ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קטז · ו
ראיתי להרד״ק בהגהותיו כ״י שכתב וז״ל ראיתי כתוב בשם הפר״ח דעיסה שנלושה במים מגולים אפי׳ נאפה הפת אסורה שאין ארס הנחש גלה באור ואני אומר להפך דבחולין דף נ״ט איתא ליתביה בנורא דאיהו בדיק נפשיה ואי אותבה בנורא ולא נפל תלחי תלחי שרי ופירש״י שם תלחי מתפרק ונופל חתיכות חתיכות עכ״ל ואם כונתו להוכיח משם דהארס כלה באור לפעמים דאי לא נפל שרי אינה ראיה דכי לא נפל תלחי תלחי אות הוא שלא היה ארס נחש אבל לעולם דכי אית ביה ארס נחש אינו כלה באור כדכתב הרב פרי חדש. ואם כונתו דהרב פר״ח כתב שאינו כלה באור מכלל דהאור מבטל קצת הארס אלא דאינו כלה. ואלו מההיא דנפל תלחי מוכח דאדרבא הארס באור מתחזק לגלות כחו. הן אמת דבזה הוה דייק מ״ש ואני אומר להפך אמנם מלבד דהא ל״ק כאשר נבאר עוד בה דהו״ל להביא עובדא דש״ס דנפל תלחי ולא לומר ואי אותביה ולא נפל שרי דאין זה בש״ס אלא דמשמע מדיוקא ואם כונתו כמ״ש הו״ל להביא מ״ש הש״ס דנפל והוה אתי שפיר לדקדוקו. ועוד אני תמיה עליו דאין זה תורת הפר״ח אלא הם דברי הרמב״ם פי״א דרוצח דעיסה שנלושה במים מגולים אסורה אפי' נאפת ואפי׳ תרומה תשרף והוא סברת ת״ק בתוספתא פ״ו דתרומות ובירושלמי פ״ח דתרומות. ומאי אית ליה עם הרב פר״ח והא דכתב הפר״ח שאין ארס הנחש כלה באור הוא לאפוקי ר' נחמיה דסבר דנאפית שריא לפי שארס הנחש כלה באור וא״כ לת״ק אין ארס הנחש כלה באור והיינו דכתב הרב פר״ח:
איברא דיש לחקור דכי היכי דבחתוכת רגל נהדקת באור ואי לא נפל תלחי שריא וכמ״ש הר״מ ריש פי״ב דרוצח צולה אותם בתנור אם לא נחתך הבשר ולא נשתנה משאר הצלי הרי אלו מותרים ואמאי בנאפית העיסה שנלושה במים מגולים אסורה והול״ל דאם הפת לא נחתך ולא נשתנה שרי והרמב"ם פסק סוף פי״א דאפילו נאפת הפת אסורה וקא פסיק ותני לא שנא אם יש שינוי בפת או נחתך. לא שנא אם הפת טוב ושלם אידי ואידי אסורה ואפי׳ של תרומה תשרף והני בי תרי סמיכי אהדדי דבסוף פי״א כתב דין הפת ובריש פי״ב כתב דין חתוכת הרגל. ואפשר דזה כונת הרב דוד קורינאלדי בהגהתו הנז' דפסיקא ליה דגם בפת ע״י האור מהניא בדיקה ואי ליכא שינוי שריא וזה כיוין להקשות על הרב פר״מ הגם דאין לשון ואני אומר בהפך דכתב דאיק. ומלבד דיש לתמוה עליו דדברי הרב פר״ח שם דברי הרמב״ם ומאי ק״ל על הרב פר״ח כמו שנאמר. גם דמיונו אינו עולה יפה. והוא דנראה ברור לישב החקירה הלזו דיש הפרש בין בשר צלי לפת הנאפית דבשר צלי האור שולט בו יותר מהפת בשעת אפיה. וזה פשוט. וא"כ בבשר צלי אהניא תוקף שליטת האור לגלות הארס שבהן ארסי״ם יצאו דחופים להוציא פעולתם הנפילים היו תלחי תלחי. אך בשיעור אפית הפת טמון באש הארס ואינו מתגלה זהו דעת הרמב״ם ובחכמה יסד אר״ש לכתוב שני הדינים סמוכים לומר דהא כדאיתא והא כדאיתא. והפרש גדול ביניהם:
ורואה אני בעניותני דחילוק זה דמוכח שמחלק הרמב״ם בין הנושאים נלמד מהירושלמי פ״ח דתרומות בסוגיא זו עצמה וכך היא שנויה. מים שנתגלו לא יגבל בהם את העיסה ר' נחמיה אומר אפייה מותר מפני שארס של נחש כלה באור ר' סימן בשם רי״בל אמר כשאינה נופלת אבל אם היתה נופלת אסור. הרי דרי״בל בחלקות ישית אם הפת נופלת או לא דסבר דדמיא לחתוכת רגל דנבדקת באור. ומזה נשמע דת״ק אסר בכל גונא וזהו שפסק הר״מ דהפת אסורה ואין לה בדיקה כת"ק ומוכרח לחלק בין צלי לאפיה ומ״ה אמרו בתוספתא דתרומה תשרף כי לא יש תקון:
וחמות"י ראיתי אור להרב מהר״ר אליהו ז״ל בפירוש הירושלמי שכתב וז״ל ניפולת שנא נפל הלחם לחתיכות אבל אם לחתיכות נפל אסור שהוא סימן שלא נשרף הארס באש עכ״ל ומוכח שסבר הרב ז״ל דאין דעת רי״בל כדמשמע בגמרין פא״ט גבי חתוכת רגל דאם היה בה ארס נופל תלחי תלחי ואי לא ידעינן שלא היה בה ארס מעיקרא אלא דעת רי״בל שאעפ״י שהיה ארס במים מגולין זמנין דהאור מכלה אותו לגמרי וזמנין דהאור לא מכלה והפת נופלת וז״ש אם לחתיכות נפל אסור שהוא סימן שלא נשרף הארס באש כלומר דאם לא נפל לחתיכות מורה דאהניא האור לכלות הארס והדין עמו שהרי ר׳ נחמיא סבר דארס הנחש כלה באור ועלה קאמר ר׳ סימון בשם רי״בל כשאינה נופלת כלומר דהא דר׳ נחמיא דאמר דארס הנחש כלה באור ה״ד כשאינה נופלת אז ידעינן דכלה באור אבל אם נופלת סימנא מילתא דהפעם הזו לא כלה. ומ"מ בין כך ובין כך מוכח דת״ק פליג ולא מחלק בין נופלת לשאינה נופלת דגם באינה נופלת לא כלה ארס הנחש באור והרמב״ם פסק כוותיה ואמטו להכי כתב השני דינים סמוכים לומר דיש חילוק בין אפית הפת לבשר צלי כדאמרן:
ועוד נראה לחלק בסגנון אחר ונראה דקצת מוכרח מהירושלמי דאתמר התם הכל מודים במים שהוחמו שאסור וכו׳ שמואל אמר מה יעשה לי רשע זה אין אני שותה אלא חמין מילתיה אמר צונן שנעשו חמין מותרת ופירש הרב מהר״ר אליהו וז״ל מה יעשה לי רשע הנחש שאין דרכי לשתות אלא חמין וכבר כלה הארס. צונן שנעשו חמין אם החם צונן שהיו מגולים מותר עכ״ל הרי דשמואל סובר דמים מגולין צונן אם החם אותם כלה הארס. ואלו שמואל גופיה בגמרין פא״ט בדיק בחתוכת רגל באור ונפל תלחי תלחי (תלחי) והרי דהאור ששלט בצלי בלי הפסק ולא אהני לכלות הארס ונפל תלחי תלחי ואיך מתיר למים מגולי' צונן להחם אותם ואהני לכלות הארס אף שהכלי מפסיק כמ״ש בירושלמי. ונראה דסבר שמואל דבחתוכת רגל מתפשט האדם בבשר ושדי תיכלא בכולא וגבר עד כי נחתך רגלה ובכי ה״נ האור אינו מכלה הארס אשר נשתרש וגם נתפשט בבשר אמנם האור יפה לבדיקה שהאור תוסיף כח לארס לפעול ונפיל תלחי תלחי. ואם תעמוד על עומדה ולא יהיה שינוי הלא זה או״ת מוצל מאש הארס כי לא היה בה ארס מעיקרא. אכן במים שהארץ שם ולא נתפשט על ידי האור כלה וסגי להחם המים כי הארס לא נתפשט. זה דעת שמואל אך הת״ק דסבר דאין הארס כלה באור סבר דמשום דלא נתפשט הגם דאפה פת אין האור מגלה שום דבר ודוקא בחתוכת רגל שנתפשט ועי״ז נחתך הרגל אז על ידי האור פועל יותר הארס:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי לרב נהוראי סבא הרב חסדי דוד בפירושו לתוספתא שכתב וז״ל עיסה שנלושה וכו' וטעם רבנן דאיברא דהאור יש בו כח למשוך אליו ארס הנחש וכדחזינן בההוא עובדא דפא״ט דההוא בר טביא וכו' מ״מ סברי רבנן דחיישינן שמא לא כלה הכל באור ונשאר בו הלכך להחמיר מהניא בדיקת האור ולא להקל א"נ דוקא בס׳ ניקור סמכינן אבדיקה דנורא משא״כ בנילושה במים מגולין דודאי היו מגולין וכצ״ל בדעת הרמב״ם שהרי בספי״א אסר עיסה וכו' ש״מ דלא מהני ליה בדיקה ושם ריש פי״ב התיר בהמה וכו' ואמאי לא שאי כה״ג בפת א״ו דכה״ג שהיו המים מגולין חשיבא רעותא טפי ולא סמכינן אפילו אבדיקה עכ"ל ותחילת דבריו אינם מכוונים דמאי ק״ל מההיא דפא״ט הרי התם מוכח דאין האור מועיל לכלות הארס ואדרבא נפל תלחי תלחי ואמאי הוצרך לומר דחיישי שמא לא כלה הכל. ואם כונתו להקשו' דאמאי בפת שנאפית ולא נשתנה לא שרינן לא משתמען מילוהי כאן בתחילה הכי כמבואר. ותו מ״ש להחמיר מהניא בדיקה ולא להקל אינו מובן דמשמע דבחתוכת רגל לא מהניא להקל והרי אם לא נפל ולא נשתנה מותרת כמ״ש הרמב"ם והביאו הוא עצמו אחר זה וכן פסק מרן בש״ע סי' ס'. ומ״ש בתירוץ שני דמים מגולים חשיבא רעותא טפי. הסברא הוא להפך וכ״כ הרב באר שבע בתשו' סימן ל״ד דף ע״ז (דפוס פפ״דמ) דאיכא רעותא טפי בחתוכת רגל טפי ממים מגולים וכן הטור והרבה מחברים כתבו דין חתוכת הרגל אף שהתירו מים מגולים. וכתב הרב ש״ך דזו דעת מרן הש״ע דבסימן ס׳ כתב דין חתוכת הרגל וסימן קי״ו כתב דאין לחוש למים מגולים ע״ש והגם דהרב פר״ח שם כתב דפסוקת הרגל אינה רעותא כל כך ואין חילוק בין דין זה לדין מים מגולים וכו' ע״ש מ״מ אין סברא דמים מגולים רעותא טפי. ותו דדברי הרב באר שבע נראין וזו דעת מרן בש״ע. ותו לא זכר הירושלמי דאיכא למ״ד דגם גבי פת שרי באינה נופלת והו״ל להביאו ודוק כי קצרתי: