבב״י בדפוס ויניציא וכיוצא הגירסא אוכלין ומשקין כי כעת אין אתי אלא דפוס ברלין):
וחזה הוית להרב דרישה שכתב דלא פליגי הרמב״ם והר״ן דהר״ן מיירי במטה שושנים והרמב״ם מיירי במטה שיושבים בשעת אכילה והטור והדין דאין לרבן לכתוב אלא דבר הנהוג ועתה אין יושבין ואוכלים על המטו׳ משו״ה סתמו וכתבו לאיסור עכ״ד ויש להשיג דהרמב״ם והר״ן פליגי בפירוש הירושלמי דהרמב״ם מפרש שמא יפול בו דבר המזיק והר״ן מפרש מפני רוח רעה וכן כתב הרא"בד בהשגות שם פי״ב דרוצח א"כ כיון דהרמב״ם כתב דין זה מכח פירושו בירושלמי ואלו הר״ן מפרשה משום רוח רעה א״כ מהיכא תיתי ליה דין הרמב"ם וכן הרמב״ם כיון שמפרש בירושלמי בפירושו אינו מודה להר״ן. ולצד אחר אפשר לומר דכונת הרב דרישה דהר״ן והטור מודו לדין הרמב"ם מצד הסברא בעלמא אף דלדעתם אין כן פירוש הירושלמי ודוחק. והרב תוספת שבת בביאור לסימן רס״ב הקשה על הדרישה דנעלם ממנו דברי הטור בח״מ סימן צ״ז שכתב דמסדרין שתי מטות אחד שיושב עליה ואחד שישן עליה ואני בעניי הלצתי בעד הרב דרישה בספרי הקטן מחזיק ברכה שם בא״ח סימן רס״ב ע״ש:
ומעתה הנני בא משום יתובי דעתא דהרמב״ם בהא דמפרש הירושלמי דטעמא שמא יפול בו דבר המזיק ומה ראה על ככה ומה הגיע לו לפרש פי׳ זה. ואפשר לומר דטעמו של הרמב״ם דמפרש הכי בירושלמי היינו משום דיש סימנים לפירושו דהכי אתמר בירושלמי פ״ח דתרומות ופ״ב דע״ז אמר רבי אמי צריכין אנו למיחוש למה דברייתא חששין אסור דלא למיתן בר נש פריטין פנו פומא ותבשילא תותי ערסא פיתא תחות שיחיא וכו' משמע דהבריות חוששין מעצמם וצריך לחוש. ואי תבשילא תותי ערסא מפני רוח רעה מאי קאמר דבריתא חששין הלא אין זו חששת הבריות רק קושטא דמילתא הכי הוי דרוח רעה שורה עליו. ועוד דהוא דבר הלמד מענינו מה הנך דנקיט בהדה אין הדבר עצמו מזיק רק יש לחוש מצד אחר הא נמי דתבשילא תותי ערסא אין הדבר מצד עצמו רק דאיכא למיחש שמא יפול וכו׳ זאת היתה לו להרמב״ם לפרש הכי:
אך קשה על הרמב"ם אמאי השמיט הא דאמרינן בתלמודין פ׳ ע״פ דלעיל דאוכלין ומשקין תמת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם. אמנם לכיי תידוק אתה מוצא שהרמב״ם לא זכר מכל הדברים שאמרו בש״ס מפני רוח רעה כמ״ש הרב תבואות שור לעיל סי' ו' ע״ש ודוק: