אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן פט · לט

לח

אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך וכו׳. הגהה. וכן וכו׳ מיהו על ידי נעיצה בקרקע וכו׳. הנה מרן בב״י הביא מתשו' להרמ״בן סימן קע״ב שאסור לחתוך גבינה ואפילו צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר ולע״א אפילו הפת שאוכלין עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר לפי שלפעמי' הסכינין שומנו של בשר קרוש עליהם וכשחותכין הפת נדבק בו כדאמרינן צנון וכו׳ ועל זה כתב מרן וז״ל ובארחות חיים כתב דברים אלו בשם הרשב"א ואח״ך כתב שם בשם בעל התרומה שרבינו שמשון היה מתיר בסכין של בשר לחתוך בו לחם ולאכול עם גבינה משום דהוי נ״ט בר נ״ט דהתרא אבל לחתוך בה גבינה ודאי אסור אם לא נעצה בקרקע עשרה פעמים וכו' ומיהו בלא קנוח אפילו לחם אסור מפני שמנוני׳ שעליו עכ״ל ומ״ש מרן ובא״ח כתב דברים אלו משם הרשב״א אינו מדוקדק דידוע דתשובות המיוחסות להרמב״ן הנז' הם מהרש״בא וכמ״ש מרן בהקדמתו וא"כ הו"לל כתב דברי הרשב״א הללו ומה גם תשובה זו אשר עין בעין נראה שהיא מהרש״בא והיא לו נדפ״סה בתשו׳ הרשב״א ח״א סימן ע״ו. וזה יש להרגיש על הרב ב״ח שכתב וזה דעת הרמב״ן והרש"בא שהביא ב״י בשמם וכו' והוא אגב שטפיה דהרמב״ן לא דיבר בזה ותשובות להרמ״בן הם מהרש״בא וכן יש להרגיש על מהר״של בים של שלמה סימן ח' ע״ש כאשר יראה הרואה.

ואולם נדעה נרדפה לדעת אם הרשב"א חולק על רבינו שמשון שהביא ארחו׳ חיים ובאונו שר״א לחתוך בסכין בשר לחם לאכול עם גבינה אם קנח הסכין. ונאמר דהרשב״א פליג עליה דאף דקנח הסכין אסור לחתוך לחם לגבינה ומשו״ה קתני איסורא ולא תני תקנתא שיקנח הסכין ויותר. או כלך לדרך זו דהרש״בא נמי רב שרי בקנוח ולא אצטריכא ליה לפרושי שריות׳ כיון דבהדיא כתב טעמא דאיסור׳ דזמנין דהסכין שומן בשר עליו אורך הקר״ש וממילא נשמע דבקנוח יפה שרי.

ומדברי מרן בש״ע דסתם וכתב בדין זה אפי׳ הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין וכו׳ משמע דסבר דהרש״בא והר״ש פליגי ופסק כהרש"בא לאסור איסר. דאי מרן סבר דגם הרשב״א מודה להתיר הו״לל דאם קנחו שרי מאחר שבב״י הביא דברי הר״ש. ותו דלא פירש דהטעם מפני שמנונית כמ״ש הרשב״א דאז היה מקום לומר דסמיך אטעמא. כמו שצדדנו בסמוך אלא מוכח דסבר דהרש״בא פליג ופסק כהרש״בא. וק״ק דאמאי שביק בעל התרומה ורבינו שמשון וא״ח דשרי ופסק כהרש״בא. ואין לומר דממ״ש א״ח שרבינו שמשון היה מתיר משמע ליה דיחידאה הוא דהרי מדברי בעל התרומה ריש סימן ע״א שכתב ואם רוצה לחתוך גבינה צוננת בסכין שחתך בה בשר וכו׳ צריך תחילה נעיצה וכו' ע״ש וכן כתב המרדכי ריש חולין והביאו בהגהות אשרי שם דאם רוצה לחתוך גבינה צוננת בסכין של בשר צריך נעיצה וכו׳ ע״ש וכ״כ בקצור שבלי הלקט כ״י סימן כ״ח ומוכח מדבריהם דלחתוך לחם לאכול גבינה אין צריך נעיצה וסגי בקנוח ודוק׳ לחתוך גבינה צריך נעיצה דאי לא הו״ל למנקט לחתוך לחם והרי מצינו בעל התרומה והמרדכי והג״א סברי כרבינו שמשון. ומסתמא גם א״ח וכלבו הכי סברי ונמצאו דרבים פליגי על הרש״בא ואמאי מרן פסק כוותיה דהרשב״א במקום רבים ואפשר דסבר מרן דגם הרש״בא אזיל ומודה לענין דינא כהנך רבוואתא אך לא רצה להתיר בקנוח שמא לא יקנחנו יפה ומשו״ה סתם דאסור. וראה מרן ז״ל להחמיר כהרשב״א. א״נ אפשר דטעם מרן ז״ל שסתם לאסור הכא בש״ע היינו משום דראה כל העם שנזהרים בזה ויש להם סכין מיוחד לגבינה ולכן סתם כהרש״בא.

גם מהרש״ל אכיף ימא רבה ים של שלמה פ' כל הבשר סימן ח' נראה דתפס דפליג הרשב״א על הר״ש וכדעת מרן כמו שנבאר בס״ד. הנה הרב ז״ל שם הביא תשובה להרמב״ן הנזכר ודברי ארחות חיים הנזכר וכתב וז״ל ונראה דהא דכתב דלחתוך גבינה אסור אם לא נעצה דמשמע דנעיצה שרי לכתחילה לא נהירא דלא התירו נעיצה אלא אם אירע במקרה וכו' אבל להתיר לכתחילה לחתוך בסכין של בשר גבינה על ידי נעיצה אינו ראוי כי אם בהגעלה ועל זה נהגו וכו׳ כל בר ישראל יש לו שני סכינים וכו' עכ"ל. ומ״ש הרב דלהתיר לכתחילה אינו ראוי ק״ק דאיך העלים עין דבס' התרומה והמרדכי והגהות אשרי שרו לכתחילה וכן הוא בשבלי הלקט כמו שנאמר.

וחזיתיהו להרב כנה"ג הגהת ב״י אות י״ו שכתב וז״ל דברי רש״ל ברור מללו שלא קרא תגר אלא הרוצים לחתוך גבינה בסכין של בשר אבל בבא לחתוך לחם עם גבינה אפשר שאפילו נעיצה אינו צריך אלא קנוח עכ"ל ואיברא דלשון מהרש״ל שהבאתי מוכח כהרב כנה״ג שהרי הביא כל דברי א״ח וחלק על מה שהתיר נעיצה לחתוך גבינה ומשמע דמה שהתיר לחתוך לחם על ידי קנוח אודויי אודי ליה. אמנם מרמזי הדין שכתב בתחילת הסימן וז״ל שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר ואפילו הפת שאוכלין עם הגבינה אסור לחתוך בסכין של בשר עכ"ל מזה מוכח דאסר כהרש״בא וסבר דפליג על הר״ש ולא סגי בקנוח ולא הוצרך לפרש בפנים על חיתוך הלחם בסכין מקונח דאסיר שכבר הביא תשובת הרמב״ן וגילה דעתו ברמזי הדין.

ובה אוסיף להביט למור״ם ז״ל בתורת חטאת כלל ע״ו שכתב בהדיא דפליגי וז״ל וכתב הרשב״א בתשו' סימן ע״ז לאסור לאכול גבינות על מפה שאוכלין עליה בשר וכו' וכ״ש שאסור לחתוך פת בסכין שאוכלין בו בשר ולאכול הפת עם גבינה משום שומן הנדבק בסכין ודלא כב״י בשם א״ח דשרי מיהו אם קנחו הסכין בתחי׳ הטב ונעצו בקרקע קשה מותר לחתוך בו הפת שרוצה לאכול בו גבינה עכ״ל הרי דקרי בחיל דהרשב״א פליג על א״ח ולא סבי בקנוח הטב לחתוך לחם שיאכלנו בגבינה אלא בעי נמי נעיצה. וראיתי להרב כנה״ג שם שכתב על דברי הרב תורת חטאת דמשמע מדבריו דלחתוך גבינה עצמה לא מהני נעיצה כדברי רש״ל. ולי ההדיוט אין ראיה מדברי התורת חטאת דלא מהני נעיצה לחתוך הגבינה עצמה דהגם דהרב כתב דאם נעצו מותר לחתוך בו הפת לאו לדיוקא אתי דנעיצה לא מהני לחתוך הגבינה עצמה אלא דהרב לא קאי התם כי אם על הלחם לבדו והדבר פשוט דלדעת הרב תורת חטאת מהני גם לאכול הגבינה. ובין כך ובין כך הדבר מבואר בתורת חטאת דדחה דברי הא״ח ואחר קנוח הצריך נעיצה לחתוך פת שיאכל עם הגבינה. ותימא על הרב ט״ז שפירש דברי מור"ם בהגהה שכתב אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם ב׳ סכינים וכו׳ דכונתו דלפי המנהג אסור לחתוך גבינה בסכין כשר אפילו על ידי נעיצה אבל לחתוך לחם לאכול גבינה שפיר יש לסמוך אמה שמקנחו תחילה ופשוט עכ״ד ונעלם ממנו דברי הרב תורת חטאת דקרי בחיל הפך דבריו ובפה מלא כתב דלא קי״ל כא״ח דשרי וצריך אחר קנוח נעיצה לחתוך לחם לאכול גבינה. וכבר הרב כנה״ג שם השיג על הט״ז מדברי ת״ח וכתב דמור״ם בהגהה קאי אדסמיך על הפת שאוכלים עם הגבינה.

אכן לפום ריהטא חזות קשה חזאי מ״ש עוד הרב כנה״ג וז״ל ואיכא למידק על הרב המפה דלפי דעתו בס' ת״ח דלא קי״ל כא״ח אלא כהרשב״א וכו' למה לא הצריך שני (כצ״ל) סכינים לפי המנהג ואפשר שמפני זה פירש הט״ז דבבא לחתוך לחם אף לפי המנהג בקנוח סגי ולא ראה ת״ח או אפילו ראה סובר שחזר בו אלא שאם ראה ת״ח תקשי ליה על ת״ח למה לא הצריך שני סכינים עכ״ל בקצור ודברים ככתבן קשים לשמוע דמוכח מדבריו דמאי דדייק היינו על מור״ם בהגהה והרי הוא כמבו״אר שכך כונתו. וזו היא שקשה דכבר כתב מור״ם בהגהה אבל כבר נהגו ישראל להיות להם שני סכינים וכו׳ ומאי קשיא ליה דאמאי לא הצריך ב׳ סכינים. גם שיירי הלשון לא סליק. והנראה בעיני דכל זה הלשון מואיכא למידק שייך למעלה קודם מ״ש ולכן צ״ל דמ״ש בס׳ המפה וכו׳. והרב היה סבור דמור"ם בהגהה קאי אלחתוך גבינה עצמה כמה דתרגמה הרב ט״ז ועל זה דקדק דהו״ל להרב המפה להצריך שני סכינים לחתוך לחם וכתב דזה טעמו של הרב ט"ז וכו׳ ועל זה כתוב וצ"ל דמ״ש בס׳ המפה וכו' וא״כ כבר כתב על פת לחם דלפי המנהג צריך שני סכינים ול״ק על ההגהה ודברי הרב ט״ז סלקי בקשיא מדברי הת״ח. כך עלה במחשבה לתקן דברי הרב כנה״ג דהמעתיק עוית דהיה הכתוב בגליון וי"עתק משם שלא במקומו. והמעיין יבחר.

וממוצא דבר לא זכיתי להבין מאי דעתיה להרב מנחת יעקב כלל ע״ו ס״ק ח״י דבסוף דבריו הביא דברי הרב ט״ז ושתק שתיקה כהודאה. והרי מוכח מדברי הרב ט״ז דבעד מור״ם כתב כן והיו דבריו גם לפי המנהג דהו״ל תרי סכיני והו״ל להקשות על הרב ט״ז דהוא הפך דעת מור״ם עצמו כמבואר בת״ח וכדתהי עלה הרב כה״ג כדאמרן. וכן השיג עליו הרב נקודות הכסף ונעלם מהרב מנחת יעקב השגת הרב נקודות הכסף. וראיתי בס' דמשק אליעזר (שנזדמן כעת לפני) פירוש תורת חטאת הקצר שכתב וז״ל אם קנחו הסכין וכן פסק הט״ז וכן נראה עיקר פר״ח. והגאון ויכוח מים חיים מחמיר לחתוך מן הפת בכדי עוני אצבע ממקום שאכלו בו הבשר בסכין מקונח או בסכין שאינו של בשר ולא של חלב והשאר אוכלין עם הגבינה בסכין של חלב וכן ראוי להחמיר משום דבכל צד של הפת יש לחוש שנדבק בו המאכל הראשון והיה ראוי אח״ך לקלוף כל הפת עכ״ל ובעיני דבריו קשים לשמוע. חדא דלשון הרב ת״ח הקצר דעליה קאי כן הוא מיהו אם קנחו הסכין תחילה הטב ונועצו בקרקע קשה מותר לחתוך בו הפת ולאכול עם גבינה עכ״ל והן הן הדברים אמורים בתורת חטאת הארוך. ומאחר שכן מאי קאמר אם קנחו הסכין וכן פסק הט״ז דמשמע דהרב ט״ז פסק כת״ח והוא להפך דהט״ז סגי ליה בקנוח הסכין לחוד ומור״ם בת״ח הארוך והקצר בעי נעיצה נמי כמש״ל. ואיך יכתוב על לשון ת״ח וכן פסק הט״ז והם חולקין דאף דתפס בתיבו' אם קנחו הסכין לא יתכן לכתוב על זה וכן פסק הט״ז כל שהת״ח סיים דבעי נעיצה כמבואר. גם מ״ש על זה וכן נראה עיקר פר״ח. הוא תמוה דהרב פר״ח מיירי במה שמהרש״ל בים ש״ש קרא ערער דנעיצה בדיעבד אתמר על זה כתב הרב פר״ח ס"ק כ״ג וז״ל על ידי נעיצה בקרקע שרי ואף לכתחילה וכו' ורש״ל כתב שלא התירו נעיצה אלא במקרה וכו׳ ודברי ההגה נראין עיקר עכ״ל הרי הוא כמבו"אר דהרב פר״ח עסיק דאף לכתחילה שרי ע״י נעיצה והכריע כמור״ם נגד מהרש״ל ומאחר שכן מאי קאמר וכן פסק ט״ז וכן נראה עיקר פר״ח והדבר נגלה אין צורך להאריך.

ועד אחרון מ״ש משם הרב ויכוח מים חיים לא צדק וז״ל הרב ויכוח מים חיים עמ״ש הרב ת״ח מיהו אם קנחו הסכין וכו׳. ובמדינת פולין ראיתי כמה בני אדם אשר אין להם אוכלין הרבה וקשה בעיניהם לחתוך פת שלם וחותכין מן הפת בכדי עובי אצבע ממקום שאכלו בו הבשר בסכין המקונח או בסכין שאינו של בשר ולא של חלב והשאר אוכלין עם הגבינה בסכין של חלב ולא ראיתי עושין כן בארצות אלו וכן ראוי להחמיר משום דבכל צד של הפת יש לחוש שנדבק בו המאכל הראשון והיה ראוי א״כ לקלוף כל הפת עכ״ל עין רואה שהוא הפך מ״ש דמשק אליעזר והקרוב אלי שט"ס נפל בדבריו ובתחילת הלשון צ״ל מחמיר שלא לחתוך מן הפת ואף שעדיין קצת גמגום יש בלשון:

הדרן לדברי הרב ט״ז הנז' כי ראיתי להרב לחם הפנים הביא דבריו הנז' ונעלם ממנו דברי הר׳ נקודות הכסף שהשיג על הרב ט"ז כדאמרן. והיותר קשה על הרב בית לחם יהודה דבס״ק ך׳ העתיק דברי הרב לחם הפנים (והשמיט תיבת ט״ז) כאשר יראה הרואה והוא עצמו בס״ק י״ט מייתי דברי הט״ז ושחלק עליו הנקודות כסף דמבואר בת״ח דאף לאכול לחם צריך נעיצה ועדיין לחלוחית הדיו קיימת ואיך אח״ך הוסיף שנית להביא דברי הט״ז בסתמא. והרב חגורת שמואל והרב תורת יקותיאל המה ראו כן תמהו על הרב ט״ז והאריכו בזה הלא בספרתם. ואשתמיט מיניהו דברי הרב תורת חטאת והרב נקודות הכסף דמסייעי להו:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה