אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן פט · כג

כב

הגהה מיהו טוב להחמיר. מהר״ם בתשו׳ ד״פ סימן תרט״ו והביאו המרדכי ריש פ' כל הבשר כתב וז״ל בימי חורפי הייתי מתלוצץ בבני אדם שהיו עושים כן (ששוהים מגבינה לבשר) ואדרבא היה נראה בעיני כמו מינות עד שפעם אחת מצאתי גבינה בין שיני מסעודה לסעודה גדרתי להחמיר על עצמי בבשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר ואין בדבר זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינן פ׳ כל הבשר אנא לגבי אבא וכו' וכל חד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות משמרת וכו׳ עכ״ל מהר״של קרא תגר על המחמירים שהוא כמו מינות ודוקא מהר״ם שבא מעשה לידו פעם אחת אבל מי שלא בא תקלה על ידו אינו יכול להחמיר. והרב ש"ך ס״ק י״ז כתב עליו שאין דבריו מוכרחים ואדרבא מתשוב׳ מהר״ם שם משמע איפכא עכ״ל:

והנה הרב ז״ל לא הרוה צמאונינו לאסבורי ניהלן מאי דקאמר מהר״ם אשר זאת לפנים היה מתלוצץ בנוהגים כך ונראה בעיניו כמו מינות. דלפי שיטתו דחלק על מהרש"ל מעיקרא מאי סבר מהר״ם. וכבר ראיתי להרב כנה״ג הגה״ט אות י״ו דמייתי תשובת מהר״ם ומ״ש מהרש״ל וכתב וז״ל וכתב ש"ך שאין דבריו מוכרחים ואדרבא מתשו' מהר"ם משמע איפכא גם דמשק אליעזר כתב ולא ידעתי מה מינות שייך וכי אין אדם רשאי להחמיר לאסור במותר לו וכו' וא״כ כשמחמיר מאי מינות איכא עכ"ל הרב כנה״ג. ואין דבריו מכוונים דבמחטא חדא מחטינהו להרב ש״ך ולהרב דמשק אליעזר ולפום ריהטא גבה טורא בינייהו דהרב ש״ך תפס בדעת מהר"ם הפך מהרש״ל דיכול להחמיר אפי׳ בלא אירע לו שום דבר. ואלו הרב דמש״א מקשה דאמאי מהר״ם קרי עלייהו שהוא כמו מינות דיכול להחמיר. והגם דהש״ך ודמש״א ס״ל דיכול להחמיר מ״מ בכונת מהר״ם נראה שהם חלוקים. והרב כנה״ג הו"ל להעיר על הש"ך דהרי מהר״ם קאמר דהוי כמינות עד אשר מפני סי״בה גזר על עצמו (ואין בידינו ס' דמש״א) ואי הרב דמש״א משמע ליה כדעת מהר״ם כהרב ש״ך ממ״ש בסוף וכל חד מצי לאחמורי וכו' הו"ל להקשות מרישא לסיפא. והר׳ דברי יוסף בתשובותיו סימן מ״ה מוקי לדברי מהר״ם כשהוא עושה מצד הדין ולא משום חומרא ועל זה כתב שהוא כמינות משא"כ אי מודה דשרי מדינא והוא עושה לגדר לשמור משמרת יכול להחמיר. וכבר כתבתי בזה אני בעניי לעיל בי״ד בסימן טו״ב כאשר תראה בס' הקטנים ברכי יוסף ומחזיק ברכה שם בס״ד. וכתב בס׳ ויכוח מים חיים דמי שיש לו נקבים בשיניו יש ליזהר מאד לחטט יפה בנקבים כשבא לאכול בשר שהגבינה נדבקת בהם:

כד דין ג'. אכל תבשיל של בשר וכו'. יש נוהגים שהלשון לאחר שמלחוהו והדיחוהו כדין חוזרים לתת עליו מלח ומשאירים אותו כמה ימים שיתקיים ואח״ך מנפצים המלח שעליו ומיבשים אותו ומשתמשים בו למאכלי בשר ויהי היום בשלו ירקות בלי בשר ולקחו מהמלח הנז' ונתנו בירקות הללו ושאלו אם אחר אכילת ירקות האלו יכולים לאכול גבינה בסעודה אחת. ונראה דשפיר דמי דהרי פסק מרן בדין זה דתבשיל שנתבשל עם בשר שרי לאכול גבינה אחריו בנט״י וכ״ש בנדון זה וגם למה שהחמיר מור״ם בהגהה דאכל תבשיל בשר לא יאכל גבינה אחריו נראה דאין להחמיר בנדון שלנו דהרי מור״ם התיר בתבשיל שנתבשל בלי בשר בקדרה של בשר וכתבו האחרונים דאף כשלא הודחה יפה דיש קצת ממש שרי וה״ה בנ״ד ומה גם דנדון זה הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן ועיין מה שאכתוב בסמוך בס״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה